כלי הפשיעה: עט

בַּכֶּלֶא פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים
שֶׁלֹּא נוֹשְׂאִים מִסְפָּר, וְאַף לֹא נִסְפָּרִים
פָּגַשְׁתִּי רוֹצֵחַ, פָּגַשְׁתִּי עֲבַרְיָן
פָּגַשְׁתִּי גַּנָּב, פָּגַשְׁתִּי שַׁקְרָן
וְיֵשׁ שָׁם צַדִּיק וְיֵשׁ שָׁם כּוֹפֵר
וְיֵשׁ מִי שֶׁתָּעָה וְיֵשׁ מִי שֶׁתָּהָה
פּוֹשֵׁעַ גַּם, וְגַם רָעֵב יֵשׁ שָׁם
וְיֵשׁ לוֹקִים בְּמַחֲלַת הַמּוֹלֶדֶת
מֵרֶחֶם הַכְּאֵב נוֹלְדוּ
חָווּ אֶת מְלוֹא הָעָוֶל
וְגָדְלוֹ לַיְּלָדִים
נִגְזַל תֻּמָּם עַד תֹּם
וְנִדְהֲמוּ אֶל מוּל נִפְשָׁעוֹת הָעוֹלָם
הֵם גָּדְלוּ… וְאִתָּם גָּדַל הָעֶצֶב
וְהִתְעַצֵּם עִם כָּל דִּכּוּי…
גָּדְלוּ כְּפֶרַח שֶׁאַדְמָתוֹ מֶלַח
לְלֹא פַּחַד הֶאֱמִינוּ בְּאַהֲבָה…
וְהֵם אָשְׁמוּ כְּשֶׁאָמְרוּ:
"עַד אֵין גְּבוּל נֹאהַב אֶת הַמּוֹלֶדֶת".
וְלֹא יָדְעוּ מֵעוֹלָם מֶה הָיָה חֶטְאָם…
אַהֲבָתָם הָפְכָה פֶּשַׁע
מֵאוֹהֲבִים לַכֶּלֶא!

אֲנִי מְנַהֶלֶת דִּיאָלוֹג עִם נִשְׁמָתִי
בְּרֶגַע שֶׁל פִּקְפּוּק אֲנִי תּוֹהָה
וּמָה עִם פִּשְׁעֵךְ, הוֹי אַתְּ, עַצְמִי

אֲנִי כְּבָר לֹא יוֹדַעַת מָה פִּשְׁרוֹ…?!
אֶת הַדָּבָר הַיָּחִיד אָמַרְתִּי כְּבָר
הִבַּעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי
כָּתַבְתִּי עַל הָעָוֶל שֶׁמִּתְרַחֵשׁ
בִּדְיוֹ רָקַמְתִּי אֶת אַנְחוֹתַי…
בַּשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי
הָאַשְׁמָה כְּבָר הִתְלַבְּשָׁה עָלַי
מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ
אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת בְּבֵית סֹהַר
מֵאֶרֶץ הָאָמָּנִים הִגַּעְתִּי
הַפֶּשַׁע שֶׁלִּי: מִלִּים כְּתוּבוֹת
כְּלִי הַפְּשִׁיעָה: עֵט
אֶת הַדְּיוֹ, שֶׁנָּזַל מֵעוֹרְקֵי הָרֶגֶשׁ
הֵם קָרְאוּ לְדוּכַן הָעֵדִים
שֶׁיְּסַפֵּר עַל פִּשְׁעֵנוּ…

הוֹי גּוֹרָלִי, הוֹי שְׁנוֹת חַיַּי!
הַקְשִׁיבוּ…
לְדִבְרֵי הַשּׁוֹפֵט הַקְשִׁיבוּ
הַשִּׁיר שֶׁלִּי מָאֳשָׁם הִנּוֹ
וְהַשִּׁיר שֶׁלִּי פֶּשַׁע הוּא.
בִּמְדִינַת הַחֹק, בָּאָרֶץ הַחֵרוּת
אָמָּנִים לַכֶּלֶא!

2.11.2015
השיר נכתב בכלא ג'למה, ביום שבו נמסר לי כתב האישום

מערבית: רג'אא זעבי-עמרי