אל תגעו בערבי הקדוש שלנו

המוסר הכפול מגיע לשיא חדש כאשר נשמעה במרצ ביקורת כלפי ח"כ עיסאווי פריג' שלא מדבר על להט"בים או פוקד מצעדי גאווה. פריג' טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אופק אזולאי תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו מזרחי מסורתי מטעמם הציג טיעונים דומים
אופק אזולאיאופק אזולאי

פעיל להט״בי ומזרחי, ממקימי הליין המזרחי-חיפאי "זוהרה"

מאז ומתמיד העמידה מרצ את הערכים הליברליים האוניברסליים בראש סדר העדיפויות שלה. המפלגה התיימרה לחברת את כל הבאים בשורותיה בהתאם לאמות המידה המוסריות של הצדק והשוויון האבסולוטיים, אם קיימים כאלה, מבלי לסמן לעצמה גבולות הקשורים בהתנגשויות תרבותיות, "התחשבות" בקבוצות שמרניות או דתיות, או שימוש פרקטי וסמנטי בסממנים הקשורים לפוליטיקת הזהויות. למעשה, ההיפך הוא הנכון. מאז ומעולם דחתה את פוליטיקת הזהויות על הסף, בטענה המוכרת לעייפה שזו מעכבת מאבקים ומפלגת את הנאבקים, במקום לאחד אותם ולקדם אל עבר אותה מטרה משותפת. "פוליטיקת הזהויות הורסת כל חלקה טובה, בכל העולם", הגדיל חה"כ לשעבר במרצ וההומו המוצהר ניצן הורביץ להכריז בטור דעה שפרסם בנושא ב"הארץ".

מאז היווסדה מתהדרת מרצ בתפיסת עולם חילוניסטית מובהקת. שולמית אלוני ז"ל, מקימת רצ, זעזעה את אמות הספים של הכנסת השמרנית כאשר הגיעה ביומה הראשון כח"כית מטעם מפא"י לבושה בשמלה חושפת כתפיים, כמו גם כאשר היתה לנבחרת הציבור הראשונה שקיימה טקסים סמליים של נישואים אזרחיים וכשהסירה במחטף את חוק איסור משכב הזכר המנדטורי מספר החוקים של מדינת ישראל.

אלא שעוד בעבר הלא רחוק נוצרו פערים בין האוניברסליות המוצהרת לבין השלכותיה הסלקטיביות על האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. דוגמא זכורה לכך היא כאשר מצד אחד יו"ר המפלגה הנוכחית, זהבה גלאון, העלתה פוסט מחאה הקורא לדחות מירוץ בירושלים שהתקיים ביומו הראשון של הרמדאן, על מנת שלא להדיר את האוכלוסייה הערבית מהמירוץ, ואילו חודשים ספורים קודם לכן, סיעת מרצ ברעננה פרסמה פוסט המברך על קיום המרוץ העירוני בשבת בעיר, אשר לטענתם "מגן על החיים החופשיים בעיר".

לא נשמע שהדרת הדתיים והדתיות היהודים מהמרוץ הדאיגה מישהו שם במרצ.

שולמית אלוני בפתיחת מושב הכנסת השישית, 1965. צילום: משה פרידן, לע"מ
שולמית אלוני בפתיחת מושב הכנסת השישית, 1965. צילום: משה פרידן, לע"מ

המוסר הכפול הגיע לשיא חדש בשבועות האחרונים, כאשר במפלגה נשמעו קולות ביקורת כלפי ח"כ עיסאווי פריג', על שלא מעז לדבר על להט"בים או לפקוד מצעדי גאווה. פריג' טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אני רק תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו ח"כ מזרחי מסורתי מטעמם היה מציג טיעונים דומים (זאת כמובן במידה ששומו שמים, היה מסתנן אחד כזה לשורות מרצ). אבל כידוע, בשמאל הלבן, האידיאולוגיה מופעלת רק על יהודים ולערבי (הסטרייט), שגם ככה נרמס תחת כובשו היהודי, אפשר לעשות הנחות. זאת מבלי להתחשב בנערות והנערים הלהט"בקים בחברה הערבית הנתקלות ונתקלים בלהט"בקופוביה קשה מדי יום.

פריג', שאמנם תומך בחוקים פרו-להט"בים בחשאי, ככל הנראה קיבל פטור מוסכם מבפנים מהפאן הדקלרטיבי של המאבק הזה. לא זו בלבד, אלא שביקורת מפעילים להט"בים בתוך מרצ על ההתנהלות הפסיבית והמרומזת של פריג' ועל הגיבוי שמקבל משאר הח"כים זוכה להשתקה מזה זמן רב. "מעשה שלא ייעשה", אמרה גלאון כשהתייחסה לדברי הביקורת של אחד הפעילים הלהט"בים בוועידת מרצ שהתקיימה לפני מספר חודשים בעיר נצרת. הוסיפה לכתוב ח"כ מיכל רוזין (יו"ר השדולה הגאה, להזכירנו) כי "נחצו קווים אדומים" בנוגע לביקורת הפנימית במרצ, וכי "במרצ יש קשת של דעות", כאילו שנושא המאבק הגאה הוא לא חלק מרכיבי הקונצנזוס שבנו את מרצ עד כה והוא נתון לחילוקי דעות של ימין ושמאל. במילים אחרות אמרה רוזין: "שלא תעזו לגעת בערבי הקדוש שלנו".

לא די בצביעות הרגילה שיש בה כדי להחליש מזרחים או דתיים, אוכלוסיות שמרצ מעולם לא התיימרה לייצג, במקרה הזה הצביעות פוגעת בפלח האוכלוסייה שמרצ לא מהססת לומר שהיא היחידה שפורשת עליה חסות ומבקשת לגונן עליה מפני פשאי שנאה. לאור ההתנהלות הזו, ניתן להבין שכנראה מרצ פועלת למען האוכלוסייה הזו אך ורק כשמדובר ביהודים חילונים, ולא כאשר עסקינן בטרנסים או לסביות ערבים וערביות.

לא די בצביעות הרגילה שיש בה כדי להחליש מזרחים או דתיים, אוכלוסיות שמרצ מעולם לא התיימרה לייצג, במקרה הזה הצביעות פוגעת בפלח האוכלוסייה שמרצ לא מהססת לומר שהיא היחידה שפורשת עליה חסות ומבקשת לגונן עליה מפני פשאי שנאה

מרצ נכשלה באחת מנקודות המבחן החשובות ביותר על כפילות המוסר שלה. אפשר להתפלפל בשאלה האם ההימנעות של פריג' מתמיכה פומבית בקהילה היא נכונה אסטרטגית אם לאו, אך לא כשזה קורה במפלגה כמו מרצ. ב"יש עתיד" או "המחנה הציוני" ניתן היה אולי להבליג ולקבל טיעונים על פרגמטיזם או מדיניות מחושבת, אבל לא כשמדובר במפלגה שמעמידה על נס תמיכה בלתי מתפשרת על גבול המיליטנטית והטהרנית לעתים בקהילת הלהט"בית. ההתנערות מאשמה של מרצ, המציגה עצמה כיותר אידאולוגית מפרגמטית כמעט בכל מאבק אפשרי על מנת לקיים את סדר היום שלה, לעיתים תוך התעלמות ממרחבים שונים, מעידה בעיקר על הצביעות המכוערת שלה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עידו לם

    כמובן שכותב המאמר מחרטט: מרצ מייצגת בעבוע את המזרחים, מה שיוסי שריד ורן כהן עשו בשביל בכייני הפריפריה ביבי בחלומות הוורודים שלו לא חשב לעשות, אבל במדינת הגזענים המתקרבנים לבן זה שחור ואמת זה שקר, ולכן זהבה גלאון ודב חנין הם אנטי חברתיים והפרחה שבעוונותינו היא סרת התרבות היא החברתית האמיתית, כי הרי ידוע זה סיסמאות ולא עשייה אמיתית, כפיים!

  2. עידו לם

    אני מבין שבאתר המקופחים המקפחים התחילו לצנזר תגובות לגיטימיות לחלוטין? כמה לא מפתיע

  3. יוסי אמיתי

    הנה סיפור קטן ועצוב, אשר, כך אני מקווה, אופק אזולאי ויתר גולשי האתר (בעיקר חברי מרצ שבהם) עשויים להפיק ממנו לקחים אחדים.
    לפני כמה שנים, בצהרי היום, בכיכר המרכזית של הכפר (כיום עיר) דליית אל כרמל, ירה חייל צעיר, בן העדה הדרוזית, למוות באחותו, משום שחשד בה ב"התנהגות בלתי מכובדת בלבושה ובאורח חייה" (המנוחה הגיעה לביקור מולדת מארה"ב, שם עסקה ביזמות נדל"ן). הרציחה הזאת ברשות הרבים התקבלה בתשואות על ידי עשרות עדי ראיה שהתגודדו בכיכר. כשנודעה הפרשה ליעל דיין (באותה עת חברת מרצ) היא ארגנה כמה עשרות נשים שהתכוונו לעלות לכפר להפגנת זעם נגד הרצח המזעזע. פהמי חלבי, ראש מועצת הכפר דאז, שהיה מקורב למרצ, שיגר מסר דחוף ליעל, והפציר בה לבטל את ההפגנה. הוא עצמו הביע זעזוע מן הרצח, ואף אמר ליעל שהוא מודע לכך שלחברה הדרוזית יש בעיה קשה בנדון, אולם – כך אמר – החברה הדרוזית עצמה היא זו שחייבת למצוא דרכים להתמודד עם הבעיה ועם הנורמות הנהוגות בתוכה. כל ניסיון של גורמים חיצוניים בעלי כוונות טובות להתערב בנושא יחטיא את המטרה, ונזקו יהיה רב מתועלתו. נראה שיעל השתכנעה מטיעון זה, וההפגנה בוטלה.
    אם נקיש מסיפור זה על "מחדליהם" של ח"כ עיסאוי פריג' ודומיו בסוגיה הלהט"בית, נראה שיש היגיון מסוים בנכונותם של כמה ממנהיגי מרצ היהודים לגלות הבנה לקושי של חבריהם הערבים בנושא זה. יהיה בוודאי מי שיאמר שהבנה מעין זו מבטאת בעצם התנשאות פטרונית של "נאורים" יהודים על עמיתיהם הערבים (לעדותיהם השונות) שכביכול טרם הגיעו לבשלות קוגניטיבית. לטעמי, מי שיקבע איך ומתי ישחררו מנהיגי הציבור הערבי (אלה מן הרשימה המשותפת, לא פחות מאשר אלה במרצ) אמירה עקרונית בוטה בנושא הלהט"בי ובכל נושא אחר, הם מנהיגים אלה עצמם. הם קשובים לציבור שלהם, ומודעים הן לקשייו והן לצורך שלו להתמודד עם קשיים אלה בעצמו.
    למען הסר ספק: נורמה זו של התחשבות בקשיים ריאליים של ציבורים מסוימים, ושל חיפוש דרכים ייחודיות להתמודדות עם קשיים אלה, היא נר לרגליי, אישית, גם כשמדובר במזרחים, בחרדים, ובציבורים אחרים. בשונה מניצן הורביץ שצוטט לעיל, איני נבהל מפוליטיקה של זהויות. הסכנה אינה בפוליטיקה זו, אלא בהאחדה מונוליטית כפויה של ערכים הומניים אוניברסליים. דרכים רבות, ורגישויות רבות, מובילות ליישום ערכים אלה.

    1. מ ש

      הפוסטים של מרצ רעננה מייצגים את מרצ רעננה. ובפרט, מרצ-X (כאשר X זה שם של עיר) מייצגות רק עצמן. בנוסף, אין ממש סימטריה: המירוץ שמרצ רעננה שיבחו נועד לקדם חיים חופשים; המירוץ שגלאון גינתה לא אמור לקדם חיים חופשים, ונעשה בכוונה על היום הראשון של הרמאדן.

      ומה שגלאון אמרה בסרטון פרט למשפט האחד שאמרת הוא שכל הח"כים מחויבים לזכויות האדם של כולם (וביניהם הזכות להינשא).

      [ובפועל, לא ממש אכפת לך מזה. יש לי אותך בפייסבוק ואתה מציין תמיד כשאתה מדבר על המפלגה כמה המפלגה "מעל העם". ]

  4. יוסףה מקיטון

    הסיבה שח"כים/ות של מרצ, מכל לאום, נטייה ומגדר, לא משתתפיםות באופן משמעותי בשיח המיני-מגדרי הערבי בישראל היא שמרצ היא מפלגה ציונית. ההשקפה הקולוניאליסטית חיה ובועטת במרצ (תרתי משמע) ולפיה החברה הפרימיטיבית הכבושה היא מונוליתית וקפואה על שמריה ומחכה להיגאל ע"י הציבור הנאור שישחרר אותה. השקפה כזו לא יכולה להכיל שבתוך החברה הפלסטינית עצמה מתרחשים כבר לפחות שני עשורים תהליכים מורכבים של שינוי ביחס אל- ובכח של- קבוצות כגון נשים ולהט"ב, ומן הסתם גם לא להשתתף בתהליכים כאלה. את השינוי אפשר לראות בין השאר באמצעות ארגונים כגון 'אסוואת' (נשים לט"ביות פלסטיניות), 'אלקאוס' (תנועה גאה פלסטינית) ובעשרות התארגנויות אד-הוק אחרות, שלעולם לא ביקשו וגם לא צריכיםות שח"כיםות של מרצ, מכל לאום, נטייה או מגדר, יתמכו בהןם. כמו בפמיניזם הפלסטיני, כך גם במאבק לזכויות להט"ב: פלסטיניות שלא חברו לציונות הם היחידים שיכולות- ושבפועל אכן- עושיםות את השינוי.

    1. דני

      מעניין, כל הארגונים הלהטביי"ם הפלשתינאים שנקבת בשמם (שניים) מחזיקים גם משרדים גלויים נגיד בעזה, או ברמאללה, או ביישוב ערבי אחר כלשהו? ואם לא, אז למה? אין צורך לייפות באופן מגוחך את המציאות.

    2. עידו לם

      אתה צודק שרלטן קטן: המפלגות הלא ציוניות עושות המון בשביל ההומואים במגזר הערבי

  5. דני

    ברמה התאורטית אתה אולי צודק, אבל מבחינה מעשית, מה שאתה קורא לו צביעות הוא פשוט גישה מעשית למציאות. תתבגר, לא הכל זה שחור לבן. ומה אתה רוצה מח"כ פריג' המסכן, שיתעורר בבוקר לאיזה מטען חבלה בכפר?

  6. פלוני

    דווקא הורוביץ עשה פנצ'ר משמעותי למרצ ולכן אי אפשר עוד להתייחס אליו כחלק ממנה. מה שכן, התפספסה כאן נקודה הרבה יותר משמעותית – מרצ התעלמה לחלוטין מכך שפריג' הוא מעסיק נצלן. הרי איך הנושא הזה עלה מחדש? משום שהמאמן אותו פריג' פיטר כתב על כך שוב בפייסבוק וזה צבר תאוצה. היה פסק בוררות נגד פריג' ואף אחד לא הכחיש את העובדה הזו. זה הרבה יותר משמעותי מהבחינה הזו כי זה בדיוק המבחן. האם המפלגה החזקה תעמוד לצד החזק כי הוא איש שלומה או לצד החלש במקרה הספציפי הזה? התשובה היא מאכזבת.

  7. נתן

    מזל שהצבועים האלה לא בשלטון.

  8. א

    מאמר מעניין, אבל יש פיספוס.
    ההשוואה והאנקדוטות ההיסטורית לא נכונות, כי מרצ מאוד השתנתה עם השנים. למשל, פעם היא הייתה בעלת אגנדה חילונית וניהלה מאבק בחרדיות. היום היא יותר מחבקת את החרדים בתור קבוצה מוחלשת ועניה שיש להגן עליה ולתמוך בה.
    לא ברור איך הגעת לזה שמרצ יותר אידאולוגית מפרגמטית.
    אם ישנה ביקורת מתוך מרצ על פריג' אז הטענות שלך על האיתרוג שלו בתור "ערבי קדוש", הצביעות של מרצ ושאר הטרוניות הן בעיתיות ואף מאולצות.
    ההשאווה למזרחי מסורתי דמיוני מוזרה ומאולצת אף היא. היא דמיונית וספקולטיבית לחלוטין, והחברה המזרחית לא שמרנית כמו החברה הערבית.
    בקיצור, מאמר קצת מיוזע. היה עדיף לבקר את ההנחות שעושים לפריג' בנושא תמיכה בגאווה (בכלל לא שמעתי על זה, אז טוב שאתה מנסה להעלות את הנושא למודעות), בלי להתאמץ למצוא או להמציא "צביעות" וכל מיני פגמים אחרים.

  9. יניב ד.

    המאמר מביס את עצמו. הכותב בעצמו מעלה את האפשרות שהפעולה אותה הוא דורש ממרצ היא טעות טקטית (כלומר טעות) אבל בכל זאת ממשיך לדרוש ממנה לנהוג כך.

    1. א

      שאתה אומר לכולם שאתה מפלגה אידיאולוגית אין דבר כזה טעות טקטית ובמקרה הזה חבר הכנסת פריג' הוא האימא של עלי התאנה במפלגה שחייבת ערבי מחמד שבין הדעות שלו לדעות של שאר חברי המפלגה יש תהום כה עמוקה שרק אינטרסים של הצדדים מחפים עליה. הוא לא ציוני, לא ממש בעד זכויות להט"בים ולא מייצג שום דבר שמר"ץ מייצת (או לפחות מתיימרת לייצג) אבל הוא ערבי ומבין את חוקי המשחק וזה מספיק .