בורות

שיר לשבת
טל ניצן

יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַמַּיִם

יָדֵינוּ לֹא פּוֹצְצוּ אֶת הַבְּרֵכוֹת

יָדֵינוּ לֹא נִקְּבוּ אֶת הַצִּנּוֹרוֹת

לֹא נִתְּצוּ אֶת הַמַּאֲגָרִים

אֶת מִתְקְנֵי הַטִּהוּר לֹא

רוֹקְנוּ אֶת הַבּוֹרוֹת

 

וּלְמַרְאֵה הַיַּלְדָּה

הַיּוֹרֶדֶת בְּמַדְרֵגוֹת הָרְפָאִים

הַיְתוֹמוֹת מִבַּיִת

שֶׁלֹא אֲנַחְנוּ הֶחְרַבְנוּ

אוֹחֶזֶת אָח קָטָן בְּיָד אַחַת

מְכַל פְּלַסְטִיק רֵיק בָּאַחֶרֶת

לְמַלְּאוֹ בִּנְקֻדַּת הַחֲלֻקָּה

4$ לְקוּבּ

 

גְּרוֹנֵנוּ לֹא נִחָר

בְּצָמָא בּוֹעֵר מִכָּל צָמָא.

 

* * *

השיר מהדהד את הפסוק "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כ"א, ז') כדי לחשוף את אחד המשברים ההומניטרים החריפים שהתחוללו בעקבות המבצע 'צוק איתן', משבר שכמעט לא עוסקים בו בארץ: ההפצצות המאסיביות של ישראל פגעו אנושות במאגרי המים בעזה, שסובלת מאז ממחסור חמור במים.

השיר פורסם לראשונה באתר ליריקה

עזה, בית חנון, 2015 צילום: Massimo Berruti
עזה, בית חנון, 2015
צילום: Massimo Berruti
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלי אמינוב

    בורות – שירה המצוין של טל ניצן, נוגע שוב באותה מציאות איומה בה חיים אותם אנשים שהמשטר הישראלי מנסה ללא הרף להעלימם מעל פני האדמה. אולם המלחמות החוזרות ונשנות על רצועת עזה, הן הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים שלהן במרחב מאוכלס ולפעול בו כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה כמותית אמיתית ולא משוערת.
    עזה, אחד האזורים האורבניים הצפופים בעולם, היא שדה ניסוי מתאים ביותר למטרה זו. הצורך בניסויים עולה בהתמדה, הן בשל התרבותם, שכלולם וגיוונם של אמצעי ההרג, הן בשל הגידול בחלקה של תעשיית הנשק ביצוא הישראלי, והן בשל ההבנה המתגבשת בקרב ממשלות וארגוני בטחון, שרוב המלחמות בשנים הקרובות יתרחשו בתוך ערים. הסיבה לכך היא העובדה שרוב אוכלוסיית העולם כבר שוכנת בערים ואין ספק שמשברים כלכליים וחברתיים חמורים, שיאיימו על הסדר החברתי הנוכחי, עומדים על סף דלתנו. כבר במבצע "צוק איתן" ראינו שימוש נרחב במכשירי הרג חדשים, משוכללים ומותאמים ללחימה אורבנית. הפרסומים על כך אינם סודיים כלל.
    היותה של ישראל מעצמת יצור נשק היא עובדה ידועה זה מכבר, אך צמיחתה המהירה התאפשרה בזכות השימוש בנשק על אוכלוסייה אנושית, ויצירת הוכחות אמינות ליכולת ההרג, המהוות פרסום שיווקי מצוין וזול לחברות הישראליות ומגבירות את יכולת המכירה שלהן. למשל, בשנת 2014, חברת אלביט מערכות, התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית, שמוצריהן נסחרים בעולם כולו, קיבלו ייצוג של כבוד בדירוג מאה יצרניות הנשק הגדולות בעולם, שערך השבועון הביטחוני האמריקאי דיפנס ניוז. אלביט מערכות דורגה במקום ה-30, התעשייה האווירית דורגה במקום ה-35.
    יעילותה והצלחתה של תעשיית ההרג הישראלית אינן נובעות מ"הגניוס היהודי", כמו שטוענים הישראלים, אלא מן העובדה שלרוב מדינות העולם אין מרחבי ניסוי נשק, המאוכלסים בשפני ניסוי אנושיים שאיש אינו מתעניין בהם. ניסויים אלה הכפילו בשנת 2013 את ייצוא הנשק הישראלי לאפריקה (הארץ 8.10.14). הצלחת הניסויים הגבירה את מכירות הנשק הישראלי לכ-40 מדינות ברחבי העולם. ברור שבלי מלחמות יקשה על ספקי ייעוץ ביטחוני (כלומר מארגני מלחמות) – כדוגמת אלוף במיל' ישראל זיו,– להמליץ במדינות אפריקה דווקא על נשק ישראלי. זיו אחראי לאימון יחידות צבא בטוגו, ניגריה, גאבון וניגריה ואפילו בגיאורגיה. שלוש התעשיות הביטחוניות הגדולות – אלביט, רפאל והתעשייה האווירית – רשמו בשנה החולפת ניצחון ברור, מאחר ש"סגן מנהל השיווק שלהם הוא צוק איתן". אגב, בישראל רשומות כאלף חברות המייצרות נשק, המספקות פרנסה לכ-150.000 איש. יעקב רוזמן מהתעשייה האווירית הצהיר: "צה"ל הוא מקדם מכירות טוב עבורנו".
    ישראל היא למעשה צבא שיש לו מדינה. לשם בחינת יכולת ההרג של תוצרתה, אין היא יכולה להסתפק במתקן צנוע דמוי עיירה, שהוקם בנגב בהשקעה של 226 מליון דולר ושיועד בעיקר להכשרת לוחמים. במתקן זה לא ניתן לבחון את הפצצות שריסקו 40,000 בתים ברצועה, ואי אפשר להכניס אליו 2200 איש כדי לבחון באמצעותם את כושר ההרג של כלי הנשק. לשם כך ישראל חייבת להמשיך ולהחזיק ברצועת עזה, ולכן היא פועלת להרס ניסיון האיחוד הפלסטיני וטיפוח משטרים שונים בגדה וברצועה. יש לזכור שישראל איננה הראשונה שצבאה בדק את יעילותם של כלי נשק על בני אדם חסרי זכויות. אנשי ס"ס רבים באזורים שגרמניה כבשה במלחמת העולם השנייה בדקו את כוח ההרג של כלי נשקם על ידי העמדת אנשים בטור, ירייה באדם הראשון ובדיקה כמה אנשים הצליחו להרוג בירייה אחת. זה מה שקורה כבר שנים בעזה – ניסויי כלי נשק על אנשים חסרי זכויות. יש הטוענים כי אלה "רק" פשעי מלחמה. לדעתי זהו ג'נוסייד מבוקר, המשתלב בתהליך מחיקתה של האומה הפלסטינית, שישראל מבצעת מאז הקמתה.