• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

תאמר נפאר נחוץ במאבק על זכויות אדם

בסופו של דבר עיריית חיפה לא נכנעה למירי רגב, שיש לה חשבון לא סגור עם נפאר, ולא ביטלה את הופעתו של הראפר הפלסטיני בשל התירוץ המוכר של הסתה. מה צריך לקרות כאן כדי שנלמד לחלוק אלה עם אלה נרטיבים ולדבר עליהם בדרך פשוטה ופתוחה, גם באמצעות האמנות
יאסר אבו ערישה

בסיוע קטן של חבר שעובד בשגרירות צרפת, זכיתי בכניסה חינמית ודיפלומטית להקרנת סרט צרפתי שמשתתף בפסטיבל חיפה לסרטים. הסרט נסב סביב סיפור הבריחה של הילדה היהודייה פאני בחברת עוד שמונה ילדים מצרפת שנכבשה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, אל שווייץ.

פאני בן-עמי (שתיבדל לאריכות ימים) גיבורת הסיפור ״הריצה של פאני״ עלתה לבמה בתום הסרט, וממרום גילה שחצה את העשור השמיני, היא נעמדה מול הקהל המריע, צלולה וברורה. לצדה עמדו בוכיות ונרגשות, הבמאית ומפיקת פסטיבל חיפה לסרטים. בן-עמי נשאה דברי סיכום לאחר הקרנת הסרט שהיה עשוי היטב בכול הרמות, דבר שגרם לי לעקוב אחר כל סצנה בעניין רב, אני לא מבקר סרטים מיומן ולא שזה לא קורה לי בכל צפייה של סרט כמעט, אלא שככל שהסרט שאני צופה בו קשור לתקופה ההיא, למלחמה, לשואה ולזוועות, אני נהיה יותר ויותר ממוקד ומרוכז בהתרחשויות. שמחתי לראות את פאני, בריאה, חזקה, שלמה ושמחה, וכשהחלה לדבר, הייתי כולי כאפרכסת.

הקשבתי לה ולא שלטתי בדמעות, לא רציתי לשלוט בהן כשאמרה משפט שהעביר בי צמרמורת ״אני מקדישה את הסרט לכול הילדים שהיום לא שורדים במלחמות שווא, ואלה ששורדים בלי הוריהם, תשמרו על הילדים שלכם״. לרגע חלפו לי מול העיניים בסרט נע ומהיר, ילדים; ילדים מכול העמים והגזעים, ילדים בכול מקום ביקום, ילדים פצועים, ילדים הרוגים, ילדים יתומים, ילדים במחסומים, ילדים רעבים וילדים שהופגזו פעם אחת ושרדו ומתחננים שלא יופגזו שוב. פאני שהייתה ילדה וברחה מהתופת ומהכדורים השורקים סמוך לפניה הקטנות והעגולות, רואה את הילדים האלה בכול מקום, רואה אותם בעצמה וברוחה ורואה אותם בכל כלי תקשורת אפשרי.

כשסיימה את דבריה הייתי הראשון למחוא כפיים, המחיאות העוצמתיות האלה שסחפו אחריהם עוד כ-200 איש, רק אדם בלי לב יכול לא לגלות אמפטיה כלפי השואה של היהודים, רק אדם בלי לב יכול להתכחש לנרטיב המדמם מיליוני בני משפחה יהודים. כשיצאתי מהאולם לקחתי נשימה עמוקה מהאוויר החיפאי שאני כל כך אוהב ומכיר, אך הוא היה זר לי הפעם. לא יכולתי לא לחשוב על הראפר תאמר נפאר בתום הסרט, זו אותה עיריית חיפה שאני כרגע מתארח בפסטיבל שהיא מארגנת, ואותה עירייה שמתוכננת לארח הופעה של הראפר והשחקן תאמר נפאר, אך שרת התרבות והספורט מירי רגב, שלה חשבון לא סגור עם נפאר, החליטה ללחוץ על ראש העיר חיפה לבטל את הופעתו, עם התירוץ הכה מוכר: הסתה.

עקבתי אחר החדשות, ההאשמות, העקשנות של תאמר והסטטוסים שלא נגמרו, ונשמתי לרווחה כשבשעה מאוחרת, הודיע תאמר שהוא מופיע, ככל הנראה בלי בעיות, זאת על פי הודעת העיר חיפה. או אז עיכלתי והבנתי, בוודאי שאין כוח שיצליח לגרום לי -אישית- לא להרגיש את כאבם של היהודים בשואה, אך ייקח לנו זמן עדיין להרים את הקול ולחלוק אלה עם אלה נרטיבים, לדבר על הנרטיבים שלנו בדרך לא מחייבת, בדרך פשוטה ופתוחה, שנכיר את הכאב בדיוק כמו בטיפול אצל פסיכולוגית ונמצא דרכים אמיתיות לרפא אותו, אחת מהן זו דרך האמנות והמוזיקה.

אך במקום זאת, כל עוד השעה לא כשרה ובמקום שבו דיבור על הנרטיב הפלסטיני ועל הכיבוש נחשב כהסתה, במקום שבו שיח על הנכבה שהייתה והנכבה שנמשכת ועל אפליה נחשב כטרור במקרה הטוב, אמנים כמו תאמר נפאר דווקא נחוצים במאבק האזרחי על זכויות אדם, והם עדיין נאלצים להילחם על מקום במזבחי האמנות שמתהדרים בעשיית צדק, בייצוג הולם ודיון בסבל של המדוכאים בעולם, כמו למשל בפסטיבלי חיפה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    מירי רגב כמקדמת מכירות של נפאר ודרוויש.
    אילמלא מלחמתה העיקשת בסתימת פיות ובקביעת קריטריונים על פי מי שאינו "מרגיז" אותה – מי היה יודע על קיומם. על זאת נתונה תודתי לה והציבור הערבי צריך לשאת אותה על כפיים ( אפרופו כפיים ). שוב היא נתנה לזועבי לנצח.

    1. ג. אביבי

      הזוי.
      "אילמלא מלחמתה העיקשת…. מי היה יודע על קיומם"?
      על דרוויש לא שמעו לפחות כמה מיליוני בני-אדם? שמע דןשצ'יק, אתה עדיין לא מפסיק להפתיע.
      מזלך, שמרוב בורות אתה לא רואה עד כמה אתה "גאון".

  2. איזי גור

    חרף הידיעה הברורה כי התגובות, ובכל אמצעי התקשורת למיניהן, אינן שוות אפילו את השניות, או הדקות, המתבזבזות על כתיבתן, כמי שחי בתקופה בה עלה היטלר לשלטון, הבעיר אש וזרע הרס ומוות בעולם, אין אני יכול שלא להיזכר ולהשוות.וימתחו עלי חזנים בעלי מלתעות וצללים עבי בשר ורגבים מרי נפש ובני עט מרעילה, ביקורת וימרחוני בזפת ויגלגלוני בנוצות ויאחלו לי מיתה מהירה ועדיין רואה אני כיצד הולכת המדינה ומתדרדרת אל התהום אליו הגיעו איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית.
    ובטרם תרימו עלי קול ותפצחו בזעקות, אודה- נכון, עדיין יש הבדל בין אותם משטרים ארורים לבין זה שלנו. אז פעל ההמון המוסת, הפרוע והרצחני, בחסות ובמצוות הממשלות,
    אי לכך ארשה לעצמי לשאול אותְך, אותָך ואתכם, והיה והממשלה, המאוד, מאוד, מאוד דמוקרטית, תחליט להקים מחנות ריכוז ול"שכּן" בהם מלשינים, מוסרים, ערבים וכל מי שנחשב בעיני מירי כאויב, האם תסכים לשמש כשומר במחנה?
    ואוסיף ואשאל והיה והממשלה תצווה עליך לכרות בורות ענק ו…
    ואתה רשאי לחרף ולגדף ולקלל אותי כאוות נפשך ועדיין כך זה החל שם ואז. כך בדיוק.

    1. שלום

      התשובה על שאלתך ברורה ומיושמת גם כיום: הממשלה בנתה מחנה ריכוז למבקשי המקלט מאריתראה ודרפור, ורבים-רבים עובדים שם ומיישמים את המדיניות הגזענית הנפשעת. אז כן, המציאות מוכיחה שתמיד יש מי שנוהרים אחרי השררה ולא יהססו למלא כל פקודה בלי היסוס.

  3. דפנה

    ליאסר, תודה על מאמר חשוב, רגיש ומרגש.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    אכן בושה היא לנו שאנחנו ברובינו בגדול מתעלמים ממאירועי ג׳נוסייד ורדיפות של אחרים ופעמים רבות אף ישראל עוזרת לעריצים תמורת בצע כסף או תמיכה פוליטית. שלא לדבר על הסבל הנמשך שגרמנו וממשיכים לגרום לפלסטינים. ותפסיקו למחזר את ,, הם לא קבלו את המלצת עצרת האו׳׳מ על חלוקה ב1947׳׳ למה היו צריכים לקבל ולמה היו צריכים לשלם את מחיר השואה שגרמה לנו אירופה? די לצביעות כמה החלטות או׳׳מ ישראל הפרה ולכמה מלחמות מנע היא יצאה?

    1. דןש

      מדוע לדעתך לא מגיע לבני ישראל מדינה אמיתית משלהם ? ואם אכן מגיע – המקום הטבעי הוא ארץ ישראל בו הפכנו ממשפחה לשבטים (ולעם ? ), כאן התפתחה התרבות שלנו והיא משוזרת בהיסטוריה שלנו. אין שום מקום אחר בעולם – לא בירוביג'אן ( באדיבותו של סטלין) ; לא אוגנדה ( כאחת ההצעות בקונגרס הציוני ); לא בארגנטינה ולא בקנדה ( שם החלו גישושים להקמת מדינה ).
      תחילתה של המדינה החלה לרקום עור וגידים, שנים רבות לפני עליית הנאצים. נכון שהבריטים לא עשו זאת מאהבת ציון אלא משקולים קולוניאלים שלהם – חבל שהיהודים לא "קפצו על המציאה" וחיכו לנאצים ולדחיית העולם כדי לממש ולפתח אותה.
      החלוקה השאירה בידי הפלסטינאים את מרביתה של ארץ ישראל המערבית וגם הם החמיצו את ההזדמנות להקים מדינה. אפילו מאוחר יותר בתקופת השלטון הירדני והמצרי נמנעו הפלסטינאים להקים בעבורם מדינה.
      אני מכיר שבשל "פיספוס" היסטורי, הפלסטינאים צריכים לשלם את מלוא המחיר. אף פעם לא מאוחר מחובתה של מדינת ישראל, להכיר בסבלותיהם של הפלסטינאים לאפשר להם להקים את מדינתם לצדנו. "פיספוס" הפעם יהיה "פיספוסם" של שני הצדדים.

  5. א

    הייתי שמח לדעת אם היית כותב על "לחלוק נראטיבים" אם היה עולה זמר יהודי ושר על טרנספר לכל הערבים ככה בכיף שלו. אבל זמר ערבי שיורק על יהודים ומאדיר אדם שקרא למחיקת מדינת ישראל והריגת יהודים זה סבבה.