נצעד מחר בירושלים, למרות הכל

גם בלי ניר ברקת, המצעד בירושלים יצעד – עם חילונים ודתיים מכל הזרמים, עם להט״בים וסטרייטים, עם רבנים. כי את ההומופוביה הרצחנית אסור לחבק
נגה דקל

למדה חינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים, עוסקת באמנות פלסטית וגרה בירושלים

ראש העיר שלי, שפעלתי על מנת שייבחר, הופיע הבוקר בשער של "ידיעות אחרונות" והודיע, קבל עם ועדה, שלא יצעד במצעד הגאווה מחר. האמת? שלא יצעד. הוא הרי עושה מספיק ספורט, ואולי הוא גם מפחד, שמע שבמצעד דוקרים נערות צעירות ותמימות וזה מסוכן. זכותו. אבל הניסיון לגרוף הון פוליטי על הגב של כל אוהבי החופש באשר הם, בראיון הפחדני והחנפני הזה, הוא בזוי ועלוב. למעגלי השיח שהיו אתמול בלילה בירושלים הגיע ברקת, הצטלם קצת עם רחלי פרנקל הנהדרת (דוגמא אמיתית לפלורליזם, דוגמא אמיתית לאהבת ישראל) וחייך, וזאת כשכבר ידע שלמחרת בבוקר הוא הולך לפגוע בקהילה הפלורליסטית בעירו שארגנה את האירועים החשובים האלו.

ובכל זאת, יצעד מחר המצעד בירושלים. יצעד למרות ראש העיר שדואג לרגשות של הדתיים (אגב, מה עם הרגשות של להט"בים דתיים?); למרות שיהיה לנו תכף רב צבאי ראשי שחושב שהומואים הם חולים ושנשות אויב יפות מראה מותר לאנוס לפעמים (כן כן, אני יודעת, זה עניין הלכתי, שום תפיסת עולם לא מעורבת פה); למרות ראש מכינה שמגיע לכנס שמטרתו להתמודד עם "הרפורמים" (הם באמת נורא מפחידים האנשים האלה) ומדבר על אחיו בני ישראל בשם "הסוטים".

המצעד יצעד בעיר הבירה של ישראל, ויצעדו בו ביחד חילונים ודתיים מכל הזרמים (שקודם לכן גם יתאספו כדי להתפלל תפילת מנחה לזכרה של שירה בנקי, לידיעת התושב ברקת והרגש הדתי שלו), ויהיו בו סטרייטים ולהט"בים, ואפילו שני רבנים לבית לאו, שאחד מהם השבוע השיב ל"נאום הסוטים" במילים גדולות ואמיצות. השני, רחמנא לצלן, שייך לתנועה הקונסרבטיבית, שמהווה כידוע איום גדול על עם ישראל, שהרי היא מעודדת קיום מצוות ואהבה אדם בעת ובעונה אחת. ומול החנפנים, ומול שאר הרבנים האחרים שתמכו בנאום, או פשוט לא גינו, או קצת גינו אבל אמרו שלא צריך להגזים ואולי רק נאמרה מילה לא ראויה, ולא צריך להתרגש כל כך – אנחנו נצעד מחר.

אתמול במעגלי השיח שהשתתפתי בהם אמרה מישהי שנאום הסוטים זעזע אותה, אבל שהתגובות הקשות אליו מייצרות עוד שנאה ולא אהבה. וחשבתי אחר כך, כמה נוח להתעטף במילים האלו, בואו נייצר אהבה, בואו נחבק, בואו לא נבעיר את המדורה עוד יותר. אבל את הטרור אסור לחבק. ואת הגזענות אסור לחבק. ואת המיזוגניה אסור לחבק. ואת ההומופוביה הרצחנית אסור לחבק. כי כשמחבקים את כל אלו, נותנים לגיטימציה לאונס של נשים (אולי מישהו יתבלבל וישכח בטעות איפה עובר הגבול בין ישראל לשכנותיה), ולרצח של נערה במצעד הגאווה, ולסבל רב שנים של צעירים שחשים שאולי הם נמשכים לבני מינם. צריך לעמוד מולם השבוע, כמו שעשה הרב בני לאו, ולהראות להם, בנימוס ובתקיפות, את הדרך החוצה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.