• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא כי נגזר עלינו לחיות יחד

המצב הפוליטי והיחסים בין ערבים ליהודים בישראל הגיעו לשלב כזה שבו אין מנוס מהכרה בכישלון השותפויות הערביות-יהודיות כאמצעי, שותפויות שבסופו של דבר משרתות את רעיון החלוקה וההפרדה. הגיעה העת לשותפות כיעד אסטרטגי המדברת בשפת הפיוס ההיסטורי בין שני העמים

הרעיון של שותפות יהודית-ערבית התפתח בעשורים האחרונים כאסטרטגיית פעולה יותר מאשר כיעד אסטרטגי. רבים מבני שני העמים כאן, טובי לב וכוונות, שיתפו פעולה כי האמינו בשותפות עצמה ויותר בכוחה לחולל שינוי פוליטי שבמרכזו החלפת כוחות הימין בשלטון. חלק אחר חשב ששותפות זו – גם אם לא פותרת את הקונפליקט – תשפר את האווירה ותשמור על יחסי שני העמים במצב סביר. אחרים חשבו ששותפות יהודית-ערבית יכולה לסייע בהורדת מפלס האלימות והפחד. במעמקי השותפות כרעיון ופרקטיקה נחבאו לפעמים כוונות לא מוצהרות. יהודים רצו את השותפות כי בזכותה הרגישו יותר נוח עם מצפונם, ייחלו שהשותפות תסמן אותם כלא כובשים ולא מדכאים. לעומתם, עבור ערבים היוותה השותפות מקור ללגיטימציה של הפעילות הציבורית. חלק מהשותפים הערבים ביקשו לסמן דרכה שהם בסך הכול חפצי חיים, שקט ושלום. לפעמים, השותפות היוותה מכשיר נרמול של הערבים השותפים. דרכה, עברו הערבים על ידי השותפים היהודים סוציאליזציה חיובית במובן ישראלי יהודי.

כל הייעודים השונים של השותפות היהודית-ערבית התפתחו במסגרת מחשבה פוליטית מוגדרת, אך למעשה רוב מכריע של השותפויות מהסוג הזה באו לשרת רעיון של חלוקה והפרדה. האנשים בהם קיבלו בדרך כלל את תוכנית החלוקה ואת הירושה שלה בדמות שתי מדינות לשני העמים וחתרו יחד למימוש רעיון זה. כמו כן, שותפויות אלה נועדו ליישם את ההפרדה בין שני העמים כמתחייב מחלוקה לשתי מדינות שמחייבת תיקוני גבולות וחילופי אוכלוסין או עקירת אוכלוסין!

סבורני, שייעודיה אלה של השותפות היהודית ערבית, סיימו את תפקידם ההיסטורי והגיע הזמן לחשיבה מחדש על השותפות. הדבר אף נחוץ לאור העובדה שאנו רחוקים שנות דור מחלוקת הארץ לשתי מדינות בה בעת שאנו קרובים יותר למימוש חזון ההפרדה בין שני העמים! לראייה, הפוליטיקה בישראל: מזה שני עשורים חותרת לדחוק את רגלי הפלסטינים אזרחי ישראל מהמרחב הפוליטי ואף להוציאם מהמשחק כולו כצורה עדינה של הפרדה. חלון ההזדמנויות של החלוקה לשתי מדינות שהולך ונסגר מביא אתגרים חדשים לרעיון השותפות. הן בגלל הסכנות הטמונות באפשרות החלת הריבונות הישראלית-יהודית בין הים לנהר באופן סופי והן בגלל האפשרויות שבהתפתחות כזו.

partnership
ערבים ויהודים בצעדת האחד במאי ברמלה, 1949. צילום: קלוגר זולטן, לע"מ

אם התרחיש של ריבונות ישראלית על כל המרחב בין הים לנהר יתממש בטווח הקרוב, קיימת אפשרות שיחסי שני העמים ייכנסו לסחרור בגלל גישות ימניות לאומניות השולטות בכיפה בקרב החברה הישראלית, אבל מטבע התפתחות כזו שתכליתה שליטה בכוח על אוכלוסייה פלסטינית של קרוב ל-5 מיליון איש ואישה. אם התרחיש הנ"ל יתממש תוך כדי משא ומתן מוסכם והסדרים ראויים בין ההנהגה של שני העמים, גם אז השותפות נדרשת לחשיבה מחדש על הפיכתה ליעד אסטרטגי של מי שרוצה בכך. גם בלי שהדבר יתפתח בשטח, על החושבים אסטרטגית באופן חיובי על יחסי שני העמים, חובה לחשוב על סוגים חדשים של שותפויות יהודיות ערביות.

אני עד לניסיונות מהסוג הזה בתחומים שונים ואף שותף בכמה מהן, ומשתדל להביא את הרעיון של חשיבה מחדש על שותפויות אלה בין יהודים לערבים בכיוון של מעבר מראיית השותפות כאמצעי לראייתה כתכלית. הרי, לא משנה מה תהיה התוצאה של המשך הסכסוך או יישובו, עדין צריך לחיות יחד. לא מאונס ולא כי "נגזר עלינו לחיות יחד" – אלא כי אנו רוצים וחפצי חיים משותפים. שותפות שלא תיגזר מגישה אסטרטגית זו סופה להביא להיפך מהצהרת הכוונות של מקימיה כי היא פשוט תדבר בשפת העבר על העתיד – פאתטי, לא?

ואילו סודות תדבר השותפות האסטרטגית? כי בכל זאת אנשים שהגיעו עד כאן מן הסתם מתעניינים. שותפות אסטרטגית זו תדבר בשפת פיוס בין שני העמים המסוכסכים מזה יותר ממאה שנה. שפת פיוס היא שפה רחבה משפת הפתרונות וההסדרים שבסיסם במצב שנולד בעבר, כשמרכז הפיוס הוא יצירתו של הנרטיב השלישי המשותף המעניק רשת ביטחון לכולם. הרחבת בסיס השותפות מהסדרה של הקונפליקט לפיוס היסטורי, מעניק לה חיוניות וחיות וכוח להתגבר על מכשולים שחוסמים עד כה את הצורות הקלאסיות של השותפות כאמצעי.

כנראה שיעניין אותך גם: