תכלה שנה, תחל שנה

שאלנו א.נשים שלקחו חלק במאבקים שונים או מצאו עצמםן במרכזה של סוּפה ציבורית, מה הדבר שציער אותםן בשנה החולפת ומה הם מייחלים לעצמם ולעולם לשנת תשע״ז הבאה עלינו (נקווה ש)לטובה
העוקץ

כשעורכים אתר כמו שלנו, בטח שבמשך כמה שנים ברצף, קורה שעוקבים במשך תקופות ארוכות אחרי התרחשויות מהפכניות, קטנות כגדולות. יש שמתחילות פתאום ומציפות אותנו ברעש גדול ובגרון מתפקע מצער ודמעות, ויש שצצות בשקט, לאט, ומתהוות בעקביות לכדי חזית מייאשת. יש מאבקים שביסודם כוונת מכוון מובהקת, ויש שפרצו בהפתעה כנגד מתקפה ותפסו תאוצה. כולם משפיעים על המרחב שלנו, על החוק, על התודעה, על הגוף – ועל השפה שבה אנחנו כותבים אותם בעודם מתרחשים. זה כבוד גדול בשבילנו לסקר ולעקוב אחרי א.נשים שמשנים ולו במעט את המציאות המעוולת שסביבנו ואת התפיסה שלנו אותה.

לרגל השנה החדשה שאלנו כמה (כי יש המון) א.נשים שלקחו חלק במאבקים שונים בסביבתנו, או כאלה שמצאו את עצמםן בלב מתקפה גועשת, מה הדבר שהכי ציער וביאס אותםן השנה ומנגד מה הם מייחלים לעצמם ולעולם לשנת תשע״ז הבאה עלינו (נקווה ש)לטובה. שבט וחסד.

שנה טובה, מהפכנית ומלאת מלים לכל הקוראים/ות והכותבות/ים שלנו.

*

שרון שפורר
עיתונאית חוקרת בנושאי הון-שלטון ואלימות נגד נשים

שבט: השנה החולפת היתה שנה מאוד קשה עבורי מבחינה מקצועית. זכיתי בה אמנם לתמיכה ציבורית עצומה ומרגשת – אבל גופי התקשורת המסורתיים פלטו אותי מתוכם, כך לפחות אני מרגישה, ונראה כי הדבר היחיד שאוכל לעשות כדי להישאר עיתונאית הוא להיות עצמאית. כמי שהיתה שכירה כל חייה ובעלת מנטליות של שכירה זו מחשבה מאוד מפחידה עבורי (אפילו מבעיתה הייתי אומרת) ובימים אלו אני בעיקר שוברת את הראש כיצד אצליח להשאר במקצוע שאני כה אוהבת, העיתונות, ואמשיך להתפרנס בכבוד.

חסד: לצד הבעתה, המחשבה שלא אהיה תלויה עוד באינטרסים זרים ולא אאלץ להתקוטט עם המו"לים על כל כתבה שנושאה בנק או טייקון מפיחה בי תקווה. אני לא לבד. יש עוד הרבה עיתונאים עצמאים היום שנאבקים כדי לשרוד במקצוע הזה אז אני מאחלת להם ולעצמי שנה שבה נתעסק קצת יותר בעיקר, שהוא חתירה לחשיפת עוולות ולהשגת צדק חברתי והרבה פחות בהישרדות כלכלית. מאחלת לעצמי להצליח לסיים בשנה החדשה כתבה שאני תקועה איתה על טייקון הגז והנדל"ן, קובי מימון, שתעסוק בין היתר באופן שבו התאייד תיק החקירה נגדו ברשות המיסים. ושתקום כבר לעזאזל ועדת חקירה שתבדוק את התנהלות מנהלי הבנקים בפרשות מחיקת החובות הענקית של הטייקונים, ובראשם אליעזר פישמן ונוחי דנקנר.

ברק כהן
עורך דין ופעיל חברתי בשטח וברשת, מייסד "באים לבנקאים" 

שבט: מצטער על ההחרפה הקיצונית של הפשיזם השלטוני ושל המנטליות הגזענית. התופעה הראשונה שחקה מאוד את חירות האדם והשנייה את המאמץ לשוויון בין בני האדם – שניים מהערכים הבסיסיים ביותר לחיים תקינים בחברה אנושית.

חסד: מייחל פוליטית ליצירת חזית מאבק המורכבת ממגוון הקהילות מודרות המשטר, מתוך התכנסות סביב רעיון פוליטי חדש ומוסכם.

זיזו אבו-אלהווא
אושיית פייסבוק, חבר בצוות "אלוַואן" המספק מענה ללהט״בים ערבים

שבט: זו היתה שנה של הסתה, גזענות ולהט״בופוביה. המנהיגים שלנו – שרים, חברי כנסת ואנשי ציבור אחרים – הצהירו בפומבי שהומואים הם סוטים, שאתיופים הם יותר מסוכנים ושהעם הפלסטיני בכלל לא קיים.

חסד: שתיגמר השואה בסוריה, שהמשפחה שלי בדמשק תוכל כבר לחיות בשקט ובנחת, שהעולם יפסיק לעצום את העיניים ובמקום להתעלם מאחת מהעוולות ההומניות הגדולות בזמננו, יתחילו לעשות משהו בשביל העם הסורי שנטבח מול המסכים שלנו.

כרמן אלמקייס עמוס
אקטיביסטית פמיניסטית ופעילה חברתית שידה בכל

שבט: שנאת חינם. מפריע לי שאנשים לא מקשיבים אחד לשני, שמי שזוכים לפתחון פה באיזשהו עניין או מציגים עמדה כלשהי מיד מותקפים, אפילו על ידי כאלה שלא מכירים אותם. אנשים הפסיקו לדבר אלה עם אלה והשנאה מאוד רווחת במחוזותינו בתקופה האחרונה. הרשתות החברתיות אולי מעצימות את התחושה הזאת, אבל התופעה הזאת קיימת גם ברחוב, בכבישים, ואפשר לראות בכל מקום חוסר סובלנות, עצבים, טמפרמנט עכור שנמצא באוויר. מקווה שבורא עולם יברך באהבת חינם את כל יושבי הארץ הזאת.

חסד: שאברה מנגיסטו יחזור הביתה – למדינת ישראל יש מחויבות להחזרת הילד הזה שבעת מצוקה חצה את הגבול ונשכח, אבל היא לא עושה כלום כדי להשיב אותו למשפחתו, ואם היא עושה בחשאי, זה בטח לא מספיק. שיונתן היילו יזכה בחנינה – מקומו של הילד הזה אינו בכלא. גם אם טעה והרג את האיש שאנס אותו, הוא כבר נענש מספיק ושילם את חובו מזמן. באופן כללי, הייתי רוצה שכל היושבים בתפקידים ציבוריים ילמדו להסתכל על החלשים מהם, על אלה שלא שפר עליהם מזלם, על אנשי השכונות וגבעת עמל וכל אותם א/נשים שאנחנו שותפים במאבקיהם. לא נראה שהחזקים יודעים או מוכנים לראות את החלשים מהם, הם לא מבינים את המצוקות של העם. אני חושבת שלא חייבים לחוות מצוקה כדי להצליח להכיר בכך שהיא קיימת ולראות את הצרכים של אנשים אחרים שסובלים ממנה. זה בעיניי שלב הכרחי בדרך לתיקון של המקום הזה.

טל ניצן
משוררת, סופרת, מתרגמת, אקטיביסטית

שבט: לא היה יום שלא התרחש בו משהו שמילא אותי צער, חרון או כלימה, לרוב שלושתם יחד. רגע אחד כזה, זכור במיוחד, היה כשעמדתי בתערוכת צילום בשם 'עזה, מֵי נס', שהציגה את הרס התשתיות ומאגרי המים בעזה בעקבות ההפגזות המאסיביות בצוק איתן, ותוצאות ההרס הזה: הסכנות, המגפות, והצמא, כפשוטו.

חסד: שאלה יותר קלה – שיבוא הקץ לעוול, לאיוולת, לרשעות, לסיאוב ולחרפה הנמשכת של הכיבוש, וייפתח אופק לפיוס ולשלום. מאחר שזה לא יקרה עם ההנהגה הנוכחית אני מייחלת להנהגה הפוכה במאה שמונים מעלות.

שירה חפר
מו"לית, מייסדת הוצאת לוקוס הפורחת

שבט: הורסים לנו את החיים עם מבצעים – צבאיים במהותם – מכל עבר ובכל מובן. כתוצאה מסימום לאומני אנחנו עושקים זה את זה ונעשקים תוך המהום של ה"ביחד" הכי מזויף בעולם.

חסד: הדבר שאני הכי מייחלת לו כבר שנים רבות הוא שערבית תהפוך להיות שפה רשמית באמת בישראל ושכל ילד ילמד ערבית מהגן ויגדל כאדם דו לשוני, בעל שתי שפות אם – עברית וערבית. כישראלית במזרח התיכון הייתי רוצה שהערבית תהיה שלי ולא זרה לי, שאוכל לעשות בה מה שבא לי והיא בי. באופן ספציפי בשוק הספרות הייתי רוצה לראות פריחה גדולה יותר של הוצאות עצמאיות נועזות ושהכותבים יהיו נועזים יותר להביע מחאה וזעם אמיתי על המצב הקיומי הנוראי במדינה (ולא פרובוקציות היפסטריות נוסח הטורים המבויתים ב״הארץ״), על כך שמחזיקים את רוב האוכלוסייה בקושי עם הנחיריים מעל המים מבחינה כלכלית ולא מאפשרים לנו לחיות בשלום עם עצמנו ועם הזולת.

יוסי צברי
וירטואוז סטפס, משורר, שחקן וקומיקאי, יהודי-ערבי

שבט: בשנה שחלפה, יותר מאשר לכל אורך ההיסטוריה הקצרה שלנו במקום הזה, אנחנו מובלים בידי עדר בורים וקיצונים לאומנים.

חסד: אני מייחל ליום שבו שכבת ההנהגה הפאלית העלובה הנוכחית תיעלם מן העולם ויקום דור חדש של מנהיגות סובלניות, נאורות, ובעיקר חכמות. שהשנה נלך בדרכים לא סלולות במקום בתלם, נגלה אומץ לטלטל את הספינה, לדחות סיסמאות כמו 'אין מנהיג אחר', 'אין פרטנר', 'זה המצב' וכדומה. שהשנה ייצא הרוב השפוי והדומם מהתרדמת וישמיע את קולו הצלול באופן ברור ורם.

רות אלבז
קופירייטרית ותסריטאית, ממיסטית, אושייה מצחיקה

שבט: גם השנה לא חזרתי בתשובה כמו שתכננתי. לפני כשמונה שנים חזרתי בשאלה, בגדתי באלוהים והוא בגד בי, דרכינו התפצלו כמו בראד ואנג'לינה ויש דברים שלא ניתנים לגישור. שמרתי עליו קרוב, עקבתי אחריו כמו בחורה חדשה שיוצאת עם האקס, אבל במקביל ניסיתי להתאפס ולשקם את חיי. במקום השיחות הליליות איתו הגיע חור ששום דבר לא יכל למלא, חיפשתי את עצמי, את רות בלי מלבושים של דת שכיסו אותה, אבל לא מצאתי. רק הוא ידע למלא את החסר שנשאר, אז לפעמים הייתי מסמסת לו "ער?" אבל הוא לא היה עונה, הוא ידע שאם נחזור, דברים צריכים להשתנות. אבל אני לא הייתי מוכנה להשתנות. חיפשתי זוגיות חדשה עם מישהו שייתן לי מה שאני רוצה ולא מה שאני צריכה. אני מתגעגעת אליו עד היום אבל יודעת שהוא מאושר עם החדשה, אחותי התאומה, היא שומרת עליו טוב כפרעליה.

חסד: לפני שבועיים בערך פרסמתי בפייסבוק סיפור על חוויותיי כרוכבת קטנוע. על העולם הזה שנשלט על ידי גברים ועל החדירה למרחב האישי שלי מאנשים שמתחבאים מאחורי קסדה ופולשים בתקיפות ובאגרסיביות. הייתי נסערת אחרי חוויה לא נעימה בכביש וחלקתי את זה עם העולם. לאחר כמה שעות ראיתי שמישהו שיתף את זה ובאותו שיתוף חוויתי שיימינג אכזרי של גברים שכועסים, מגדפים ויורקים עליי ומקטינים את החוויה הקשה שעברתי. רציתי להגיב, להסביר, להראות להם מה אנחנו הנשים מרגישות אבל קפאתי, השארתי את השיימינג לעצמי ולא סיפרתי לאף אחד. אני מאחלת לעצמי שהשנה אני אדע להתמודד כשמכאיבים לי ושאהיה מוגנת בכביש, ואם לא, לקנות משאית ולדרוס את כל האופנועים הדושים.

ידין עילם
עו"ד מתמחה במעמד בישראל ובהגנה על זכויות, ירושלמי שחי בת"א, טבעוני

שבט: כשהעיסוק שלך הוא הגנה על זכויות, מטבע הדברים יש הרבה רגעים של תסכול. נדמה לי שאחת התופעות המתסכלות ביותר היא שברוב המקרים בהם אנחנו מטפלים, הפונים אלינו לא נזקקים לייצוג משפטי מפני שחוקי המדינה או נהלי הרשויות גרועים, אלא מפני שהרשויות פועלות בניגוד לחוקים ולנהלים שהן עצמן קבעו. אילו היו הרשויות פועלות בהתאם לנהליהן, למעלה מ-50 אחוזים מהמקרים בהם אנו מטפלים לא היו נזקקים לייצוג של עורכי/ות דין.

חסד: אני מייחל לכך שבשנה הקרובה הרשויות יפסיקו לזלזל בפונים אליהן ובכך אולי יגדעו את מטה לחמי אבל יתרמו לזכויות האדם. אני מייחל לכך שיותר אנשים יבינו השנה את הקונספט של מאבק אחד – הכוונה אינה שכל אחד מאיתנו חייב להיות פעיל בכל סוגי המאבקים למען זכויות, אלא שנכיר בקשר ביניהם. אפשר לפעול רק למען זכויות הפלסטינים אבל לתמוך גם במאבקים למען זכויות עובדים ושוויון נשים; את יכולה להיות פעילה רק למען זכויות פליטים אבל אל יהיה לבך גס במאבקים למען שוויון חברתי ולמען זכויות הלהט"ב; וכולנו יכולים להיות פעילים למען זכויות אדם אבל לזכור שהחלשים ביותר אינם בני האדם, אלא בעלי החיים.

מירי מיכאלי
מחנכת כיתה ה׳ בכיתה מעורבת (נוצרים/יות-יהודים/יות-מוסלמים/יות) ביפו

שבט: היתה לי שנתיים תלמידה ערבייה מוסלמית שעברה לכיתה ה׳ בחינוך המיוחד היהודי. חששתי מזה ולצערי לא התבדיתי: אחרי שבועיים היא באה לבקר ואמרה שקראו לה ערבייה מסריחה. יש לי תלמיד שהגיע מבית ספר ערבי מוסלמי ביפו – שלחתי אותו לחדר המנהל לבירור וכשהוא נכנס לשם הוא מכווץ וחיכה שהמנהל ירביץ לו. בבתים שלהם, הילדים עדיין מוגנים והסביבה פחות או יותר ערבית, אבל כשייצאו לעולם זה יהיה הרבה יותר קשה. מצער אותי שתלמידים ערבים אומרים לי שיותר טוב לגור בשכונות יהודיות מאשר עם ערבים כמוהם. הם מפנימים ש״עם ערבים יש בעיות״, מפנימים את מה שהם רואים שהוא תוצר של דיכוי והזנחה.

חסד: הייתי רוצה שאנשים עם תפיסות הומניסטיות במערכת החינוך (ולא רק בה) יזכו ללגיטימיות ויפסיקו להיתפס כבוגדים או כיוצאי דופן. הייתי רוצה לקבל סיוע חיצוני ולהעצים את הרמה האקדמית של הילדים כדי שלא יוסללו אחרי כן לבתי ספר מקצועיים או אל מחוץ למערכת, ולבסוף – שהמציאות החינוכית תשחרר מדוכאים ולא תעמיק את הדיכוי.

אלינור דוידוב
בלוגרית, פעילה פמיניסטית, מובילת המאבק בביטול חזקת הגיל הרך

שבט: בשנה האחרונה שוב הבנתי עד כמה אנחנו מצויות בשיאו של באקלאש. המאבק בביטול חזקת הגיל הרך, כמו גם המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים, נתפס בציבור כמאבק פמיניסטי רדיקלי, כזה שרואה את טובת הנשים על חשבון הגברים והציבור הרחב. הפרספקטיבה הזאת, ניאו-ליברלית בבסיסה, נשענת על בור של דעות קדומות והרבה שנאת נשים. למען האמת, שני מאבקים אלה, כמו מאבקים פמיניסטיים רבים אחרים, לא נשענים רק על האינטרסים ה"צרים" של חלק אחד בלבד של האוכלוסייה (גם אם הוא מעל ל-50 אחוז מהאוכלוסייה הכללית, ועדיין נתפס כ"מגזר"), אלא על התפיסה ההפוכה, שאומרת שפגיעה בחלק הזה של האוכלוסייה יפגע בהמשך גם בשאר הציבור. ההתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך אינה נובעת משמרנות, מתפיסה פטריארכלית של מבנה המשפחה, אלא מההבנה שביטולה ירע לא רק עם הנשים, אלא גם ובעיקר עם הילדים ועם כל שאר הנוגעים בדבר, מכל בחינה שהיא (בזבוז, זמן כסף ואנרגיה, הימשכות והעצמת הסכסוכים, הארכת ההתדיינויות בבתי המשפט, פגיעה ביחסים בין הגרושים ובינם לבין ילדיהם ועוד ועוד).

חסד: הייתי שמחה לראות פחות מהאלימות והטרור שמשליטים ארגוני הגברים הגרושים, פחות פחד מצד כל הארגונים והפעילים בצד של המתנגדים לביטול החזקה, ויותר קשב וסובלנות במסדרונות השלטון לכאוס השורר בבתי המשפט לענייני משפחה כבר היום. הלוואי והציבור ישכיל להבין את גודל וחשיבות המאבק הזה, שנדמה שאינו נוגע לרובנו, אך בעצם נוגע לכל משפחה רביעית בישראל.

עיצוב: סטודיו DesignMe
עיצוב: סטודיו DesignMe
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות