• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אל תגעו בערבי הקדוש שלנו

המוסר הכפול מגיע לשיא חדש כאשר נשמעה במרצ ביקורת כלפי ח"כ עיסאווי פריג' שלא מדבר על להט"בים או פוקד מצעדי גאווה. פריג' טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אופק אזולאי תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו מזרחי מסורתי מטעמם הציג טיעונים דומים
אופק אזולאיאופק אזולאי

פעיל להט״בי ומזרחי, ממקימי הליין המזרחי-חיפאי "זוהרה"

מאז ומתמיד העמידה מרצ את הערכים הליברליים האוניברסליים בראש סדר העדיפויות שלה. המפלגה התיימרה לחברת את כל הבאים בשורותיה בהתאם לאמות המידה המוסריות של הצדק והשוויון האבסולוטיים, אם קיימים כאלה, מבלי לסמן לעצמה גבולות הקשורים בהתנגשויות תרבותיות, "התחשבות" בקבוצות שמרניות או דתיות, או שימוש פרקטי וסמנטי בסממנים הקשורים לפוליטיקת הזהויות. למעשה, ההיפך הוא הנכון. מאז ומעולם דחתה את פוליטיקת הזהויות על הסף, בטענה המוכרת לעייפה שזו מעכבת מאבקים ומפלגת את הנאבקים, במקום לאחד אותם ולקדם אל עבר אותה מטרה משותפת. "פוליטיקת הזהויות הורסת כל חלקה טובה, בכל העולם", הגדיל חה"כ לשעבר במרצ וההומו המוצהר ניצן הורביץ להכריז בטור דעה שפרסם בנושא ב"הארץ".

מאז היווסדה מתהדרת מרצ בתפיסת עולם חילוניסטית מובהקת. שולמית אלוני ז"ל, מקימת רצ, זעזעה את אמות הספים של הכנסת השמרנית כאשר הגיעה ביומה הראשון כח"כית מטעם מפא"י לבושה בשמלה חושפת כתפיים, כמו גם כאשר היתה לנבחרת הציבור הראשונה שקיימה טקסים סמליים של נישואים אזרחיים וכשהסירה במחטף את חוק איסור משכב הזכר המנדטורי מספר החוקים של מדינת ישראל.

אלא שעוד בעבר הלא רחוק נוצרו פערים בין האוניברסליות המוצהרת לבין השלכותיה הסלקטיביות על האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. דוגמא זכורה לכך היא כאשר מצד אחד יו"ר המפלגה הנוכחית, זהבה גלאון, העלתה פוסט מחאה הקורא לדחות מירוץ בירושלים שהתקיים ביומו הראשון של הרמדאן, על מנת שלא להדיר את האוכלוסייה הערבית מהמירוץ, ואילו חודשים ספורים קודם לכן, סיעת מרצ ברעננה פרסמה פוסט המברך על קיום המרוץ העירוני בשבת בעיר, אשר לטענתם "מגן על החיים החופשיים בעיר".

לא נשמע שהדרת הדתיים והדתיות היהודים מהמרוץ הדאיגה מישהו שם במרצ.

שולמית אלוני בפתיחת מושב הכנסת השישית, 1965. צילום: משה פרידן, לע"מ
שולמית אלוני בפתיחת מושב הכנסת השישית, 1965. צילום: משה פרידן, לע"מ

המוסר הכפול הגיע לשיא חדש בשבועות האחרונים, כאשר במפלגה נשמעו קולות ביקורת כלפי ח"כ עיסאווי פריג', על שלא מעז לדבר על להט"בים או לפקוד מצעדי גאווה. פריג' טען שזה בגלל השמרנות של החברה הערבית, ואילו אני רק תוהה מה היה מתחולל במפלגה אילו ח"כ מזרחי מסורתי מטעמם היה מציג טיעונים דומים (זאת כמובן במידה ששומו שמים, היה מסתנן אחד כזה לשורות מרצ). אבל כידוע, בשמאל הלבן, האידיאולוגיה מופעלת רק על יהודים ולערבי (הסטרייט), שגם ככה נרמס תחת כובשו היהודי, אפשר לעשות הנחות. זאת מבלי להתחשב בנערות והנערים הלהט"בקים בחברה הערבית הנתקלות ונתקלים בלהט"בקופוביה קשה מדי יום.

פריג', שאמנם תומך בחוקים פרו-להט"בים בחשאי, ככל הנראה קיבל פטור מוסכם מבפנים מהפאן הדקלרטיבי של המאבק הזה. לא זו בלבד, אלא שביקורת מפעילים להט"בים בתוך מרצ על ההתנהלות הפסיבית והמרומזת של פריג' ועל הגיבוי שמקבל משאר הח"כים זוכה להשתקה מזה זמן רב. "מעשה שלא ייעשה", אמרה גלאון כשהתייחסה לדברי הביקורת של אחד הפעילים הלהט"בים בוועידת מרצ שהתקיימה לפני מספר חודשים בעיר נצרת. הוסיפה לכתוב ח"כ מיכל רוזין (יו"ר השדולה הגאה, להזכירנו) כי "נחצו קווים אדומים" בנוגע לביקורת הפנימית במרצ, וכי "במרצ יש קשת של דעות", כאילו שנושא המאבק הגאה הוא לא חלק מרכיבי הקונצנזוס שבנו את מרצ עד כה והוא נתון לחילוקי דעות של ימין ושמאל. במילים אחרות אמרה רוזין: "שלא תעזו לגעת בערבי הקדוש שלנו".

לא די בצביעות הרגילה שיש בה כדי להחליש מזרחים או דתיים, אוכלוסיות שמרצ מעולם לא התיימרה לייצג, במקרה הזה הצביעות פוגעת בפלח האוכלוסייה שמרצ לא מהססת לומר שהיא היחידה שפורשת עליה חסות ומבקשת לגונן עליה מפני פשאי שנאה. לאור ההתנהלות הזו, ניתן להבין שכנראה מרצ פועלת למען האוכלוסייה הזו אך ורק כשמדובר ביהודים חילונים, ולא כאשר עסקינן בטרנסים או לסביות ערבים וערביות.

לא די בצביעות הרגילה שיש בה כדי להחליש מזרחים או דתיים, אוכלוסיות שמרצ מעולם לא התיימרה לייצג, במקרה הזה הצביעות פוגעת בפלח האוכלוסייה שמרצ לא מהססת לומר שהיא היחידה שפורשת עליה חסות ומבקשת לגונן עליה מפני פשאי שנאה

מרצ נכשלה באחת מנקודות המבחן החשובות ביותר על כפילות המוסר שלה. אפשר להתפלפל בשאלה האם ההימנעות של פריג' מתמיכה פומבית בקהילה היא נכונה אסטרטגית אם לאו, אך לא כשזה קורה במפלגה כמו מרצ. ב"יש עתיד" או "המחנה הציוני" ניתן היה אולי להבליג ולקבל טיעונים על פרגמטיזם או מדיניות מחושבת, אבל לא כשמדובר במפלגה שמעמידה על נס תמיכה בלתי מתפשרת על גבול המיליטנטית והטהרנית לעתים בקהילת הלהט"בית. ההתנערות מאשמה של מרצ, המציגה עצמה כיותר אידאולוגית מפרגמטית כמעט בכל מאבק אפשרי על מנת לקיים את סדר היום שלה, לעיתים תוך התעלמות ממרחבים שונים, מעידה בעיקר על הצביעות המכוערת שלה.

כנראה שיעניין אותך גם: