כשמודעות חברתית עולה למגרש: ראיון עם אמייה טגה

אמייה טגה, כנראה הכדורגלן הכי פוליטי בישראל, על הרגע בו שינה בחזרה את שמו (חשבתי איזה טיפש אני, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו), ההערצה למוחמד עלי (לסכן קריירה בשביל עקרונות זה מדהים) וההחלטה לעלות לדשא עם חולצה של אברה מנגיסטו (אף אחד סביבי לא ידע מי זה). ראיון
עמית בוטבול ודור סנדק

מעט מאוד ספורטאים זכורים בהיסטוריה כלוחמי חופש שניצלו את מעמדם, הביעו דעה בנושאים שנויים במחלוקת ועשו מאמצים לשנות את המציאות. בישראל, ראוי לציון אמייה טגה, שחקן מכבי נתניה בכדורגל והנבחרת הצעירה של ישראל לשעבר. טגה עלה לכותרות לקראת סיום העונה שעברה, בעקבות חולצה שלבש במהלך חימום לפני משחק עם הכיתוב "עד מתי אברה מנגיסטו". מטרת המחאה הייתה להעלות את סיפורו של מנגיסטו, צעיר אתיופי שחצה את הגבול לעזה ומוחזק שם כבר למעלה משנתיים, לתודעה הציבורית.

ב-2006 לקח טגה חלק משמעותי בהישג ההיסטורי של הנבחרת הצעירה, אז הבקיע שער בדקה ה-90 והביא לניצחון על נבחרת צרפת ובה כוכבי כדורגל גדולים כמו כארים בנזמה וסמיר נסרי, שהעלה את ישראל לראשונה בהיסטוריה לאליפות אירופה. לרוע המזל, פציעות קשות כמעט גמרו לו את הקריירה, וכמו שהוא עצמו מעיד – גם מות אחיו הוסיף למשבר. מעטים הימרו שיחזור לדשא, אך הוא משחק עד היום.

התודעה החברתית העמוקה של טגה באה לידי ביטוי בהתעקשותו שניפגש בבית הקפה החברתי ליד ביתו בנתניה, בית עסק שמחירים נמוכים הם חלק מאידיאולוגיה שלו ומעסיק בעלי מוגבלויות. טגה, נשוי ואב לשלושה, נולד באתיופיה בשנת 1985 ועלה לארץ בגיל 6. הוא גר עם משפחתו באתר קראוונים בחצרות יוסף, בין עכו לנהריה, ומבחינתו השנתיים שם היו היפות בחייו: "גרנו על קו החוף בקראוונים", הוא מספר, "הייתי רץ שם בין האבנים בלי נעליים, תמיד כשאני נזכר בתקופה הזו אני רואה ורוד, תקופה של תמימות וכיף. ארץ חדשה אמנם, זרה, אבל חוויה לכל החיים״.

משם עברה המשפחה להתגורר שנה בשבי ציון ואז לקרית עקרון שברחובות. טגה, שתמיד עסק בספורט אבל לא באופן מקצועי, עבר לפנימייה בנתניה, ובגיל 13 וחצי הצטרף רשמית למכבי נתניה, שם כאמור הוא משחק עד היום.

אין הרבה כדורגלנים שלוקחים חלק במאבקים חברתיים, מה מביא אותך לשם?

באחת ההרצאות שנתתי בזמנו בנתניה, בבית ספר שלמדתי בו, הייתה ילדה שמשכה את תשומת הלב שלי. כולם באו להצטלם איתי ורק היא ישבה בצד לבד. בסוף ההרצאה אמרתי למורה שלה ׳תקשיב, תבדוק מה קורה עם הילדה הזאת, עובר עליה משהו׳. חצי שנה אחרי זה הסיפור של אברה יצא לתקשורת, והמורה שלה צילצל אלי: ׳אתה זוכר את את הילדה ההיא? היא אחות של אברה מנגיסטו׳.

חיפשתי דרך לעורר את הציבור, ועלה לי הרעיון לעלות לדשא עם החולצות של אברה מנגיסטו ויוסף סלמסה. במשחק הראשון לא קיבלתי שום הערה, במשחק השני קיבלתי הזמנה לבית הדין בגין התנהגות בלתי הולמת בספורט – וקנסו אותי. לשמחתי, הקנס עשה את העבודה כי זה הגיע לעוד ועוד אנשים ולכל ערוצי התקשורת

החבר'ה הישראלים סביבי, אף אחד מהם לא ידע מי זה אברה מנגיסטו. חיפשתי דרך לעורר את הציבור, להכניס את זה לשיח, ועלה לי הרעיון לעלות לדשא עם החולצה שלו ושל יוסף סלמסה. במשחק הראשון לא קיבלתי שום הערה, במשחק השני קיבלתי הזמנה לבית הדין על התנהגות בלתי הולמת בספורט – וקנסו אותי. לשמחתי, הקנס עשה את העבודה כי זה הגיע לעוד ועוד אנשים ולכל ערוצי התקשורת.

לקראת סוף העונה שלחתי מכתב להתאחדות לכדורגל, לשרה מירי רגב ולעוד כמה חברי כנסת ולמנהלת הליגה, בו ביקשתי שהמחזור האחרון יהיה כאות הזדהות עם אברה מנגיסטו. לא קיבלתי שום מענה עד היום – לא כן ולא לא. מבחינתי לא זה גם תשובה, אפילו אם לא טובה. זה קצת אכזב אותי, כי אלה גופים רציניים. זה היה גם היחס לחייל דמאס פיקדה – מדהים איך גינו את המקרה, מיהרו להצטלם איתו ושלושה חודשים אחרי כן התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. מה בעצם אתה מאותת בהתנהגות הזאת לקהילה שלמה?

חיפשתי דרך גם להביע את הכעס שלי כלפי אותם גורמים, והחלטתי לשלם את הקנס בעשרות אגורות, צילמנו סרטון ומהר מאוד הוא הפך לוויראלי. הדובר של ההתאחדות התקשר אליי ואמר לי שהם מוותרים על הקנס, אבל הגעתי בכל זאת. כמובן שכל ערוצי הטלוויזיה חיכו שם.

(צילום מעמוד הפייסבוק)
הדובר של ההתאחדות התקשר אליי ואמר לי שהם מוותרים על הקנס, אבל הגעתי בכל זאת (צילום מעמוד הפייסבוק)

אמא שלי ילדה אותי – לא את

ידוע על מספר ספורטאים שחורים בארצות הברית שהחליפו את שמם כאקט מחאתי, מוחמד עלי, כארים עבדול ג'אבר – איך ומתי אתה החלטת לחזור לשם המקורי שלך?

אני חושב שזה היה אחרי הנבחרת האולימפית, היתה לי שם ממש הארה. ישבתי עם עצמי וחשבתי, קוראים לי אמיר. מי נתן לי את השם הזה? איזו מנהלת בבית ספר. כשאני חושב על זה, זה מזעזע. אם אני אפגוש את אותה מנהלת, אני אגיד לה – מה, השתגעת? אני איש משפחה ואני מאוד אוהב את ההורים שלי שעברו את כל הסבל הזה כדי להגיע לארץ. כאילו, אמא שלי ילדה אותי – לא את, שככה בלי להניד עפעף החלפת לי את השם.

ישבתי עם עצמי וחשבתי, קוראים לי אמיר. מי נתן לי את השם הזה? איזו מנהלת בבית ספר. כשאני חושב על זה, זה מזעזע. אם אני אפגוש את אותה מנהלת, אני אגיד לה – מה, השתגעת? אני איש משפחה ואני מאוד אוהב את ההורים שלי שעברו את כל הסבל הזה כדי להגיע לארץ. כאילו, אמא שלי ילדה אותי – לא את, שככה בלי להניד עפעף החלפת לי את השם

בחיי, למחרת בבוקר, ובקושי הספקתי לישון בלילה מהעצבים, אמרתי לעצמי קיבינימט, איזה טיפש אני, איך לא חשבתי על זה עד עכשיו – הלכתי למשרד הפנים ושיניתי. הייתי כל כך מאושר, ואני שמח שעוד ועוד חבר'ה מהעדה עושים את זה, כי אחרי הכל זה השמות שההורים שלנו נתנו לנו, וזה המינימום של המינימום שאנחנו יכולים לעשות למענם.

והילדים שלך?

השנה אני מתכוון להביא לבת שלי מורה פרטית שתלמד אותה אמהרית. גם כדי שיהיה לה קשר יותר טוב עם ההורים שלי (אמנם אמא שלי דוברת עברית יותר טוב ממני, אבל אבא שלי פחות), גם שיהיה לה קשר יותר נוח עם סבא וסבתא שלה משני הצדדים, ובכלל – אני מנסה לחשוף את הילדים שלי יותר לתרבות אתיופית. מה גם שהיא האתיופית היחידה בבית הספר שלה.

הבת שלי היא תולעת ספרים, אז היא קוראת גם ספרים באמהרית שמתורגמים לעברית. ״אבא גברנא״, לדוגמא, זה ספר בדיחות. כשמתרגמים את זה לעברית, אז הבדיחות פחות מצחיקות, אבל באמהרית זה קורע. אין אתיופי שלא מכיר את זה. כל התרבויות בישראל, להוציא את התרבות הרוסית, כמעט נמחקו לגמרי. מה שנשמר בתרבות הרוסית מעורר קנאה. אז ללמד אמהרית אפשר, אבל מוזיקה ודברים אחרים זה יותר מסובך – יש לה את החברים שלה והיא פחות מכירה ומתעניינת במוזיקה אתיופית.

איך הסיפור של מוחמד עלי מתחבר לפעילות שלך?

קודם כל הוא מעורר בי הערצה, במיוחד שמסתכלים על התקופה שבה הוא פעל, זה לא 2016. לראות בן אדם שבתקופה ההיא, עם כזה אומץ, הולך עם דעה מסוימת בשביל אנשים, בשביל העם שלו. אדם במעמדו, שיכול היה להשיג מה שהוא רוצה, להגיע לאן שהוא רוצה – לצאת בריש גלי מול כולם, להגיד מה שאמר, לסכן את הקריירה שלו ואת החיים שלו בשביל עקרונות, זה מדהים.

עניינו אותו גם מאבקים אחרים, לא רק המאבק של השחורים. העובדה שהמלחמה התנהלה נגד אנשים שחיים בעוני במקום אחר בעולם, בוייטנאם, גם הפריעה לו. בכלל, כל מאבק צודק – אני אהיה שם. אני לא מחפש באינטרנט איפה יש מאבק של אתיופים ורץ, זה לא זה. אם יש מאבק נכון וצודק – אני אקח חלק. מאבק הנכים הוא סופר צודק, למשל. הדברים האלה צריכים לעניין את כולם. אבל כל אחד אומר ׳זה לא קשור אלי, אני לא בעניין׳. זה לא עובד ככה.

אמייה טגה
טגה. אני לא מחפש באינטרנט איפה יש מאבק של אתיופים ורץ, זה לא זה. אם יש מאבק נכון וצודק – אני אקח חלק. צילום: אסף פרידמן

אנחנו כהורים יכולים להשפיע, אבל לאנשי חינוך שנמצאים המון זמן עם הילדים יש השפעה עצומה. אני תמיד אעסוק בחינוך של ילדים ונוער. אם יש ילד רעב, שמגיע בלי פרוסה לבית ספר – זה אמור לנפץ זכוכיות. אם יש כל כך הרבה אלימות וסמים בבתי ספר, כל כך הרבה מקרי אונס ותקיפות מיניות בחברה – אלו הדברים שצריכים להיות בשורה הראשונה. חייבים לתת על זה את הדעת, ומה שנשאר זה שכל אחד מאיתנו יעשה בסביבה שלו מה שהוא יכול לעשות כדי לעזור. זה חובה, לא רשות, חובה.

חמישה חודשים בלי שכר

כדורגלן נוסף שהנושא החברתי מעניין אותו הוא דן רומן, שנאבק עבור זכויות הכדורגלנים.

אין פה התאגדות, אין פה אחווה. בספרד למשל לא קיבלו משכורת לפני שנתיים. אתה יודע מי היה בשורה הראשונה של המחאה? איקר קסיאס, צ'אבי – הם לא צריכים שקל גם אם לא יקבלו עשר שנים משכורת, אבל הם אלו שדיברו למיקרופון. איזה אתר הציע לי להיות הפנים של מאבק השחקנים, אמרו לי שאף אחד אחר לא רוצה כי הם מפחדים שזה יפגע בהם

אדם ענק, היה איתי בקורס מאמנים. תקשיב טוב, מלבד השחקנים הגדולים, רוב הכדורגלנים, 70%-80%, לא מרוויחים טוב. קורים דברים שלא קיימים במקום אחר, בשנה שעברה סיימתי את העונה בלי שלוש משכורות ועוד שתי משכורות קיץ – חמישה חודשים בלי שכר, את מי זה מעניין?

אין פה התאגדות, אין פה אחווה. בספרד למשל לא קיבלו משכורת לפני שנתיים. אתה יודע מי היה בשורה הראשונה של המחאה? איקר קסיאס, צ'אבי – הם לא צריכים שקל גם אם לא יקבלו עשר שנים משכורת, אבל הם אלו שדיברו למיקרופון. איזה אתר הציע לי להיות הפנים של מאבק השחקנים, ואמרו לי שאף אחד אחר לא רוצה כי הם מפחדים שזה יפגע בהם.

מה החלום שלך להמשך הדרך?

היום אנחנו בליגה השנייה. חתמתי חוזה לעוד שנתיים ואני מתכנן לשחק עוד שלוש שנים בסך הכל ואז ללכת לכיוונים אחרים – חינוך, ילדים, פוליטיקה. שם אפשר לשנות דברים באמת. אם לדוגמה היה ח"כ אחד שהיה עושה את מה שעשיתי עם החולצות, זה היה הופך למטעמים.

כמו כן מני יאסו, מאמן כדורגל, אדם מדהים וחבר, הגה תכנית לשינוי חברתי דרך ספורט בחסות משרד התרבות והספורט ומשרד ראש הממשלה. המטרה היא לשלב חבר'ה צעירים מהעדה בחברה דרך ענפי ספורט שונים. אני ודבי מרשה, חברה טובה, עבדנו ביחד איתו לקדם את התוכנית בערך שנתיים ולאחרונה אישרו אותה סוף-סוף. קיבלנו תקציב של 5 מיליון ש"ח בשנה למשך 5 שנים – שזה לא הרבה – ויוצאים כעת למכרז. התכנון הוא לעטוף את הילד באמצעות הספורט כדי לאפשר לו ראש שקט. לא כל אחד צריך להפוך להיות ספורטאי מקצועי, זו לא המטרה. חשוב לנו להראות לנוער שיש מישהו שנותן, שעוזר. שיש אלטרנטיבה. ואם חושבים עלי ועוזרים לי, גם אני יכול לעזור לאחרים.

כשמדברים על פוליטיקה, קשה לא לזכור את חבר הכנסת האתיופי הראשון, אדיסו מסאלה.

בזמנו, אדיסו מסאלה שאל למה אין בובות שחורות לילדים. אז הוא נשמע מגוחך – שנות התשעים. היום זה ברור והגיוני. הוא עזב לאתיופיה. סיים קדנציה בתור חבר כנסת ואף אחד לא לקח אותו. כל ח"כ שמסיים יש לו בלי סוף הצעות ורק אותו אף אחד לא לקח.

מה לגבי מכבי נתניה? אתה אופטימי שתעלו ליגה?

כבר הבנת שאני אופטימיסט, אני לא רואה רק שחור – לא ששחור זה רע (צוחק). לפעמים אפילו מתעצבנים עלי בתקשורת: הם כבר קוראים לי אמייה טגה האופטימיסט חסר התקנה. אני תמיד משתדל לראות את הצד הטוב בכל דבר ומקווה ומכוון לטוב.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.