• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

עוד ממורשת פרס: מיטוט מדינת הרווחה

רק לאחרונה, במלאת 30 שנה לתוכנית הייצוב, פורסם חלקו הארי של הפרוטוקול הסודי מאותה ישיבה שחרצה את דיננו לדורות מקוצצי כנפיים של עובדות ועובדים והנחילה לנו את חוק ההסדרים הבלתי דמוקרטי, המסרס את בית המחוקקים ומנציח את אי השוויון
חדוה ישכר

ב-13 בספטמבר 1984 הושבעה ממשלת אחדות לאומית, בראשותו של שמעון פרס לשנתיים הראשונות. עם הקמתה מינה ראש הממשלה צוות כלכלי קבוע ובראשו הכלכלן עמנואל שרון, שנקרא לחזור למשרד האוצר ומונה למנהלו הכללי. אליו צורפו מרדכי פרנקל ששב אל בנק ישראל כראש מחלקת המחקר, הכלכלנים מיכאל ברונו ואיתן ברגלס, וכן אמנון נויבך, שהתמנה ליועץ כלכלי לראש הממשלה. זו הייתה ההזדמנות של אחדים מבכירי הכלכלנים במדינה, והם היו מוכנים היטב לקראתה.

באוקטובר פחת השקל לעומת הדולר בקרוב ל-30 אחוז. הפיחות הקפיץ את המחירים בלמעלה מ-20 אחוז. ב-1 בנובמבר נכנסה לתוקפה ״עסקת חבילה א׳״ שכללה הקפאות של מחירים, שערי חליפין של מטבעות חוץ, הקפאת תקציב המדינה, פיקוח על המחירים למשך שלושה חודשים ועיקור שליש מתוספת היוקר לשכירים. בדצמבר האינפלציה קרסה בפתאומיות משיעור של כ-20 אחוז בחודש ל-3.7 אחוז. בוושינגטון התקיימה הפגישה הראשונה של הוועדה הכלכלית המשותפת שעליה הסכימו ראש הממשלה פרס ושר ההגנה האמריקאי ג'ורג' שולץ. הוועדה דנה באפשרות שישראל תקבל חבילת סיוע מארצות הברית.

הענקת הסיוע הותנתה בהפעלת תוכנית ייצוב כלכלית. על רקע הצלחתה המפתיעה של עסקת החבילה הראשונה מנובמבר ועקב הבחירות הצפויות בהסתדרות, דחה ראש הממשלה את יישום תוכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק והקדים לה עסקת חבילה נוספת. תוכנית זאת נועדה למנוע רעידת אדמה כלכלית, שהייתה יכולה לפגוע בסיכויי בחירתו של ישראל קיסר, חבר המערך וראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ששאף לתפקיד המזכיר הכללי של הארגון.

יו"ר ההסתדרות ישראל קיסר חותם של הסכם "עיסקת חבילה" עם שר האוצר יצחק מודעי, רה"מ שמעון פרס ואלי הורוביץ, יו"ר איחוד התעשיינים, במשרד רה"מ בירושלים. צילום: נתי הרניק, לע"מ
יו"ר ההסתדרות ישראל קיסר חותם של הסכם "עסקת חבילה" עם שר האוצר יצחק מודעי, רה"מ שמעון פרס ואלי הורוביץ, יו"ר איחוד התעשיינים, במשרד רה"מ בירושלים. צילום: נתי הרניק, לע"מ

בינואר 1985 חזרה האינפלציה והרימה ראש, ומכאן והלאה ימריץ ראש הממשלה את הצוות הכלכלי לסיים את גיבוש התוכנית. ב-14 בחודש החליטה הממשלה על הוצאת הצבא מלבנון, וביוני נסוג הצבא ל"רצועת הביטחון" שבדרום לבנון, שהייתה באחריות צבא דרום לבנון ובגיבוי צה"ל. יגיל לוי, החוקר את יחסי הצבא והחברה בישראל, מוצא זיקה בין תוכנית הייצוב לבין הנסיגה החלקית מלבנון. לוי טוען כי ראש הממשלה פרס ושר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית, יצחק רבין, הובילו את המהלך המשולב לאחר שהתחזקה ההסכמה הציבורית והפוליטית על כך שכיבוש דרום לבנון גובה מחיר כבד וחסר תכלית. שילוב המהלך הכלכלי במהלך הצבאי היה בלתי נמנע. הממשל האמריקאי היה מעוניין בסיום המלחמה שאיימה על היציבות באזור, לכן בעקבות הנסיגה ביוני העניקה ארצות הברית לישראל סיוע מוגדל. עיקר הסיוע התבטא בהמרת ההלוואות שקיבלה ישראל מארצות הברית במענק, על ידי הצמדת גובה המענק השנתי להחזר החוב. הקטנת תשלומי הריבית נעשתה אפוא נדבך מרכזי בתוכנית החילוץ של המשק מן המשבר הכלכלי.

בפברואר הושגה הסכמה בין הממשלה, ההסתדרות ואיגוד התעשיינים על עסקת חבילה שנייה במטרה להקפיא את שיעור האינפלציה החיובי. למרות כישלונה בריסון האינפלציה, הוחלט כעבור שלושה חודשים על עסקה שלישית, שנכשלה במשימתה אף יותר משתי קודמותיה. בספרה כותבת אסתר אלכסנדר על מטרתן העיקרית של עסקאות החבילה ב' ו-ג', שהופעלו מפברואר עד יוני 1985. אלכסנדר סבורה שהמטרה הייתה להוכיח את נחיצותה של תוכנית חירום כלכלית מעמדת פתיחה נוחה לממסד. מאחר שכבר היה ידוע שעם יישום התוכנית הכלכלית יהיה צורך לשחוק את השכר ולקצץ בתקציב, ביקשה הממשלה להפעיל את התוכנית לאחר שהשכר כבר נשחק והתקציב קוצץ. כל המטרות הבלתי מוצהרות של עסקאות החבילה השנייה והשלישית הושגו. מטרתה ארוכת הטווח של הממשלה, לפי אלכסנדר, הייתה לבטל כליל את שיטת תוספת היוקר הוותיקה ולהמיר אותה בתוספות שכר נומינליות כפיצוי חלקי לאינפלציה. התוספות, לפי כוונת הממשלה היו אמורות להיקבע אך ורק בידי הממשלה והמעסיקים, וכך להחליש את האיגודים המקצועיים וההסתדרות עד כדי אובדן רלבנטיות מוחלט. הטענה הכלכלית הייתה כי שחיקת השכר תבלום את האינפלציה. אולם הניסיון שנעשה באמצעות עסקאות החבילה מלמד ששחיקת השכר לא הצליחה לבלום את האינפלציה.

מאחר שכבר היה ידוע שעם יישום התוכנית הכלכלית יהיה צורך לשחוק את השכר ולקצץ בתקציב, ביקשה הממשלה להפעיל את התוכנית לאחר שהשכר כבר נשחק והתקציב קוצץ. מטרתה ארוכת הטווח של הממשלה הייתה לבטל כליל את שיטת תוספת היוקר הוותיקה ולהמיר אותה בתוספות שכר נומינליות כפיצוי חלקי לאינפלציה. התוספות, לפי כוונת הממשלה היו אמורות להיקבע אך ורק בידי הממשלה והמעסיקים, וכך להחליש את האיגודים המקצועיים וההסתדרו

בפברואר מוציא שלום חנוך את אלבומו מחכים למשיח, כשם שירו הפוליטי ביותר, שהפך בן לילה ללהיט ענק שליחו לא נס גם כיום. מילותיו מתארות במדויק את אווירת הדכדוך ששררה בארץ בסוף 1984, תחילת 1985, ומביע את המחאה החבויה שביקשה להתפרץ: "…דצמבר המר / זעקו כותרות בעיתון / ושר האוצר נתן ב'מבט' ריאיון / הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם… / האזרח הקטן / נאלץ לשלם בגדול".

במארס מבקרים בישראל הרברט סטיין וסטנלי פישר, יועציו הכלכליים של שר החוץ האמריקאי, כדי לעמוד מקרוב על ההכנות ליישום התוכנית הכלכלית. ביוני, עם פקיעת תוקפן של עסקאות החבילה, מדד המחירים עולה בחדות והמשק נמצא בנקודת משבר. תוכנית החירום לייצוב המשק, שהוכנה תחת מעטה סודיות, מוכנה להצבעת הממשלה. בבוקר יום ראשון, ה-30 ביוני, מתכנסת הממשלה לדיון שיימשך למעלה מעשרים שעות ויסתיים, כפי שהיה ידוע מראש, באישור להפעלת התוכנית.

"מי שיצביע נגד ייאלץ להתפטר"

ישיבת הממשלה החלה ביום ראשון בשעות הבוקר ולא הסתיימה אלא עם קבלת ההחלטה על יישום התוכנית בבוקרו של יום שני, ה-1 ביולי. עיתונאי ״הארץ״, גדעון אלון ושלמה מעוז, כתבו על הישיבה שהיא נפתחה בטון דרמטי וחמור סבר עם חזונו הקודר של פרס. אפוף בעשן סיגריות שהצית בשרשרת (בעידן שהיה חממה למעשנים כבדים), תיאר פרס את מצב המשק כ"יום כיפורים כלכלי", והזהיר כי אם לא תאושר התוכנית נקבל "אינפלציה של אלפי אחוזים". להצבעה בעד התוכנית, הוסיף פרס ואמר לשרים, יהיה תוקף של התחייבות גם לקיים אותה, ומי שיצביע נגדה "ייאלץ להסיק מסקנות" ולהתפטר. "נשב כאן אפילו עד אור הבוקר, אם יהיה צורך", המשיך ראש הממשלה ואיים, כי "יילך לנשיא" אם לא תהיה ברירה. פרוטוקול הישיבה משקף אווירה אחרת, פחות דרמטית ויותר עניינית עם ריבוי של טיעונים טרחניים וחילופי עקיצות בין השרים. במלאת שלושים שנה להפעלתה של תוכנית הייצוב שוחרר הפרוטוקול, שסווג כ"סודי ביותר", ממקום מסתורו בארכיון המדינה, ונחשף לעיון הציבור, למעט 2 אחוז ממנו שצונזרו מטעמי ביטחון ואשר ייפתחו לציבור ב-2035.

היה זה מיכאל ברונו אשר הציג את יעד הקיצוץ המתבקש בתקציב בסך 750 מיליון דולר. הוא הסביר מדוע יש לאשר תוכנית כלכלית לייצוב המשק בדחיפות כה רבה, והזהיר מפני "איום על מצבה הכלכלי-משקי של המדינה", שהוא "חמור מהאיומים הצבאיים". גד יעקובי, שר הכלכלה, דיבר על יעדי התוכנית, ובראשם צמצום הגירעון בתקציב המדינה. מדבריו משתמע שינוי מבני במשק כיעד מועדף ולאו דווקא ריסון האינפלציה. מכאן ברור שריסון האינפלציה היה המסר הקל להפצה לציבור שהכיר אותה מקרוב, ואולם יעדה המרכזי של התוכנית היה מניעת משבר חוב, לאחר שקופת המדינה התרוקנה ממטבע חוץ.

עטיפת אלבומו של שלום חנוך, 1985
עטיפת אלבומו של שלום חנוך, 1985. "דצמבר המר זעקו כותרות העיתון/ ושר האוצר נתן במבט ראיון"

מנכ"ל משרד האוצר, עמנואל שרון, דיבר על היעד הבא שלאחר ביצוע התוכנית באומרו: "אנו רוצים להגיע לליברליזציה גמורה במשק ולאי התערבות גמורה של הממשלה בכל מה שנעשה בסקטור הפרטי". זמן ניכר יוחד בישיבה להסברים אקדמיים שנתנו הכלכלנים על מצב המשק ועל הפתרון למשבר, עד שסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון, דוד לוי, התפרץ בכעס לדברי מנכ"ל משרד האוצר ודרש ממנו לדבר עברית.

העיתונאים שהוזנו בהדלפות שזרמו מן הישיבה דיווחו כי בשלב מוקדם יצא ראש הממשלה מחדר הישיבה לפגישה עם מזכיר ההסתדרות. בשובו דיווח פרס כי הוא דן עם קיסר בענייני המפלגה ולא בעניין התוכנית הכלכלית, "כי בענייני המדינה אני פוגש אותו רק כשאני מלווה עם שר האוצר". שר האוצר, יצחק מודעי, הקשיב בשתיקה. בדיעבד התברר כי בפגישה ביקש פרס, וגם קיבל, את הסכמתו להקפאת שכר. מי שלא הסכים לוותר בעניין הפגישה הנסתרת הזאת היה שר המסחר והתעשייה, אריאל שרון, שלא האמין לפרס: "חשבתי שראש הממשלה מנהל משא ומתן עם מזכיר ההסתדרות ופתאום נמצאתי למד שבכלל זה עניין מפלגתי, זה משהו משפחתי קטן כזה. השיטה לא נראית לי". שרון חשש שאנשי המערך מתכוונים לקחת לעצמם את תפקיד "השוטר הטוב" בסיפור הגזירות הכלכליות, ולהשאיר לליכוד את תפקיד ה"שוטר הרע".

שרים אחדים טענו שקיבלו את חוברת התוכנית (76 עמודים) רק בצהרי אותו היום וטרם הספיקו לעבור עליה. דוד לוי, שהתנגד לתוכנית, השווה, לפי דיווחי העיתונאים, את מצב המשק לפועל שמעמיסים עליו שק מלט ומבקשים ממנו לרוץ, למרות שברור שהוא ימעד. לא בכדי עשה לוי שימוש בדימוי שהזכיר את עברו כפועל בניין בבית שאן. הוא היה מראשי הסיעה החברתית "תכלת לבן", ובליכוד הוא נחשב כמייצגם של מצביעי סיעת חרות מן הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. הוא היה השר היחיד שהתייחס לפגיעת התוכנית בעובדים, והביע חשש למעמדה של ההסתדרות בעקבות הקפאת ההסכמים לתוספת יוקר. פרס ניסה להרגיע בטענה כי הממשלה תתערב במערכת השכר במשך שלושה חודשים בלבד ולאחריהם תיפסק התערבותה.

שר התקשורת, אמנון רובינשטיין, הביע צער על כך שהתוכנית אינה כוללת את ביטול הפטור ממס שבח על מכירת דירה תוך ארבע שנים. שוחקים את שכר העובדים ופוטרים ממס על רווחי הון ממכירת דירות. לאן נגיע? תהה רובינשטיין. השר בלי תיק, עזר ויצמן, הציע לממשלה לתת דוגמה אישית ולפטר את ארבעת השרים ללא תיק שהוא נמנה עליהם. ובדיוק בשעה שיצחק רבין, שר הביטחון, יצא מן החדר הציע ויצמן לקצץ בתקציב הביטחון. בולטת במיוחד שתיקתו הנמשכת והולכת של סגן ראש הממשלה, יצחק שמיר, אותה הפר במקרים ספורים ובשורות קצרות בלבד.

בשלב מתקדם בישיבה לפי מיקומו בפרוטוקול, תוהה היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, אם באמת צריך להפעיל את תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. אם אמנם ישראל עומדת לפני אסון כלכלי, טען זמיר, מדוע שהממשלה לא תשכנע בכך את הכנסת ותיישם את התוכנית בחקיקה רגילה? הוא עצמו לא השתכנע כי המצב מצדיק צווי חירום, ולכן הציע לבחון כל תקנה מן התקנות לשעת חירום לגופה. לשיטתם של ראש הממשלה ושר האוצר, צווי החירום היו נחוצים בעיקר לשם כפיית פיטורים המוניים בשירות הציבורי, ניוד עובדים בין המשרדים השונים, הפחתות שכר והעברת חקיקה מזורזת ליישום התוכנית. שרים אחדים הסתייגו. דוד לוי הלעיג על ההסתדרות שלא מחתה כנגד צווי החירום: "יהיה בריא ידידי ישראל קיסר, הוא יכול להרשות מה שהוא מרשה לממשלה. שקט מזה לא יהיה". שר החקלאות, אריה נחמקין, ביטא את דעת הרוב כאשר הודה שאין לו הצעה חלופית לתוכנית המוצעת. "אני מודה", הוסיף נחמקין, שאינני מבין מדוע מתקשה היועץ המשפטי לממשלה, מבחינת החוק, לתמוך בזה שזו הצעה לשעת חירום. זו באמת שעת חירום אמיתית. שעת חירום היא כשפגזים יורדים, ושעת חירום היא כשנוצר מצב כלכלי שיכול להביא אותנו לידי חולשה ביטחונית כזו, שאחריה זו תהיה שעת חירום".

בבוקר יום שני, ה-1 ביולי, לקראת השעה 9, התקיימה ההצבעה המכרעת ואלה תוצאותיה: חמישה-עשר שרים תמכו בתוכנית; שבעת שרי חרות בליכוד התנגדו; שר הביטחון נמנע; השר בלי תיק יוסף שפירא יצא והלך לביתו טרם ההצבעה, והשר בלי תיק יוסף בורג נעדר מפאת מחלה. בתום ספירת הקולות איחל ראש הממשלה "בוקר טוב לכולם", והודה "מקרב לב גם לבנות הנחמדות לכל סוגיהן" (הוא התכוון לארבע בעלות תפקידים בכירים במשרדי האוצר והמשפטים שהיו בין 27 המומחים שנכחו בישיבה, ולארבע הקצרניות המכונות בפרוטוקול ז.ת.; ל.ד.; מ.ט., ו-ל.צ).

בבוקר יום שני, ה-1 ביולי, לקראת השעה 9, התקיימה ההצבעה המכרעת ואלה תוצאותיה: חמישה-עשר שרים תמכו בתוכנית; שבעת שרי חרות בליכוד התנגדו; שר הביטחון נמנע; השר בלי תיק יוסף שפירא יצא והלך לביתו טרם ההצבעה, והשר בלי תיק יוסף בורג נעדר מפאת מחלה. בתום ספירת הקולות איחל ראש הממשלה "בוקר טוב לכולם", והודה " מקרב לב גם לבנות הנחמדות לכל סוגיהן"

אחת מארבע בעלות התפקידים שנכחו בישיבה היתה אריאלה רבדל, דוברת משרד האוצר באותה עת, שבתוקף תפקידה דיבררה את ישיבת הממשלה. התוכנית היתה תפורה היטב מכל צדדיה מבעוד מועד, היא אומרת לי בשיחת טלפון, ולא היה סיכוי שהיא לא תתקבל בהחלטת ממשלה: "זה נסגר מראש בין ראש הממשלה לשר האוצר הרבה לפני הישיבה". שאלתי איך ייתכן שלא נשמעו התנגדויות ממשיות לפרסום התקנות לשעת חירום, ורבדל: "על מה את מדברת? הרי עמדנו לפני התמוטטות כלכלית, על סיפה של קטסטרופה". היא היתה בטוחה, ועודנה בטוחה, שבנסיבות הזמנים ההם התוכנית, על כל חלקיה, היתה מוצדקת. וכן, היא זוכרת ששררה בחדר הישיבה אווירה של 'עושים היסטוריה'. רבדל אומרת שהיא לוותה את צוות הכלכלנים, הוגי התוכנית, לאורך החודשים שבהם היא גובשה, ואני שואלת אם היא שמעה אי פעם במהלך הפגישות את המושגים ניאו-ליברליזם או ניאו-קפיטליזם. בהחלט לא, עונה רבדל.

פגיעה חמורה בעבודה המאורגנת

לקראת ההצבעה על התוכנית בכנסת כתבה היועצת הכלכלית של ועדת הכספים, סמדר אלחנני, נייר עמדה, שממנו ניתן ללמוד על הערפל הכבד שכיסה את התוכנית. אלחנני מציינת כי חלקים מהתוכנית משחזרים החלטות ממשלה ישנות שלא בוצעו, ומטילה ספק באפשרות יישומה. אי הכרת התוכנית על משמעותה מרובת הרבדים לציבור לא מנעה משבעים חברי כנסת להצביע בעדה. הם היו מחויבים למשמעת הקואליציונית. 19 חברי כנסת מן האופוזיציה הצביעו נגדה ושלושה נמנעו. סגן ראש הממשלה דוד לוי העדיף להשתתף בחנוכת בית כנסת בישיבת "אור שמח" במגדל העמק, ונעדר מן ההצבעה בכנסת.

התוכנית הכלכלית לייצוב המשק התקבלה למשך שנה, ובמסגרתה שלושה חודשי חירום. בין עיקריה הבולטים נמנו קיצוץ בתקציב, פיחות המטבע, תוספת מס הכנסה חד-פעמית על חברות ועל עצמאים, מס על דירות פאר, ביטול קצבת הילד הראשון למשפחות קטנות זולת משפחות מעוטות הכנסה, והטלת מס על הקצבאות המשולמות למשפחות שבהן הגבר חייב במס שולי גבוה (45 אחוז ויותר). ומעל לכול, פיטורי 3 אחוזים מעובדי המדינה שהם כעשרת אלפים עובדות ועובדים. פטור מפיטורים קיבלו משרדי הביטחון, המשטרה, הבריאות והחינוך, וכן אחדים משירותי הרווחה. לקראת הקפאת המחירים והשכר למשך שלושה חודשים, הוחלט על ייקור מוצרים ומתן פיצוי לשכירים. לציבור נאמר, כדי להרגיע, שלא תהיה פגיעה בחסכונות, אולם המפקחת על הבנקים, גליה מאור, הודתה בראיון שצפויה פגיעה "בתחום הפיננסים".

ראש הממשלה פרס נושא דברים בפני פועלים במפעל סולתם, ביקנעם, 1985. צילום: יעקב סער / לע״מ
ראש הממשלה פרס נושא דברים בפני פועלים במפעל סולתם, ביקנעם, 1985. צילום: יעקב סער / לע״מ

תקנות ההגנה (שעת חירום) שאושרו בממשלה לקראת יישום התוכנית, קבעו במפורש שהמטרה היא לצמצם את הוצאות הממשלה וגופים ציבוריים אחרים, בין השאר על ידי הפחתת שכר ופיטורי עובדים ועובדות בשירות הציבורי. התקנות קבעו הסדרי פיטורים שסתרו את הסכמי העבודה שנחתמו בשירות הציבורי, ובכך הם פגעו חמורות בהישגי העובדים, בחופש המאבק המקצועי, באיגודים המקצועיים ובהסתדרות. כמו כן, נאסר על מעסיקים להעלות שכר באופן שחורג מהחלטת הממשלה. הנפגעים המיידיים היו השכירים הערבים שהוחרגו ממקבלי הפיצוי החד-פעמי בשיעור 11 אחוז שהוענק למקבלי קצבת ילדים מהביטוח הלאומי. הפיצוי הוגבל ליוצאי צבא בלבד. פיצוי מיוחד ל"שכבות החלשות" נועד לרצות את המפלגות החרדיות. בספטמבר חוקק "חוק ההסדרים לשעת חירום במשק" כחוק חירום המשלים את תוכנית הייצוב יחד עם חוק יסודות התקציב שנחקק לפניו (באפריל אותה השנה).

אישורו של חוק ההסדרים הוצג כתנאי הכרחי לאישור התקציב, ומטרתו העיקרית הייתה לחזק את הרשות המבצעת משרד האוצר, ובראשו אגף התקציבים, כנגד בית המחוקקים. באמצעותו יכולה הממשלה להעביר בהליך חקיקה מזורז יוזמות כלכליות וחברתיות במשק שהיא מבקשת לקדם לא דיון ציבורי שקוף ופתוח, ותוך עקיפת הכנסת. חרף הביקורת שחוק ההסדרים ספג במהלך השנים, על כך שהוא סותר את עקרונות השקיפות ואף את תקנון הכנסת, ושהוא פוגע בדמוקרטיה, לא נקבע לו תאריך תפוגה, ונראה שהוא כאן כדי להישאר.

עובד מתוך הפרק "באשמורת לילה אחרונה – כך אושרה התוכנית הכלכלית" בספרה של חדוה ישכר "צומת יולי 1985 – הרהור פמיניסטי בעקבות תוכנית החירום לייצוב המשק", הוצאת פרדס, 2016

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן

    אז מה המסקנה ? – שהייתה פה פעם מדינת רווחה.
    או אם לפרט – בימי שלטון המפא"יניקים, הגברים הלבנים, בלה, בלה, הפריבילגים, בלה, בלה, הגזענים, בלה ,בלה, האשכנזים, בלה ,בלה , הקיבוצניקים ,בלה, בלה, בלה, חוטפי הילדים וגוזזי הפאות היתה במדינת ישראל מדינת רווחה, דבר שסותר בערך 98 אחוז מהמאמרים שנכתבים פה.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    ברור שהיו חייבים להפסיק את האינפלציה וזה תמיד דורדש מחיר גבוה .אבל נפגעו לא רק עובדים ששכרם הוקפא כמו יתר מחירי מוצרים ושרותים נפגעו הרבה חברות ואירגונים שלא ידעו לקרוא את המפה החדשה ולא התאימו את עצמם למצב החדש. נפגעו יותר עובדים שפוטרו מחברות ואירגונים שקרסו. כמו החברה בה עבדתי קרוב ל 30 ש. זאת בין השאר בגלל הסדרי הערבות ההדית בסקטור החקלאי. למזלי מצאתי עבודה בגיל 55 אבל בתנאים הרבה פחות טובים. חשוב לצין שחוק ההסדרים היה אמור להיות לשנה והפך למוסד קבע כשהכנסת מרצונה ויתרה על סמבויות שלה בנוגע לתקציב המדינה. בזה התקציב נהפך לפחות שקוף ,מה שתמיד נוח לשלטון. תודה לחדוה על עבודתה.