יורקים על הכובש וגם נזכרים שהוא אבא של רובנו

גם כאשר בדיכוי עסקינן, ההגמוניה הצפון אמריקאית שולטת בשיח – הזווית הלטינית על ״יום גילוי אמריקה״ שצוין בשבוע שעבר
אלדד לוי

סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

ה-12 באוקטובר הוא היום שבו מציינים ביבשת אמריקה את גילוי אמריקה. אבל במקום לכתוב עוד מאמר על הזווית של הדיכוי הקולוניאלי בצפון אמריקה, אני רוצה לתת את הזווית החסרה לדיון הזה, הזווית הלטינית – כי מתברר שגם כאשר בדיכוי עסקנן, ההגמוניה הצפון אמריקאית שולטת בשיח.

במדינות רבות באמריקה הלטינית ובמקסיקו בפרט, ה-12 באוקטובר נקרא "El Dia de la Raza" – היינו, "יום הגזע". אם אתם נעים בחוסר שקט למשמע השם, זה כי רוב התפיסות שלנו על המושג "גזע" נגזרות באופן ישיר מהתהליכים ההיסטוריים של גזע במאה ה-20 באירופה, וכמובן מהאופן שבו אמריקאים נוטים לדבר (או לא לדבר) על המונח – ולא נניח מהתובנות הלטיניות על המושג. ההבדל בין השמות לא סמנטי בכלל: בעוד שבשטחים שהיום שייכים לארה"ב ולקנדה, הכוח הקולוניאלי הלך והחריב את האוכלוסייה המקומית תוך התיישבות וייבוא עבדים מאפריקה, הכוחות הקולוניאליים הספרדים ראו בהבנה וייתכן שאף עודדו את המיזוג בין הספרדים ל"אינדיאנים" (עוד מושג גזעי שזוכה לדיון הרבה יותר מורכב לטעמי באמריקה הלטינית).

מדוע? ישנן סברות שונות: ההרכב הדמוגרפי של מתיישבים מאנגליה, הולנד וצרפת שהגיעו לצפון אמריקה – בעיקר משפחות וזוגות נשואים, לעומת ההרכב הספרדי – רווקים, הרפתקניים שבחרו נשים מקומיות; יש מי שתולים זאת בהבדלים בין המסורות הקתוליות והפרוטסטנטיות. יש מי שטוענים שהמתיישבים בצפון אמריקה פגשו אוכלוסייה ילידית דלה יותר וכפרית ואילו הספרדים פגשו אוכלוסייה מסיבית, עירונית ובעלת מבנה חברתי מורכב יותר. איני יודע לבטח, אך עובדתית, בעוד שסיפורים רומנטיים בסגנון פוקהונטס היו יוצאי דופן באמריקה הצפונית, במקסיקו הן הפכו להיות ההסדר החברתי הנפוץ ביותר.

רגע, שלא יהיו פה אי הבנות ורומנטיזציה: הספרדים אכן השמידו בשיטתיות את החברה הילידים במקסיקו. הם חמסו אדמות, שיעבדו המונים, ניצרו בכוח וניתצו מקדשים, רצחו, אנסו ובתמורה להכנסת אורחים (זמנית) של המקומיים הביאו מגיפה של אבעבועות רוח. אבל הם גם, מה לעשות, התערבבו עם המקומיים ויצרו זהות היברידית חדשה שבסופו של דבר תורגמה לבסיס הכי ראשוני של הלאומיות המקסיקנית והלטינית. הסיפור הזה מודגם בצורה הטובה ביותר על ידי הרנן קורטס – הכובש האכזרי והשנוא של מקסיקו שהשמיד את האימפריה האצטקית של קווטמוק שהוא גם, טפו, האבא של ראשוני המסטיזוס (המעורבים) כאשר הביא ילדים לעולם עם המתורגמנית והיועצת הילידית שלו שניתנה לו כשפחה – מלינצין (La Malinche).

Malintzin
Mural by Diego Rivera (detail), Palacio Nacional de Ciudad de México, 1945

דבר זה יצר מערכת מורכבת מעוגנת בחוק של קאסטות אתניות, שספרדים וילדיהם עמדו בראשה, מעורבים אחריהם ובתחתית ילדים ועבדים שחורים. במבנה החברתי של צפון אמריקה לא היה מקום לילידים, במבנה החברתי של אמריקה הלטינית הייתה היררכיה ברורה והיה דיכוי, אבל נמצא מקום למי שלא לבן. שוב, אי אפשר להקל בכך ראש: האליטות המעורבות היו דווקא אלה שעיצבו במידה רבה את תחושת הזהות הלאומית שהביאה לשחרור מהספרדים. אל המפגש הגזעי בין ספרד לקבוצות הנאהוה, המאיה והפורפצ'ה נוצקו אינספור סמלים: בתחילת המאה ה-20 הפילוסוף חוסה וסקונלוס כותב את "הגזע הקוסמי", בו הוא מתאר את העירוב בין ספרדים לאינדיאנים כלידתו של גזע חדש, חזק יותר, דיאלקטי, שמערב את כל מה שטוב בין הגזעים הישנים. מקסיקו עברה לחגוג את המעורב תוך שהיא מכירה בפשעי הספרדים. גם וגם. פשוט כי לא הייתה ברירה.

עד היום קבוצות ילידות במקסיקו סובלות מאפליה, מגזענות, מאלימות. העלייה של הספאטיסטס היא העלייה של התקוממות של מעמד ילידי. רצח 43 הסטודנטים הוא רצח שמבוסס גם על אתניות ומעמד. אבל, על מנת שלא להותיר את הבמה לפרשנות הצפון אמריקאית ולאופי הייחודי שהיה לקולוניאליזם שם, כדאי לספר גם על מבנים חברתיים אחרים שהתקיימו תחת כיבוש אירופאי ושיצרו חברות ופרשנויות אחרות שבה יורקים על הכובש וגם נזכרים שהוא אבא של רובנו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    בארה׳׳ב בחוגים הליברליים לא חוגגים את יום קולומבוס. באמת בצפון אמריקה שנשלטה ע׳׳י פרוטסטנטים שבעצמם נמךטו מרדיפות דתיות בוצע ג׳נוסייד כמעט טוטלי של הילידים, כיום המונח העמים הראשונים. מטרת הספרדים היתה השלטת האמונה הקתולית וקלטו את מי שהתנצר . האוכלוסיה שם הצטצמה מאוד עקב המחלות שלילידים לא היה חסינות נגדם. הסיפיליס שהם תרמו לפחות הביא הנאה לפני שתפרצו התופעות הקטלניות. כשהיינו בספרד ב1992 וגם ,,חגגנו 500ש. לגירוש ספרד׳׳ נפגשנו בהפגנה של פעילי זכויות אדם שנשאו שלטים :perdon america׳׳ אבל בעצם לאצטקים ולאינקא לא היה יתדון מוסרי הפ הצנהגו כלפי שכניהם החלשים בדיוק כפי שהקונקיסטדורים התיחסו אליהם .