מי יגן על הסרבנים הסמויים מעין הציבור

"הייתכן כי מי שילווה את המבקשים שעניינם יידון בפניי ועדת מצפון יהיה איש צבא אשר תפקידו ייצוג נאשמים בפני בתי הדין הצבאיים? הדבר איננו ראוי לדעתי – וזאת בלשון המעטה". שורה זו נלקחה ממכתב ששלח ב-2002 ראש אגף מנהל גיוס בצבא, אלוף-משנה צביקה גל, לפרקליט הצבאי הראשי. גל התלונן במכתבו על בקשתי מבית הדין הצבאי כי עניינו של חייל, שטען שערק מהצבא מטעמי מצפון, יובא בפני הוועדה למתן פטור משירות צבאי מטעמי מצפון. אחת ממטרות המכתב היתה למנוע ייצוגם של סרבני מצפון בפני הוועדה בידי סניגורים צבאיים. מכתב מרשויות הגיוס בצה"ל למפקד הפרקליטות הצבאית, המתלונן על הייצוג ה"לוחמני" מדי שהעניקו סניגורים צבאיים, לא היה חריג בתקופת שירותי בסניגוריה הצבאית והיה חלק ממגמה כללית של נסיונות להטיל מורא בסניגורים צבאיים מפני הענקת ייצוג מיטבי לחיילים. בלימת נסיונות אלו התאפשרה בזכות הגיבוי העיקש שהעניקו לאורך השנים מפקדי הסניגוריה הצבאית למי ששירתו ביחידה.

ברשימה זו אבקש להטיל זרקור על עניינם של סרבני מצפון המיוצגים על ידי הסניגוריה הצבאית. עניינם של סרבנים אלו – בניגוד לסרבנים המגיעים ממשפחות מבוססות וזוכים לייצוג של עורכי דין פרטיים – אינו מסוקר כמעט אף פעם בידי התקשורת. אבל מטרתי בהטלת הזרקור אינה רק הטלת אור על סרבני המצפון שאינם מבניה ובנותיה של האליטה. מטרתי היא לנסות ולהסביר כיצד החלטות הפצ"ר תת-אלוף שרון אפק מהעת האחרונה, המבקשות לפגוע בסניגוריה הצבאית, ישפיעו על ייצוגה של אוכלוסיה זו – שאינה אהודה על מפקדים בצבא. בטור שפירסמתי לאחרונה ב"הארץ" ביקשתי להעלות לשיח הציבורי את החלטת הפצ"ר להוריד את תקן דרגת מפקד הסניגוריה הצבאית – הסנגור הצבאי הראשי (הסצ"ר) – מאלוף-משנה לסגן-אלוף. הפצ"ר קיבל לאחרונה החלטה דומה גם באשר לדרגת סגן הסצ"ר, כך שעם מעברה של סגנית הסצ"רית הנוכחית לתפקידה החדש, תורד דרגת סגן הסצ"ר מסגן-אלוף לדרגת רב-סרן.

ברשימה זו אתרכז רק במקרים בהם הסירוב הינו לכל סוג של שירות בצה"ל. במהלך ההתנתקות ייצגה הסנגוריה הצבאית חיילים שסירבו להשתתף במבצע הפינוי אך עניינם לא ידון כאן. בנוסף, כל המקרים שאתאר של סרבני מצפון שיוצגו בידי הסניגוריה הצבאית יוצגו על ידי במהלך שירותי ביחידה. למרות שהתובנות שאציע נשענות גם על מקרים בהם ייצגו סניגורים אחרים, אתרכז במקרים אלו מאחר שאותם אני מכיר היטב. על מנת לשמור על אנונימיות סרבני המצפון שייצגתי, השמות המצוינים ברשימה בדויים, ופסקי הדין בעניינם מצויים במערכת האתר.

סרבני "הארץ" והסרבנים הסמויים מעין

אוכלוסיית סרבני המצפון ניתנת לחלוקה לשתי קבוצות. האחת מורכבת מהסרבנים המגיעים מבתים מבוססים וזוכים לייעוץ משפטי מראשית מגעיהם עם רשויות הצבא. סרבנים וסרבניות אלו גם זוכים לסיקור נרחב בעיתון "הארץ", דוגמת הסיקור לו זוכה עתה סרבנית המצפון תאיר קמינר. סרבנים אלו נוטים לנהוג יותר כאנשי תנועת מרי אזרחי במובן זה שסירובם פעמים רבות אינו אישי בלבד אלא מבקש לשנות מאורחותיה של החברה הישראלית באמצעות פירסום ציבורי של מעשה הסירוב. אכנה אותם על-כן ״סרבני ׳הארץ׳״: הם זוכים לסיקור נרחב בעיקר בעיתון "הארץ" ומבקשים לשנות את דרכם של יושבי הארץ.

הקבוצה השנייה מורכבת מסרבנים ומסרבניות שאינם מתייעצים עם עורכת דין טרם מעשה סרבנותם, בדרך כלל בשל חוסר יכולת כלכלית. כאשר הם נעצרים, לאחר שנעדרו משירותם הצבאי, הם מיוצגים על ידי סניגורים צבאיים ששכרם משולם על ידי המדינה. עורכי דין המשרתים כסניגורים צבאיים הינם עתודאים שלמדו משפטים טרם גיוסם ומבצעים את שירותם הצבאי כעורכי דין בפרקליטות הצבאית. לרוב, סרבנים אלו אינם זוכים לסיקור בתקשורת ובמידה רבה הם סמויים מעין הציבור.

ההבדל בנגישות לייעוץ משפטי בין ״סרבני ׳הארץ׳״ לבין הסרבנים הסמויים מעין משפיע באופן מכריע על גורלן של שתי אוכלוסיות הסרבנים. ״סרבני ׳הארץ׳״ פונים לועדת הפטור מטעמי מצפון טרם תאריך גיוסם לצבא, הם יודעים היטב כיצד פועלת הוועדה וזוכים במקרים רבים לייצוג בפניה. לעתים נדירות הוועדה פוטרת אותם משירות מטעמי מצפון, ובמידה שבקשתם נדחית, עורכי דינם מגישים פעמים רבות עתירות כנגד החלטתה לבג"ץ. כך, רוב פסיקת בג"ץ בנושא הסרבנות מקורה ב״סרבני ׳הארץ׳״. חשוב מכל: אם לא מתקבלת בקשתם לפטור מטעמי מצפון, הם מתייצבים בתאריך גיוסם לשירות צבאי בלשכת הגיוס ואז מסרבים להתגייס. להתייצבותם משמעות גורלית, תודות לה הם יישפטו בדין משמעתי על ידי קצין בגין עבירה של סירוב פקודה. סמכויות הענישה בדין משמעתי מוגבלות מאוד ולכן הם יישפטו פעם אחר פעם לעונשי כליאה קצרים יחסית. כפי שיפורט בהמשך, במקרים נדירים מועבר עניינם לשיפוט בבית דין צבאי, לו סמכויות להטיל עונשים חמורים בהרבה.

לעומת זאת, חלק מהסרבנים הסמויים מעין כלל לא פונים לוועדת המצפון טרם גיוסם, ואלו שפונים לרוב נדחים. הראיון בוועדה כולל שאלות מתחכמות דוגמת "כיצד תגיב אם עכשיו אקח את ארנקך?". כל תגובה שמעידה על מוכנות לעימות תביא לסיווגו של המרואיין כמי שטענת סרבנותו המצפונית אינה כנה. צעיר בן 18, שאינו מכיר את הדרך שבה פועלת הוועדה, נדון ברוב המקרים לסיווג כאדם "מניפולטיבי" המנסה להתחמק משירות צבאי באמצעות טענת הסרבנות. כך סווג רומן, הסרבן שבעניינו התלונן אל"ם גל ושאת חלק מסיפורו הבאתי בראשית רשימה זו.

לרוב, הסרבנים הסמויים מעין אינם מתייצבים לצווי הגיוס שלהם ומוכרזים כמשתמטים. עניינם מגיע לשולחנה של סניגורית צבאית רק כאשר הם נעצרים על ידי משטרת ישראל, בדרך כלל לאחר שביצעו עבירת תנועה או כאשר המשטרה הצבאית עורכת מבצע ללכידת מי שהשתמטו משירות צבאי. העבירה בגינה הם מועמדים לדין הינה היעדר מן השירות (עריקות) החל מהתאריך בו אמורים היו להתגייס ועד ליום מעצרם. הם נשפטים בבית דין צבאי, שסמכויותיו הם כשל בית משפט פלילי אזרחי, ועל-פי רוב מורשעים בעבירת העריקות שגוררת עימה רישום פלילי "אזרחי" הפוגע בעתידם. בגלל שידם אינם משגת לממן ייצוג בידי עורכי דין פרטיים, הם מיוצגים על ידי סניגורים צבאיים.

הגיורת נטשה ומצפונה היהודי

לעתים, בשל אי הנגישות לייעוץ משפטי בשלב מוקדם של הליכי הגיוס, המקרים של הסרבנים הסמויים מעין הם קפקאיים, כפי שמדגים המקרה של נטשה. נטשה עלתה לישראל מכוח חוק השבות כקרובת משפחה של יהודי, למרות שהיא עצמה היתה נוצריה. היא התגוררה עם משפחתה בעיירת פיתוח ובמהלך לימודיה בתיכון החליטה להתגייר. כשהחלה לקבל צווי גיוס, דרש הרב האחראי לגיור כי תבקש פטור מהשירות מטעמים דתיים ומטעמי מצפון. נטשה צייתה ומילאה שני תצהירים על גבי טפסים סטנדרטיים של רשויות הגיוס: בראשון ביקשה פטור משירות בטחון מטעמי הכרה דתית ובשני ביקשה פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון. מנהל בתי הדין המיוחדים לגיור אף כתב ללשכת הגיוס כי "למותר לציין כי גיוסה לצה"ל כעת יפגע בתהליך גיורה ועל כן הנני פונה אליכם בבקשה לאשר לה פטור משירות ביטחון בהתאם". המקרה של נטשה לא היה חריג. ביוני 2003 דנה ועדת הקליטה של הכנסת ב"דרישת בית הדין לגיור מעולות צעירות חדשות שלא להתגייס לצה"ל".

רשויות הגיוס דחו את בקשותיה של נטשה בגלל שרישומי משרד הפנים לימדו שאינה יהודייה וכן מאחר שאיחרה בהגשת בקשותיה. צווי הגיוס המשיכו להישלח לביתה, ומשלא התייצבה לתאריך גיוסה הוכרזה נטשה כמשתמטת גיוס. לאחר כמעט שלוש שנים נעצרה. בתקופת זמן זו השלימה נטשה את תהליך גיורה והיא הגיעה מבית המעצר לדיון בבית הדין הצבאי לבושה בשמלה צבאית ארוכה, כמנהגן של נשים דתיות המתגייסות לשירות. לאחר שהתביעה הצבאית סירבה לסגת מכתב האישום, למרות הסיפור הקפקאי בו זרוע אחת של המדינה מורה לנטשה לבקש פטור משירות צבאי והזרוע השנייה דוחה את הבקשה, עתרתי בשמה של נטשה לבית המשפט הגבוה לצדק.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו אוהב עתירות דוגמת עתירתה של נטשה, בהן הסיפור העובדתי סבוך ומלא פיתולים. העליון אוהב עתירות סימבוליות, בהן המציאות פשוטה וניתן להתרכז בשאלה משפטית, בין היתר בגלל שההליך בבג"ץ מסתמך על תצהירי הצדדים ולא מתאפשר בירור אמיתי של שאלות עובדתיות סבוכות. בנוסף על הקושי שנבע מה״לכלוך״ העובדתי בעתירה, היה קושי נוסף שנבע מכך שנטשה לא קיבלה ייעוץ משפטי מבעוד מועד. לפי פסיקת בג"ץ, אף אם נטשה היתה זכאית לפטור, היה עליה להתייצב בלשכת גיוס ביום גיוסה ולהסביר את קשייה ולא לעשות דין לעצמה ולהשתמט משירות.

עתירתה של נטשה היתה אם כן בעמדת נחיתות. מספר חודשים אחרי עתירתה הגיעה לבג"ץ עתירה סימבולית מושלמת בעניינה של ״סרבני ׳הארץ׳״ בשם לָאורה מילוא. מילוא הציגה מקרה בוחן מושלם של סרבנית סלקטיבית. כבתו של פרופסור לפילוסופיה החי בצרפת, מילוא יכלה באותה תקופה לזכות בפטור משירות צבאי מטעמי מצפון בקלות לו אך היתה מצהירה כי היא סרבנית מצפונית מוחלטת (פציפיסטית). סעיף 39 בחוק שירות ביטחון, שכרך בין פטור מטעמי מצפון ופטור מטעמי הווי משפחתי דתי ויוחד אך ורק לנשים, פורש באותה תקופה על-ידי רשויות הצבא כמעניק פטור כמעט אוטומטי לנשים המצהירות על סרבנות מצפונית כל עוד לא הן לא מתעקשות להצהיר שהן מסתייגות אך ורק מהכיבוש. מכוח סעיף זה ביקשה נטשה פטור מטעמי מצפון. מילוא, לעומתה, הצהירה במפגיע כי היא סרבנית סלקטיבית, שסירובה נובע מהכיבוש וש"אם הייתי בצ'כיה הייתי מתגייסת".

משנדחתה בקשתה לפטור מטעמי מצפון, התייצבה מילוא בלשכת הגיוס וסירבה להתגייס. סיפורה זכה לסיקור תקשורתי נרחב. העתירה של מילוא לבג"ץ איפשרה לבית המשפט העליון לכתוב את פסק הדין המקיף ביותר שכתב על סרבניות מצפון ולצאת בהצהרה סימבולית חזקה על הצורך בשוויון בהליכי הפטור מטעמי מצפון בין סרבני המצפון לסרבניות המצפון. אך הצהרה סימבולית זו בשם ערך השוויון פגעה קשות בנשים הפציפיסטיות שעד אותה עת זכו להליך פטור מטעמי מצפון שהיה מקל עד מאוד. לאחר פסק הדין, יוחד סעיף 39 לפטור מצפוני מצפוני של נשים דתיות בלבד. פציפסטיות שסירובן המצפוני אינו נשען על טעמים דתיים נדרשו עתה לעמוד בהליך הפטור הנוקשה יותר של הגברים. ההלכה במקרה הבוחן "הנקי" של מילוא היא האחראית לכך שצעירות שמכריזות כיום שהן פציפיסטיות מוחלטות אינן זוכות לפטור כמעט אוטומטי, בניגוד לעבר. לו היה בג"ץ מתמודד עם מעט יותר "לכלוך" עובדתי של נשים שסירובן אינו בגדר הצהרה פוליטית, ספק בעיני אם היה פוסק כפי שפסק בעניין מילוא.

בעניינה של נטשה, התעורר החשש שנוכח כמות העתירות העצומה עמה מתמודד בג"ץ ואופי עתירתה, יעדיפו שופטי בג"ץ לדחות את העתירה מבלי לנבור בפרטיה, על בסיס ההלכה המשפטית המעניקה שיקול דעת רחב לרשויות התביעה. סיקור תקשורתי מעלה את סיכויה של עתירה לבג"ץ לזכות בתשומת לב משופטי העליון ולכן, באישורו של הסצ"ר, פניתי לכלי תקשורת שונים על מנת שעתירתה של נטשה תזכה לסיקור (פקודות הצבא מאפשרות לסניגור צבאי לפעול בדרך זו כל עוד הוא מקבל את אישורו של הסצ"ר). עניינה של נטשה זכה לסיקור בכתבת בת עמוד ב"מעריב" וצוות טלוויזיה ליווה את הדיון בעתירתה. איני יודע אם תשומת הלב התקשורתית השפיעה, אך שופטי בג"ץ היו קשובים במיוחד לטענותיי, ולאחר שהבהירו לנציגת המדינה את חולשת עמדתה כתבו החלטה הממליצה לצבא לשקול מחדש את בקשותיה של נטשה. בעקבות ההחלטה שוחררה נטשה מהצבא מטעמי "הכרה דתית" ובקשתה לביטול כתב אישום התקבלה.

האם אפשר לזכות סרבן מצפון?

״סרבני ׳הארץ׳״ נשפטים בדין משמעתי בידי קצין בבקו"ם או בכלא הצבאי. ההליך המשמעתי אינו מיועד לטיעונים מורכבים וקשה לחשוב על קצין בבקו"ם או בכלא הצבאי שיזכה מעבירה של סירוב פקודה על בסיס טענה של סרבנות מצפון. קיימת אפשרות להעביר אישום בדין משמעתי לשיפוט בבית דין צבאי לפי בקשת הנאשם או לפי החלטת רשויות הצבא. בתקופת האינתיפאדה השנייה החליטו רשויות הצבא להעביר לבתי דין צבאיים עניינם של סרבנים שנשפטו מספר פעמים בדין משמעתי. בעקבות החלטה זו, נשפטו "חמשת הסרבנים" ויונתן בן ארצי בשני תיקים נפרדים בבית דין צבאי. "חמשת הסרבנים" טענו לסרבנות סלקטיבית, כלומר – הם גרסו שסרבנותם נובעת מהתנגדותם לפעולותיו של צה"ל בשטחים הכבושים. לטענתם, נוכח ההצדקה המצפונית לסירוב לשרת, היה על בית הדין הצבאי לזכותם מעבירת סירוב הפקודה. לעומתם, יונתן בן ארצי טען לסרבנות מצפון מלאה (פציפיזם) המצדיקה את סירובו לשרת בצבא. טענותיהם של כל ששת הסרבנים נדחו בידי הערכאות הצבאיות שדנם בעניינם. בן ארצי הגיש בקשה לערער לבית המשפט העליון, אך בדיון בעליון הסכים להסדר טיעון בו יבוטל עונש המאסר שהוטל עליו בתמורה למשיכת הערעור.

בניגוד לחלק מ״סרבני ׳הארץ׳״, הסרבנים הסמויים מעין אינם מעונינים לנהל משפט הוכחות בפני בית דין צבאי בו יראו כי היעדרותם משירות צבאי היתה מוצדקת. מעשה סרבנותם אישי והם אינם מבקשים לשנות את מהלכה של החברה הישראלית. הם מסתפקים בשחרור מהצבא (ואם מסורב עניינם בוועדת מצפון הם משוחררים על רקע "אי התאמה", שהוא גם הטעם בגינו שוחררו בסופו של דבר חמשת הסרבנים ובן ארצי) ובעונש קל ככל האפשר. כזה היה מקרהו של רומן שהוצג בראשית רשימה זו. המקרה היחיד בו סרבנים שייצגתי שקלו לנהל משפט הוכחות שנסוב על סרבנותם נגע בעניינם של שני בני מיעוטים, שעדתם נוהגת ברובה לשרת בצה"ל. החשש של רשויות התביעה מניהול משפט הוכחות נפיץ בנוגע ל”נאמנותה” של העדה הוביל להצעה להסדר טיעון מקל ביותר שאומץ על ידי שני הנאשמים.

הרעיון שבית דין צבאי יזכה סרבן מצפון מעבירה של העדר מהשירות על בסיס טענת סרבנותו נראה כבלתי אפשרי. זיכוי מעין זה משמעו שישנה הצדקה מצפונית לערוק מהשירות. אך במקרה אחד זוכה סרבן מצפון מעבירת ההיעדרות מהשירות בשל אי חוקיות גיוסו (ע/212/99 ס"ק נ' התובע הצבאי הראשי). עניינו של סרגיי עלה בפני ועדת מצפון אך בקשתו לפטור נדחתה. תיק לשכת הגיוס שלו גילה שסרגיי ומשפחתו עלו ארצה כיהודים שעה שהיו נוצרים. משהתגלה דבר המרמה עלתה השאלה האם לפי הנחיות הגיוס הפנימיות של הצבא גיוסו חוקי. שאלות חוקיות גיוס הן מן השאלות הסבוכות ביותר בדין הצבאי ובמהותן הן דומות לשאלות תכנון מס. השלכות הזיכוי בעניינו של סרגיי היו משמעותיות מאחר שלפי מסמך שהוגש על ידי מנהל גיוס לבית הדין, במקרים של עשרות עולים חדשים התגלה קושי דומה בהליך הגיוס. מקרים אלו גררו לא אחת ביקורת מטעם רשויות הגיוס על פועלם של הסניגורים הצבאיים המונעים הלכה למעשה גיוסם של צעירים לצה"ל.

הרס הסניגוריה הצבאית

בסיפורי הסרבנים הסמויים מעין תפקידו של הסצ"ר לעתים גם הוא סמוי מעין – אבל חשיבותו גדולה. להענקת ייצוג לוחמני לנאשמים שאינם אהודים בלשון המעטה על קציני הצבא דרוש לסניגור זוטר גיבוי ממפקדו אל מול קצינים אחרים בצבא שמבקשים להצר את צעדיו כמו-גם אל מול מפקד יחידת הפרקליטות הצבאית – הפצ"ר. סצ"ר מוחלש אינו יכול להעניק גיבוי שכזה. סצ"ר מוחלש יטה פחות לאפשר הגשת עתירות לבג"ץ. עתירות אלו דורשות זמן רב וסצ"ר מוחלש שאינו רוצה להרגיז את מפקדו הפצ"ר וקציני המטה אחרים, שדרגתם לא קוצצה והם עדיין אלופי-משנה, יכול לסכלן פשוט על דרך של ויסות עומס התיקים. סצ"ר מוחלש גם לא יאשר לסנגורים לשוחח עם התקשורת וכך ימנע ביקורת ציבורית על פעולות רשויות התביעה הצבאית.

ההשלכות הללו אינן פרי דמיוני הפרוע. ניתן ללמוד על כולן מדו"ח של ועדת בדיקה שהוקמה בפרקליטות הצבאית בשנת 1997. הדו"ח חובר על ידי שני קצינים בכירים ששירתו בעברם בפרקליטות: הפצ"ר צבי ענבר והסנגור הצבאי הראשי יצחק אקסל. ועדת אקסל-ענבר הוקמה בעקבות משבר חריף בין הפצ"ר לסנגוריה הצבאית שבשיאו נעצרו שני סניגורים צבאיים. המלצת הדו"ח היתה חד משמעית להעלות את תקן הסצ"ר לדרגת אלוף-משנה ולהעלות את תקן סגן הסצ"ר מרב-סרן לסגן-אלוף. הדו"ח קבע כי מצב בו דרגת התובע הצבאי הראשי (התצ"ר) גבוהה מדרגת הסצ"ר, "גורם לכך שלתפקיד התצ"ר יתמנו קצינים בעלי ניסיון רב יותר, ויוצר את הרושם שהצבא מעדיף שתהיה בו תביעה חזקה וסניגוריה חלשה". הדו"ח דן בהרחבה בחולשת הסנגורית הצבאית הראשית דאז, שדרגתה התקנית היתה סגן-אלוף, הן ביחסיה עם קצינים בכירים אחרים בפרקליטות והן ביכולתה להגן על סניגורים צבאיים זוטרים ולהנחותם בעבודתם המקצועית. גם שאלת יכולתם של סניגורים להגיש בג"צים וקשריהם עם התקשורת נדונו בדו"ח בהרחבה נוכח תלונות מצד קציני צבא בכירים. המלצות הדו"ח יושמו: תקן הסצ"ר הועלה לאלוף-משנה מיד לאחר פירסום הדו"ח. שנים אחר-כך, הועלה גם תקן סגן-הסצ"ר לסגן-אלוף.

אך לאחרונה, בניגוד גמור להמלצות הדו"ח, החליט הפצ"ר הנוכחי לקצץ את שני התקנים של מפקדי הסניגוריה. התקן של הסנגור הצבאי הראשי קוצץ מאלוף-משנה לסגן-אלוף ותקן סגן הסניגור הצבאי הראשי יורד בקרוב מתקן של סגן-אלוף לתקן של רב-סרן. בישראבלוף ניתנה לסצ"ר "דרגת ייצוג" של אלוף משנה. דרגת ייצוג, שניתנה בעבר לאושיות דוגמת המנצח האגדי של תזמורת צה"ל אלוף-משנה זיקו גרציאני, כשמה כן היא – היא נועדה למטרות ייצוג אך ללא הסמכות של הדרגה הממשית. אם לקיצוץ משמעות "פורמלית" בלבד כפי שגורס צה"ל מדוע לא קוצץ תקן התובעת הצבאית הראשית מאלוף-משנה לסגן-אלוף תוך מתן דרגת ייצוג של אלוף-משנה? ומדוע הנימוק המרכזי לקיצוץ תקן סגן הסצ"ר מסגן-אלוף לרב-סרן הוא שלא ייתכן שמפקד יחידת הסניגוריה יהיה באותה דרגה כסגנו?

הרס הסניגוריה הצבאית לא יעשה בדרך של הצהרה של הפצ"ר כי הוא רואה בסניגוריה גוף מיותר. להפך, הפצ"ר הנוכחי, תא"ל שרון אפק ימשיך ודאי להצהיר מתחת לכל עץ רענן עד כמה הוא מאמין בסניגוריה צבאית חזקה ובהגנה על זכויות נאשמים. הוא ודאי יתגאה ברפורמות שהחלו קודמיו בתפקיד לקדם כאילו היו שלו. הרס הסניגוריה הצבאית יעשה בדיוק על דרך של קיצוץ תקנים משום שפגיעה זוחלת שכזו אינה מעוררת את התקשורת או את המוסדות האמונים לפקח על הפצ"ר. השפעותיה אינן ניכרות על פני השטח שהרי גם לאחריה סניגורים צבאיים ימשיכו לייצג נאשמים.

הסרבנים הסמויים מעין עומדים בעמדת נחיתות אינהרנטית מול ״סרבני ׳הארץ׳״, ולו בגלל הייעוץ המשפטי שהאחרונים מקבלים מהרגע שהחליטו לסרב לשרת. החלטות הפצ"ר המתוות לסניגוריה הצבאית עמדה נחותה מזו של התביעה הצבאית יביאו להחלשה ניכרת ביכולתם של סניגורים צבאיים להעניק ייצוג מיטבי לסרבני המצפון הסמויים מעין. יש לקוות כי החברה בישראל והרשויות הממונות על הפצ"ר יביאו להפיכת החלטותיו על הקיצוצים בסנגוריה הצבאית.