טיהור אתני? יותר כמו עוד מהלך נלוז במלחמת ההסברה

״טיהור אתני הוא גירוש של קבוצות אתניות או דתיות משטח מסוים, כדי שיהיה הומוגני מבחינה אתנית או דתית. זוהי ההגדרה המקובלת והמוסכמת של המונח הזה״. כך הצהיר משה ארנס במאמר דעה ב״הארץ״ (20.09), ושאל: ״מדוע אם כך עורר השימוש שעשה בנימין נתניהו במונח הזה מהומה כה רבה?״ הרי לטענתו, בעבר נעשו כבר מספר טיהורים אתניים כלפי יהודים בארץ ישראל, האחרון והגדול שבהם היה במהלך ההתנתקות מרצועת עזה, ״כשכל המתיישבים היהודים פונו בכוח מבתיהם. אולי תאמרו שזה היה מקרה שבו יהודים עקרו יהודים. האם העובדה הזאת מפחיתה מעצם היות המעשה טיהור אתני? מטרת ׳ההתנתקות׳ הייתה להותיר את הרצועה בלא יהודים״.

ראוי לטפל בשאלות שמעלה ארנס ברצינות מאחר ודבריו, כמו גם דברי נתניהו אותו הוא מצדיק, אפשריים רק בהינתן חוסר ידע מהותי בקרב הישראלים בנוגע למה הוא ״טיהור אתני״ ולרלוונטיות של המושג למציאות בישראל/פלסטין.

אז מהו אפוא טיהור אתני? בדו״ח ועדת המומחים של מועצת הביטחון של האו״ם לבחינת הפרות אמנת ז׳נבה בשטחי יוגוסלביה לשעבר (אשר הוגש למועצה במאי 1994 והנו מסמך מכונן בהגדרת המושג טיהור אתני) כתוב כך: ״׳טיהור אתני׳ הוא מדיניות מכוונת שמעוצבת בידי קבוצה אתנית או דתית אחת כדי להסיר מאזור גיאוגרפי מסוים, באמצעים אלימים ומעוררי אימה, את האוכלוסייה האזרחית של קבוצה אתנית או דתית אחרת. […] המטרה הנראית לעין היא השתלטות על טריטוריה תוך הדרה של הקבוצה או הקבוצות המטוהרות״. האמצעים האלימים המופעלים במהלך טיהור אתני כוללים: ״רצח, עינויים, מעצרים שרירותיים, הוצאות להורג ללא משפט, מעשי אונס ותקיפה מינית, כליאה של אוכלוסייה אזרחית בשטחי גטו, הסרה, התקה וגירוש באמצעי כפייה של אוכלוסייה אזרחית, מתקפות צבאיות מכוונות או איומים בתקיפה כלפי אזרחים ושטחים אזרחיים, והרס רכוש גחמני״.

לבסוף, קובע הדו״ח, בהיות המעשים הללו חלק ממדיניות מכוונת הם ״מהווים פשעים נגד האנושות וניתן להגדירם כפשעי מלחמה… מעשים כגון אלו יכולים להיכלל [תחת] אמנת הג׳נוסייד [של האו״ם]״.

ביחס להגדרה הזאת ניתן לקבוע במפורש שטענתו של ארנס שגויה: אירועי הרצח שהוא מציין אמנם היו, בחלקם לפחות, פשעי מלחמה, אך לא ניתן לבסס את הטענה שהם היו חלק מטיהור אתני. המקרה היחיד בו הייתה מדיניות מובהקת ל״הסרת אוכלוסייה אזרחית״ יהודית הוא ההתנתקות מרצועת עזה, אך גם במקרה זה השימוש במונח ״טיהור אתני״ לא מחזיק מים: העתקת האוכלוסייה נעשתה בידי ישות אתנו-דתית-לאומית ריבונית ממנה האוכלוסייה המועתקת מהווה חלק, ומטרתה לא הייתה השתלטות על טריטוריה אלא בדיוק להפך – הפסקת השליטה בה. בנוסף, העתקת האוכלוסייה הייתה תוצאה של תהליך דמוקרטי בו השתתפו המפונים ותומכיהם. מדובר אם כן בפעולה חוקית ולגיטימית במסגרת המשותפת למפנים ולמפונים – מדינת ישראל. הדבר גם נכון לגבי הפעלת אמצעי הכפייה שהופעלו בפינוי – המהווים הפעלת כוח חוקית ומוגבלת באותה המסגרת, וזאת תוך הכרה בכך שהפינוי מהווה פגיעה באוכלוסייה המפונה ובהתאם לזאת נקבעו פיצויים.

למעשה, אף בר דעת לא יטען שהמדובר הוא ב״טיהור אתני״, אלא אם כן המטרה היא יצירת פרופגנדה שלילית. דבר זה ניכר כבר במהלך הקמפיין הפוליטי של מתנגדי ההתנתקות שניסו למתגה מחדש כ״עקירה״ בתודעה הישראלית, ומאז פעלו בימין ההגמוני להשריש עמוק את מיתוס ״הגירוש מגוש קטיף״. זהו נרטיב טראומטי שבמיטב המסורת הישראלית מקדם דרישות ואינטרסים פוליטיים וכלכליים באמצעות דמגוגיה מתקרבנת.

כל זאת חל גם על דברי נתניהו. כפי שכבר הראו ההיסטוריונים החדשים, את הטיהור האתני הגדול על אדמת ארץ ישראל/פלסטין תכננה וביצעה מדינת ישראל במהלך מלחמת השחרור, או בשמו הערבי – ״הנכבה״. אולם אין מדובר רק בעבר: בהתאם להגדרות המובאות למעלה ניתן לקבוע כי ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני באזורים מסוימים של השטחים הכבושים, קרי בכל השטחים בהם ישנה התנחלות יהודית. מתוך כך טענתו של נתניהו לפיה הפלסטינים רוצים לבצע ביהודים טיהור אתני נועדה להפוך את היוצרות על הפלסטינים, ובמקביל להלבין את ההתנחלויות והכיבוש.

זהו מהלך מחושב ונלוז במיוחד במלחמת התעמולה אותה מנהלת ישראל אל מול הפלסטינים ותנועת הבי.די.אס – אותה מלחמה המכונה בישראל בשם הנעים ״הסברה״. אולם לא מדובר רק במהלך כלפי חוץ: בסופו של דבר, הפרופגנדה הממשלתית בישראל ובייחוד זאת של נתניהו מכוונת קודם כל פנימה. היא חלק ממאמץ רביזיוניסטי מרחיק לכת של הימין ההגמוני, שנועד לשלול בשיח הפנים-ישראלי הן את הפלסטינים והן את השמאל הישראלי באמצעות מיצובם ככוחות אויב השואפים לבצע טיהור אתני בנו – היהודים.

המאמץ להינדוס השיח המתרחש בישראל העכשווית, הניכר לרוחבה ואורכה של הספירה הציבורית, פועל בהתאם לעיקרון האורווליאני לפיו ״השולט בעבר, שולט בעתיד: השולט בהווה, שולט בעבר״. השכתוב הציני והאינסטרומנטלי של העבר, כמו גם השימוש הנרחב בפרופגנדה שלילית, הם סממנים מובהקים של פשיזם.