• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

יש חיילים קדושים ויש את אברה, שמי סופר אותו

המאבק לשחרורו של אברה מנגיסטו עולה קומה והמשפחה והפעילים מפנים מעתה את תביעותיהם לראש הממשלה וקוראים לציבור להצטרף. סיקור עצרת המחאה שהתקיימה אמש (א') בירושלים, והעלתה שאלות על מידת מחויבותו של הציבור הישראלי, והלבן בפרט, למען אזרח שחור

מתוך 4,500 הא.נשים שהוזמנו בפייסבוק למשמרת המחאה מול בית רה"מ לציון 735 ימים בלי אברה מנגיסטו, 196 אישרו את הגעתם וכ-300 הביעו התעניינות. המספרים שהתייצבו אמש בסופו של דבר ברחוב בלפור בירושלים היו עגומים למדי. להערכתנו הלא מלומדת נכחו במקום כ-50-60 בני אדם, ועוד קצת אנשי תקשורת וצלמים. האירוע ממש לא פתח את מהדורות החדשות, אולי משום שאת הציבור הישראלי עניין יותר לצפות שוב ושוב וחוזר חלילה בעשרות זוויות של ספק-התעלפות של המועמדת הלבנה לנשיאות ארה״ב; את התקשורת המרכזית זה בוודאי יותר עניין. במבט מהיר הבוקר, ניתן לומר שהוקדשו למשמרת המחאה למען אברה שניות מסך בודדות לצד מספר אייטמים באתרי אינטרנט וברדיו – סיקור זעום ביחס לחומרת המצב ולציפיות בשטח שחזו הגעה של כמה מאות א.נשים וסיקור בהיקף רחב הרבה יותר (חברינו מ״צדק חברתי – חדר המצב״, לעומת זאת, שידרו את האירוע בלייב בעמוד הפייסבוק שלהם).

הגענו מוקדם ופגשנו במקרה את בני המשפחה כשהם יושבים בקפה הסמוך ומתארגנים לאירוע. לאט לאט הצטרפו אליהם עוד פעילים ושותפים למאבק, לבושים בחולצות הלבנות שעליהן הקריאה "עד מתי אברה מנגיסטו" ומחזקים את ידי האב איילין, האם אגרנש והאח אילן. ההורים השבורים ישבו מסוגרים בכאבם, כשברקע נשמעים כבר מן הרחבה בלופ שירי ארץ ישראל הישנה והטובה: ״כשהשמש תעבור עלי״, ״לו יהי״ ושלמה ארצי לסוגותיו. אחרי כן למדנו שלא רק לשתינו היה נדמה כי עריכה מוזיקלית זו הסותרת באופן צורם את המציאות חרכה מעט את האוזניים; כי אם יש דבר שאברה מנגיסטו הוא לא זה ״כל ישראלי״ או ״הילד של כולנו״, כזה ששמו הופך שגור על השפתיים, כפי שמעידה בשנתיים האחרונות ההתגייסות הציבורית הקלושה למענו.

לאחר מעברו הרגלי של אברה בן ה-28 את הגבול בזיקים בספטמבר 2014, אירוע המוגדר ככשל ביטחוני שתיעודו לא נחשף עד היום לעיני הציבור (נטען כי החיילים חשבו כי מדובר בפליט אריתריאי), כוסתה הפרשה במעטה עבה של שיחות חשאיות. ביולי 2015 נזדעק הציבור בישראל לזמן מה, כאשר פורסם תיעוד השיחה בין נציג ראש הממשלה לענייני שבויים, אלוף משנה במיל׳ ליאור לוטן, למשפחתו של אברה. תמלול השיחה ההיא חשף את מידת האדנותיות מצד הממסד כלפי בני המשפחה, כאשר לוטן הבהיר להם בלשון השמורה לשיחות נזיפה של מפקדים בצה"ל עם הכפופים להם שאל להם להעז ולבקר את ראש הממשלה ושכל ביקורת כזו מחלישה את סיכויי המאבק שלהם, הם ״החיים בסרט״ כלשונו. 

אמו של אברה מנגיסטו, אגרנש, לפני ההפגנה לציון שנתיים לשביו מול בית ראש הממשלה, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס
אמו של אברה מנגיסטו, אגרנש, לפני עצרת המחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס

מאז אותו ביקור מתוקשר, אופיינה השנה האחרונה בדממת אלחוט תקשורתית וציבורית, למעט המיני-שערורייה שהתחוללה בעקבות בחירתו האמיצה של אמייה טגה ממכבי נתניה לעלות למגרש לשירת ההמנון כשהוא עוטה חולצת "עד מתי אברה מנגיסטו". עוד בכדורגל, הפועל אשקלון התגייסה למאבק למען מנגיסטו המתגורר באשקלון. טגה שהואשם בהתנהגות בלתי הולמת ונקנס על ידי התאחדות הכדורגל ב-750 ש"ח (אותם בחר לשלם במטבעות של עשרות אגורות) מבטא את רחשי הלב של רבים בקהילת יוצאי אתיופיה ורבים בציבור הכללי בישראל, אלא שרחשי הלב האלה אינם באים מספיק לידי ביטוי כמו בשלל היוזמות שסחפו את הציבור בתמיכתו הגורפת במשפחתו של גלעד שליט.

ואכן, עד עכשיו הייתה המשפחה שבויה בפחד שכל ציוץ מחאתי מצדה יפגע ב״מאמצים״ להשבת הבן. אולם אמש היה להם חשוב מאד להבהיר שכללי המשחק השתנו מבחינתם ושהמחאה תופנה מעתה אל עבר ממשלת ישראל והעומד בראשה ולא אל עבר חמאס ותוך התנהלות שקטה ומנומסת כפי שמצופה מהם – התנהלות שהעלתה חרס בידם. ״עד עכשיו המשפחה היתה שבויה בקונספציות של המדינה – שהמדינה תעשה ותפעל ושהשקט משרת את המטרה של אברה. היום, שנתיים אחרי, המשפחה סוף סוף מבינה שהדברים לא עובדים ככה ושהשקט גוזר דין של אי ידיעה. מקרה רון ארד 2״, אומר אבי ילאו, פעיל חברתי ומנכ"ל ארגון הל"ה, שהגיע אמש לעצרת התמיכה. ״עכשיו המשפחה אומרת: יש כתובת – לא כלא הדרים, לא מחסום ארז, אלא ממשלת ישראל. היא הנותנת והם אלה שאמורים לפעול להשבתו של אברה. יש פה רגע של שינוי בהתנהלות, ואני מקווה שהציבור יבין את זה ויתגייס, כמו שהוא התגייס במקרים דומים בעבר, כמו במקרה של שליט״.

אביו של אברה מנגיסטו, איילין, לפני עצרת המחאה לציון שנתיים לשביו מול בית ראש הממשלה, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס
אביו של אברה מנגיסטו, איילין, לפני עצרת המחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס

לאט לאט מתאספים מעט א.נשים ליד שולחן המשפחה. ״כרגע זה מאבק שמנהלת רק המשפחה ומספר פעילים מסורים״, אומר לנו האח, אילן. ״מחכים שיהיה פה נס. אבל אנחנו לא מוכנים לזה. אברה בשבי כבר שנתיים, 735 יום. יש פה מקרה הומניטרי של אדם חף מפשע שמוחזק ללא הצדקה, והגיע הזמן שראש הממשלה יעשה משהו בנידון. לפי מה שאני יודע, אין כעת מגעים, כל אחד פה מתבצר בעמדות שלו. גם לוּ היו מגעים הם לא היו אומרים לנו. הם מפחדים ש׳המידע ידלוף׳״. האם אגרנש מוסיפה מהצד באמהרית: ״יהולת אמט צ'למה״ (אלה היו שנתיים של חושך). הילד הזה חף מפשע, הוא לא היה חייל, היה אזרח, לא בריא בנפשו, והמדינה צריכה לעשות הכל כדי להחזיר אותו״.

בשלב הזה, מראה הרחבה שבפתח מעונו המסוגר של ראש הממשלה מעיד על כך שכנראה שלא תהיה פה הערב הפגנת המונים. השלטים האדומים עם דמותו של אברה וקריאה באנגלית, עברית וערבית ל״צדק הומניטרי לאברה מנגיסטו״ מנקדים את המדרכה והגדרות, כשלצדם השלטים הקבועים במקום הקוראים להחזרתו של אורון שאול. משיחותינו עם המשפחה והפעילים, מתאשררת ההשערה כי אין קשר בין המשפחות והמאבקים. כל משפחה בכאבה ובמאבקה הנפרד מול הרשויות. גם בציבור יש הבדל תהומי ביחס לחייל לעומת היחס לאזרח, לא כל שכן אתיופי, לא כל שכן פגוע נפש. "יש את החיילים הקדושים ויש את האברה הזה, שמי סופר אותו״, אומר ילאו. ״הציבור הלבן לא מתגייס למאבק בגלל שזה אברה מנגיסטו האתיופי. זהו. פשוט מאד״.

יש הבדל תהומי ביחס לחייל לעומת היחס לאזרח, לא כל שכן אתיופי, לא כל שכן פגוע נפש. "יש את החיילים הקדושים ויש את האברה הזה, שמי סופר אותו״, אומר הפעיל אבי ילאו. ״הציבור הלבן לא מתגייס למאבק בגלל שזה אברה מנגיסטו האתיופי. זהו. פשוט מאד״

ההפגנה מתחילה. ללב מתגנב החשש שגם האוטובוס המדובר של תנועות הנוער שהתגייסו לאחרונה למאבק לצד המשפחה לא יגיע בסופו של דבר. בנוסף לפעילים הספורים, נראות בקהל כמה חולצות של המשמרת הצעירה של תנועת העבודה, אך לא נצפים פוליטיקאים מכהנים מאף צד של הקשת הפוליטית, מנהיגי ציבור או נושאים במשרות ציבוריות. גם ארגוני זכויות האדם, שעל פניו היו אמורים להתמסר או לכל הפחות להתעניין במשפחת מנגיסטו, לא הרימו את הכפפה והיעדרם בולט בעינינו במיוחד. אמנם, כפי שנאמר לנו, המשפחה אינה מעוניינת שלמאבק יהיה גוון פוליטי ולכן העדיפה שלא יהיו נואמים ממפלגה כזו או אחרת. אך בכל זאת, הדמות הציבורית המוכרת היחידה שנהנתה מאור הפלאשים המועטים הייתה דמותו של בנצי גופשטיין, שמיהר להסתער על החלל הריק ועמד עם כמה מחבריו הצעירים מאחורי השלטים: "חמאס – לא מעל החוק ההומניטרי הבינלאומי".

האח אילן קרא בדבריו לראש הממשלה להשוות את התנאים של אסירי חמאס למצב שבו מוחזק אברה, כל עוד לא ייעשה איתו צדק הומניטרי: "צריך לעצור את ביקורי המשפחות של אסירי חמאס. גם לאברה יש אמא, יש אבא, שרוצים לחבק ולראות אותו. תעצור להם את כל ההטבות המוענקות להם מדי יום, שאברה לא זוכה לאף אחת מהן. הגיע הזמן להשמיע לעולם שישראל לא מוותרת ולא מפקירה את זכותה ההומניטרית. בהזדמנות זו אני רוצה לפנות לארגונים שנושאים את דגל זכויות האדם לעזור לנו להשיב את אברה הביתה. שנתיים שאברה בשבי והוא לא זכה אפילו לביקור מארגון הומניטרי. אני פונה שוב לארגון חמאס שמחזיק בשבי את אחי אברה ומבקש מכם להתחשב במצבו של אחי. אברה זה מצב שונה, אברה זה מקרה כואב ועצוב למשפחה."

עצרת מחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו של אברה מנגיסטו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס
עצרת מחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו של אברה מנגיסטו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס
עצרת מחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו של אברה מנגיסטו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס
עצרת מחאה מול בית רה״מ לציון שנתיים לשביו של אברה מנגיסטו, 11.09.16. צילום: תמי ריקליס

אחריו עלה האב איילין ופנה גם הוא לראש הממשלה, באמהרית ובעברית. את דבריו המרגשים חתם במלים ״אני מאחל לעצמי לזכות לראות את אברה עוד בימי חיי״.

ההפגנה הסתיימה בקריאות "אברה חי", "איפה אברה", "אברה לחופש נולד". לאחר מכן חסמו הפעילים את הכביש לזמן קצר, ללא היתקלויות עם כוחות המשטרה שאבטחו את האירוע (ונראו, יש לציין, משועממים למדי). עם שוך הקריאות והחסימות ולאחר שנגוזו כל התקוות לאירוע שיזכה לתשומת לב תקשורתית וציבורית בפרופיל גבוה, נותרו המחשבות הנוגות על הנוכחות הדלה. אדישותו של הציבור לגורל חייו של אברה מנגיסטו כרוכה ללא ספק בצבע עורו, עובדה זו נהירה לכל בר דעת. אדישות לא פחותה מגלה הציבור לגורלו של האזרח הבדואי ששמו אסור לפרסום ואשר מוחזק גם הוא בעזה מזה שנתיים וחצי. אז הבנו כבר שבישראל יש אנשים, ילדים במדים, יש דם ויש דם (זוכרים את אלחנן טננבאום?) האם כעת – עם שינוי הכיוון והטון של המחאה – יצטרפו למאבק המשפחה פעילות ופעילים נוספים מהקהילה האתיופית? יש לקוות שכך אכן יקרה, ולקוות עוד שרוחם לא נשברה לחלוטין במאבק ההמוני והמתסכל בפרשת יוסף סלמסה.

לעמוד הפייסבוק הרשמי של המאבק

פרטים לתרומה:

העמותה למען שחרור אברה מנגיסטו ואחרים (ע"ר)
מספר תאגיד 580615797
מספר חשבון 8191724
סניף 001
סמל 09

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושנה גבאי

    כבוד להעוקץ שסיקר בהרחבה את ההפגנה. היו ברוכות .

  2. עידו לם

    אברה צריך לחזור אבל לא בכל מחיר מצטער, מדובר בבחור שחמש פעמים ניסה לעבור את הגבול וחמש פעמים תפסו אותו בזמן והחזירו אותו להוריו, בפעם השישית לא היה כזה מזל והוא עבר לעזה ומאז הוא שם, אז אני מצטער אבל האחריות קודם כל על משפחתו.

  3. גל עטיה

    במקום לעסוק בבעיות שמטרידות את כלל יוצאי אתיופיה לוקחים מקרה מאוד גבולי ומנסים להפוך אותו לדגל. לא חכם בעיני.

  4. נתן

    בתור "לבן" אתם יכולים לקפוץ לי , אל תכנו אותי בשמות ,ואל תעשו לי טובות.

  5. רחמן חיים

    אתם שקוראים לעצמכם אנשים שפויים: האם שאלתם לפיו של אברה האם הוא רוצה לחזור לשטח מדינת ישראל? הרי הוא עזב מרצונו החופשי, חצה את הגבול, כי כאן במדינה 'הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון' לא זכה לשוויון. אם אתם מבינים את זה, אז אולי אתם אנשים שפויים, ואז אתם מבינים שהוא היה שפוי וטוב לו שם, לפחות הוא לא נמצא במדינה 'שלו' שמדכאת אותו, אלא אסיר במדינה בה הוא לא אזרח. כל עוד הוא לא התראיין לומר שהוא רוצה לחזור למקום בו דיכאו אותו, אין לכם זכות מוסרית לעשות זאת.

  6. דןש

    מדוע להעלות כאן ולהדגיש את צבע העור – שחור מול לבן.
    על מדינת ישראל לעשות ככל יכולתה, לשחרר כל אזרח ישראלי, הכלוא ברצועת עזה ללא כל קשר למינו, למוצאו, לצבעו, לדתו, לאמונתו ולאורח חייו.
    אני רוצה להאמין שממשלת ישראל פועלת בהתאם ומנסה בשלב זה לפעול להשגת הסכם הגיוני.

  7. סמולן

    מציע שוב את מה שכתבתי פעם באותו עניין: בסופו של דבר, מי שחטף את פגוע הנפש ומחזיק בו הוא ארגון בחזית האנטי ציונית. במילים אחרות, חבר במיליה של האתר הזה. מה שלא כתוב בטקסט למעלה, ומה שלא ראיתי מעולם בשום אזכור של אברה מנגיסטו, היא דרישה פשוטה מהאנטי ציונים להפסיק להתעלל בפגוע הנפש שנפל לידם.

    למעשה, קריאה זהירה והקשרית של הטקסט למעלה מדגימה עד כמה הזחיחות והאמונה הלוהטת בצדקת הדרך מובילה את האנטי ציונים לכיוון הפוך במדויק: הארגונים נרתמים לשחרור מנגיסטו, ככלי מחוכם במאבק לחיסול ישראל. היינו, אברה מנגיסטו צריך לשמש כצידוק לשחרור רוצחים אנטי ציונים מהכלא הציוני. זו, אפשר לחשוד, המוטיבציה המלאה של איחוד המאבקים הספציפי הזה.

    את מנגיסטו אפשר היה לשחרר, אני מאמין, במהירות גדולה בהרבה. האנטי ציונים המעט יותר הומאניים – נניח – היו יכולים להודיע על השעייה מלאה של תמיכה באנטי ציונות עד לשחרורו של פגוע הנפש החטוף. למשל, אתר העוקץ היה יכול להודיע שעד לשחרורו של מנגיסטו, לא מעניינים אותו הפלסטינים ומאבקם. אם זה נראה חמור מדי, האתר היה יכול להודיע שעד לשחרורו של מנגיסטו, הוא ידלל משמעותית את עניינו בפלסטינים ומאבקם. וכך גם ארגוני הקרן החדשה לענפיהם, עתון הארץ על הציונות המוזרה של המו"ל, וכן הלאה. להשערתי, אם הנזק שבהחזקתו הפושעת של פגוע הנפש היה עולה על התועלת שבהחזקתו, הוא היה משוחרר.

    אממה, כאמור, הא"צים אצים לעשות הון מהחטיפה שהתגלגלה לידם. הרעיון, אם אני מבין נכון, הוא חינוך מחדש של העולים מאתיופיה. זה ושחרור רוצחים. בשיטה הזו, לא יארך הזמן עד שהא"צים יתחילו לחטוף עוד פגועי נפש. לא טוב. אנא, חשבו מסלול מחדש.

    1. ליכודניק

      סמולן, התיזה שלך מנוגדת לטקסט- נשמע שההפגנה דוקא קראה לפגיעה באסירי החמאס, לא לשחרורם בעיסקה.
      מה שמעלה את השאלה-כיצד "העוקץ" היה מתייחס לפוליטיקאי "לבן" שהיה נענה לקריאה ופוגע בערבים כדי לעזור לאברה? אני מניח שהיו מתייחסים אליו כאופורטוניסט צבוע ו/או כלאומן יהודי.

      1. סמולן

        אילן מנגיסטו אפילו הצביע על הא"צים, וגוםשטיין מיהר להצטלם שם. אבל לא נראה לי שמעשהו בצד היהודי של הא"צ מתחבט ולו כזית.למשל, הטקסט למעלה מציג את המאורע כמחדל צה"לי (כאילו היה עדיף לו היו יורים באברה). ומרפרר בקלות לגזענות והמאבק בה, שממוקם בחצר האחורית של הארגונים האנטי ציונים. הזחיחות גבוהה עד כדי כך, שהפטרונות של ציוני שדיבר עם הממשלה מוזכרת, בעוד שהאנטי ציונות של האחראים לחטיפה ולהתעללות, פשוט לא.

        לכן, אני מציע מבחן לאנטי ציונות הומניסטית. אולי יש. יקום כל א"צ וא"צית, ויחליטו איך הם תוקפים את הא"צים שחטפו את מנגיסטו.

      2. זיו

        לליכודניק, את הפוליטיקאי ה"לבן", שהיה מציע לפגוע בערבים כדי לעזור לאברה השחור, יש לכנות טיפש ורשע. פוליטיקאים רבים חושבים, שפגיעה במאן דהו יכולה להפיק ממנו תועלת. זו טיפשות. רבים גם ממשיכים לעשות את זה לאחר שהם מבינים, שזה חסר תועלת. זו כבר רשעות.

        1. עידו לם

          אבל רצח אירופים בידי איסלמיסטים זה לא מרושע כלל נכון מאואיסט קטן שלי?

          1. זיו

            עידו, אשאל שוב- האם לא נמאס לך למחזר את הגזענות שלך בכל פוסט?

          2. עידו לם

            להיפך: הגזענות היחידית שאני חושף היא שלך ושל דומיך.

    2. דני

      אין הצדקה להתאמץ יותר מדי בשביל מופרע שחצה את הגבול לעזה מרצונו החופשי. בטח שלא לשחרר תמורתו אף אדם. מה שכן, בהתחשב בעובדה שהוא אזרח ואדם חולה אפשר לצפות אפילו מארגון ברברי ודפוק כמו החמאס לשחרר אותו מטעמים הומניטריים ללא תמורה. אם החמאס לא רוצה לעשות את זה, יש מנופי לחץ. למשל,לא לאפשר לתושבי עזה לקבל טיפול רפואי בישראל.

  8. מישהי

    ה"התגייסות הציבורית" למען גלעד שליט נקנתה בכסף רב ככל הנראה.