• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

נמאס לה מזה שהוא מנצח את השיטה

היא רוצה להקים קול צעקה כזה שינפץ את כל פסלוני הזהב השקריים שלו ויהדהד באולמות ויגבר על כישרון המשחק שלו ועל הפרסום והתהילה. אולי בעתיד יחשבו פעמיים אם להעניק לו פרס או אפילו למחוא לו כפיים

בזמן שהיא אספה את השברים וניסתה לחזור להיות מי שהיא רוצה להיות, הוא קיבל תפקיד חדש בסרט. ככה שני מסלולי החיים שלהם התקדמו לאיטם במישורים נפרדים. במישור שלה היא הלכה במשך שנים לאחר מכן עוד לטיפולים וניסתה לעשות צעדים כלשהם על מנת להתגבר או לפחות להתקדם הלאה, והוא היה מטפס במהירות בכל שלבי הסולם.

בעיר אחרת, לא רחוק משם, מישהי אחרת סירבה ללכת לטיפול. היא העדיפה לקבור את הכאב הכי עמוק שאפשר ולא לגעת בזה כלל. מדי פעם היא פתחה עיתון וקראה על סדרה חדשה שלו ושמעה שוב ושוב איך כולן מהללות אותו. היא היתה מעדיפה לא לקרוא את זה כמובן, אבל הרגישה שלא מצליחה לשלוט בעצמה כל פעם שראתה את פניו בעיתון. בכל פעם מחדש קיוותה שהנה, אולי הפעם הדברים ייצאו החוצה ומשהו ישתנה. אולי מישהי חזקה ממנה הצליחה לומר משהו, וכל פעם מחדש נשבר לה הלב כשהבינה שמדובר בעוד כתבת שער סתמית שקיבל.

ברחוב אחר מישהי אחרת עוד היתה רואה אותו מדי פעם, כמובן מבלי שרצתה בכך, אבל הוא פשוט היה בכל מקום. בכל סט של סרט קולנוע, בכל אולפן. והיא לא רצתה לוותר על העבודה שלה כמאפרת. זה הדבר היחיד שהחזיק אותה עם הראש למעלה והיא לא היתה מוכנה לתת לו לנצח. אבל כל פעם שנפגשו מחדש היא הרגישה שהוא בכל זאת טיפה מנצח. לא אותה אישית אלא באופן כללי יותר. כאילו הוא מנצח את השיטה. על סט אחר, שחקנית צעירה שמעה כבר שמועות והחליטה להתרחק ממנו. בכל פעם שנשמעה המילה ״קאט״ היא פשוט הלכה לקצה השני של החדר. אף פעם לא ישבה קרוב מדי. אף פעם לא פיתחה שיחה מעבר ל״בוקר טוב״.

כששמעה את השמועות לראשונה, התלבטה אם להסכים לשחק לצידו. זו היתה לה החלטה קשה להסכים לבסוף, ועד עכשיו היא מרגישה לא שלמה איתה במאה אחוז. מצד שני, היא מרגישה שלא היא צריכה להיענש על מה שהוא עשה. בכל זאת, לאחר שהסתיימו הצילומים, הבטיחה לעצמה שלא תעשה את זה שוב. הפחד פשוט לא שווה את זה. אבל מסתבר שהוא ממילא כבר דאג לכך שהיא לא תשחק יותר לצידו. בסופו של דבר היא דווקא קיבלה תשבוחות על המשחק שלה בסרט אבל מבחינתו זה בוודאי לא היה העניין.

בערב אחר, אחרי שהשמועות הפכו לחקירות והיו לכתב אישום, הודיעו על זכייה שלו בפרס על משחקו בסרט חדש. והיא הרגישה כאילו תקעו לה סכין בלב ואחרי זה עוד שאלו אותה אם היא לא קצת מגזימה. היא כבר התרגלה לכך שכל מה שעשה לא פגע בקריירה המשגשגת שלו. אפילו לא הופתעה כששמעה שהוא משחק בסרט חדש. אבל מפה ועד פרס… פרס הוא דבר הוקרה שניתן כדי לשבח ולרומם את מקבליו ואילו ההתנהגות שלו היתה כל כך רחוקה מסרגלי התשבוחות וההוקרה. נכון, אמנם לא בה הוא פגע והיא עצמה לא פגשה אותו מעולם, אבל עצם ההוקרה הציבורית פגעה בה, בייחוד מאחר שהיא יודעת בדיוק מה מרגישות כעת הנשים שנפגעו ממנו, בזמן שהוא מקבל פרסים והן צריכות לאסוף את השברים. ונמאס לה לשתוק.

היא לא מוכנה להמשיך להיענש בזמן שגברים שפוגעים מקבלים פרסים. היא לא מוכנה לשתוק יותר. היא רוצה להקים קול צעקה כזה שינפץ את כל פסלוני הזהב השקריים בהם זכה לאורך השנים ושבכל אולמות הקולנוע תהדהד אותה צעקה רועמת עד כדי כך שכל הצופים והצופות ידירו רגליהם מהאולמות, כי הצעקה תגבר על כישרון המשחק שלו ועל הפרסום ועל התהילה שלו. אולי הצעקה הזו תיחרט איכשהו בזיכרון הציבורי ובעתיד יחשבו פעמיים לא רק לפני שיתנו לו פרס, אלא אפילו לפני שימחאו לו כפיים, לפני שילהקו אותו לתפקיד חדש בסרט ולפני שיפטרו מישהי מעבודתה בתיאטרון, רק מפני שכך הוא ביקש, ולפני שיגידו שחובה להפריד בין התנהלות מקצועית לאישית. בשביל אותן נשים, תהיו בטוחים, הכול אישי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. א

    פשוט הזוי. היא מוכנה שימשיך לעבוד ולא מוכנה להתעמת איתו אבל דורשת שאנשים אחרים שמעניקים פרסים יענישו אותו בשמה כשהיא לא מוכנה לעשות כלום. אולי מחר היא גם תדרוש שהאנשים בסופר או המלצרים במסעדה ידברו אליו לא יפה? אם היא רוצה להעניש אותו שתלך למשטרה.

    1. שלום

      ומה בדיוק תעשה המשטרה? תמרר לה את החיים ותחמיר את הסיוט שהיא חווה.
      ההחלטה להעניק פרס לאדם שעומדת נגדו חקירה פלילית היא בגדר מעשה נפשע, זו החלטה של טמטום מוחלט, עיוורון ואטימות. אמנם ידוע שלעתים אמנים הם אנשים חסרי מוסר, וישנה נטייה לסלחנות כלפיהם, אבל במקרה הזה זו פשוט שערוריה – הכתם הזה לא יימחה ממצחם של חברי ועדת הפרס וגם לא ממצחו של הבמאי וחבר השחקנים ששיתפו אתו פעולה. חזקת החפות אינה שקולה כנגד הפגיעה העצומה בכל המתלוננות והאפשרות שאותו אדם עומד להיות מורשע בעבירות פליליות חמורות.

      1. ליכודניק

        "ההחלטה להעניק פרס לאדם שעומדת נגדו חקירה פלילית היא בגדר מעשה נפשע, זו החלטה של טמטום מוחלט, עיוורון ואטימות"
        ומה אם, נניח, אבגי יזוכה?

        היכן המדרון החלקלק נגמר?
        האם נכון לפסול מועמדות לפרס ממי שנחקר בחשדות של אלימות? מעילה? הטרדה לא מינית?
        מה עוד צריך לשלול ממי שנחקר בחשד של הטרדה מינית?