מה מותר לאבי ואסור לאחמד: מדריך לערבי במרחב הווירטואלי  

לאחרונה מתגבר הניסיון ללמד את הערבים איך להיות בני אדם. אמנם טכנית הם כבר שם, אבל מנטלית הדבר כנראה טעון שיפור, וכיאה לכל פרויקט לאומי בישראל – כולם מגויסים ולנטרית. היה קשה לפספס את מעלליו התיאטרליים משהו של הפרשן הצבאי הבכיר רוני דניאל, אשר הלין על ההזדמנות ההיסטורית שפספסו הציבור הערבי והנהגתו להפוך לכמה רגעים לבני תרבות כאשר סירבו להשתתף בהלווייתו של שמעון פרס; אבל מסע הביות של ערביי ארץ ישראל נמצא כאן זמן רב. קשה לומר מה זה בדיוק והאם מדובר בהוראה ברורה מלמעלה או ביוזמה אישית של מפקדי כוחות הביטחון החשאיים והגלויים. אבל התנהלותם מעידה על רצון "לצרוב תודעה", לצלק, לחנך מחדש את הנייטיבז ולהרתיע כל אדם שרק מעלה בדעתו דבר כלשהו שגופי הביטחון עלולים לפרש כאיום על העם היושב בציון.

לפי שרת המשפטים, הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה הגישו לאחרונה 170 כתבי אישום נגד פלסטינים בגין הסתה ברשתות חברתיות, ואילו על פי נתוני המשטרה שפורסמו ב״שיחה מקומית״, מתחילת 2016 הוגשו נגד ערבים פלסטינים 37 כתבי אישום בעבירות "הסתה", לעומת אפס שהוגשו נגד יהודים. הלוא החברה האלה מורתעים מבית ועל כן אין צורך לעצור אותם גם אחרי קריאות ברורות לרצח פלסטינים, הסתה לאלימות וחרם או תמיכה בקמפיין החמוד שנקרא "שנאת ערבים זה ערכים".

– נתחיל מהבסיס: חשבון הפייסבוק שלכם אינו רכושכם הפרטי כלל וכלל. התמונות והסטטוסים שאתם מעלים במטרה לשתף את החברים שלכם בתהליך ההצלחה של הפרויקט שנקרא אתם נחלקים עם עוד גורמים כאלה ואחרים. חשבו עשר פעמים לפי שאתם מפרסמים דבר מה ואם בכל זאת אתם מעוניינים לפרסמו – אז אל.

– ישראל היא מדינה דמוקרטית וחופש הביטוי הינו עיקרון ברזל בה, אבל זו אינה הזמנה לשתף עמדות פוליטיות החורגות מהמיינסטרים שגבולותיו מסומנים כל ערב מחדש בחדשות השעה שמונה. גם מהעלאת תמונה שמביעה רגש כלשהו כלפי אנשים או חפצים שהמדינה מגדירה ברגעים אלו כאויב, יש להימנע. יובהר כי קירבה משפחתית או כל קשר דם אינם אישור להבעת תמיכה בתושבי הרצועה ברגעי משבר.

– לפני העלאת פוסטים המבטאים שמחה בשל אירוע כלשהו בחייכם הפרטיים, יש לבדוק את מדד מצב הרוח הלאומי ולבדוק אם הנסיבות בשלות לכך ובני העם הנבחר מוכנים לקבל חדשות מעין אלה. חשוב להבהיר: ילודה של עוד תינוק ערבי אינה מאורע משמח.

– השימוש במילים מתריסות כגון אללה, מוחמד, דאעש או הרצף אללה ירחמו וכיו״ב אינו מומלץ. הימנעו ככל שאתם יכולים מאזכורו של היושב במרומים ואל תשתפו במחשבות על סוף ימיכם, גם אם אתם חולים סופניים. בעת פרסום ספרים שרכשתם על מנת שיעלו אבק על המדף (שנבנה ללא היתר), יש לוודא שאינם מפיצות סיסמאות קונטרוברסליות כגון "מי יבכה כשתמות". מוות של קרוב משפחה הינו אירוע טראגי מן המעלה ראשונה, אך טראגי ככל שיהיה – השאירו את אללה מחוץ לפוסטים שלכם (וגם את גן עדן).

– יש להימנע מאזכור הישגי ח"כים מהרשימה המשותפת או הופעתם בתקשורת, אלא אם הכוונה היא לבקרם ולדרוש מהם לייצג את הערבים בישראל ולחדול ממה שהם עושים עכשיו. הנחיות ברורות אפשר למצוא בקלות באתר משרד ההסברה או המשרד לענייני אמת.

– אתם עשויים להיתקל בפוסטים מתריסים מחבריכם הווירטואליים הנמנים על הלאום הנכון. חשוב מאוד לא להתפתות ולענות להם או חלילה לעשות שייר לדבריהם – היות שלהם מותר ולכם ככל הנראה אסור. דברים אלו אך נקבעו כתקדים מחייב לפי השופט סולברג, שראה שאין צורך בהרתעת יהודים בעת שדן בעתירה להריסת בתי יהודים שתקפו פלסטינים על רקע לאומני.

– אם בכל זאת לא שעיתם לאזהרות שאף אחד לא פירסם בשום מקום או בשפה שאתם מבינים, אולי תזכו לביקור בית במסגרת מבצע "הקש בדלת" שיזמה משטרת ישראל – שאינה זמינה לטפל בפושעים חמושים, אך מוצאת את הזמן למעצר לילי ברוטלי של ילדה בשל פוסט יגון על סבה שבחר למות בעיתוי לא כל כך מתאים.

אגלה לכם סוד: אני לא מכיר אדם שעקב קריאת פוסט כזה או אחר שינה את עמדתו הפוליטית או את תפיסתו, על אחת כמה וכמה יצא בעקבותיו לפעולה נגד אנשים אחרים. אז למה לטרוח. ובאמת. אם תחשבו על זה לרגע, מי צריך את פייסבוק בכדי להזכיר לעזתי שהוא חי תחת מצור מתמשך מזה כמעט עשור או את טוויטר בכדי לגרום לאדם לחוש כלוא בכפרו כי הצבא הישראלי החליט לסגור את השער היחידי לכפר כעונש קולקטיבי. גם אינסטגרם אינו נחוץ – מעבר משפיל מקלנדיה או כל מחסום (סליחה מעבר) אחר יספק מנת השפלה גדושה לדורות.

רוצים לעדכן את הציבור הישראלי? אין צורך. דו"צ כבר דאג לזה וממילא רובו סובל מעיוורון נרכש. מאז הקמת המדינה ועד היום ישנה הפרה הקדושה שנקראת ביטחון ולמענה שוחטים כל דבר. כל הנראה לא מתכוונים להפסיק עם המנהג הזה בקרוב בשל זכויותיו של פלסטיני כזה או אחר. אז זכרו ילדים, בחוץ ישנו אלגוריתם שמחכה למטרה. לאבי מותר לפרסם "טוב למות בעד ארצנו", לאחמד אסור.