כמה צביעות בקשר לגילי מוסינזון

סערת מוסינזון מעידה על איכותו המתחסדת והילדותית של השיח על פתיחות מינית בישראל. במקום לצקצק בלשון יש לשאול מה הבעיה שלנו עם פתיחות מינית של אנשים בוגרים, ולמה אנחנו מעזים לצפות בסרטוני מין של אחרים ללא רשותם ולהאשים אותם בהפרת פרטיותם?
אמיליה כהןאמיליה כהן

נולדה וגדלה בקריית גת, חיה בתל אביב. התזה שכתבה בחוג לסוציולוגיה באוני׳ תל אביב עוסקת בעולם המשמעות של מזרחים בפריפריה, עובדת כעוזרת מחקר במחקרי שוק, מתנדבת בדלת פתוחה. מתמחה בסלפי

בשבוע האחרון עלה שוב גילי מוסינזון לכותרות לאחר שהתוודה כי הוא כוכב הכדורסל לשעבר המככב בסרטוני הסקס שהופצו ברשתות החברתיות. בעקבות כך הואשם מוסינזון בנרקסיזם ופרובוקטיביות תוך כדי הפקרת שותפותיו המיניות. גם כשנודע דבר פיטוריו כמאמן בהפועל תל אביב, התקבלה הידיעה כאילו היה זה צעד מתבקש והגיוני מאחר שמוסינזון מאמן ילדים ונוער, ולנוכח הפרשייה הוא כבר אינו ראוי לאמן אותם. כמה פעמים היינו עדים לפיטורים מיידים ללא שימוע של אדם המואשם בהטרדה מינית, למשל? אין כאלה. אילו היה מוסינזון מואשם בהטרדה מינית, האם היינו תומכים בפיטוריו? סביר להניח שלא.

לפי העובדות הידועות לנו, עלינו להכיר במוסינזון ובשאר המצולמים בסרטון כנפגעי הטרדה מינית בהתאם ל"חוק הסרטונים" משנת 2014. הסרטונים שהודלפו מתעדים סיטואציה מינית שהתרחשה וצולמה מרצונם של כל המצולמים.ות, ואף הועלתה בהסכמתם לקבוצה סודית בת 30 משתתפים ומשתתפות בפייסבוק שנועדה לשיתוף תכנים מסוג זה. הדבר היחיד שניתן להאשים בו את מוסינזון הוא בהתלהבות ובחגיגת המיניות שלו. למעשה, מאז יצא מוסינזון מהארון כביסקסואל, הוא מתעד את חייו ובעיקר את מערכות היחסים מרובות המגדרים שהוא מנהל בחשבון האינסטנגרם והפייסבוק הציבוריים שלו.

השיח התקשורתי והתגובות ברשת כלפי הפרשה מאפשרים לנו להתבונן על האופן השגור שבו החברה הישראלית מגיבה לאפשרות של חגיגה מינית המתועדת בידיעת כל המשתתפים.ות. כלומר, מה בעצם אנחנו חושבים על אנשים שמתייחסים למיניות שלהם בהתלהבות והחצנה ומקיימים סביבה דיאלוג? לפי התגובות להן זכה מוסינזון בשבוע האחרון עולה כי אנחנו לא ממש מחבבים אנשים כאלה. דרור גלוברמן, למשל, בטור שפירסם תחת הכותרת "גיל מוסינזון היה צריך לדעת שככה זה יגמר" התוודה כי "…לא באמת כואב לי הלב על הפגיעה בפרטיות של כוכב הסרטון". מעבר לחוסר החמלה או האמפטיה, גלוברמן גם ניחש כיצד מרגישים מוסינזון וזוגתו דניאל הולצמן: "אני גם מניח שאף אחד משני אלה לא חושב להתלונן שנעשה לו עוול" ואף נתן חוות דעת משפטית: "כי היום הסכמה לצילום היא, דה-פאקטו, הסכמה לפרסום".

ניצול מופתי וערכי של הבמה התקשורתית ממנה נהנה גלוברמן נעשה גם בתוכניתו המשותפת עם קורין גדעון "אנשים". השניים בחרו להתדיין בשאלה – האם לצפות בסרטוני הסקס? (לא משנה שיש חוק שקובע שזו השתתפות בהטרדה מינית). גלוברמן טען נגד הצפייה בסרטונים בטענה ש"יש מראות שפוגעים בנפש" כמו אלימות ופורנו, ואילו גדעון טענה שמותר לצפות בסרטונים מאחר שאנחנו בני אדם וקשה לנו לעמוד בפיתוי. נימוקים אלו של 'פגיעה בנפש' מאיש תקשורת חילוני בן 40, וה'קושי לעמוד בפיתוי' של אשת תקשורת צעירה ומבטיחה מציבים מולנו מראה לשיח על פתיחות מינית בישראל – מתחסד, ילדותי, ובעיקר מתחמק מהשאלות המהותיות: מה בעצם הבעיה שלנו עם פתיחות מינית של אנשים בוגרים, ולמה נראה לנו לגיטימי לצפות בסרטוני מין של אנשים אחרים ללא רשותם תוך כדי שאנחנו מאשימים אותם בהפרת פרטיותם?

גילי ודניאל
גילי מוסינזון ודניאל הולצמן. סלפי מטוס

גם מורן מישל, כתבת באתר סלונה, שהשוותה במאמרה את פרשת הסרטונים לפרשת אייל גולן ואלנבי 40, התבטאה בצורה דומה בהתכתבות מול מוסינזון בשיח פמיניסטי: "אתה לא תמים כמו שאתה מתאמץ להיראות. פרסמת והיה לך צל של אמון שהדבר לא ידלוף?! לא שכנעת אותי". למה זה חשוב אם מוסינזון תמים או לא? למה הדיון בכלל עוסק בשאלת האמינות שלו? למה המתדיינים חשים בנוח להטיל ספק בכך שהוא רצה שזה יקרה? אלו הן בדיוק השאלות שמפנים כלפי נשים נפגעות עבירות מין. ומה שעצוב הוא שנשים שרואות עצמן פמיניסטיות מפנות את אותו השיח לגבר ביסקסואל שאך לא מזמן יצא מהארון בלי שמץ של רגישות. ברור שלמוסינזון יש פריווליגיות גלויות: נראות של גבר לבן, מעמד והון חברתי. אני לא מכירה אותו באופן אישי ולא יכולה להעיד על אישיותו, אבל אין ספק שהפרסונה הציבורית שלו היא לא של הגבר הלבן הקלאסי. יציאתו מהארון כביסקסואל שמה אותו במקום מאוד לא פריווילגי, ולא סתם היחס שהוא זוכה לו דומה לזה שנשים מקבלות על חשיפת מיניותן.

אנחנו ממשיכים לשמור על הפרדה מוחלטת בין מיניות לילדים, ואנשי חינוך העוסקים בתכנים מיניים בפומבי נחשבים ל"לא ראויים". זו צביעות ממעלה ראשונה לאור העובדה שגיל החשיפה לפורנו בקרב ילדים יורד כל הזמן, ובכך אנחנו מפקירים את החינוך המיני של ילדינו לתעשיית הפורנו

מוסינזון הוא מקרה מייצג של סיפורים רבים נוספים, שלרוב עמדו במרכזם נשים. בשנים האחרונות היינו עדים לשיימינג של נערות ונשים, שתמונות ששלחו בפרטיות הופצו לכל עבר, וכן לסיפורה של  מורה שפוטרה לאחר שתלמידיה פרצו לחשבון הגוגל שלה והפיצו תמונות עירום שלה. לאלה מצטרפים עוד אלפי א.נשים שנאלצים להסתיר את זהותם המינית והעדפותיהם המיניות בפרופיל הפייסבוק הגלוי, בקרב המשפחה ובעיקר בעבודה מחשש שמעמדם ייפגע והם יפוטרו. אנחנו ממשיכים לשמור על הפרדה מוחלטת בין מיניות לילדים, ואנשי חינוך העוסקים בתכנים מיניים בפומבי נחשבים ל"לא ראויים". זו צביעות ממעלה ראשונה לאור העובדה שגיל החשיפה לפורנו בקרב ילדים יורד כל הזמן, ובכך אנחנו מפקירים את החינוך המיני של ילדינו לתעשיית הפורנו. אנחנו מעדיפים להוציא מסביבת הילדים שלנו אנשי חינוך שיש להם מימד של מיניות כדי שחס וחלילה לא יגלו דרכים נוספות להתייחס למיניות, ומשאירים אותם עם ה'כאילו סקס' אליו הם נחשפים בפורנו.

סטטוס הפיטורים של מוסינזון

היחס הציני כלפי מוסינזון נמשך גם לאחר שפרסם פוסט בפייסבוק בו סיפר על פיטוריו מעבודותו כמאמן בהפועל תל אביב. כך למשל התבטאה מיה דגן בתוכניתה 'הבוקר אצל דפנה ומיה' ברדיו תל אביב: "ברור שהוא פוטר! איזה מין דוגמא הבנאדם הזה מהווה, סליחה? תשמעי זה נהדר איך שהוא חי, זה אחלה.. חלום שלי חלום שלי לחיות בזוגיות פתוחה… סתם ממש לא. יש אנשים שזה מתאים להם וזה נהדר וזה אחלה. אבל אתה דמות ציבורית אתה מהווה דוגמא וכשאתה מצלם את עצמך… חוגג ומעלה את זה אחר כך אז איזה מין אהה איזה מין? איזה מין?" דגן לא המשיכה את המשפט. איזה מין מה?

הקושי של מיה דגן לנסח את הבעיה באנשים שחוגגים את המיניות שלהם – תוך התייחסות לכך שהוא מנהל מערכת יחסים פתוחה ומערכות יחסים מרובות מגדרים במשפט "יש אנשים שזה מתאים להם" – ממחישה יותר מכל את הבעיה עם המיניות של מוסינזון והמודל הזוגי שהוא מציע. מוסינזון מאיים על ההטרונורמטיביות והמודל הפטריארכי של זוגיות מונוגמית בין גבר אחד לאישה אחת, ולכן הוא מוקע לאלתר. בניגוד לאייל גולן, הוא מאיים באמת על אושיות הסדר החברתי. לכן אייל גולן הוא חביב הברנז'ה והישראלים/ות, מה שמוסינזון לעולם לא יוכל להיות.

אמיליה כהן היא בעלת תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת תל אביב. בעברה מנחת סדנאות למניעת אלימות מינית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דני

    וואוו, פעם ראשונה שאני קורא בהעוקץ כתבה שאני מסכים כמעט לגמרי עם התכנים שלה. רק שתי הערות, גם אם אין לי שום בעיה עם פועלו של מוסינזון, בכל זאת, הבן אדם מאמן ילדים, וככזה הוא גם סוג של מורה לגיל הרך. אפשר להבין שהורה לא יתלהב מזה שהמאמן של הילד מופיע בסרטוני פורנו לחובבים בוואטסאפ. מי שמצטלם לסרטון כזה צריך לקחת בחשבון את ההשלכות שעלולות להיות לפרסום, אלא אם כן הוא אדיוט גמור. נקודה שנייה, די עם הקשקשת על "גברים לבנים". זה מונח שמתאים אולי לשיח הרב-גזעי בארה"ב, משם יובא לארץ, אבל אין לו הרבה קשר למציאות הישראלית. גם השימוש במילה "פריבילגי" הפך לאינפלציוני וסתמי. אבל לפחות המאמר חורג מהדוגמה הפמיניסטית הסטנדרטית, וזה כבר משהו.

    1. אמיליה כהן

      תודה. תמיד חלמתי להיות פמיניסטית מהסוג שגברים מאשרים.
      לקחתי את הערותיך לתשומת ליבי.

      1. דני

        את רואה, את מתחילה להשתפר. אבל ברצינות, הדיבור על "גברים לבנים" נלקח מהשיח האמריקאי-אירופאי , תוך התייחסות לאפריקאים בעיקר, פלוס כל מי שהוא לא אנגלו-אירופי אתני ורצוי נוצרי. אין לזה הרבה קשר למציאות בישראל, זו סתם הדבקה. ופריבילגי הפך למין מונח על שחסר משמעות כשלעצמו. רוב "הפריבילגים" הם סתם אנשי מעמד בינוני מסכנים שבקושי שורדים ולא מעבר לכך. נכון, יש קבוצות אוכלוסין דפוקות יותר, אבל זה עדיין לא הופך את האחרים ל"פריבילגים", למרות שזה בטח מחמיא להם לחשוב על עצמם כך. לגבי דוגמה פמיניסטית, הכוונה שלי היא להבטים הפוריטניים מוסרניים שמאפיינים חלק גדול מהחשיבה הפמיניסטית. בכל מקרה, נהנתי לקרוא, מאמר מקורי ויפה.

        1. אמיליה כהן

          פריבילגיות הן דבר יחסי. תמיד.
          זה מה שמתנגדי "שיח הפריבילגיות" לא מבינים.

          1. עידו לם

            מבינים, את כנראה לא מבינה מה פירוש המילה פריבילגיות, רמז זה לא יותר כסף, תקראי במילון ותחזרי אלינו.

      2. עידו לם

        הוא לא רק מאשר אותך הוא גם מסגביר אותך נכון? והוא לא חילק לך ציונים אלא העמיד אותך על טעותך, הניסיון לקחת דברים מארצות הברית בשיח הפריבילגיות המדומיין הוא פתטי לחלוטין, תתמודדי.

  2. יניב ר

    מאמר מעולה וניתוח מאיר עיניים (ומשעשע, אני ממש יכול לשמוע במו אוזניי את הגמגומים והליהגוגים של מיה דגן) של פרשה עצובה ומבישה. תודה