• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

לערבים בספורט יש מה ללמוד מקופרניק

סירובו האמיץ של שחקן הפוטבול האמריקאי לעמוד בהמנון במחאה על היחס לשחורים בארה"ב מספק חומר למחשבה לגבי מחויבותם של ספורטאים ערבים, אשר למרות הכל בוחרים לשחק בקבוצות ובמוסדות ישראלים, וחמור מכך – לשתוק את עמדותיהם הפוליטיות
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

ניתן להגיד הרבה דברים על הפוליטיקה האמריקאית, אך משעממת היא לא. המרוץ לנשיאות ועלייתו של הימין האמריקאי רואה את העולם כתוכנית ריאליטי בה ניתן להגיד כל דבר ללא שום היגיון לוגי או עובדות מבוססות, כל עוד אומרים זאת בדרך הפרובוקטיבית והבוטה ביותר. אך מנגד אי אפשר גם להתעלם מתנועת BLACK LIVES MATTER שמאתגרת את הגזענות הממסדית האמריקאית – במיוחד בקרב כוחות המשטרה אשר נוקטים במדיניות יד קלה על ההדק כאשר מדובר בצעירים אפריקאים-אמריקאים ובתי משפט אשר מקלים בעונש של רוצחים במדים; שלא כמו טראמפ, דבריהם נוטים להיות מבוססים ובשנים האחרונות אף יותר ויותר מתועדים, כפי שראינו במספר לא מבוטל של סרטונים די קשים לצפייה.

שחקן הפוטבול האמריקאי קולין קופרניק מקבוצת 49ers סן פרנסיסקו סירב לעמוד להמנון האמריקאי וטען שימשיך לסרב, ובכך מציג בפנינו אחריות חברתית מרשימה וראויה להערצה. את בחירתו האמיצה הסביר קופרניק במילים: "אני לא אעמוד לתת כבוד לדגל של מדינה אשר מדכאת אנשים שחורים and people of color… בשבילי זה דבר גדול יותר מכדורגל וזה יהיה אנוכי מצידי להסתכל לצד השני. ישנן גופות ברחובות ואנשים שאחראים לכך מקבלים שכר ומתחמקים מעונש בגין רצח". עמדתו היא ללא ספק אמיצה ומנומקת ובהקשר המקומי שלנו מספקת חומר למחשבה לגבי מחויבותם של ספורטאים ערבים. אלה מודעים לפשעים שנעשים נגדם ונגד בני עמם, ולמרות זאת בוחרים להמשיך ולשחק בקבוצות ובמוסדות ישראלים – שחלק ניכר מחבריהם וצוותיהם שירתו בצבא שכובש את בני עמם.

אינני מצפה ליותר מדי מהספורטאים ואינני מזלזל במסלול הבלתי אפשרי שנדרש מהם לעבור בכדי להגיע לאן שהם הגיעו. אך בעיניי שתיקתם והתעלמותם מן השיח הפוליטי הקיים מבישות, בין אם מדובר באתלטים שבוחרים להציג את ממשלת ישראל בחו"ל תחת דגל כובש שרואה בהם אזרחי סוג ד' ובין אם מדובר בשחקני כדורגל בקבוצות עם קהל גזעני בנוסח מכבי תל אביב (שחברי לעט רמי יונס תיאר כ"קבוצה הבאמת גזענית של המדינה").

בכל מקרה, הספורטאים הערבים מודעים לעוול ובוחרים לשתוק, וגם כאשר הם נוקטים עמדה כלשהי, הרי שעמדתם מנוסחת כך שלא תפגע חלילה ברגשות הציבור הישראלי כגון פרסומות ממסדיות כנגד הגזענות. אך זה לא מה שנדרש. מה שנדרש מהם, זה להפגין כבוד עצמי ולבטא עמדה לא מתנצלת – מכיוון שזה לא אשמתם שגזענות בחברה הישראלית היא נחלת הכלל ושהיא רואה לנכון לכבוש חברה אזרחית, תחת שלטון צבאי אלים. מיותר לציין שמבחינה סטטיסטית, לא אתפלא אם קרובי משפחתם נמצאים מעבר לקו הירוק וסובלים מאותו דגל ומאנשים שהם וחבריהם מייצגים.

colin kaepernick
קולין קופרניק: "אני לא אעמוד לתת כבוד לדגל של מדינה אשר מדכאת אנשים שחורים and people of color … בשבילי זה דבר גדול יותר מכדורגל וזה יהיה אנוכי מצידי להסתכל לצד השני״

בעיות הזהות בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל אינן תופעה חדשה. נכון שהם צריכים להתפרנס ונכון שהחברה הישראלית לא תהסס להעניש אותם ואחרים שמוכנים להתבטא כנגד תפיסות גזעניות שמקצינות בקרב החברה הישראלית, כמו שקרה במתקפה שספגה קבוצת בני סכנין לאור עמדותיה הפוליטיות הלא מתנצלות. אך לחוות גזענות ולשתוק? זה כבר מביש ברמה האינדיבידואלית, מה שיעיד על בעיה הרבה יותר חמורה מבעיית זהות. הספורטאים הערבים צריכים להבין שמעבר להיותם ספורטאים הם מודל לחיקוי עבור ילדינו בחברה הערבית, ואבוי אם הם מעבירים להם מסר שעל מנת להצליח צריך לוותר על זהותנו ולהיכנע לגזענות.

הספורטאים הערבים צריכים להבין שמעבר להיותם ספורטאים הם מודל לחיקוי עבור ילדינו בחברה הערבית, ואבוי אם הם מעבירים להם מסר שעל מנת להצליח צריך לוותר על זהותנו ולהיכנע לגזענות. אם הם בוחרים לשתוק, גם לנו כחברה יש תפקיד והוא להעמיד אותם במקום ולתבוע מהם לזכור שהעולם יותר גדול וחשוב מהאינטרס הכלכלי שלהם

אם הם בוחרים לשתוק, גם לנו כחברה יש תפקיד והוא להעמיד אותם במקום ולתבוע מהם לזכור שהעולם יותר גדול וחשוב מהאינטרס הכלכלי שלהם. עלינו לדרוש מהם לחשוב על הפגיעה האנושה בחברה שבה כל אחד חושב רק על האינטרסים הצרים שלו. כמובן שיש את אלו שיגידו שצריך להפריד פוליטיקה מן הספורט, להם הייתי מציע להפסיק עם התמימות והתירוצים: בתור פלסטינים בתוך מדינת ישראל כל המהות של קיומנו היא פוליטית. כאשר אוהדי מכבי תל אביב צועקים "מוות לערבים", ההכללה כוללת את הערבים בהרכב אבל גם את האוהדים הערבים.

עם זאת, אין להגביל את דבריי אלו רק לחברה הערבית, כי כל חברה שחווה מדיניות גזענית מקרב מוסדות המדינה מחובתה לדרוש עמדות דומות מהספורטאים שלה. כל עוד קבוצת הרוב לא תשלם על גזענות, היא לא תמצא סיבה מספקת לשנות את דרכיה. אני מודע לכך שדרישותיי אינן קלות, אך במאה ה-20 היינו עדים לספורטאים כמו מוחמד עלי, שסירב להתגייס לצבא האמריקאי בטענה שהוא לא יילחם בוויטנאם בשם מדינתו אשר מתנהגת אליו כמו כלב, סירוב שעלה לו בשלוש שנות הרחקה מן האגרוף המקצועי. דוגמה נוספת – טומי סמית וג'ון קרלוס באולימפיאדת 68', שעמדו לאחר קבלת המדליות על הפודיום לבושים בכפפת הפנתרים השחורים בתור מחאה על הגזענות שהחברה האפריקאית-אמריקאית חווה בארצות הברית, מחאה שעלתה להם בקריירה הספורטיבית ואף בקבלת איומים נגדם ונגד בני משפחותיהם עם חזרתם לארצם.

המחויבות הפוליטית לא פוסחת על אף אחד וטוב שכך, כפי שהפעיל האפריקאי-אמריקאי אלדריגה קליבר טען: "אם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מן הבעיה".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עידו לם

    כמו שאומרת סרת התרבות שלנו: cut the buldhit , ערבים מעולם לא שרו את ההימנון ככה שאין פה משהו חדש, אבל מעניין לשים לב למשהו: ב 1998 במונדיאל בצרפת צרפתים ממוצא אלג'יראי באו למשחק נגד אלג'יר ובהימנון הצרפתי לא רק שלא עמדו אלא גם צעקו בוז, כלומר מוסלמים באופן קטגורי לא מוכנים לכבד הימנונים של מדינות שהם גרים בהם, מיותר לציין שבמדינות המחליאות שמהם הם בורחים הם בהחלט עומדים בהימנון, כלומר לא יושר או מלחמה בגזענות יש לנו כאן אלא סתם לאומנות עלובה מהזן הישן. ובקשר לתנועה black live matters לא זכור לי ששמענו אותם נזעקים ששלטונות אפריקאים רוצחים את אזרחיהם בסיטונאות, כמו כן לא ממש מפריע להם שהשחורים רוצחים אחד את השני בגטאות שלהם, מה שמפריע להם ששוטר לבנבן עושה את זה בנסיבות הרבה יותר מתקבלות על הדעת, צביעות כבר אמרנו?

  2. עידו

    סותמי פיות עלובים

  3. רחמן חיים

    אכן כל אזרח הגון מחויב להוקיע כל ביטוי של גזענות הנשמע ממישהו/מישהי סביבו. רק נקיטת עמדה מוסרית של שוויון בין כול איש ואישה תביא לחברה מתוקנת ולחיים בכבוד בין האנשים.

  4. דפנה

    אתה לגמרי צודק, אבל אני סקרנית לדעת………..
    האם יש בך את היושרה להפנות קריאה דומה לספורטאים המייצגים את המדינות המוסלמיות? סוריה? טורקיה? איראן? לוב? [אין צורך להמשיך, נכון?]
    וגם אל הספורטאים נציגי הרשות הפלסטינית. האם שם נשמרות זכויות האדם שלהם? ובעזה? איך בדיוק אמור לנהוג ספורטאי עזתי אם וכאשר יונף הדגל שאמור לייצג אותו?

    1. זיו

      גם אני סקרן לדעת מתי ניפטר כבר מהטריק הבלה מזוקן של ההכחשה בדמות "הדרישה לאיזון". לא יותר הגיוני, כאשר קוראים דברים יפים ונכונים כמו אלה שבמאמר הזה, פשוט להחריש ולהפנים? אגב, הלואי שבישראל התה אופוזיציה אמיצה ונחושה כמו באיראן, טורקיה, ספרד, אפגניסטאן, או אפילו מדינות "שבעות" כמו צרפת וגרמניה. אצלנו יש בעיקר טוקבקיסטים קנטרנים מהסוג של דפנה, או סתם חנטרישים אופורטוניסטים, שמתהדרים בשמות יפים כמו "פעילים חברתיים", "אמני מחאה", "אנשי רוח" שכל עיסוקם זה להתחנף לשלטון ולקונסנזוס.

      1. עידו

        רק תזכיר קצר: אתה היית מהטמבלים שעודדו את שריקת הבוז של האוהדים האלג'יראים בהימנון בצרפת

        1. זיו

          תודה על התזכורת. לראות את סרקוזי עוזב בזעם את האיצטדיון היה רגע מזכך. כמעט כמו לראות עוד תגובה גזענית של עידו לם על עוד רצח "מתקבל על הדעת" של שחור בידי שוטר גזען.

      2. דפנה

        ובכן זיו, – אתה, שכנראה נחתת זה מקרוב על כדור הארץ, מוזמן לקרוא, ללמוד, להחריש ולהפנים.
        אני, את השלב הזה עברתי מזמן. לכן, אם תחזור ותקרא את תגובתי, [והפעם לאט לאט ובמלוא תשומת הלב], תראה שהסכמתי עם הכתוב במאמר. [רמז, – ההסכמה מופיעה כבר בשורה הראשונה של תגובתי].
        עם זאת, לגמרי לגיטימי לשאול את עבד אבו שחאדה מה עמדתו ביחס לספורטאים בני עמו, וכיצד לדעתו הם אמורים לנהוג בסיטואציה דומה.
        אני עדיין מחכה לתשובה, עבד.

  5. א

    אבל כמובן ש"בבית" אצל החברים שלך בחמאס אין צורך לדרוש הפגנות מחאה נגד רצח להט"בים, רצח נשים על "חילול כבוד המשפחה", רצח בין חמולות . . מה פתאום, ה"פלסטינאים" נאמנים תמיד לחברת המופת שלהם.