״חצי-חצי״: ברוך שעשני חומה

אני יושבת לחוצה בחדר ההמתנה, ראיון עבודה מרגש, הלוואי שאקבל את העבודה הזו. המראיינת חזרה אליי עשר דקות אחרי ששלחתי לה את קורות החיים שלי, איזה כיף לי, בכל זאת כתוב "נועם שוסטר" על קורות החיים – איך לא יקראו לו ישר, לבלונדיני המלומד הזה? אז זהו, שלא. בחדר ההמתנה יושבת אני – נועם שוסטר – בחורה מרשימה ושחומה שירשה גנים מזרח תיכוניים מהממים, עגולים, שחומים ומתולתלים מאמא שלה, ומחכה בשקיקה לראיון עבודה. ניגשת אלי המראיינת, לקחת אותי מחדר ההמתנה, ואני בשיא ההתרגשות קמה עם היד מושטת קדימה, להתחיל כבר להרשים אותה. אבל היא עוצרת אותי: "מי את?", היא שואלת, "יש מישהו בשם נועם שוסטר לפניך בראיון הזה". בעצמי כבר נתקפתי בלבול עד כדי כך שלרגע באמת האמנתי לה שאולי הנועם שוסטר שהיה לה בראש נמצא באמת לפניי בתור, אבל הוא לא לפניי, ואף פעם לא יהיה לפניי. מיד התעשתי ואמרתי לה, "לא, זאת אני". היא התנצלה במבוכה ואמרה שפשוט יש לה יום ארוך ואני המשכתי למטרה – לצאת תותחית בראיון העבודה.

לעבודה הזו לא התקבלתי, כי המראיינת אחרי חמש דקות חשבה שאני מתאימה יותר לעבודת שטח, נראיתי לה פלפלית ותקתקנית כזאת, "יותר מתאימה לעבודות שטח מאשר לשקידה על מסמכים לשינוי מדיניות". אבל עבודות יותר, הרבה הרבה יותר, שוות דווקא קיבלתי ולא פעם ולא פעמיים כשהוצאתי את כרטיס הביקור שלי נשאלה השאלה, "נועם שוסטר, את העוזרת שלו?".

אז למה מתכוונים המשוררים של החצי-חצי? ומי כותב את שירת החצי-חצי?

מי הוא החצי-חצי שיגיד לי שיום אחד אני אכנס לחדר ולא אהיה חומה, וזה שקוראים לילדה חומה שוסטר בישראל 2016 ("אה, אבל חשבתי שהיום זה כבר לא קיים, תתקדמי") לא יגרור אחריו כמעט תמיד סיטואציה מביכה שבה שואלים את אבא שלי- "נו, אתה באמת האבא הביולוגי? לא הייתי מעלה על הדעת שזה אבא שלך". שאלות, בדיחות לא מצחיקות, בדיחות כן מצחיקות ומעל הכל – גזענות בוטה, שרק מי שחווה אותה באמת יכול להבין מה היא.

"חצי-חצי" זו המצאה שבאה כאילו לטשטש לנו את הזהות, ליצור שיח חדש, למחוק את האפליה, לפזר אבקת סוכר, לעשות מיקס כיפי כזה, שוקולד בננה, תוך התעלמות מסטטיסטיקות ומנתונים אשר מוכיחים חד וחלק שהאפליה קיימת, אחושילינג קיימת, חצי אשכנזי לא ימחק את זה, אי אפשר להלבין אותי או את הנתונים האלה מחר. עובדה.

"אז למה, למה נועם, את שוב מוציאה את השד העדתי? למה לחזור אחורה ?היום כבר הדברים האלה לא קיימים. מזרחים ואשכנזים מתחתנים, עושים אהבה, עסקים ופוליטיקה ביחד. למה סתם לחזור אחורה, גם סבתא שלי עירקית אבל אני חצי-חצי זה לא משנה!".

למה? כי מחר אני אהיה גם חומה, ואם לא יהיה לי אוצר מילים להתנגד לגזענות שאני רואה סביבי ומופנית כלפי חזות מזרחית וערבית כאחד מה אני אגיד לילדה שלי כשהיא תחווה את זה? שהיא רבע, שלושה רבעים, חצי אחוז, שמינית? כי אבא שלי קם והתנגד בעצמו כשאמא שלו לא קיבלה את הכלה שלה בגלל שהיתה לא לבנה, ומה לעשות שיצאתי כמוה, בדיוק כמוה, ממש בדמותה. זו ההיסטוריה שלי. האם להתקדם זה אומר למחוק את ההיסטוריה שלי? לא, אני אלמד גם את הבת שלי להיות גאה בצבע העור שלה, ושאף אחד לא יעיז לטרוק לה את הדלת כמו שעשו להרבה מדי נשים בצבע שלנו. שינוי מגיע, אם לא שמתם לב, מאנשים שבנויים מהחוויות האלה ויכולים להציע משהו חדש. אם לא חווית, שב בשקט – או לפחות תקשיב קודם לפני שאתה פולט.

ברוך שעשני חומה.