חמש שנים למחאה החברתית: מחירי הדירות עלו ב-26%

השבוע "מלאו" חמש שנים למחאה החברתית, שעניינה העיקרי והמניע המרכזי להתנעתה ולהקמתם של עשרות מאהלים ברחבי הארץ היה מצוקת הדיור. אם להעריך את השפעת המחאה רק לפי עניין זה, מדובר בכישלון מוחלט. מאז עלו מחירי הדירות ב-26% ומחירי המשכנתאות ב-44%.

כדי להבין כיצד מתנהל ג'ונגל הדיור בישראל, די לקרוא את דוח מבקר המדינה מהשנה שעברה. המבקר מתאר תוהו ובוהו מוחלט, שבו לרשויות האחראיות על שוק הדיור, ובעיקר משרד השיכון, אין מידע בסיסי על המתרחש בשוק, כמו למשל מידע קריטי בנוגע להשפעת השינויים במחירי הדיור על מצבם החברתי והכלכלי של משקי הבית. היעדר המידע הבסיסי הזה, כמו גם היעדר תיאום בין הגופים השונים, כותב המבקר, מונע מהגופים האחראים לתכנן מדיניות אסטרטגית מקיפה שתענה על צורכי האזרחים. ובעוד מחירי הדירות מאמירים, הקבלנים קוצרים רווחים וספקולנטים רוכשים דירות להשקעה, עשרות אלפי משפחות ויחידים נאלצים להסתופף עם הוריהם, לשכור חדרים בדירות מפוצלות ולכלות חלק גדול מהכנסתם על קורת גג.

המחדל אינו נובע רק מעצלות ושלומיאליות ביורוקרטית: הוא גם תוצאה של מחויבות עמוקה לאידיאולוגיה חברתית-כלכלית שלפיה יש לצמצם את מעורבות של המדינה בכלכלה ככל האפשר ולתת ל"שוק החופשי" להתנהל מעצמו. בתחום הדיור, הפחתת מעורבות המדינה באה לביטוי בהקטנת תקציב משרד השיכון מ-9.9 מיליארד ל-3.13 מיליארד שקלים בין השנים 2000 ל-2014 (לפי נתוני "מרכז אדוה") בעוד שהכנסות המדינה ממסי נדל"ן גדלו מ-5.08 מיליארד ל-7.8 מיליארד.

היום מתקיים בכנסת "יום הדיור הציבורי". בחינה של הדיור הציבורי, שאמור לענות על צורכי הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, מלמד על אזלת ידה של המדינה ועל נזקיה של אידיאולוגיית השוק החופשי בתחום הדיור בשלושת העשורים האחרונים. מאז 1998, השנה שבה נחקק חוק הדיור הציבורי, לא נבנו דירות ציבוריות חדשות – ומספרן אף ירד בהתמדה. שנה לאחר חקיקת החוק שהקנה לדיירים זכות לרכוש את דירות הדיור הציבורי שבהן התגוררו, החליטה הממשלה שההכנסות מהמכירה יופקדו ב"קרן הדיור הציבורי" וישמשו בין השאר למימון רכישת דירות לאוכלוסייה נזקקת. מאז נכנסו לקופת הקרן יותר מ-3 מיליארד שקלים, אך שום דירה לא נבנתה. יותר מ־1.5 מיליארד שקלים מסכום זה הוזרמו לקופתה של הסוכנות היהודית, במסגרת הסכם בינה לבין האוצר, בתמורה לדירות בבעלותה שנמכרו לדייריהן (הסכם שזכה לביקורת חריפה של מבקר המדינה). חלק מהכספים הוקצו למטרות אחרות, כגון מימון סלילת כביש למעלה אדומים.

בדוח ועדת אללוף, הוועדה למלחמה בעוני בישראל, נקבע כי הקו האדום של מלאי הדירות הציבוריות צריך להיות 110 אלף יחידות. מלאי הדירות הקיים מגיע בקושי לחצי מזה, ושיעור הדיור הציבורי כיום בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD. בדברים שנשא לאחרונה בכנסת ציין שר השיכון יואב גלנט כי מספר מחוסרי קורת הגג בישראל, הזוכים לסיוע בשכר דירה, מגיע למיליון איש. בנוסף, מספר הזכאים לדיור ציבורי מגיע כיום ל-30 אלף משפחות.

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו לקראת הרכבת הממשלה הנוכחית, דרשו ש"ס, מפלגת "השקופים" שקולה בעניין זה נדם, ומפלגתו של משה כחלון, כי ההסכם יכלול סעיף שלפיו בכל בנייה חדשה על קרקע של המדינה יוקצו 5% מהדירות לטובת זכאי הדיור הציבורי. בינתיים הסעיף הזה הוא בגדר אות מתה. הממשלה חוששת להרגיז את הקבלנים והיזמים, ונזהרת שלא לעבור על הציווי האוסר התערבות ב"שוק החופשי". רק טבעי שבתחילת השבוע דחתה הממשלה את הצעת החוק של ח"כ דב חנין שלפיה הזכות לקורת גג תיחשב כזכות יסוד.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״