• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

לא בא לי לעמוד באותו מקום עם השמאל הלבן

״כל העניין הזה של אשכנזי-מזרחי״, בין המופע של מירי רגב בטקס פרסי אופיר לראיון עם הלית ישורון

בכל פעם שאני רוצה לכתוב מילת ביקורת על שרת התרבות מירי רגב והתבטאויותיה, אני מרגיש חלק ממקהלת השמאל הלבן, הצבוע והבנאלי. אותו שמאל שמעולם לא מדבר על ייצוג של מזרחים/ות בשורותיו או בשורות האקדמיה, מוסדות התרבות, בתי המשפט וארגוני זכויות האדם – הוא זה שמבקר אישה מזרחית, באופן שהוא לא פעם גזעני ומיזוגיני. שמאל עיוור צבעים שטחו עיניו מראות את השבר העמוק בין מזרחים לאשכנזים, שומט את הקרקע המוסרית שעליה כביכול הוא אמור לעמוד איתן.

אז לא בא לי לעמוד איתו באותו מקום.

אולם השרה רגב הסיתה, שוב, ואמרה דברים שאין בהם ולו שמץ של אמת. בניגוד לטענתה, בעקבות ההופעה המשותפת של תאמר נפאר ויוסי צברי בטקס האוסקר הישראלי, שני היוצרים או המשורר מחמוד דרוויש מעולם לא קראו להשמדת העם היהודי. הדברים מופרכים מיסודם. מחמוד דרוויש כתב את שירו "תרשום אני ערבי" בשנת 1964, במציאות שבה חי תחת ממשל צבאי ורוב בני עמו פליטים ומנושלים, בעקבות המלחמה ב-1948. אז ראשית, אין פה כל כוונה לדבר על יהודים באשר הם, אלא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני כאן בארץ, וכן, על סיטואציה שבה הממשל הצבאי מפקיע אדמות, מכניס למעצר, צר על אנשים ביישוביהם ומנסה לחנך מחדש את הפלסטינים בגבולות 48'. ושנית, הטענה שדרוויש התכוון באמת לאכול בשר אדם מקבילה לטענה שרועי חסן שרף את ספריו של נתן זך בשירו "במדינת אשכנז", עדי קיסר מנסה להרעיל את האוויר של כולנו בשירה "אני המזרחית" ושלומי חתוכה עולה על דחפורים על מנת להרוס את ירושלים בשירו "ירושלים של מטה". ברור לגמרי שהשירים הנ"ל משתמשים במטאפורות על מנת להביע תחושות קשות, אבל האלימות היא מהם והלאה.

וכמו בתנועת מטוטלת, יום לאחר מכן, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, בראיון ל"ידיעות אחרונות", הזכירה לי שהביקורת של מירי רגב על האליטות האשכנזיות בהחלט במקומה. ישורון אומרת ש"כל העניין הזה של אשכנזי-מזרחי זה נמאס ומאוס ואי אפשר לשאת את זה יותר". ובאמת מה כבד המשא שצריכה האליטה האשכנזית, ממרום מגדלי אקירוב שבתל אביב, לשאת. משא חטיפות ילדי תימן, בלקן והמזרח; משא ילדי הגזזת; חלוקת המשאבים המושחתת; ההסללה במערכת החינוך; ההדרה ממוקדי הכוח; המחיקה התרבותית; הגזענות של המפרסמים נגד מי שעורו אינו לבן כמו גם הסטריאוטפים החוזרים ונשנים נגד מי שאינו תל אביבי-חילוני.

מירי רגב בפרסי אופיר.
מירי רגב בפרסי אופיר. סתירה פנימית
כמו בתנועת מטוטלת, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, בראיון ל"ידיעות אחרונות", הזכירה לי שהביקורת של מירי רגב
על האליטות האשכנזיות בהחלט במקומה. ישורון אומרת ש"כל העניין הזה
של אשכנזי-מזרחי זה נמאס ומאוס ואי אפשר לשאת את
זה יותר". ובאמת משא כבד צריכה האליטה האשכנזית, ממרום מגדלי אקירוב
שבתל אביב, לשאת

בהקשר הזה טוענת ישורון שיאיר גרבוז, בנאום הקמעות ערב הבחירות ”לא נענה לשריקה הפופוליסטית לחזור לעדר, לחזור לתלם. על דברים כאלה צריך להוקיר אמן". קצת תמוה בעיניי שמתרגמת ועורכת מוערכת אינה מזהה סטריאוטיפ במלוא מובן המילה. גרבוז הגדיר באותה קבוצת "הקומץ", כהגדרתו, את מי שמנשק קמע או משתטח על קבר, ביחד עם אנסים, לוקחי שוחד וגזענים. לקינוח טענה ישורון שערס פואטיקה איננו פרויקט חתרני. לא, כי לעמוד על הבמה בכיכר רבין ערב מערכת בחירות ולהכליל את כל שמקיים טקס דתי עם רעות חולות פליליות בעליל, זה מאד חתרני. ממש דודו טופז 1981.

אז אני לגמרי עם מירי רגב כאשר היא כותבת על ישורון, גרבוז ובמקרה לפני כן על גידי אורשר כי "בכל פעם שאיש תרבות או עיתונאי מרשה לעצמו לומר דברים מזלזלים ומכוערים כל כך נגד עדות המזרח, נגד ערכים, מסורות ואמונות של ציבור שלם, אני מתמלאת בכוח להמשך במאבק שבסופו תהיה כאן מהפכה תרבותית. אני פונה לכל מי שנפגע מהדברים ומבטיחה לכם – אלו פרפורי גסיסה של האליטה הישנה, לא אעצור עד שהאליטה הגזענית הזו תנושל מנכסיה ומעמדות הכוח שלה".

כמו שנאמר, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. מצד אחד, מירי רגב מדברת ובצדק על אליטות שיש לנשל מעמדות הכוח שלהן, אבל באותה נשימה מסיתה נגד אמנים פלסטינים שכותבים ומדברים מדם לבם על ההיסטוריה שלהם. יש כאן סתירה פנימית, כי הרי אף אחד לא יכול לטעון ברצינות שאותן אליטות אשכנזיות שביצעו פשעים נגד מזרחים, העניקו לפלסטינים זכויות אדם ודמוקרטיה במסגרת ממשל צבאי. ומנגד, השמאל בארץ מורכב מלא מעט גרבוזים, אורשרים וישורונים שמתבטאים בצורה ישירה נגד מזרחים. או פשוט מאשכנזים שלא שמעו ולא ראו שיש כאן פיל אתני במרכז החדר.

אז לדעתי, כל עוד לא נפתח בכנות וביושר את כל התיקים, ונחליט על סטדרנטים מוסריים שיש להחיל על כולנו כאן, נישאר תקועים באותו מצב רע.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זיו

    תום, זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. את תאמר נפאר רגב ממילא מסמנת כאוייב, אבל יוסי צברי הוא כבייכול המילייה שלה. כל מה שהוא צריך זה מצפן מוסרי חזק, ואת זה יש לו.

    http://statuscope.co.il/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99-%D7%A6%D7%91%D7%A8%D7%99-Yossi-Zabari-%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9C-Miri-Regev-%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%A8%D7%92%D7%91?id=9dce8c73

    רגב לא באמת מתכוונת לעשות פה שום מהפכה, אלא היא משתמשת בעניין המזרחי קרדום לחפור בו לפוליטיקה הכוחנית שלה. אסמול הנאור האשכנזי (ותודה לסמדר לביא) הוא אכן ברובו גזעני להפליא ולאדם הגון אין שום סיבה להשתייך אליו. אבל מירי רגב לא מתנערת מהגזענות הזו, אלא משמשת כמשרתת נאמנה של ההגמוניה האשכנזית וחיילת נאמנה של הנציג הכי אותנטי שלה כיום, ראש הממשלה בנימין נתניהו. תשים לב, שהיא בדרך כלל לא משתמשת במונח "אשכנזים", אלא במונח "שמאלנים", שכן היא מזהה אשכנזים עם שמאל, ולמעשה היא לא נלחמת באיליטה האשכנזית, היינו בנתניהו ופמלייתו (שהיא ברובה אמריקאית), בנפתלי בנט ההיטקיסט האשכנזי, באיילת שקד, הקיסרית משיכון בבלי (לטענתה, חצי עיראקית), בליברמן האשכנזי למהדרין ודומיהם, אלא רק במי שהיא מזהה (בדרך כלל בטעות) כשמאל.

    ועוד דבר. השרה רגב כנראה לא מכירה את ההצדעה של הפנתרים השחורים, שנדמתה בעיניה כמועל יד (אם היא כן מכירה, זה הרבה יותר גרוע), אבל היא גם לא מכירה את הקולנוע הישראלי, שבפני מי שעושים אותו היא באה לנאום. הקולנוע הישראלי הוא המקום שבו כוחה של ההגמוניה הציונית/אשכנזית/תל אביבית הוא חלש יחסית, ובשנים האחרונות (כולל 2016), מה שנמצא שם בעיקר זו הפריפריה: מזרחים, ערבים, דתיים, עניים, ושאר לא "אשכנזים תל אביבים".

    השרה רגב משקרת, מסיתה, מפיצה שנאה ומחרחרת מלחמות, והיא זכתה בצדק רב בשריקות הבוז של הקהל. כבוד לזוכים הפלסטינים בפרסים, שהחליטו לא לקבל את הפרס ולא ללחוץ לה את היד וחבל שעמיתיהם היהודים לא גילו את הסולידריות המתבקשת איתם.

    1. כל מילה של זיו וגם - חלאס, אין זמן

      אז מה גובר על מה? הרצון לנקום באשכנזים או ההבנה שהמזרחית התורנית היא גזענית פשיסטית בורה ופופוליסטית? בינתיים נראה שהנקמה חזקה יותר מכל מצפן מוסרי – ומובילה לטפשת המוח ולעיוורון מוחלט – חמור הרבה יותר מעיוורון צבעים. בתור משחק אינטלקטואלי זה די נחמד, וגם אתה ממרומי מעמדך הפריבילגי יכול להרשות לעצמך להשתעשע. במציאות גם שמאלנים לבנים גם שמאלנים מזרחים גם ימנים לבנים גם ימנים מזרחים גם פלסטינים גם מבקשי מקלט וגם כל השאר שחיים כאן שורדים בקושי ומובלים לאבדון על ידי ראש ממשלה שרגב הבורה מעריצה ומשתוחחת לרגליו. אז לא הגיע הזמן לוותר על יצר הנקמה כדי להוביל לשינוי אמיתי?

  2. א

    אוי, איזה בולשיט זה הכול, "לא אעצור עד שהאליטה הגזענית הזו תנושל מנכסיה ומעמדות הכוח שלה" – מי הבוס שלה? אתם באמת כאלה קלים שאפשר לקנות אותכם עם איזה פרס ישראל? עם איזה משורר מזרחי על שטר של חמישים שקל? המצב שלכם על הפנים, האשה הזאת היא house negro, האוס ניגרו שאומר לפילד ניגרו "כן אתם חיים בצריפים, שוברים את הגב בעבודה ואוכלים מעיים של חזיר אבל השירים והריקודים שלכם לא פחות טובים מהשירים והריקודים של בעל המטע. אם אין לחם תאכלו תרבות." ויש ממכם שאשכרה אוכלים את זה, אוכלים תרבות. קונים אותכם בפרס ישראל לארז ביטון, ארז -"אני אוהב שלטון, כול שלטון"-ביטון, הוא אשכרה אמר את זה, הבנאדם הזה קונפורמיסט, מירי רגב היא קונפורמיסט, קונפורמיסט ואופורטוניסט, המצב שלכם על הפנים.

  3. אורן

    הלית ישורון, המתנשאת, שגרה באנדרומדה, אחד המיזמים הכי קולוניאליסטיים שבנמצא, היא לא הסיפור. ארז ביטון מנסה להיות קונסנזוס, ומתכחש אפילו לשירים שהוא עצמו כתב, רועי חסן מתרוצץ בפאנלים שונים ומשונים בטלויזיה מהסוג שמנהלת לוסי אהריש(יחד עם עוד חבורת ליצנים, מזרחים ואשכנזים), ומביע את דעתו המשעממת בכל עניין שהוא, עדי קיסר שותקת ומפזרת אפולוגטיקה לכל עבר (אני מדברת רק בשירים שלי- נו שויין). לא קראתי מילה אחת של ישורון, ואין לי עניין בכל המלל המתחסד והמתנשא של חבורת האשכנזים שהיא נמנית עליהם, אבל במה שאתה מייחס לה על משוררי ערס פואטיקה היא צודקת. הם ודומיהם הם לא יותר מקרנפים, שמשמשים כלהקת המעודדות של מירי רגב, שעושה בגזענות הציונית/אשכנזית שימוש אופורטוניסטי נקלה למען עצמה. זה לא חתרנות ולא בטיח, אלא חנטריש גמור.

  4. נעמה

    הרעל של רגב משחית כל חלקה טובה. גם זאב רווח, אדם מתון ומעודן בדרך כלל, קנה את ההסתה הנוראה של רגב והאשים בקרקס של אהריש את צברי ונפאר במועל יד. מזל שהני זובידה, שמשתתף גם הוא בקרקס של אהריש, הסביר לו, שזו ההצדעה של הפנתרים השחורים, שכבר הודגמה באולימפיאדת מקסיקו, וזה לא קשור לנאצים. מעניין אם לסובידה יהיה העוז להסביר את זה גם למנטורית שלו רגב, שהוא לא מפסיק לייחצן אותה ולצרוח על מי שמבקר אותה.

  5. עידו

    מי אלה השמאל הלבן?

  6. עידו

    אין יותר צבוע מהשמאל השחרחר שמעולם לא האשים את הליכוד במצב, שצורח להתמזרח ובהזדמנות הראשונה מהגר למערב, שרלטנים מגוחכים.

  7. דני

    יישום הטרמינולוגיה לבן-שחור למציאות הישראלית הוא אדיוטי. אתה לא בארה"ב. חוץ מזה הדיבור על השמאל "הלבן" הוא גזעני, לתשומת ליבך. אם אתה מתלונן על השמאל ה"לבן" שהוא גזעני, ואתה בעצמך מתייחס אל אותו שמאל בגזענות, תוך הכללות על בסיס אתני כביכול, אז אין שום הבדל ערכי בינך לבינם. שניכם גזענים, שרק רבים למי יהיה מספיק כוח לדפוק את האחר. זו לא מריבה עם הבט מוסרי כלשהו. לגבי רגב, תפנים שאתה לא מעניין אותה, מעניינים אותה הפריימריז הבאים בליכוד, ואני שם כסף על זה שעוד כמה לאטמות לדרווישים למיניהם, והיא גומרת במקום הראשון. וזה שאתה מסכים עם חלק מהסיסמאות שלה ומתנגד לחלק אחר, לא צריך לבלבל אותך. החיים בנויים ממורכבויות וסתירות פנימיות, לא הכל שחור לבן. הרוב בז'.

    1. נתן

      זה מזכיר לי את הסרט החדש "שבעת המופלאים" שדנזל וושינגטון משחק בו את השריף השחור בתור גימיק לא רע בכלל( ואף אחד לא מתפלא) – במהלך הסרט הוא פוגש אינדיאני ושואל אותו בשפת האינדיאנים: "אתה מדבר את שפת האדם הלבן?"

  8. איש שמאל לבן

    יש דברים חשובים יותר מהרגשות המתעוררים למקרא ומשמע דברים מסוימים, אם מצד גרבוז ודומיו ואם מצד רגב והדומים לה. למשל, המאבק נגד הכיבוש. במאבק הזה צריכים להתלכד כל גווני השמאל – הלבן השחור, האפור וכו'. בלי זה אין לנו סיכוי. העמדה המתבדלת של הכותב לא מסייעת לעניינים שהוא נלחם עליהם ולא למאבק על סיום הכיבוש והנהגת צדק חברתי אמיתי.
    עם זאת אנ מודע לסיפוק הנפשי שיש למי שנענד בצד ובהתקף של טהרנות פוסל את כל מי שיאנו נראה ונשמע בדיוק כמוהו.

  9. ברק

    אז אתה לא רוצה לעמוד "איתם" באותו מקום, ואתה גם לא רוצה לעמוד עם "רגב" באותו מקום…אולי פשוט תשב בצד לבד בחושך….

  10. שושן

    כהרגלו, מהגר משפריץ את הגזענות הרגילה שלו. משעמם.

  11. שם

    חולה על מזרחים כאלה יפים חמודים ת

  12. דןש

    בכתיבתך על התבטאות נגד מזרחיים אתה פשוט מחזק את דברי ה"גרבוזים" והאחרים.
    הטענות הן שישנם ( מזרחים ואשכנזים כאחד ) כאלו ההופכים את האמונה באל לעבודת אלילים. החל ממנשקי מזוזות, דרך משתטחים על קברות "צדיקים", שימוש בקמעות, הכמיהה להקרבת קורבנות, סגידה לקיר המהווה קיר תמך והתייחסות אל האל כ"מנהל חשבונות".
    האל הוא אל אמורפי האמור להיות מצוי בלבו ובנפשו של כל אדם. התבטאותו היא ביחס בין אדם לחברו. השנאה והאיבה שמפתח הכותב אינה מעידה שהאל שוכן בקרבו.

    1. נתן

      אז אתה טוען שהילית ישורון חטפה ילדים תימנים.
      פנית למשטרה?

  13. דן פלד

    תום שלום,
    אני מסכים איתך שהשמאל בישראל נגוע באליטיזם ובגזענות ויחד עם זאת אני מוצא את נקודת המוצא אותה אתה מציג בעייתית ביותר.
    שמאל הינו מונח אמורפי. קשה לי לדמיין שני אנשים אשר מגדירים את עצמם כשמאלנים ומגדירים שמאל בצורה זהה או אפילו דומה.
    כאשר אתה לוקח מקרה ספציפי של התנהגות גזענית בשמאל (ויש אין סוף מקרים ספציפים כאלה) ומשתמש בו כדוגמה מייצגת לשמאל הלבן, הגזעני והמתנשא אתה לא מוכיח שהשמאל הוא לבן, גזעני ומתנשא אלא מנציח אותו ככזה. בדיוק כמו שלקחת מקרה של אפרו-אמריקאי שהתנהל באלימות ולהציג אותו כדוגמה לאלימות של אפרו-אמריקאים מנציחה את המצב ולא מוכיחה אותו.
    זה לא אומר שלא צריך לגנות מקרים שכאלה. אבל צריך לגנות את ההתנהגות הגזענית והמכלילה ולא את הקבוצה שההתנהגות הזו כביכול מייצגת. וזה ממש לא משנה כמה נפוצה ההתנהגות הזו בקרב הקבוצה שאליה אתה מתייחס.
    אני מגנה את הפוסט של אושרר, יותר מזה אני מגנה את גרבוז אשר ניצל את הבמה שקיבל להפצת עמדות חשוכות וגזעניות ויותר מזה אני מגנה את ההתנהלות של מירי רגב אשר מנצלת את מעמדה להפצת שנאה ופילוג בכל הזדמנות אפשרית.
    אותך תום אינני מעוניין לגנות, אך אני כן מעוניין להאיר את עיניך שההתייחסות שלך ל׳שמאל לבן׳ כאילו ישנה מיקשה אחת, גזענית ומתנשאת אינה מוכיחה את קיומה של מיקשה שכזו אלא לוקחת חלק פעיל ביצירתה

    1. דן פלד

      *את המילה ׳יצירתה׳ אחליף ב׳הנצחתה׳ הגזענות וההתנשאות קיימים למרבה הצער

  14. דוד אנקווה

    כותב נכבד,
    אתה מכיר הרבה משוררים, סופרים, אמנים אשכנזים שגרים במגדלי אקירוב? וכל תשובה, אליהו, קינן, רמי לוי גר בסלאמס? הגישה של "עכשיו התור שלנו לדפוק את האשכנזים" תוביל אותך לאיזה מקום שהוא? כמה זמן אתה או סרת – הטעם רגב רוצים לדפוק אותם עד שתירגעו? 50 שנים? מאה שנים? העתיד של המדינה הזו נראה לך כל כך מבטיח שאתה רוצה לבזבז אותו על הרגעת רגשות הקיפוח שלך במקום לבנות חיים נורמליים (דרך עבודה משותפת. עבודה קשה) במדינה המסכנה הזו?
    כדאי שתפקח את העיניים: מי שדופק -כיום – את המזרחים אלה אחיך הש"סניקים, שאכן מטפחים את הפרימיטביות ואת נישוק המזוזות והקברים. המאמץ שקרוב לודאי ההורים שלך עשו כדי לתת לך השכלה אקדמאית / מערבית / מדעית כדי שתוכל להשתלב בחברה ישראלית נאורה וליברלית יורד כעת לטמיון. מה אתה מתכוון לעשות בקשר לזה?

    1. תימני כינרת

      תופעה מוכרת בקרב ישויות או קבוצה מדוכאות היא האופורטוניסטים, מקרב המדוכאים, שמנסים לשפר את מעמדם על ידיי חנופה נמוכה לריבון המדכא. אלה נתפשים בעיני המדכא כאידיוטים שימושיים.
      תגובתו של "אנקווה", אם היא אכן של מזרחי, היא דוגמה לכך.

  15. דרור

    ביום שהכותב הנכבד יפתח את עצמו לכך שלא כל ה"לבנים" גרים בת"א באקירוב, עם כל המשתמע, ולא כל ה"שחורים", גרים בעיירות פיתוח או מה שהוא לא מייחס להם, ובכלל, שהחלוקה לשחורים ולבנים היא יבוא אמריקאי לא רלוונטי, כמו חלק ניכר מרעיונותיו, הוא עלול להיות ממש מעניין.

  16. מנדרינה

    אשכנזים וספרדים יקרים, על אף חיינו במזרח מזה זמן רב, כמה מקום צריך לתת לדימיון המזרחי?