הצדק התרבותי של מירי רגב חלקי בלבד

תביעתה של שרת התרבות לחלוקה הוגנת יותר של משאבים לתרבות מוצדקת ויש להיאבק למענה, אולם מימוש פרשנותה של השרה ל"צדק תרבותי" ייצור כאן מציאות אנטי-דמוקרטית, נעדרת חירות וצדק, ותרבות כנועה וירודה מטעם
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

שרת התרבות והספורט, מירי רגב, צודקת כשהיא מדברת על הצורך לכונן "צדק תרבותי" בישראל, ויש אמת בדבריה כי חלוקת המשאבים למוסדות תרבות ואמנות מעוותת ומפלה אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. אכן, הקצבות המדינה לתרבות מוזרמות ברובן לאותה אוכלוסייה ולמוסדות תרבות ואמנות שמקום משכנם בתל אביב, בעוד שקהילות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית אינן זוכות להקצאת הולמת של משאבים שיאפשרו להן לפתח ולצרוך תרבות המושתתת על ניסיון חייהן ומבטאת את תרבותן. יש גם טעם בדבריה, שבקרב קבוצת מקבלי ההחלטות על הקצאת משאבי תרבות קיים תת-ייצוג לאוכלוסייה המזרחית, הבא לידי ביטוי גם בתכניה של היצירה התרבותית בישראל.

תופעות אלו תועדו במסמך של קואליציית הארגונים "לבי במזרח", שבחן את חלוקת משאבי התרבות בין השנים 2008-2001 לפי קבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית. הקצאת משאבים בלתי צודקת זו, הנמשכת מזה שנים, מנוגדת לרוח חוק התרבות והאמנות משנת 2002 הקורא ל"מתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה בישראל ולהשקפות השונות הרווחות בה".

אנשים רבים, ביניהם אנשי תרבות ואקטיביסטים מזרחים הנאבקים למען פלורליזם תרבותי ונגד הפליה ודיכוי תרבותי היסטוריים, תומכים בעמדת רגב.

קשה גם שלא לחוש סימפטיה לעמדת השרה לנוכח התנגדותם של מנהלים נצחיים של תיאטראות ומוסדות אמנות לשינוי המוצע, ועל רקע ההשתלחות הגזענית כלפיה מצד חלק מהאנשים הנהנים מהסדרים אלו. אולם מן הראוי שמי שמצדד בעמדתה ושותף למאבקה, ישים לב לפרשנותה המצומצמת של שרת התרבות למונח "צדק תרבותי", שהופכת אותה דווקא לאחת האויבות המסוכנות של אידיאל זה. כך, למשל, נס הצדק החלוקתי שלה מצטמצם אך ורק לחלוקה הוגנת של משאבים בקרב האוכלוסייה היהודית. את ההפליה המתמשכת של האוכלוסייה הערבית בתחום התרבות אין לשרה כל כוונה לתקן.

חשוב גם לציין שהמושג "צדק תרבותי" אינו מצטמצם אך ורק לחלוקת משאבים הולמת, אלא כולל גם את זכותם של פרטים וקבוצות תרבותיות ליצור וליהנות מתרבות בתנאים של חירות. צדק תרבותי כולל, בין היתר, את הזכות של פרטים וקבוצות לחופש ביטוי אמנותי, חופש אותו דורסת רגב כאשר היא פועלת לשלילה מוחלטת של תקציב התיאטרון הערבי אל-מידאן בחיפה משום שהעלה מחזה שלא נשא חן בעיניה. צדק תרבותי גם אינו צריך להיות מותנה בעמידה במבחן "נאמנות תרבותית" אותו מציעה השרה, מבחן שלפיו יישללו ממוסדות תרבות תקציבים משום פגיעה במדינת ישראל ובסמליה. הצמד "נאמנות שלטונית" ו"תרבות" הוא בגדר סתירה.

המושג "צדק תרבותי" אינו מצטמצם אך ורק לחלוקת משאבים הולמת, אלא כולל גם את זכותם של פרטים וקבוצות תרבותיות ליצור וליהנות מתרבות בתנאים של חירות. צדק תרבותי כולל את הזכות של פרטים וקבוצות לחופש ביטוי אמנותי, חופש אותו דורסת רגב כאשר היא פועלת לשלילה מוחלטת של תקציב התיאטרון הערבי אל-מידאן בחיפה משום שהעלה מחזה שלא נשא חן בעיניה

רגב טוענת שהיא "אינה כספומט", ושכשרת תרבות היא נהנית "מחופש המימון", כלומר – מהזכות והסמכות להחליט איזה יצירות ומוסדות תרבות ראויים למימון המדינה. תפיסה זו באה לביטוי קיצוני עוד יותר השבוע, כשהשרה טענה שמפלגת השלטון צריכה להתערב במינויים ובתכנים של תאגיד השידור הציבורי. הזכות ל"חופש מימון" של השרה משמעותה שהאמנות והתרבות בארץ יצטרכו לשקף את העדפותיה שלה ושל מפלגת השלטון. "חופש המימון" שלה משמעותו צמצום חופש הביטוי של היוצרים, הגבלת יכולתם להפעיל את דמיונם, להטיל ספק במוסכמות ובערכים מקובלים, לבקר את הסדר הכלכלי, החברתי והפוליטי הקיים ולהציע אלטרנטיבות יצירתיות.

התביעה של רגב לחלוקה הוגנת יותר של משאבים המוקצים לתרבות ולאמנות, וייצוג הולם יותר של האוכלוסיות השונות בישראל בגופי מקבלי ההחלטות, היא תביעה צודקת שיש להיאבק למענה, אולם מימוש פרשנותה של השרה ל"צדק תרבותי" ייצור כאן מציאות אנטי-דמוקרטית, נעדרת חירות וצדק, ותרבות כנועה וירודה מטעם.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עידו לם

    מירי רגב היא נבלה, תזכיר קצר: מירי סיבוני רגב היא אחת מהשרות הכי פחות חברתיות שיש, היא מצביעה קונסיסטנטית בעד בעלי ההון ונגד המעמד הבינוני והעניים, גם לגייז היא מעולם לא עזרה, מיותר לציין שהיא מעולם לא חשבה לנסות להעלות הצעת חוק למיסוי ההון הגדול או הצעות בעד קיצוץ מהצבא שיפחית את התקציב של צה"ל, או לא, לא גברת סיבוני תעסיק את עצמה בזוטות מעין אלה, הצורך לעשות מעשים ממשיים כדי לפתור את הבעיות הבוערות של ישראל לא קיים אצלה, מה שכן קיים זאת חפיפניקיות(בערך כמו בראיון לגיא פינס שנחשף שהיא לא מכירה סרט אחד של טרנטינו), וכמובן שיטת העבודה של הימני הדמגוגי המצוי :תפנה את האש לטובים ממך כמו שמאלנים שאשכרה מחוייבים לזכויות אדם.

    1. אוי ויי זמיר !

      לם, קח אויר ושתה כוס מים רצוי עם התוסף המתאים ותרגיע קצת.
      בהתעקשות שלך לקרוא למזרחיים גזעניים ומקפחים אתה יוצא לא פחות מגוחך מהאנטישמים שמאשימים את היהודים בכל הזוועות כולל השואה.
      אגב, דברי מירי רגב בהשוואה להתלהמויות שלך נשמעים ממש רציונאליים ושפויים.

  2. דןש

    "צדק תרבותי" – הוא מתן אפשרות לכל גוף לכל אזרח להביע את עצמו בדרכו, ללא כל הכתבה מלמעלה אודות התכנים.
    חלוקת המימון חייב להיות אך ורק על בסיס האיכות ולהתחלק בין המרכז לפריפריה.

  3. נפתלי אורנר

    ונתניהו ממשיך לטפח את מגמתו לחנק הדמוקראטיה בהעניקו לשרה זו כבוד ויקר (השרה היחידה שצירף למסעו לאפריקה בעוד שאת השרים הכלכליים, וזו הייתה מטרתה המוצהרת של נסיעתי, לא צירף) וכן את תקציב הפירסום הממשלתי של 360 מיליון ש"ח.
    "הדג מסריח מהראש" הינה אימרה עממית, והיא נכונה גם במקרה זה

  4. דני

    מאמר צודק וקולע בעיקרו. מי שמתלהב מרגב הוא מה שלנין קרא אדיוט שימושי. היא פשוט דמגוגית שמנסה לצבור הון פוליטי על ידי לחיצה על כפתורים אדומים למיניהם. וגם הזלזול הבוטה שלה בערכים תרבותיים כמו ספרות (ע"ע צ'כוב) ופילוסופיה (ע"ע קאט דה בולשיט) הוא דוחה, בפרט כשמדובר במי שאמורה לעסוק בתרבות. שרת תרבות היא לא צנזורית ולא ועדת איכות, היא צריכה לנתב כספים ולא מעבר לכך. ואגב, לגבי מה שנאמר בדבר הפניית עיקר הכספים לאזור ת"א, צריך לקחת בחשבון שמדובר בגוש דן, שמכיל בתוכו מליוני תושבים, והוא המרכז העירוני מס' 1 במדינה. בכל מדינה , רוב הפעילות התרבותית מתרחשת במרכזים העירוניים הגדולים בעיקר. מה לעשות, לשם מן הסתם ילך רוב הכסף, כי שם רוב העשייה ורוב הקהל. אם כי נכון שההזרמות לא צריכות להיות מקובעות. צריך גם לזכור שחלק גדול מהפעילות התרבותית הוא במילא מחוץ למרחב המחייה של משרד התרבות, כלומר באינטרנט, ערוצים מסחריים, מוסיקה פופולרית, עיתונות וכו'. לדעתי הדבר שבאמת מעניין את רגב זה לא סיוע לאוכלוסיות מחולשות או יותר פלורליזם תרבותי, אלא צבירת יותר קולות בפריימריז הבאים בליכוד. וכך צריך להבין את פעילותה. זה כשלעצמו לגיטימי, היא פוליטיקאית, אבל מי שחושב שהיא מן מהפכנית, הוא אכן אדיוט שימושי.