אולימפיאדות הן בעיקר חגיגה לאילי נדל"ן

פתיחת המשחקים האולימפיים התנהלה למופת. גולת הכותרת הייתה טקס הפתיחה הססגוני, הקצבי והמרהיב. חלק מהכתבים והפרשנים הקדישו חלק נרחב מהדיווח לביקורת חריפה על תחזיות הקטסטרופה של מי שניבאו כי ריו דה ז'ניירו לא תהיה מוכנה בזמן לארח את המשחקים האולימפיים. ריו עמדה במשימה. הפרשנים הכלכליים הוסיפו שהאולימפיאדה תהיה קרש קפיצה לצמיחה ולפריחה עתידית – הזדמנות אדירה לעיר ריו ולברזיל כולה לצאת מהמשבר הכלכלי והפוליטי החריף.

התיאור הנלהב הזה נכון רק אם אתה תייר, ספורטאי או עיתונאי שאינו מוציא את אפו מחוץ לכפר האולימפי, וכל מה שמעניין אותך זה שטקס הפתיחה החגיגי יחלוף ללא תקלות, שחדרי המלון יהיו נקיים, שהאוטובוסים המסיעים לתחרויות ייצאו בזמן ושחדרי התקשורת יתפקדו כראוי. אבל כדי להבין את תווית המחיר של מה שאיפשר את קיום המשחקים האולימפיים ראוי לצאת מבועת הכפר האולימפי. כך, למשל, על מנת לפנות שטחים לקיום המשחקים פונו יותר מ-77 אלף אנשים מבתיהם, חלקם משפחות המתגוררות במשכנות עוני בפאבלות הסמוכות (נזכיר כאן שלקראת המשחקים האולימפיים בבייג'ינג פינה השלטון הסיני מיליון וחצי איש מבתיהם).

מאז הוכרז לפני שבע שנים שהמשחקים האולימפיים יתקיימו בריו, הפכה העיר ליעד מבוצר תחת הדגל של המלחמה בטרור ושמירת הסדר הציבורי. במהלך תקופה זו משטרת ריו הרגה יותר מ-2,500 אנשים. לפי דיווח של ארגון אמנסטי, כוחות הביטחון בעיר אחראים לאחד מכל חמישה מעשי הרג בה. פעולות המחאה הדמוקרטיות של אזרחים נגד ההשקעות האדירות באולימפיאדה, הקיצוצים בשירותים חברתיים והפגיעה בסביבה דוכאו בברוטליות.

למרות הרטוריקה המתלהבת על תרומת המשחקים לגידול בתיירות ובמקומות העבודה – שתי תופעות שדועכות ונעלמות מיד עם תום המשחקים – אולימפיאדות הן בעיקר חגיגה לאילי נדל”ן, שבתקופת החירום המוכרזת כדי לעמוד בלוח הזמנים גורפים לכיסם הון מעסקאות הענק שחותמים איתם פוליטיקאים להקמת התשתיות והמתקנים. ניסיון העבר מערים שונות שאירחו את אולימפיאדות החורף והקיץ מראה שחלק גדול מהמתקנים היקרים הללו הפכו לאחר סיום המשחקים לפילים לבנים שאין בהם כל שימוש. בזבוז עצום של משאבים כספיים וקרקע.

את הנבואות של פרשנים על הצמיחה הכלכלית האדירה הצפויה לריו מפריך מחקר רחב היקף שפירסמה בימים אלה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, שניתחה את העלויות והתועלות הכלכליות של אירוח המשחקים האולימפיים בקיץ ואולימפיאדות הקרח בחורף לאורך השנים. ממצאי המחקר מצביעים כי צמיחה כלכלית אינה אחת מהתוצאות הצפויות מאירוח המשחקים. מה שמאפיין את האולימפיאדות הוא עלות גבוהה, העולה בעשרות ומאות אחוזים על העלות המתוכננת. כך, למשל, עלות האולימפיאדה בריו תגיע ל-4.6 מיליארד דולר – 51% מעבר לעלות המתוכננת. מסקנת החוקרים היא ש"ערים ומדינות המחליטות לארח את המשחקים האולימפיים לוקחות על עצמן את אחד הסיכונים הפיננסיים הגדולים ביותר, לקח קשה ויקר שלמדו ערים ומדינות רבות לאורך השנים". נוכח זאת, לא מקרי שערים במדינות דמוקרטיות אינן מציעות לארח את המשחקים האולימפיים העתידיים.

המשחקים האולימפיים הם מפגן מלהיב של שיאי היכולת האנושית. במקור הם היו אמורים לבטא גם את רוח הסולידריות הכלל־עולמית, אולם בימים של לאומנות, טרור, שנאת זרים, משברים בינלאומיים, מיתון כלכלי עוני ואי־שוויון, הם מציעים בעיקר חוויית צפייה שמאפשרת לברוח מהמציאות השוררת הן בריו והן ברחבי העולם.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״