אז מה קורה באתיופיה? המהומות שלא שמעתם עליהן

כבר כמעט שנה שהאזור הכי גדול באתיופיה בוער במאבק חריף נגד השלטון שגבה עד כה את חייהם של מאות אזרחים, אבל בתקשורת הישראלית לא תשמעו על זה. מברטו מששה מספר על הרקע למהומות

אתיופיה של החודשים האחרונים אינה אתיופיה שהתרגלנו לשמוע אודותיה ב-25 השנים האחרונות – היא חווה חוסר שקט פוליטי ומהומות אזרחיות שנמשכות כבר כשנה. מקורות שונים מדווחים על עשרות הרוגים מבין כוחות הביטחון ועל מאות הרוגים אזרחים. כמו כן אלפי אזרחים עצורים, כאשר בחלק מהאזורים במדינה הממשלה אף הכריזה על מצב חירום ושלטון צבאי זמני. עיקר האירועים מתרחש בשני האזורים הגדולים באתיופיה, אזור אורומייה ואזור אמהרה, בהם מתגוררים כשני-שליש מאוכלוסיית המדינה.

התקשורת הבינלאומית הקדישה לא מעט זמן מסך למצב באתיופיה, בעיקר מאז שרץ המרתון האולימפי, פייסה לליסה, הזדהה עם המחאות וסירב לחזור למדינה מחשש לחייו. ארגוני זכויות אדם והאו"ם הביעו את דאגתם, הדיאספורה האתיופית שבצפון אמריקה ובאירופה מפגינה כנגד הממשלה, ובישראל – כלום. הדיאספורה האתיופית, הנחשבת לשנייה בגודלה לאחר זו שבצפון אמריקה, מנותקת כמעט לגמרי.

האזרחים הישראלים לא שמעו על מה שקורה באתיופיה בשום אמצעי תקשורת ישראלי, אלא אם התכוונו לטייל במדינה וקראו את "אזהרת המסע" המתכתית של משרד החוץ. אפילו האזרחים ממוצא אתיופי שחשופים לתקשורת בינלאומית לא ממש מבינים את ההקשר של האירועים ושל התמונות המופצות בעיקר ברשתות החברתיות ובסרטוני יו-טיוב רבים, שבמונחים אתיופיים אפשר כבר להגדיר כ'מיני מלחמה'. רק לפני שבוע בא אליי קרוב משפחה שכבר קנה כבר כרטיס טיסה וביקש שאכין לו נקודות ציון הכרחיות לביקור המולדת הראשון בחייו. הפניתי אותו לאתר של משרד החוץ, אבל הוא ביקש לשמוע עוד…

במקום להיכנס לפרטים, הצעתי לו הקשר היסטורי-מדיני לקריאת החדשות.

אחרי הקיסר היילה סלאסה

במידה רבה, הפוליטיקה האתיופית של היום מתחילה לאחר המלחמה השנייה בין אתיופיה לאיטליה (1936-1941). בתקופת המלחמה, הקיסר היילה סלאסה הוגלה מהמדינה וחזר לשלוט בה מחדש עם סיומה. שם, בגלות שבאנגליה ובפלשתינה הבריטית, למד הקיסר כי מודרניזציה של אתיופיה היא תנאי הכרחי לקיומה ולהמשך קיומו השלטוני שלו עצמו. לכן התקופה המחודשת של שלטונו מתאפיינת בבנייה: של צבא מודרני, של בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים וכן של מרכזים להשכלה גבוהה.

בני איכרים, שהשכילו זה מכבר, נחשפו לעולם שאף הוא נמצא בעיצומה של תקופת מלחמת אידיאולוגיות ומהפכות שלאחר מלחמת העולם השנייה. הם החלו לשאול שאלות ביחס לתנאי החיים של עצמם ושל בני משפחותיהם, כאשר ברקע עוד תופעה עולמית: בצורת קשה ומתמשכת, שעשרות-אלפי איכרים אתיופים מוצאים בה את מותם

אלא שבאופן אירוני וכנראה בלתי נמנע, "ילדים אלה", כמו שקרא להם הקיסר בעצמו, היו בסופו של דבר הסיבה לסיום שלטונו ב-74׳. בני איכרים, שהשכילו זה מכבר, נחשפו לעולם שאף הוא נמצא בעיצומה של תקופת מלחמת אידיאולוגיות ומהפכות שלאחר מלחמת העולם השנייה. הם החלו לשאול שאלות ביחס לתנאי החיים של עצמם ושל בני משפחותיהם, כאשר ברקע עוד תופעה עולמית: בצורת קשה ומתמשכת, שעשרות-אלפי איכרים אתיופים מוצאים בה את מותם.

מהיכן נובע העוני של משפחותיהם? מה מקור הפערים החברתיים בחברה האתיופית? שאלות אלה ואחרות הולידו שני כיווני מחשבה עיקריים ומספר קבוצות פוליטיות. היו מי שהניחו שהבעיה המרכזית של אתיופיה היא צורת השלטון הפיאודלי, המשעבדת את רוב החברה, ושהבעיה של אתיופיה היא מעמדית. הדימוי הצרוב באתיופים רבים הוא שאיכרים מתים מרעב בזמן שהכלבה של היילה סלאסה אוכלת מכל טוב. קבוצות אחרות טענו שהבעיה המרכזית היא אתנית, כאשר הטענה היא שהקבוצה "האמהרית" שולטת במרכזי הכוח ושאר הקבוצות האתניות נמצאות בשוליים.

אולם כל הקבוצות והרעיונות הפוליטיים יצאו בלי יוצא מן הכלל נגד שלטון הקיסר (אפילו בן הקיסר, הנסיך אספה ווסן, היה מתומכי השינוי), והשאלה אם כן הפכה להיות מתי תסתיים תקופת שלטונו של סלאסה ומי יתפוס את מקומו. הקבוצות השונות עשו נפשות בקרב הצעירים, אידאולוגיות של מרקס ולנין נלחמו מול רעיונות ליברליים ודמוקרטיים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה שברחבי אתיופיה. בסופו של דבר, הקיסר הודח על ידי קבוצת קצינים מאורגנת.

"הדרג" – כשההתארגנות מנצחת את הרעיונות

קבוצת קצינים שקראה לעצמה "הדרג" התאימה והטמיעה את הרעיונות של הסטודנטים ועשתה את אחד המהלכים שקנו והקנו לה את הזכות לתפוס את השלטון. "מֲרֶתְ לֶאָרָשֻו" הייתה סיסמה של מהפכה אגררית לפיה האדמה שייכת לחקלאים, לא כמו בשלטון הפיאודלי שבו האיכרים העלו מיסים לבעלי האדמות המקורבים לקיסר. אתיופיה החקלאית התאהבה בהחלטה השלטונית החדשה.

התבססות "הדרג" סימנה את ניצחון הגישה המעמדית. במקביל לכך, קבוצות הסטודנטים שהתנגדו לרעיון שהצבא לוקח להם את המושכות ירדו למחתרת, להילחם בעד רעיונותיהם. התהליך גרר אחריו מלחמת אזרחים עקובה מדם, בעיקר בין הקבוצות שתמכו ופעלו לשחרר את הקבוצה האתנית שלהם לבין שלטון "הדרג" בראשותו של מנגיסטו היילה מרים. כך התארגנו "החזית לשחרור אריתריאה", "החזית לשחרור תגראי", "החזית לשחרור אורומייה" ועוד. הקבוצות הליברליות והכלל אתיופיות לא הצליחו להתארגן לכדי כוח צבאי ממשי וברובן גלו לאירופה ולצפון אמריקה – משם הן פועלות עד היום.

צילום: המוזיאון הלאומי של אתיופיה, cc by-sa 3.0
ראשי ״הדרג״ (משמאל: מנגיסטו היילה מרים), 1975. צילום: המוזיאון הלאומי של אתיופיה, cc by-sa 3.0

מלחמות האזרחים באתיופיה נמשכו עד 1991, אז מוצו כוחותיו של ״הדרג״ שנשחקו ככל שנמשכה המלחמה וצעירים רבים בה איבדו את חייהם. במקביל, כוחות המורדים הלכו והתחזקו ביחס ישיר להיחלשות "הדרג" ואמינותו. בהקשר הגלובלי, הכוחות שהתנגדו לשלטון ״הדרג״ היו בצד הנכון של ההיסטוריה – המערב ומדינות ערב תמכו בהם ואילו הפטרון של ״הדרג״, הגוש הקומוניסטי בראשות ברית המועצות, בדיוק ירד מהבמה העולמית.

ב-1991 תם עידן "הדרג" ובא עידן "הפדרציה האתנית של אתיופיה". מפת המדינה חולקה מחדש לפי אזורים והקבוצות האתניות היושבים בהם, אריתריאה הכריזה על עצמאות והיא מדינה החל מ-1993 – ומאז באתיופיה שאחרי מנגיסטו היילה מרים יש שקט משמעותי וממושך. עם זאת, כל המאבקים החברתיים והכלכליים במדינה קשורים באופן הדוק יותר לעניין האתני. כך הדבר במהומות שמתרחשות בימים אלו באזור אורומייה, שהטריגר להתפרצותן קשור בתוכנית של השלטון הפדראלי לתכנן מחדש את הבירה אדיס, עיר בירה ומחוז א-אתני שגיאוגרפית נמצאת במרכז אורומייה. הטענה היא, שהממשלה רוצה להרחיב את שטחה של העיר על חשבון הכפרים והעיירות שסביבה.

באורומייה נמשך המאבק בעצימות משתנה כבר תשעה חודשים, ובחודש וחצי האחרונים הצטרפו גם אזור אמהרה ובמיוחד אזור גונדר וגוג'אם (בהר דאר והסביבה). הרקע הוא כאמור נושא הגבולות בין האזורים האתניים השונים: בין אדיס לבין אורומייה ובין תגראי לבין אמהרה. אולם סגנון המחאות שונה: האזרחים באזור אמהרה (גונדר והסביבה) חמושים ברובם, וכאמור, לפי מקורות שונים נהרגו שם עשרות אנשי ביטחון בידי פרטים וקבוצות מאזור אמהרה.

(זהירות, מראות קשים לצפייה)

באורומייה לא מסכימים להתרחבות אדיס על חשבון כפריהם, תכנית שדנה אותם לשולי החברה והכלכלה האתיופית. באופן דומה טוענים האמהרים כי האזורים וולקאיט והומרא, המפותחים מאוד מבחינה חקלאית, נלקחו מהם וסופחו לאזור תגראי. במרכז כל המהומות עומדים צעירים ששואלים את אותה שאלה עוד משנות ה-70: מה מקור הפערים החברתיים בחברה האתיופית?

בשני האזורים טוענים שתוכניות המתבצעות ברמה פדראלית הן דוגמה לשלטון פיאודלי/קולוניאלי, משום שההון קשור לשלטון של קבוצה אתנית שלטת (בני אזור תגראי) במרכזי הכוח הפוליטי, הכלכלי והצבאי שבא על חשבון האחרים. לכן, באורומייה לא מסכימים להתרחבות אדיס על חשבון כפריהם, תוכנית שדנה אותם לשולי החברה והכלכלה האתיופית. באופן דומה טוענים האמהרים כי האזורים וולקאיט והומרא, המפותחים מאוד מבחינה חקלאית, נלקחו מהם וסופחו לאזור תגראי.

במרכז המהומות עומדים צעירים וסטודנטים ששואלים את אותן שאלות עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת: מה הבעיה המרכזית של אתיופיה? מהיכן נובע העוני של משפחותיהם ומה מקור הפערים החברתיים בחברה האתיופית?

המשחק הפוליטי האתיופי

באופן היסטורי, המשחק הפוליטי היה מגרש כמעט-בלעדי של האליטה האתיופית המיוחסת, כאשר השליטה על טריטוריה הייתה בידי מלכים ומושלים מקומיים שבאו בברית דם ו/או ברית אסטרטגית עם מלכים ומושלים אחרים ברחבי המדינה. כוחו של מלך ו/או מושל מקומי עלה על האחר, תלוי בכושרו הפוליטי, הכלכלי ו/או הצבאי לגבש סביבו קואליציה שתומכת בו (באופן טבעי, ברוב הפעמים השליטה הפוליטית הייתה בצפון אתיופיה – אזור תגראי ואמהרה, ערש מלכויות חבש). כך שהשלטון המרכזי נע בין אזור לאזור, בהתאם להתחזקות המושל/המלך המקומי.

בזכות העובדה שהאזורים השונים עצמאיים יחסית, אתיופיה שרדה את הקולוניאליזם האירופי מבלי להישלט ממש: משום שמצד אחד, הקשר בין האזורים השונים היה גדול יותר וחזק יותר מיכולתה של השיטה הקולוניאליסטית להפריד ביניהם ולשלוט בכל אתיופיה, ומצד שני, אין ואקום שלטוני באתיופיה ואין שלטון מרכזי אחד עם ראש ו/או שושלת מלכותית אחת – כזה שאם יחוסל ניתן לשלוט בכל המדינה. עם זאת, הקולוניאליזם האירופי השפיע על יחסי הכוח פנימה שבין השליטים המקומיים באתיופיה ובאופן עקיף הביא להתפתחותה של הפוליטיקה האתיופית כמו שהיא היום.

טענה אחת היא כי שיתוף הפעולה של הקיסר יוהנס הרביעי (מתגראי) עם האנגלים, הביא אותו לצבור כוח שהפך אותו לקיסר אתיופיה לאחר מות טוודרוס השני – שליט גונדר שהכפיף הרבה מהאזורים לשלטונו, אך התאבד בסוף המלחמה כנגד האנגלים ב-1868. עם זאת, יוהנס הרביעי נלחם כנגד כל אויב והצליח לשמור על גבולות אתיופיה, בתקופה שהאיטלקים מאירופה ושכנותיה האפריקנים (סודאן, מצרים) ניסו לחדור אליה. הוא מת בקרב כנגד המהדיסטים ב-1889.

הקיסר מניליק השני מאזור שוואה בא אחרי יוהנס הרביעי, ואף לגביו נטען כי צבר את כוחו בזכות שיתוף פעולה, הפעם עם האיטלקים (מניליק חתם על הסכם שבו הוא מסכים כי אריתריאה תהיה בשליטת האיטלקים, בזמן שניהל מאבק על הבכורה מול מנגשה, בנו של יוהנס הרביעי). למרות זאת, מניליק השני היה שהוביל את הברית האתיופית במלחמה הגדולה שכנגד הצבא האיטלקי "בקרב עדווה" (1896) והביס אותו.

Selassie
היילה סלאסה, 1923

הקיסר מניליק השני ואחריו "מלך המלכים" הקיסר היילה סלאסה היו השליטים הריכוזיים ביותר, שהצליחו לשלוט וגם לרכז סביבם כוח גדול באופן שהחליש את התחרות הפוליטית שבין השליטים המקומיים, לצד היתרונות של ארגון מחדש של הפוליטיקה האתיופית המודרנית. כך שמבחינה זו, הקולוניאליזם השפיע על היווצרות מצב חדש בפוליטיקה האתיופית. מעניין שאז, בסיבוב השני של מלחמת אתיופיה-איטליה, האיטלקים מאלצים את הקיסר סלאסה לצאת מהמדינה, להשתלט על כל אתיופיה ולהישאר בה מספר שנים (למרות שהתקופה ויחסי הכוחות שונים).

ב-1931 נחקקה חוקה אתיופית ראשונה, שבאופן מעשי הכניסה את העם "הפשוט" לפוליטיקה. חוקה נוספת נחקקה ב-1955, משום שגברו הלחצים לשינוי משמעותי מצדם של המשכילים. בסופו של התהליך, הוחלף הקיסר כאמור על ידי "הדרג", שהוחלף על ידי "החזית לשחרור תגראי" בראשות מלס זינאווי ב-1991. הדיון הנוכחי הוא על "הפדרציה האתנית של אתיופיה", והאם היא פותרת את בעיות הייסוד של אתיופיה או שהיא מחריפה אותן.

בשורת ״שבט המעורבבים״

בצורת קשה ורעב היו המסמר האחרון בארונו של הקיסר היילה סלאסה, וכך גם קרה עם הדרג – כאשר הרעב ב-1984 היה תחילת הסוף של שלטונו. גם היום, כחלק מהתופעה האקלימית הגלובלית "אל-ניניו", יש באתיופיה בצורת קשה, בעיקר בצפון ובצפון-מזרחה של המדינה, ולמעלה מ-10 מיליון איש זקוקים לסיוע של השלטון הפדרלי והקהילה הבינלאומית.

באתיופיה מתקיימות עוד קבוצות אתניות וא-אתניות הפועלות כאופוזיציה חוקית ובלתי-חוקית. עיקר הפעילות הבלתי-חוקית מתקיימת בפזורה האתיופית במערב אירופה וארה"ב, ובשנים האחרונות ישנן גם קבוצות לוחמות שמתאמנות במדינה השכנה אריתריאה – האויב של השלטון הפדרלי האתיופי. כולם פועלים להפיל את השלטון הקיים בכוח. עם זאת, אתיופיה חוותה שיפור כלכלי משמעותי כתוצאה בין היתר מיציבות שלטונית ארוכת שנים, וישנו אינטרס גדול לשמור על היציבות האזורית. השאלה היא, שוב, איך צריך ואפשר לנהל מדינה עם אוכלוסייה עצומה של למעלה מ-90 מיליון אזרחים המחולקים לעשרות קבוצות אתניות עם זהות וטריטוריה משל עצמן?

דבר אחד אפשר להגיד בוודאות: בניגוד להערכות הנפוצות לפיהן אתיופיה מתפרקת לחתיכות, השלם שבה גדול וחזק יותר מסך החלקים שמשתנים מעת לעת בהרכבם הגיאוגרפי והדמוגרפי. כך, מעריכים למשל ש"השבט הגדול ביותר באתיופיה", זה שלא נכנס לסטטיסטיקה של אתיופיה כיום (משום שחייבים לבחור ולהגדיר זהות אתנית אחת) וללא גיאוגרפיה של ממש, הוא "שבט המעורבבים", המהווה מעל 45% מהאוכלוסייה.

מעבר להיסטוריה המשותפת של הקבוצות האתניות השונות ולאינטרס הפוליטי-כלכלי שבין האזורים, קבוצת "המעורבבים" היא דבק מספיק טוב לקיום אזורי משותף של הקבוצות האתניות השונות באתיופיה – כמצע לפוליטיקה של הידברות והכלה. אחרת, קשה לדמיין את גודל האסון שיבוא.

מברטו מששה הוא מהגר/פלאשי מודאג

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אדיסו

    פוסט מעולה

  2. לילי טראובמן

    מאמר מלמד ומעניין ממש. תודה לך!

  3. haya michaeli

    ישראל מובילה בעולם בטכנולוגיות ניצול מים לחקלאות ולערים ויש לה נסיון עצום בהשקיה באזורים צחיחים. באתיופיה לא חסרים מים. למרות זאת רוב האוכלוסייה חיה בכפרים ומתקיימת מחקלאות בעל וממים מזוהמים שזורמים על פני האדמה ומועברים לצריכה ביתית בג'ריקנים על גב נשים וילדים. אין תשתית צנרת, אין ידע בתחום השקיה חקלאית, חיטוי מים לצריכה ביתית וכו'. מדינת ישראל הייתה יכולה לעשות הרבה מאד בתחום. שמעתי מתנדבים שעבדו באתיופיה עם ילדים ולימדו אותם לסבן את הידיים לפני שאוכלים. אלה זוטות. יש שם הרבה בעיות של בעלות על הקרקע, אבל בסופו של דבר כולם צריכים לאכול. הגדלת היבול באמצעות ניצול המים הקיימים יכולה להיות מטרה ותחום שלישראל יש בו יתרון.

    1. דןש

      אכן אתיופיה היא ארץ שופעת מים – שטחה ( אגם טאייה ) הוא אחד המקורות העיקריים של הנילוס. אבל אליה וקוץ בה – מצרים הגדולה מתנגדת לכל פתוח בנושא המים באתיופיה והדברים הגיעו כדי איום על פתיחת מלחמה. האו"מ הציעה הצעת חלוקה ההולכת ומתבצעת בערבון מוגבל. ישראל כ"ידידתן הטובה" של שתי המדינות משתדלת לפעול ב"ריסון" ועוסקת בעיקר בהספקת מים ביתית ובפיתוחם של אזורים בלתי מושקים, אשר תנובתם דלה בהשוואה למושקים.
      אחת הבעיות היא חלוקת הקרקעות והמים. הקרקע העידית מוקצית לבעלי הון וחברות חיצוניות בעוד הקרקע הזיבורית נותרת בידי החקלאים המקומיים מזי הרעב.
      תהפוכות או נכון יותר מהפכות רבות קרו במהלך ההיסטורי אבל חלוקת ה"עושר" נותר בעינו. מי שמבקר במלון הילטון באדיס אבבה נתקל בחוגגים לבושי "בוץ וארגמן" ועטויים בתכשיטי זהב מכף רגל ועד ראש – עולם האושר. מי שמגיע כמה מאות מטרים מהמלון ( מי עושה זאת – רק ייחודי סגולה ) מוצא עצמו בלב העוני והחרפה. שלא לדבר למי שמגיע לאזורים החקלאיים האמיתיים ורואה את חרפת האדם הפשוט. אינני מתכוון לאותם כפריים "אוטנטיים" המסתובבים בעירום ומשמשים כפתיון לתיירים המתרשמים מה"עושר התרבותי" המזוייף.

  4. שרון

    אני ישראלי ממוצא אתיופי ואני לא חושבת לרוב הציבור בכלל אכפת אם יש מלחמה באתיופיה או לא,ושאני אומרת הציבור אני מתכוונת גם לישראלים ממוצא אתיופי וגם לישראלים שהם לא ממוצא אתיופי.
    שאלת את עצמך למה אתיופים בחול מפגינים נגד המלחמה הזאת? כי הם רוחשים אהבה וכבוד למדינה שלהם.
    אני אישית ילידת הארץ אבל ההורים שלי והסבים והסבתות שלי ילידי אתיופי שהגיעו לכאן בשנות ה80 דרך סודאן ועברו תלאות כדי להגיע לארץ והם רק רצו לעזוב את אתיופיה!
    יודע למה? כי זאת מדינה נחשלת,מדינה פרימיטיבית,הומופובית,גזענית כלפי עבדים ואנטישמית.
    התייחסו למשפחה שלי כמו אל חארות ורק קיללו אותם בגלל שהם יהודים כל החיים,ושההורים שלי שמעו על המלחמה הזאת אתה יודע מה הם אמרו? הם אמרו "אייסי" שזה אומר מגיע להם באמהרית,על כל מה שהם עשו לנו הם ישלמו.
    רק דיברת על המלחמה והספקת לחפור פה על כל ההיסטוריה הלא קשורה למאמר של אתיופיה,בחייאת את מי זה מעניין? די כבר להיתקע על אתיופיה,המשפחה שלי לא רוצה לחזור לשם והיא אפילו מתעבת את המדינה הזאת,לא סתם באנו לכאן.
    ואוסיף משפט אחרון:
    "בישראל תתנהג כמו ישראלי,וברומא תתנהג כמו רומאי"

    1. haya michaeli

      למדינת ישראל יש אינטרסים באפריקה והם חשובים מאד ולא קשורים ליהודים שמתגוררים שם או היו שם בעבר ועלו לארץ.
      לטעמי חשוב לפעול בתחום הסיוע החקלאי, רפואי וכלכלי ולא במכירת נשק לרוצחים כמו שישראל עושה בלא מעט מדינות אפריקאיות.

  5. אלם

    ההיסטוריה של אתיופיה מלמדת שהאתיופים לא פראיירים ובכל פעם השהשלטון ניצל את נתיניו/אזרחיו הוא חטף. אני מקווה מאוד שהאתיופים לא יוותרו לממשלה הנוכחית ויחתרו לדמוקרטיזציה כפי שהובטח להם עם הפלת הדרג.
    כדאי היה גם להתייחס לעבודה הערבית שנעשית על המורדים האתיופים. המצרים מעודדים משמעותית את כל מי שמעוניין במרד בשלטון.
    בתור ישראלית-אתיופית הייתי רוצה לראות את אתיופיה צומחת ועולה כראוי לה ולאנשיה.