• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

פרחים שחורים בדרך לעזה

יהודית אילני לוקחת חלק במשט לעזה שיצא השבוע מסיציליה. בימים ששהתה בעיר הנמל מסינה נתקלה בפליטים שניצלו מלב ים וסיפורם נשאר עימה על הסיפון

מסינה, סיציליה.

אני לוקחת חלק במשט הנשים לעזה. רוב שעות היום אני נמצאת בנמל ומתעדת את ההתארגנות, את קבלות הפנים והאירועים השונים הקשורים במשט. אך פה ושם, בשעה פנויה, אני מסתובבת בעיר. לא בדיוק תיירת כי לרוב אני בדרך מאירוע אחד לשני. אולי יותר מתבוננת, צופה וטועמת. מדברת עם אנשים ברחוב.

מסינה היא עיר נמל. במובנים מסוימים מזכירה את חיפה. לעניין. עיר פועלים, אולי גם עיר אדומה. לא גדולה, בנויה סביב מפרץ. תחנת רכבת קרובה לקו המים. מנופים, ספינות, מרינה. ברחוב פליטים כהי עור. חלקם מוכרים דברים, אחרים מרימים יד לבקש מעט כסף. מראה אומלל. הרבה מכוניות חדשות נוצצות וצעירים בלבוש מוקפד ואלגנטי, לצד אנשים מבוגרים, עייפים יותר, ברחוב. פינות חמד בלתי רגילות, בנייה ים תיכונית צבועה בצבעי פסטל מתקתקים לצד דהויים ומוזנחים יותר. מבני משרדים משנות ה-30  עומדים ריק, מעט בלויים אך עדיין יפים. כיכרות עם מזרקות ובנייה מפוארת. התחבורה הציבורית טובה זולה, מתחילה מקודם בבוקר כי בעיר נמל עובדים קשה.

אני מוזמנת למרכז המוסלמי. זו שכונה מרוחקת עם בתים-צריפים חד-קומתיים בעלי גגות אסבסט, מזכירה אזורים מסוימים ביפו. פחי אשפה וחתולי רחוב, צמחייה חצי יבשה חצי פורחת, ריח יסמין וריח אשפה. בדרכי אני עוברת על יד בית סוהר כהה עם חומה גבוהה. ערבוביה מוכרת. במקומות רבים אני פוגשת פליטים המנסים לשרוד. מלצרים, מנקים, סבלי ריהוט איטלקי כבד לקומה העליונה ללא מעלית. רק גברים. יש גם שמוכרים חפצים וצעיפים בדוכני רחוב.

פליטות לא ראיתי. פעילים סיפרו לי שהנשים "כבר נמכרו" – חלקן נמכרו עוד בכפריהן, ובהמשך הדרך, אונס לאחר אונס, הן נמכרות לפעמים יותר מפעם אחד. דרך בלתי אפשרית של גוף מרוסק לצד נשמה שבורה.

masina
ספינת הצלה בנמל מסינה, אחרי שהצליחה להציל פליטים מלב ים, 26.09.16. האמבולנסים המתורגלים ממתינים. צילום: יהודית אילני
פסיכולוגית העובדת עם פליטות משתפת אותי. היא מרבה לעבוד בעזרת ציורים. נשים רבות חושבות שרק הן "עברו את זה". רק אחרי מספר חודשים של עבודה אינטנסיבית אפשר להתחיל לדבר ולמלל. ולגלות שכולן עברו "את זה". "זה". כי אין מילה שמסוגלת לתאר את מה שהן עברו.  אז הן מציירות. כותבות שירה. פרחים בצבע שחור

פסיכולוגית העובדת עם פליטות משתפת אותי. היא מרבה לעבוד בעזרת ציורים. נשים רבות חושבות שרק הן "עברו את זה". רק אחרי מספר חודשים של עבודה אינטנסיבית אפשר להתחיל לדבר ולמלל. ולגלות שכולן עברו "את זה". "זה". כי אין מילה שמסוגלת לתאר את מה שהן עברו.  אז הן מציירות. כותבות שירה. פרחים בצבע שחור.

בעיר פועלים ארגונים רבים המנסים לתת סיוע, ובדומה לברצלונה גם כאן מארגנים סקוואטים (בתים פלושים) כאשר הארגונים מנסים לאזן בין משפחות איטלקיות עניות וקבוצות פליטים. כי גם כאן, בדומה לדרום תל אביב, העניים ביותר מחזיקים לפעמים בדעות גזעניות כלפי הפליטים. הפליטים בסיציליה לרוב באים דרך לוב – הסוחרים שם עושים קופה על חשבון כל מצוקות אפריקה והמזרח התיכון, הספינות מתפרקות ומטענן האנושי נזרק לים.

רק הבוקר צפיתי בהגעת ספינת ה-Sentinel שמסתובבת בלב הים התיכון במטרה להציל חיים. על הספינה בעיקר גברים. בנמל ממתינים לה אמבולנסים, שוטרים ועובדי עירייה. כולם עובדים בשיתוף פעולה עם מתנדבים שהם בעצמם פליטים. בנמל מוקמים אוהלים של הצלב האדום, משמר הגבול המקומי, העירייה. הכל מאוד מאורגן ומסודר בשרשרת פעולות. שוטר מספר לי שהוא כבר רגיל. רופא אומר שפעם כולם היו באים לעזור, אבל היום זה הפך לתופעה רגילה. עוד ספינה ועוד אחת. חשוב לו לעזור ככל יכולתו: "תפסיקו לעשות מלחמות", הוא אומר, "כך שאיש לא חייב לעזוב את ביתו. זו האחריות שלנו, התוצאה של המדיניות הקולוניאלית״.

פליט מצטרף לשיחה הקצרה בקצת אנגלית, קצת איטלקית וקצת ערבית. מצליחים לתקשר. חייו קשים. מאוד. אבל כאן אין מלחמה וזה חשוב מכל. הוא בא לעזור, נותן ממה שאין לו. עוד אמבולנס מתקרב לספינת ה"סנטינל". ועוד אחד. שרשרת מתורגלת.

שעה אחר כך אני יושבת עם פעילים, חברים חדשים בבית קפה קרוב לאוניברסיטה. שותים גרניטה קפה אלוהית. צוחקים, מדברים על המשט. הפליטים נשכחים. אבל סיפורן של הפליטות לא עוזב אותי. פרחים שחורים, שחורים משחור.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסף

    "פעילה וצלמת יפואית" – זה אומר שאת יושבת לך באופן פריבילגי להדהים בתוך בית של משפחת פליטים פלסטינית שגורשה בנכבה השם-ייקום-דמה על ידי הצבא הציוני המרושע?!
    ועוד מתפייטת לך על הדימיון בין צפרדעי-האשפה של מסינה ואלו של יפו – סליחה, יאפא – הכבושה?! כמה קולוניאליזם ציוני ברשימה אחת!
    לדעתי, בתור כפרה את חייבת לשכנע מייד את החברים החדשים מבית הקפה של האוניברסיטה – להפנות את המשט מעזה ליאפא, ולא לזוז משם עד שהסאהיונים יסתלקו בחזרה לאירופה (ככה גם לא תיתקלו בצבא הכיבוש האלים, ואפילו תקנחו בחומוס פלסטיני אותנטי משהו-משהו אצל אבו-חסן!)

    1. יהודית אילני

      ציונית? עוד אחד שבא לו לכתוב משהו, מבלי לעשות את העבודה המינימלית ביותר. ללכלך זה קל אז למה לא?
      לא ידעתי שדירת החדר בשיכון המתפוררת בה אני מתגוררת בשכירות, נחשבת "לבית ערבי" ממנו גורשו הבעלים וכו'. אני דווקא מאוד מקפידה לא להתגורר ברכוש שדוד. היא נבנתה במהלך שנות ה-50 על אדמה שהייתה בבעלות בריטית.
      למעשה כל אזרח יהודי במדינה "היהודית ודמוקרטית" (או "הווילה בג'ונגל", מה שבא לך) הוא קולוניאליסט/ית בשל מגוריו/ה במקום, גם אם הוא או היא מתנגדים למשטר הציוני.
      אני גם לא מלומדת כזאת מהאוניברסיטה, כך שלא יצא לי לבקר בבתי הקפה שלה. אבל שמעתי פה ושם שהקפה לא משהו. גם החברים שלי לא שם. וחומוס אנחנו מכינים בבית. הדעות הקדומות שלך נשפכות מכל הכיוונים.
      בא לך להגיב, סבבה, לפחות תכין ש"ב.

      1. דרור

        אני מכבד ותומך במאבק להסרת המצור מעזה ולהקמת מדינה עצמאית על כל השטחים שכבשו ב67.
        אבל, אם את מרגישה כקולוניאליסטית, אז ברצוני לומר לך שני דברים:
        א. עזבי את דירת החדר וחזרי למדינה מטעמה יישבת את יפו. זה הדבר המוסרי היחידי לעשות, מבחינתך.
        ב. בחינה מעמיקה מזו שעשו מספר אינטלקטואלים בעיני עצמם לפחות, היתה אולי משכנעת את אותך שאין שום דמיון אמיתי בין הקולוניאליזם לבין נוכחותם של יהודים בחבל ארץ זה, למרות הדמיון השטחי.

  2. אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי

    עדיף שתדאגי לעניי עירך, היהודים משכונות מצוקה במקום לחפש הרפתקאות ציוריות

  3. דןש

    ל"מצפון העולם" קל יותר להציף בעיה פתירה ( נושא ה"הסגר" על עזה ) מאשר לפעול כנגד בעיה, שאין לה פתרון הניראה באופק ( בעיית הפליטים מאפריקה וממקומות אחרים בעולם בהם שורר כאוס ).