נדרשת אחדות מול המתנחלים בלבבות

כבר שלושה שבועות שיפו סוערת בשל כניסתה של ישיבת הסדר לתוך שכונת הערקטנגי, שכונה עתיקה ושקטה שרוב תושביה ערבים. בית מספר 15 ברחוב הראשי ציונה תג׳ר נמצא כבר תקופה בשיפוצים, אולם איש לא ידע לשם איזו מטרה. לפתע, ממש בן לילה, התברר שהבית הפך אכסניה ל״ישיבת משה״ – ישיבת הסדר של הגרעין התורני. המהפך כלל בין היתר חלוקה מחדש של חלל הבית על מנת שיתאים לעשרות חבר׳ה שנראה להם הגיוני לחלוטין להסתובב ברחובות, בין אוכלוסייה אזרחית, עם רובי סער.

במשך ארבע השנים האחרונות נערכו במקום שיפוצים מאסיביים, על אף שמדובר במבנה למגורים בלבד, שנמצא תחת הקטגוריה של שימור מחמיר. העירייה לא ביצעה הליך תקני לשינוי ייעוד, ותושבי השכונה שלא היו מודעים למהלך לא יכלו להתנגד, כחוק. מעבר לפגיעה בתשתיות, הבעיה המרכזית היא שמדובר באוכלוסייה  ששמה לעצמה למטרה להתנחל בלב השכונות הערביות – ״ישיבת משה״ בראשותו של הרב אליהו מאלי אשר נמנה עם ישיבת "עטרת כוהנים" בירושלים – ואשר רואה את פעילותו ביפו כבניית מוקד אסטרטגי להשפעה מן המרכז לשינוי תודעתי שבעתיד יוליד תמיכה בהריסת מסגד אל אקצה למען הקמת בית המקדש. כך אמר לקובי בן שמעון בראיון בוואלה: "בניית התודעה הלאומית זה תהליך הדרגתי ואטי", הוא אומר, "ועד שאתה מגיע לכך שהעם כולו איתך, אתה לא עושה את זה בלי שאתה יורד לתל אביב. אין מה לעשות. אם תמשיך להסתגר בירושלים ובהתנחלויות ולדבר גבוהה-גבוהה, זה לא יעזור לך כלום. אתה תישאר בשלך והם יישארו בשלהם, אין את הקשר, ההשתנות הכללית במרחבי העם והתודעה של העם. יש לנו בעיה".

פעילים אסלאמיים עמדו והבהירו בערבית ובעברית שהמאבק מבחינתם אינו מאבק דתי, אלא מאבק נגד כוח אלים בעל סימנים פשיסטיים ששם לעצמו מטרה לפגוע בכולם. מאבק שדורש איחוד כוחות והתעלות על אי-ההסכמות, מכיוון שהסכנה הנשקפת לא פוסחת על אף אחד מהחברה. אחד הפעילים המרכזים אף הרחיב: ״אין לנו שום בעיה עם בתי תפילה ומתוך אמונה אנו מאמינים שעלינו לכבד כל בית תפילה בין אם זה בית כנסת, כנסייה או מסגד. הבעיה היא באידיאולוגיה שמניעה את אותם פולשים המבוססת על ביטול האחר״.

אותה אידיאולוגיה התנחלותית המחוזקת אידיאולוגית וכספית על ידי שרים וחברי כנסת מהקואליציה. אולם דווקא אותם ״נאורים״ שמטיפים יום ולילה למאבק משותף וערכים ליברליים של קבלת ה״אחר״, לא עמדו במבחן ברגע האמת.בשל כל זאת, הוחלט להקים מאהל מחאה בשכונה, אליו הוזמנו נציגים משלל הקשת הפוליטית, ערבים ויהודים. ברור שישנן אי-הסכמות פוליטיות, ושתפיסה דמוקרטית מזמנת ריבוי דעות בקונטקסט אשר מתיר מקום לאחר – אולם מה שקרה באוהל המחאה מדאיג: ככל שהפעילים האסלאמיים החלו לקחת תפקיד מרכזי במחאה, הפעילים החילונים – ערבים ויהודים – החלו להיעלם.

חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה הערבית הוא דתי ומאמין בדרכן של תפיסות איסלאמיות, המניעות עמותות ומפלגות פוליטיות אשר פועלות כבר כמה עשורים ותרמו לא מעט לגיבוש החברה. עובדתית, השיח שהפעילים האסלאמיים מקדמים במאהל היפואי הוא שיח דמוקרטי אשר מגובה בעובדות בשטח, אך תהליכי הדה-הומניזציה שהרשויות הפעילו כנגדם הוביל לעיוורון של חלק מן הפעילים, ובמקום להגיע לשמוע את השיח שמתנהל הם החליטו לפסול. לצערי, די מדהים לראות כיצד אנשים שכאמור מטיפים סביב השעון לערכים דמוקרטיים וליברליים מוכנים לבגוד באותם ערכים כאשר אנשים שחושבים אחרת מהווים איום על השליטה ומבקשים חלוקה שווה של הכוח. די מיותר להזכיר שמחויבותם של פעילי זכויות אדם דמוקרטים לגלות הזדהות עם קבוצות שונות אפילו אם הן חושבות אחרת מהם ואף להכיר בדה-הומניזציה שהאסלאם הפוליטי עובר ממניעים פוליטים ואסלאמופובים. ברגע שבוחרים לא להקשיב למה שיש לפעילים האסלאמיים להציע ובוחרים לפסול אותם בגלל דעות קדומות, הם בוחרים להתעלם מהסכנה האמיתית המאיימת על מרקם החיים בעיר.

עם זאת, כולי תקווה שיוכיחו שאני טועה ושאר הגורמים בעיר יפעלו לאיחוד השורות, לאור העובדה שחווינו פרובוקציות רבות, לכאורה מטעם שלוחת הגרעין התורני – בין אם פעולת "תג מחיר" בבתי הקברות המוסלמים והנוצרים בעיר ובמסעדה מקומית, זריקת אבנים על מסגד אל נוזהה ואף הפרובוקציה שהובילה לשני ימי מחאה מאולתרים בשכנות אל עג'מי כשכמעט התלקחה למימדים עצומים. כל האירועים המצוינים כאן החלו עם הגעתם של הגרעין התורני לשכונות הערביות. בסופו של יום הפעילים חופשים לפעול כפי שנוח להם אך עובדתית לבד אף מפלגה או תנועה לא תוכל להתמודד מולם לבד, כך שהאיחוד הנדרש לשם התמודדות מוצלחת הוא בגדר חובה.

הערב (שני, ה-22.8.16) כמדי יום שני, יתקיים מפגש מחאה ברחוב ציונה תג'ר 15 ביפו