• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

ככה זה נראה בשבדיה

על דירת 3 חדרים משלמים בסביבות ה-5,000 ש"ח שכירות לחודש, כולל הסקה, מים ואחזקה, כאשר השכר החציוני למשרה מלאה עומד בשבדיה על כ-14,000 ש"ח לחודש, בשטוקהולם אפילו יותר. רשמים על דיור, חינוך ופערים בין מהגרים לוותיקים בכרך הגדולה בסקנדינביה • סוכות תשע״ז

לא הייתי די הרבה זמן בשטוקהולם, לכן ניצלתי את ביקורי האחרון בעיר כדי לבחון את השינויים שחלו בעיר שהיא הכרך של שבדיה ושל סקנדינביה כולה. שטוקהולם היא העיר הגדולה ביותר בסקנדינביה (923,000 תושבים) והמטרופולין הגדול ביותר בסקנדינביה (2,200,000 תושבים בשטוקהולם רבתי לעומת קצת פחות מ-2 מיליון בקופנהאגן רבתי).

האתגרים הניצבים בפני שבדיה כחברת הגירה ומדינה מעורבת אתנית בולטים יותר בשטוקהולם. גם בגלל המספרים, גם משום שהמהגרים בוחרים להתרכז יותר במטרופולין הראשי וגם כי יוקר המחייה בשטוקהולם מוכתב לא מעט על ידי מעמדה המרכזי, הגבוה יותר משאר שבדיה, בעיקר בכל הנוגע לדיור. כמו כן, חלק ניכר מהשבדים היותר אמידים מתרכזים בשטוקהולם רבתי לרבות בעיר עצמה, מה שאומר שהפערים הפוטנציאליים בשטוקהולם גדולים יותר מבשאר בשבדיה.

נכון לשנת 2015, שבדיה שנייה רק לנורבגיה מבין המדינות המתועשות ברמת השוויון בחלוקת ההכנסות, כאשר מחשבים הכנסה פנויה + צריכה ציבורית. המקומות הבאים תפוסים על ידי איסלנד, הולנד, פינלנד ודנמרק בהתאמה, (על פי נתוני הלמ"ס האירופאי). כתוצאה מהשוויון הגבוה מאוד בחלוקת ההכנסות, שבדיה היא המדינה עם השיעור הנמוך ביותר בעולם של "מצוקה חומרית" ו"מצוקה חומרית חריפה", וזאת למרות שהתוצר לנפש במונחי כוח קנייה בשבדיה, הוא רק במקום ה-11 מבין המדינות המתועשות. מצוקה חומרית מוגדרת ע"י הלמ"ס האירופאי כהיעדר יכולת לעמוד ב-3 מתוך 9 הדברים הבאים: אכילת בשר או תחליף בשר פעם ביומיים, חימום הבית במידה מספקת, יכולת לעמוד בהוצאה חשובה לא צפויה, יכולת לצאת לנופש עם לינה של שבוע בשנה מחוץ לבית, יכולת להחזיק רכב, יכולת להחזיק מחשב, יכולת להחזיק מכונת כביסה, יכולת להחזיק קו תקשורת, יכולת להחזיק טלוויזיה צבעונית. רק 2.8% מתושבי שבדיה מצויים ב"מצוקה חומרית" נכון לשנת 2015, (נורבגיה במקום השני עם 4.1%). ב"מצוקה חומרית חריפה", (היעדר של 4 מתוך 9 היכולות שנמנו לעיל), מצויים רק 0.7% מתושבי שבדיה, (שוב נורבגיה במקום שני עם 1.7%) ו"בהיעדר כל מצוקה חומרית", (0 מתוך 9), מצויים 79.5% מתושבי שבדיה, (נורבגיה במקום השני עם 79.2%). רק 2.3% מתושבי שבדיה "התקשו לגמור את החודש" נכון לשנת 2015, מקום שני אחרי נורבגיה עם 1.6% ולפני פינלנד עם 2.5%.

רובע קיסטה, סטוקהולם. רק 2.8% מתושבי שבדיה מצויים ב"מצוקה חומרית" נכון לשנת 2015. צילום: cc by-Let Ideas Compete
כתוצאה מהשוויון הגבוה מאוד בחלוקת ההכנסות, שבדיה היא המדינה עם השיעור הנמוך ביותר בעולם של "מצוקה חומרית" ו"מצוקה חומרית חריפה", וזאת למרות שהתוצר לנפש במונחי כוח קנייה בשבדיה, הוא רק במקום ה-11 מבין המדינות המתועשות. מצוקה חומרית מוגדרת ע"י הלמ"ס האירופאי כהיעדר יכולת לעמוד ב-3 מתוך 9 הדברים הבאים: אכילת בשר או תחליף בשר פעם ביומיים, חימום הבית במידה מספקת,הוצאה חשובה לא צפויה, יציאה לנופש עם לינה של שבוע בשנה מחוץ לבית, החזקת רכב, מחשב, מכונת כביסה, קו תקשורת, טלוויזיה צבעונית

אלו הן תוצאותיו של המודל הסוציאל-דמוקרטי השבדי/סקנדינבי המבוסס על: א) ארגוני עובדים דמוקרטיים וגדולים במונחים יחסיים עם זכות שביתה רחבה, המכתיבים שכר מינימאלי יחסי גבוה ותנאי עבודה משופרים. ב) על נטל מס גבוה המלווה בשירותים ציבוריים רחבים ותשלומי העברה נדיבים. ג) על סקטור ציבורי גדול המעסיק בשבדיה כ-32% מהשכירים (כ-40% עם חברות ממשלתיות וקואופרטיבים צרכניים) והשולט ברוב ההון הפיננסי.

התוצאות הללו ניכרות גם בשטוקהולם, למרות שהיא כאמור שוויונית פחות מיתר שבדיה. האתגרים שהיא מייצרת עבור המודל הסוציאל-דמוקרטי השבדי גדולים יותר, ואם לא די בכך, ב-16 מבין 25 השנים האחרונות, שלטה בעיר קואליציית מרכז-ימין. זאת להבדיל משלטון סוציאל-דמוקרטי כמעט רצוף בגטבורג ובמלמו (העיר השנייה בגודלה והעיר השלישית בגודלה בשבדיה). לפני קצת יותר משנתיים שבה לשלוט בשטוקהולם קואליציית שמאל המורכבת מהסוציאל-דמוקרטים, הקומוניסטים, הירוקים, והמפלגה הפמיניסטית, שלא עברה את אחוז החסימה השבדי (4%), ברמה הארצית אבל כן צלחה אותו ברמה העירונית.

הן בשטוקהולם והן בשטוקהולם רבתי, למעלה מ 30% מהאוכלוסייה הם דור ראשון ושני למהגרים, (דור שני מוגדר כמי שנולד בשבדיה לשני הורים שנולדו מחוץ לשבדיה), וזאת לעומת כ 20% בכלל שבדיה. מתוך המהגרים למעלה 60% הם דור ראשון ושני למהגרים מאסיה, אפריקה וטורקיה. מדינות המקור המרכזיות הן: סומליה, אריתריאה, עירק, סוריה, אפגניסטן, אירן, וטורקיה. בקרב המהגרים מאירופה בולטות בעיקר מדינות יוגוסלביה לשעבר. כלומר, כמעט כל אזור עימות או סכסוך חריף תרם את חלקו להגירה זאת שמבוססת כמעט כולה על מבקשי מקלט מדיני במהלך 30 השנים האחרונות. הגירת העבודה בשטוקהולם מעטה יחסית (רובה ממזרח אירופה) ולרוב מבוססת על עובדים שמגיעים לתקופת עבודה קצרה למדי, ובוחרים רק במקרים מעטים להשתקע. בשטוקהולם קהילה לא קטנה מפולין ובפרווריה הדרומיים של שטוקהולם ובייחוד ברונה-גנסטה (שכונה בעיר סודרלייה), מצויה הקהילה הגדולה ביותר מחוץ לעירק, של עירקים נוצרים.

לפיכך, מבחינה חזותית אין כבר שום קשר בין הדימוי של שבדיה כחברה הומוגנית ו"בלונדינית" לבין המציאות בשטח, בוודאי בשטוקהולם. החברה מעורבת לחלוטין – ברכבת התחתית, בקבוצות של ילדי הגן/מעון, בבתי הספר וגם במקומות העבודה. למעט מספר שכונות במרכז העיר שבהן גרים יחסית מעט מהגרים ולמעט הקצה השני, רינקבי, טנסטה והוסבי שכמעט כל תושביהן מהגרים, יתר השכונות הן שכונות מעורבות עם בין 20% ל 50% מהגרים והשאר שבדים ותיקים. הפרסומות מכוונות גם הן לחברה רב גזעית עם זוגות "מעורבים" או דמויות "כהות" בתדירות גבוהה ובתפקידים דומים לאלו של דמויות "בהירות". בממשלת שבדיה 3 מתוך 24 השרות והשרים הם מהגרים דור ראשון או שני מאסיה אפריקה, (היו 4 לפני התפטרותו של שר השיכון השבדי). בשטוקהולם 12 מתוך 101 חברי מועצת העיר הם דור ראשון או שני למהגרים מאסיה/אפריקה.

רחוב ברובע טנסטה, שטוקהולם. צילום: cc by-xjy
רחוב ברובע טנסטה, שטוקהולם. רמת ההכנסה הממוצעת מעבודה של מהגרים ילידי אסיה/אפריקה וצאצאיהם נמוכה יותר מזאת של שבדים ותיקים. עם זאת, מדינת הרווחה מונעת פערים גדולים ומצוקה חומרית משמעותית צילום: cc by-xjy

למרות כל מה שנאמר עד כה, אין מדובר באידיליה. המהגרים בשבדיה משתתפים בממוצע פחות בכוח העבודה, מצליחים פחות מבחינה לימודית וחלק גדול יותר מהם בהשוואה לשבדים הוותיקים מצוי במצב של "מצוקה חומרית" או של "צפיפות דיור". נכון לשנת 2014, רק45% מהמהגרים ילידי אפריקה בגילאים 20 – 65 מועסקים לעומת 82% מילידי שבדיה. עבור ילידי אסיה הנתון הוא 51%. כתוצאה מכך גם רמת ההכנסה הממוצעת מעבודה של מהגרים ילידי אסיה/אפריקה וצאצאיהם נמוכה יותר מזאת של שבדים ותיקים. עם זאת, מדינת הרווחה מונעת פערים גדולים ומצוקה חומרית משמעותית. רק 8.7% מהמהגרים בשבדיה (דור ראשון ושני) היו בשנת 2014 "במצוקה חומרית", שיעור נמוך יותר מהממוצע הכללי של כל המדינות המתועשות, למעט נורבגיה, דנמרק, פינלנד, איסלנד, שוויץ ולוקסמבורג. רק 2.8% מהמהגרים היו במצוקה "חומרית חריפה", שוב שיעור נמוך יותר מכל המדינות המתועשת למעט אלו שהוזכרו פחות דנמרק. כמו כן, ניתן לראות כי אצל ילידי אסיה/אפריקה החיים בשבדיה למעלה מעשר שנים, אחוז המועסקים עולה משמעותית, ואצל החיים בשבדיה מעל ל-30 שנה, האחוז כמעט זהה לזה של ילידי שבדיה.

פערים קיימים כאמור גם בתחום החינוך, אך בתחום זה המצב בשטוקהולם טוב יחסית. השכונה בשבדיה עם התוצאות הגרועות ביותר מבחינת אחוז הילדים שבתום 9 שנות לימוד לא עומדים ברף הקבלה לתוכניות לימוד על יסודיות המוליכות לאקדמיה, היא הרגורדן בעיר מלמו. שכונה של 5,000 תושבים שכיכבה בסרטו של צבי יחזקאלי על ה"אסלאם הקיצוני" ושבה רק 49% עברו את הרף בהשוואה ל-87% בממוצע הארצי, ו-90% בקרב ילידי שבדיה. בשטוקהולם רבתי, השיעור הנמוך ביותר הוא בטנסטה עם 62% וזאת לעומת 97.9% בשכונה היוקרתית בעיר. עם זאת אחוז המגיעים בסופו של דבר ללימודים אקדמאיים, מבין מי שעברו את הרף בטנסטה, זהה לממוצע העירוני ועומד על 55% (לעומת 75% בשכונה היוקרתית בעיר). ברינקבי שהיא שכונת המהגרים המובהקת ביותר בשטוקהולם ובעלת רמת החיים הנמוכה בעיר, האחוז כבר עולה ל 75%, ומתוכם 61%, כלומר מעל הממוצע העירוני, ממשיכים ללימודים אקדמאיים. בהוסבי האחוז גבוה עוד יותר. 79.5% ומתוכם 59% ממשיכים ללימודים אקדמאיים. בשכונות המהגרים הבולטות מחוץ לתחומי העיר שטוקהולם כמו רונה, נורסבורג, אלבי ופיטייה אחוזי מעבר הרף גבוהים מבטנסטה, ועומדים על 67%, 74%, 77% ו-77% בהתאמה.

הפערים, יש לציין, אינם נובעים מחוסר משאבים. התקציב בבתי הספר וגני הילדים בשכונות המהגרים, לרבות בהרגורדן שבמלמו, עולים על הממוצע בשבדיה. מה שמפריע הוא לרוב אי ידיעה מספקת של השפה אצל מי שהגיעו לשבדיה בגיל מאוחר יחסית ואי ידיעת השפה אצל ההורים – גם מי שנולדו בשבדיה או הגיעו אליה בגיל צעיר. כאמור "מצוקה חומרית", היא מועטה מאוד גם אצל משפחות מהגרים. עם זאת בית ספר מוצלח במיוחד כמו ברינקבי או הוסבי מצליח להתגבר על הקשיים הללו, לפחות חלקית, מה שאינו המצב בעיר מלמו.

בעוד שבחינוך מצבה של שטוקהולם טוב, (הממוצע העירוני עומד על 89.6%, כלומר גבוה במקצת מהממוצע הכלל שבדי), בדיור הצפיפות בשטוקהולם גדולה יותר מבערים אחרות. צפיפות הדיר הממוצעת הן בשטוקהולם העיר והן בשטוקהולם רבתי, עומדת על קצת יותר מ-40 מ"ר דיור לנפש, (לשם השוואה הממוצע בישראל הוא כ 31 מ"ר לנפש), די דומה לממוצע השבדי. אבל התרכזותם בעיר של חלק ניכר מבעלי ההכנסות הגבוהות בשבדיה, יוצרת מחירים גבוהים לנדל"ן ופערים בדיור.

בשבדיה כולה רק 3.9% מהאוכלוסייה גרה במה שמוגדר כ"צפיפות דיור מוגזמת", (4 נפשות ומעלה לדירת 2 חדרים, 5 נפשות ומעלה לדירת 3 חדרים, 7 נפשות ומעלה לדירת 4 חדרים), לשם השוואה בישראל הנתון הוא 16% עבור כלל האוכלוסייה ו-39% עבור האוכלוסייה הערבית בישראל.
בשטוקהולם בכ-2.9% מהדירות שבהן חיים כ-5% מתושבי העיר, יש "צפיפות דיור מוגזמת". זה עדיין נתון טוב מאוד בהשוואה ללונדון, למשל, העשירה בממוצע משטוקהולם, שבה בכ-7% מהדירות שבהן חיים כ-10% מתושבי העיר, יש "צפיפות דיור מוגזמת" לפי סטנדרט דומה ואפילו מקל משהו בהשוואה לסטנדרט השבדי.

הפערים בין צפיפות הדיור בשכונה הכי פחות טובה בעיר, רנקבי, לשכונה עם צפיפות הדיור הנמוכה ביותר בעיר הם ביחס של 1 ל-2 ( 27.5 מ"ר לנפש ברינקבי לעומת 56 מ"ר לנפש בדיורגורדן), כלומר לא פער גדול במיוחד, (לדוגמה בחיפה הפער בין שכונת דניה לחליסה הוא 3.1 ל-1), אבל הפערים בשטוקהולם גדולים יותר מהקיים בשבדיה מחוץ ל-3 הערים הגדולות (הפערים בגטבורג ומלמו קטנים יותר גם הם, אבל לא באופן דרמטי). מחירי הנדל"ן בשטוקהולם גבוהים מאוד במונחים שבדים ומקשים על פתרון בעיית צפיפות הדיור, שלא בדרך של בניה מסיבית להשכרה. בנוסף עקב הפרטה בזמן כהונתן של עיריות מטעם המרכז ימין, ירד ב-25 השנים האחרונות אחוז הדירות השייכות לחברות הדיור העירוניות בשטוקהולם מ-28% ל-14% מתוך סך הדירות והבתים בעיר. גם סך הדירות להשכרה מטעם חברות פרטיות הנמצאות תחת פיקוח עירוני ירד מ-34% ל-23% בהתאמה. זהו שינוי גדול יותר כמעט מכל עיר אחרת בשבדיה. במקביל גדל דרמטית מספר הדירות הקואופרטיביות, שרבות מהן היו בעבר דירות להשכרה, בעוד מספר הבתים הפרטיים (וילות), נותר יציב.

הפערים בין צפיפות הדיור בשכונה הכי פחות טובה בעיר, רנקבי, לשכונה עם צפיפות הדיור הנמוכה ביותר בעיר הם ביחס של 1 ל-2 ( 27.5 מ"ר לנפש ברינקבי לעומת 56 מ"ר לנפש בדיורגורדן), כלומר לא פער גדול במיוחד, (לדוגמה בחיפה הפער בין שכונת דניה לחליסה הוא 3.1 ל-1), אבל הפערים בשטוקהולם גדולים יותר מהקיים בשבדיה מחוץ ל-3 הערים הגדולות (הפערים בגטבורג ומלמו קטנים יותר גם הם, אבל לא באופן דרמטי)

בשבדיה – לצד בתים פרטיים – קיימים 3 סוגי דירות, דירות להשכרה בבעלות ציבוריות, שמחירן ואיכותן מפוקחים והחוזה בהם הוא בלתי מוגבל בזמן, דירות להשכרה מחברות בבעלות פרטיות המצויות תחת אותם כללים אך לעיתים הפיקוח עליהן מעט רופף יותר מדירות ציבוריות, ודירות קואופרטיביות, ששייכות לקואופרטיב דיור, ושאותן ניתן למכור או להוריש, אך לא ניתן להשכירן, אלא באישור הקואופרטיב ורק לתקופות קצרות. המחסור בדירות להשכרה יצר בשטוקהולם תור לדירות להשכרה, שיכול להמשך לעיתים שנים, אלא אם מדובר במי שיש לו קדימות מסיבות סוציאליות. עם זאת מי שנכנס למערכת הפתוחה בעצם לכל תושבי שבדיה (כל שבדי שמלאו לו 18 יכול להירשם לדירה להשכרה ולהיכנס לתור בכל עיר), ישלם על דירת 3 חדרים בשטוקהולם, בסביבות ה-5,000 ש"ח לחודש כולל הסקה, מים ואחזקה (בשבדיה אין ארנונה), כאשר השכר החציוני למשרה מלאה עומד בשבדיה על כ-14,000 ש"ח לחודש (ובשטוקהולם על יותר).

מחירי הדירות הקואופרטיביות בשטוקהולם עלו דרמטית בעשרים השנים האחרונות. בשכונות היוקרתיות ביותר של שטוקהולם, מחיר דירת 4 חדרים יכול לנוע על בין 4 ל-5 מיליון ש"ח (דומה לצפון ת"א), וגם בשכונות הזולות ביותר המחיר יהיה מעל ל-1 מיליון ש"ח. זאת כאשר מיליון ש"ח הוא המחיר הממוצע ברוב הערים הבינוניות בשבדיה. המחירים עלו גם כתוצאה מהריבית האפסית שיתכן שיצרה בשטוקהולם "בועת נדל"ן". אחת התוצאות של מחיר הדירות הקואופרטיביות והתור בדירות להשכרה, היא שבחלק מהחברות הפרטיות להשכרה, מתקיים "שוק שחור" פלילי להשכרה של דירות תמורת "דמי תיווך", תוך עקיפת התור. בחלק מהשכונות היוקרתיות במרכז העיר גם לא נותרו כמעט דירות להשכרה מאחר והחברות הפרטיות העדיפו להפכן לדירות קואופרטיביות, ועיריות בשליטת המרכז ימין פעלו גם הן "להרוויח" ממחירי הנדל"ן והפכו דירות ציבוריות לקואפרטיביות. אלו הן גם במידה רבה השכונות "הלבנות" של שטוקהולם שכמעט שאין בהן מהגרים. עם זאת כדאי לציין כי מדובר בשכונות מעטות בעיקר ברובע אוסטרמלם שבמזרח מרכז העיר. הקואליציה השמאלית ששולטת בעיריית שטוקהולם בשנתיים האחרונות, מנסה לשנות את המגמה באמצעות בנייה מסיבית יחסית של דירות קואופרטיביות ודירות להשכרה.

אוסטרמלם. רמת אחזקה גבוהה מאפיינת את כל השכונות בשטוקהולם, מרינקבי ועד לשכונות של אוסטרמלם. צילום: cc by-Michell Zappa
אוסטרמלם. רמת אחזקה גבוהה מאפיינת את כל השכונות בשטוקהולם, מרינקבי ועד לשכונות של אוסטרמלם. צילום: cc by-Michell Zappa

רמת אחזקה גבוהה מאפיינת את כל השכונות בשטוקהולם, מרינקבי ועד לשכונות של אוסטרמלם. גם האווירה, לפחות בשעות היום נינוחה יחסית וגם ברינקבי מסתובבים לא מעט שבדים וותיקים בשעות אלו. כמו כן הטלוויזיה השבדית הממלכתית, (המובילה ברייטינג בשבדיה), פתחה משרדים ברחוב הקניות החדש שנבנה בשכונה. עם זאת, בשעות הערב, אדם "בהיר" ברינקבי די יבלוט.
קיימת פשיעה הכוללת מעשי בריונות וסחר בחשיש. סקרים של המשטרה השבדית מצביעים על רינקבי, טנסטה, הוסבי והסלבי-גורד (האחרונה דווקא אינה שכונת מהגרים ונחשבת לשכונה ממוצעת למדי), כשכונות שבהם אחוז גבוה של תושבים (בין 20% ל-22%) דיווח על תחושת חוסר ביטחון בעיקר בשעות הלילה. למרות זאת, עובר האורח הממוצע, כמוני למשל, יכול לחוש ואף חש, די בטוח בשכונות אלו, ודאי בשעות היום.

עיריית שטוקהולם הנוכחית מצהירה על רצון לייצר סולידריות החוצה גבולות של תרבות ומוצא בשטוקהולם. עיר שבזכות עושרה ובזכות היותה חלק ממדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, ערוכה לכך יותר מרוב הערים הגדולות באירופה. האתגרים, כאמור, בהחלט קיימים. אך אם תצליח בכך עיריית שטוקהולם, זה בהחלט יכול להיות מסר לימין הקיצוני העולה באירופה, ימין קיצוני שלפחות בשטוקהולם הנו חלש למדי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גל

    אוי הנאיביות …

  2. כפיר שרלין

    כתבה מגמתית וקצת ילדותית. הכותב מצייר אידיליה הקיימת רק במוחו, ומי שמראש רצה להאמין מוצא בה נחמה. היא מדוייקת בערך כמו לכתוב על ההצלחה הכלכלית המסחררת של ונצואלה או ברה"מ. שם הכלכלה לא מצליחה, בשוודיה הכלכלה לא סוציאליסטית.

    הכלכלה בשוודיה בעלת מאפיינים קפיטליסטים מאוד:
    רגולציה אפסית.
    חינוך מופרט (!!!!) בשיטת התלושים.
    שיעור חוב תוצר נמוך.
    הפרטות. (שיעור הסקטור הציבורי נמוך בחצי מהמצוין במאמר).
    אפס שביתות ואיגודים מרוסנים.
    שיעור מס חברות נמוך בהרבה מישראל.

    הכל חארטה. פחות מדינה = יותר רווחה.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    צריך לקחת בחשבון ששבדיה כבר כ200 ש. לא היתה מעורבת במלחמה. זה כשלעצמו ללא משטר ששואף לרמה מתקבלת על הדעת של שויוניות לא מבטיח שגשוג. שכנותיה נורבגיה ופינלנד כן סבלו במלה׳׳ע 2 והיו עניות יותר אך לנורבגיה שיחק המזל עם גלוי הנפט בים הצפוני והיא אכן השתמשה בעושר בחכמה בכך שהיא חוסכת חלק ניכר ממנו לדורות הבאים. פינלנד למרות שהפסידה את קארליה במלחמת חורף 40׳ עם רוסיה, הצליחה לשמור על עצמאות תמורת ניטרליות ובחריצות תושביה גם קלטה את פליטי קארליה וגם שגשגה כלכלית. ההוצאות הביטחוניות -צבאיות הן שמוטטו את המשטר הבולשביקי. כך שגם שינוי המשטר החברתי ללא סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני לא יאפשר רמת חיים סקנדינבית.

    1. עמי וטורי

      כפיר שרלין, בורות היא לא משהו להתגאות בו.
      בשבדיה 32% מהשכירים עובדים בממשלה המרכזית/במחוזות או ברשויות המקומיות. כ 40% יחד עם חברות קואפרטיביות וחברות בבעלות ממשלתית. זה לפי הלמ"ס השבדי. בישראל במדינה/רשויות מקומיות/ חברות ממשלתיות ומלכ"רים ממלכתיים, (אוניברסיטאות וקופות חולים) הנתון הוא כ 20% לפי הלמ"ס הישראלי.
      בשבדיה רשת תחנות הדלק הגדולה במדינה היא קואפרטיב צרכנים.
      רשת הסופרמרקטים הגדולה במדינה היא קואפרטיב צרכנים.
      חברת הביטוח השניה בגודלה היא קואפרטיב בשליטת ארגוני העובדים והיא גם בעלת גרעין השליטה בבנק השני בגודלו בשבדיה.
      בניגוד לישראל למדינה יש עדיין יחד עם ממשלת פינלנד את השליטה בחברת התקשורת הגדולה במדינה, בחברת התעופה הגדולה במדינה יחד, (עם נורבגיה ודנמרק).
      כל חברת החשמל הגדולה במדינה, כל תשתית הרכבות וחברת הרכבות הגדולה במדינה, כל חברת הדואר, כל רשת ההולכה לחשמל, מרבית נמלי הים ומרבית נמלי התעופה, קרוב ל 20% מהדירות, וגרעין שליטה בבנק ובחברת הביטוח הגדולים במדינה גם הם בידי המדינה.
      לעניין זכות שביתה וארגוני העובדים, מצורף קישור, תקרא מהי זכות השביתה בשבדיה. אולי תחכים?
      http://www.asi.is/media/7581/Strike_rules_in_the_EU27.pdf
      שיעור החברות בארגוני העובדים בשבדיה הוא כ 70% ו 90% מכוסים ע"י הסכמים קיבוציים ברמת מקום העבודה ואו הענף.
      בישראל לצערי רק כ 20% חברים בארגוני העובדים והסכמים קיבוציים מכסים רק בין 30%- ל 50%, (תלוי איך מתייחסים להסכמים הענפיים הבלתי נאכפים בשמירה ניקיון וכ"ד).
      בשבדיה הבטיחות היא בניהול בלעדי של ארגוני העובדים.
      בכל חברה בע"מ עם יותר מ 25 עובדים האיגוד רשאי למנות 2 דירקטורים לפחות, בחברות עם מעל 1000 עובדים 3 דירקטורים.
      קביעות מתוקף חוק חלה על 83% מהשכירים.
      כל המידע העסקי של החרה צריך להנתן גם לארגון העובדים המקומי, וישנה פרוצדורה מקיפה במקרה של צמצום בפעילות העסק שמצריכה הליך מראש שאורך קרוב לשנה.
      ההון בקרנות הפנסיה שבשליטת ארגוני העובדים ואו הממשלה שווה ללמעלה מ 60% מהתוצר. בישראל הוא שווה בערך ל 2-3%. לכל הקרנות הללו קוד השקעות האוסר עליהן להשקיע בחברות שמפרות זכויות עובדים או אמנות סביבתיות.
      לגבי חינוך מופרט. א – כ 80% עד 90% מהילדים לומדים בבתי ספר של הרשות המקומית.
      ב – מה שנקרא בשבדיה "חינוך עצמאי" הוא פחות פרטי מרוב החינוך העל יסודי בארץ (אורט, עמל, ריאלי, לאו בק ושאר בעלויות). אין תשלומי הורים בכלל, תכנית הלימוד זהה, אותו הסכם קיבוצי לעובדים ואין סלקציה בקבלה.
      נטל המס הכולל בשבדיה למעלה מ 50% מהתוצר בישראל פחות מ 40%. ההוצאה הציבורית האזרחית היא למעלה מ 50% תוצר. בישראל פחות מ 35%.
      מס הכנסה שולי נע בין 55%- ל 58% תלוי ברשות המקומית, מס על רווחי הון הוא 30% ללא פטורים כך שעם מס חברות זה אומר נטל מס אפקטיבי של כמעט 50%.
      יש מס ירושה שלא קיים בארץ ומס על ההון העצמי שלא קיים בארץ.

      אני לא יודע מה אתם מספרים לעצמכם במסגרת התל"ח בהנחה שאתה חלק מהחבורה הזאת. אבל אני מציע לך בעדינות לא להתבסס על כל מיני מקבילות שלהם בחו"ל.

  4. ליכודניק

    מעניין, תודה!

    לעניין מחירי הדיור, חשוב לזכור כי בשבדיה הריבוי הטבעי מעט שלילי (~1.9 ילדים לאישה), כך שכל הזמן מתפנות שם דירות של שבדים זקנים שהולכים לעולמם; מה שאין כן בארץ (~3 ילדים לאישה- כל הזמן צריך עוד דירות).

  5. אדיר

    כמה זמן המתנה לדירה להשכרה יש בשטוקהולם? שמעתי שכמה עשרות שנים