• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא בא לי לעמוד באותו מקום עם השמאל הלבן

״כל העניין הזה של אשכנזי-מזרחי״, בין המופע של מירי רגב בטקס פרסי אופיר לראיון עם הלית ישורון

בכל פעם שאני רוצה לכתוב מילת ביקורת על שרת התרבות מירי רגב והתבטאויותיה, אני מרגיש חלק ממקהלת השמאל הלבן, הצבוע והבנאלי. אותו שמאל שמעולם לא מדבר על ייצוג של מזרחים/ות בשורותיו או בשורות האקדמיה, מוסדות התרבות, בתי המשפט וארגוני זכויות האדם – הוא זה שמבקר אישה מזרחית, באופן שהוא לא פעם גזעני ומיזוגיני. שמאל עיוור צבעים שטחו עיניו מראות את השבר העמוק בין מזרחים לאשכנזים, שומט את הקרקע המוסרית שעליה כביכול הוא אמור לעמוד איתן.

אז לא בא לי לעמוד איתו באותו מקום.

אולם השרה רגב הסיתה, שוב, ואמרה דברים שאין בהם ולו שמץ של אמת. בניגוד לטענתה, בעקבות ההופעה המשותפת של תאמר נפאר ויוסי צברי בטקס האוסקר הישראלי, שני היוצרים או המשורר מחמוד דרוויש מעולם לא קראו להשמדת העם היהודי. הדברים מופרכים מיסודם. מחמוד דרוויש כתב את שירו "תרשום אני ערבי" בשנת 1964, במציאות שבה חי תחת ממשל צבאי ורוב בני עמו פליטים ומנושלים, בעקבות המלחמה ב-1948. אז ראשית, אין פה כל כוונה לדבר על יהודים באשר הם, אלא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני כאן בארץ, וכן, על סיטואציה שבה הממשל הצבאי מפקיע אדמות, מכניס למעצר, צר על אנשים ביישוביהם ומנסה לחנך מחדש את הפלסטינים בגבולות 48'. ושנית, הטענה שדרוויש התכוון באמת לאכול בשר אדם מקבילה לטענה שרועי חסן שרף את ספריו של נתן זך בשירו "במדינת אשכנז", עדי קיסר מנסה להרעיל את האוויר של כולנו בשירה "אני המזרחית" ושלומי חתוכה עולה על דחפורים על מנת להרוס את ירושלים בשירו "ירושלים של מטה". ברור לגמרי שהשירים הנ"ל משתמשים במטאפורות על מנת להביע תחושות קשות, אבל האלימות היא מהם והלאה.

וכמו בתנועת מטוטלת, יום לאחר מכן, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, בראיון ל"ידיעות אחרונות", הזכירה לי שהביקורת של מירי רגב על האליטות האשכנזיות בהחלט במקומה. ישורון אומרת ש"כל העניין הזה של אשכנזי-מזרחי זה נמאס ומאוס ואי אפשר לשאת את זה יותר". ובאמת מה כבד המשא שצריכה האליטה האשכנזית, ממרום מגדלי אקירוב שבתל אביב, לשאת. משא חטיפות ילדי תימן, בלקן והמזרח; משא ילדי הגזזת; חלוקת המשאבים המושחתת; ההסללה במערכת החינוך; ההדרה ממוקדי הכוח; המחיקה התרבותית; הגזענות של המפרסמים נגד מי שעורו אינו לבן כמו גם הסטריאוטפים החוזרים ונשנים נגד מי שאינו תל אביבי-חילוני.

מירי רגב בפרסי אופיר.
מירי רגב בפרסי אופיר. סתירה פנימית
כמו בתנועת מטוטלת, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, בראיון ל"ידיעות אחרונות", הזכירה לי שהביקורת של מירי רגב
על האליטות האשכנזיות בהחלט במקומה. ישורון אומרת ש"כל העניין הזה
של אשכנזי-מזרחי זה נמאס ומאוס ואי אפשר לשאת את
זה יותר". ובאמת משא כבד צריכה האליטה האשכנזית, ממרום מגדלי אקירוב
שבתל אביב, לשאת

בהקשר הזה טוענת ישורון שיאיר גרבוז, בנאום הקמעות ערב הבחירות ”לא נענה לשריקה הפופוליסטית לחזור לעדר, לחזור לתלם. על דברים כאלה צריך להוקיר אמן". קצת תמוה בעיניי שמתרגמת ועורכת מוערכת אינה מזהה סטריאוטיפ במלוא מובן המילה. גרבוז הגדיר באותה קבוצת "הקומץ", כהגדרתו, את מי שמנשק קמע או משתטח על קבר, ביחד עם אנסים, לוקחי שוחד וגזענים. לקינוח טענה ישורון שערס פואטיקה איננו פרויקט חתרני. לא, כי לעמוד על הבמה בכיכר רבין ערב מערכת בחירות ולהכליל את כל שמקיים טקס דתי עם רעות חולות פליליות בעליל, זה מאד חתרני. ממש דודו טופז 1981.

אז אני לגמרי עם מירי רגב כאשר היא כותבת על ישורון, גרבוז ובמקרה לפני כן על גידי אורשר כי "בכל פעם שאיש תרבות או עיתונאי מרשה לעצמו לומר דברים מזלזלים ומכוערים כל כך נגד עדות המזרח, נגד ערכים, מסורות ואמונות של ציבור שלם, אני מתמלאת בכוח להמשך במאבק שבסופו תהיה כאן מהפכה תרבותית. אני פונה לכל מי שנפגע מהדברים ומבטיחה לכם – אלו פרפורי גסיסה של האליטה הישנה, לא אעצור עד שהאליטה הגזענית הזו תנושל מנכסיה ומעמדות הכוח שלה".

כמו שנאמר, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. מצד אחד, מירי רגב מדברת ובצדק על אליטות שיש לנשל מעמדות הכוח שלהן, אבל באותה נשימה מסיתה נגד אמנים פלסטינים שכותבים ומדברים מדם לבם על ההיסטוריה שלהם. יש כאן סתירה פנימית, כי הרי אף אחד לא יכול לטעון ברצינות שאותן אליטות אשכנזיות שביצעו פשעים נגד מזרחים, העניקו לפלסטינים זכויות אדם ודמוקרטיה במסגרת ממשל צבאי. ומנגד, השמאל בארץ מורכב מלא מעט גרבוזים, אורשרים וישורונים שמתבטאים בצורה ישירה נגד מזרחים. או פשוט מאשכנזים שלא שמעו ולא ראו שיש כאן פיל אתני במרכז החדר.

אז לדעתי, כל עוד לא נפתח בכנות וביושר את כל התיקים, ונחליט על סטדרנטים מוסריים שיש להחיל על כולנו כאן, נישאר תקועים באותו מצב רע.

כנראה שיעניין אותך גם: