גרמנית שבורה פון אין יודן דיכטאר

איש שרייבה היבראיש
איש כותב עברית
דו פראגאסט וארום שרייבה איש היבראיש אין ברלין
וואלה, אני לא יודע
איש קאן ניש שרייבה גוט אינגליז אודר נטורליש קיין גוט דויטשן
ואני גר איתך
אונד ואס דו דנקה, וו איז דיין הרץ, מיט מיין וורטה,
בבקשה, תגיד לי מה אתה מרגיש עכשיו,
איש בין איין לחמן, איש בין שלאכט יודן, אימגרנט, פון עיראק,
איש בין יודן
אונד איש בין ערביש.
וארום קיין פילה היבראיש אין דיין שטאסט, אבר סו פילה אנדרה אימגרנט
איש וייס,
איש וייס
אונד ייטס, ידן תאג איש פראגה, דאס אימר פראגן,
אונד דו סאגט, ביטה, ויר קאן דאנטזן, אונד ניש פארגסן,
אבל קשה לרקוד כשיש בתוך הבטן שלי, ספר תורה שנשרף ולא אוכל.

ב12.8 יצא לאור בגרמניה ספר שכמותו עוד לא פורסם אי פעם: ספר שכתב ישראלי ששפת אמו עברית, אבל נכתב במכוּון בגרמנית שבורה, רצוצה, הגרמנית שאותה מדבר המחבר, תומר גרדי. למרות זאת, ואולי בזכות זאת, גרדי וספרו broken German נבחרו להשתתף ביוני האחרון באחת מתחרויות הספרוּת החשובות ביותר בעולם דובר הגרמנית — הפרס לספרוּת גרמנית על שם אינגבורג באכמן, תחרות המתקיימת מדי שנה בקלגנפורט שבאוסטריה. [מתוך: גדי גולדברג מראיין את תומר גרדי במגזין שפיץ הברלינאי-עברי]
השיר שלי בהשראת תומר גרדי, נכתב כמעט כולו בגרמנית, אך בעברית. זאת כחלק מהמציאות של ישראלים בברלין, אך גם חוזר לשאלת המצב של היות יהודי בעולם של שפות זרות, והפיכת השפה העברית לשפת מיעוט, שפה מינורית, שפת 'לשון קוידש' של תפילה אינטימית עם אלוהים.
רגע לפני שאתרגם את השיר, קחו לעצמכם זמן לחשוב איך הרגשתם לקרוא בעברית לא מובנת, בעברית זרה. ובכן, כך נראית מציאות יומיומית של ישראלים, יהודים ועברים מחוץ לישראל, מחוץ לשפה ההגמונית, בתוך הקשר דיאספורי. נכון, תומר גרדי כתב את הספר שלו בתוך ישראל וזה מראה שתודעה דיאספורית לא צריכה להיות מיקום פיזי, אלא הקשה לשפות המתנגנות בראש.

השיר שלי מתורגם כך:

גרמנית שבורה של משורר יהודי

אֲנִי כּוֹתֵב עִבְרִית
אֲנִי כּוֹתֵב עִבְרִית
וְאַתָּה שׁוֹאֵל, מַדּוּעַ אַתָּה כּוֹתֵב עִבְרִית בְּבֶּרְלִין
וואלה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֲנִי לֹא יָכֹל לִכְתֹּב אַנְגְּלִית טוֹבָה, אוֹ בָּרוּר, שאנ'לא יָכֹל לִכְתֹּב גֶּרְמָנִית טוֹבָה
וַאֲנִי גָּר אִתְּךָ
וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב, אֵיפֹה הַלֵּב שֶׁלְּךָ, בְּתוֹךְ הַמִּלִּים שֶׁלִּי,
בְּבַקָּשָׁה, תַּגִּיד לִי מָה אַתָּה מַרְגִּישׁ עַכְשָׁו,
אֲנִי הָאִישׁ הַמַּצְחִיק וְהַמּוּזָר, אֲנִי הַיְּהוּדוֹן, מְהַגֵּר מֵעִירָאק,
אֲנִי יְהוּדִי
וַאֲנִי עֲרָבִי
וּמַדּוּעַ אֵין הַרְבֵּה עִבְרִיִּים בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה שֶׁלָּךְ, וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה מְהַגְּרִים אֲחֵרִים,
אֲנִי יוֹדֵעַ
אֲנִי יוֹדֵעַ
וּבְכָל זֹאת, בְּכָל יוֹם, אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ, אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה,
וְאַתָּה אוֹמֵר לִי, בְּבַקָּשָׁה, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִרְקֹד, וּבוֹ בַּזְּמַן גַּם לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת,
וּבְכָל זֹאת קָשֶׁה לִי לִרְקֹד כְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן שֶׁלִּי, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף וְלֹא אֻכַּל.