מפרץ חיפה, מפרץ המוות

למרות שנגד בתי הזיקוק עומדים כיום כמה כתבי אישום פליליים בגין עבירות סביבתיות וחרף המידע הקיים בקרב המדינה וגורמי האכיפה והמשפט, אושרה הרחבת בתי הזיקוק שנועדה לשם הגדלת רווחיהם של בעלי ההון. אבל הציבור במפרץ חיפה מתחיל להתעורר
רקפת אמסלם

חיפה, עיר הנמל הים תיכונית שבה נולדתי, עיר שעיצבה את זהותי, עיר של דו קיום, אחווה ואהבה. חיפה היא עיר של זיהום בלתי פוסק בים, באוויר וביבשה שנגרם על ידי המפעלים של בתי הזיקוק הפועלים בה מימי המנדט הבריטי בשנת 1938 ואשר בשנת 2007 הופרטו ונמסרו לבעלות פרטית של האחים עופר.

עבור רבים בכניסה למפרץ חיפה מראה ה"לבניות" הגדולות הנו מראה רומנטי המזוהה עם אזור המפרץ אך רבים לא יודעים שהן למעשה מגדלים לקירור מים כחלק מתעשייה פטרוכימית עצומה המזקקת דלקים.

לפני כעשר שנים חלה בן זוגי יבדל"א שגדל בנשר מול מפעלי בתי הזיקוק בלוקמיה, סרטן הדם, ובמהלך כמה שנים עבר טיפולים ומעקבים במחלקה האונקולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה. למותר לציין כי התהליך של גילוי מחלה מסכנת חיים והטיפול בה הוא אתגר גדול מאד הדורש תעצומות גוף ונפש של החולה ובני משפחתו. במחלקה האונקולוגית ברמב"ם נחשפתי לגודל התחלואה העצום והאינטנסיביות הנדרשת מהצוות הרפואי. עשרות חולים מגילאי 18 ומעלה מטופלים מדי יום ביומו במחלקה ועוברים טיפולים קשים, לא לכולם יש מיטות לשכב עליהן ולכן חלקם יושבים בכורסאות. הצוות הרפואי עמוס לעייפה והמציאות החיפאית טופחת בן רגע על הפנים ללא רחם.

מצב זה גרם לי לשאול שאלות ולחקור מה קורה בחיפה, האם יש קשר בין סביבת המגורים להיקף התחלואה? התחלתי להגיע להפגנות של ארגונים ירוקים, להיפגש ולשוחח עם חולים, לשוחח עם מומחים בתחומים של איכות סביבה, חקר סרטן, לקרוא כתבות ובהדרגה נחשפתי למלוא חומרתו של המצב הקיים כיום במפרץ חיפה, הנתון לחסדי רשת מפעלים של בתי הזיקוק, הכוללת את: גדיב תעשיות פטרוכימיות, כרמל אולפינים ושמנים בסיסיים חיפה וגורמת לזיהום אוויר בלתי פוסק באוויר, בים וביבשה.

המפעלים בחיפה מדגמנים זיהום. צילום: עומר כרפס
בתי הזיקוק בחיפה מדגמנים זיהום. צילום: עומר כרפס

ממצאים והדחקתם

מאז קום המדינה ועד היום נערכו עשרות מחקרים על ידי מומחים בתחום האפידמיולגיה, בריאות הציבור, איכות סביבה ועוד, המוצאים קשר מובהק וישיר בין זיהום האוויר לתחלואה והסביבה. בין מסקנות המחקרים בתחום הסביבה נמצאו חריגות של פליטות מזהמים מהארובות בתהליך זיקוק הדלקים, הזיהום בנחל הקישון אשר בו חומרים רעילים כגון: קדמיום, אבץ, נחושת וכספית שהוזרמו לנחל על ידי המפעלים, זיהום מי תהום, דגימות גשם כימי וחומצי ועוד…

בהיבט התחלואה נמצאו מחלות רבות כשהבולטות ביניהן: ברונכיטיס ומחלות נשימה בקרב ילדים, תחלואה עודפת של סרטן ריאות, נון הודג'קין לימפומה, לוקמיה, מחלות לב וכלי דם, תינוקות שנולדים במשקל נמוך והיקף ראש קטן ועוד מחלות רבות כשהבולטת בהן היא מחלת הסרטן לסוגיה הרבים.

אחת הפרשיות המוכרות יותר של חשיפת התחלואה והזיהום היא פרשת לוחמי השייטת שנהגו לצלול במשך 25 שנה בשפך נמל הקישון (זאת למרות שהאחראים על בריאות הציבור ידעו שנחל הקישון הוא הנחל המזוהם ביותר במדינת ישראל, המכיל חומרים רעילים ומסרטנים). לאחר שעשרות מהם חלו בסוגי סרטן שונים ומתו בטרם עת, תבעו כמאה שייטים בשנת 2000 את עיריית חיפה, "חיפה כימיקלים", איגוד ערים אזור חיפה ובתי זיקוק לנפט, בטענה שגופים אלה אחראים לזיהומו של הקישון ולחומרים הרעילים המצויים בו שגרמו למחלתם. רק לאחר 13 שנה ולמרות ההיגיון וההוכחות שהגישו השייטים על הקשר בין המקום בו צללו לבין התחלואה שלהם ומותם של רבים בטרם עת דחה בית המשפט את עתירתם.

בנוסף לשייטים הגישו גם דייגי הקישון שחלו אף הם במחלות סרטן שונות תביעות נזיקין אך גם את טיעוניהם דחה בית המשפט וטען שאין קשר בין החשיפה והשהייה בנחל הקישון למחלותיהם.

בפברואר האחרון חשף חיים ריבלין מערוץ 2 את קיומו של מחקר שהוזמן על ידי המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות הבודק את הקשר בין זיהום האוויר לתחלואה בחיפה. למחקר שהיה אמור להימשך כ-5 שנים גויסו חוקרים בעלי שם מאוניברסיטת חיפה שלאחר שנה אחת של מחקר (מתוך ה-5) הגיעו למסקנות שכללו תחלואה עודפת מהממוצע הארצי באזור של קריית חיים, קריית ביאליק, דרום מזרח קריית טבעון ורכס הכרמל. לאחר המסקנות הקשות של מחקר זה החליט המשרד להגנת הסביבה לפסול את המחקר למרות שהיה רק בשנתו הראשונה עקב "שיטות מחקר פסולות" וכך, מחקר שהיה אמור לשפוך "אור" על הקשר בין זיהום המפעלים לתחלואה נגנז.

אין זו הפעם הראשונה או היחידה שבה המשרדים שאמורים להיות אמונים על בריאות הציבור החיפאי כמו המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות או איגוד ערים חיפה, אינם פועלים בשקיפות ומתעלמים מתוצאות מחקרים ברורים על הקשרים בין זיהום האוויר לתחלואה. זוהי שיטת פעולה אופיינית ובהתאמה הולך ופוחת אמון הציבור במשרדים אלה.

והציבור החיפאי, מה איתו?

תושבי מפרץ חיפה והסביבה התרגלו במידה מסוימת שאזור מגוריהם הנו גם אזור תעשייה שעבור רבים מהם (1,500 משפחות לערך) מהווה מקור פרנסה, תושבים רבים "התרגלו" לריחות הקשים, לזיהום נחל הקישון, לכתמי הנפט המצויים בחול הים בקריות, למוות בטרם עת של ילדיהם, חבריהם, בני משפחותיהם. השאלה כיצד קורה שכמעט כמיליון תושבים מקבלים את רוע הגזירה ואינם פועלים על מנת למנוע את מצב האסון הזה? אבקש למנות חלק מהסיבות לכך.

מאז קום המדינה עודדו את התדמית התעשייתית של חיפה בקרב תושבי נפת עכו-חיפה, ולכן קיימת השלמה פסיכולוגית עם מה שנתפס כגזירת גורל לגבי התעשייה הפטרוכימית באזור. לכאורה המפעלים קמו לפני התפתחות האזור לכדי מטרופולין עצום המונה 900,000 תושבים, ראשי העיריות והמשרדים האמונים על בריאות הציבור יוצרים מיסוך קבוע של מידע מפני התושבים ולכן בכל פעם שמחקר מהימן המעיד על גודל התחלואה מתפרסם, מיד מוציאים פרסומיים נגדי ופוסלים ו/או מתעלמים מהתוצאות המדעיות. בכל פעם מחדש טוענים ראשי העיריות והמשרדים האמונים על בריאות הציבור כי "במחקר הבא" תהיינה תוצאות מהימנות ואז ורק אז יתחילו לפעול. רבים מתושבי חיפה עובדים בתוך המערכת וחוששים למקום עבודתם ולכן משתתפים בלית ברירה בקשר שתיקה עצום ורב ממדים. כמו כן, רבים מתושבי חיפה חולים ואין להם כוח לצאת ולהילחם על חייהם.

הפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, 29.10.16. צילום: יאיר גיל
הפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, 29.10.16. צילום: יאיר גיל

לסיכום, בנימה אישית – חוסר מודעות, חוסר אמונה, חוסר חינוך לאקטיביזם ושינוי מציאות הנם חלק מהלך רוח של תושבי חיפה. הדיכוי והעלמת מידע מהתושבים במפרץ חיפה הינו בין הדיכויים הפסיכולוגיים העצומים והמתוחכמים שנעשים כאן. מדובר ברשת צפופה של אנשים בעלי הון, אינטרסים וכוחות כלכליים עצומים שלא מאפשרים לציבור להתרומם ולהתנגד תוך שימוש ציני בכוחותיהם הכלכליים; מצד אחד גורמים לזיהום בלתי הפיך והגדלת התחלואה ומצד שני פועלים להקמת בניין אונקולוגי מפואר, תרומות לבניית מגרש כדורגל על שם סמי עופר, לאגודה למלחמה בסרטן, להנצחת החללים הדרוזים בדאליית אל כרמל, עזרה במימון אירועי תרבות ועוד.

למרות שנגד בתי הזיקוק עומדים כיום כמה כתבי אישום פליליים בגין עבירות סביבתיות וחרף המידע הקיים בקרב המדינה וגורמי האכיפה והמשפט אושרה הרחבת בתי הזיקוק שנועדה לשם הגדלת רווחיהם של בעלי ההון – מהלך שיוביל לעליית התחלואה והזיהום בהיקפים בלתי נתפסים.

המאבק של תושבי חיפה הוא מאבק חברתי – התחלואה אינה פוסחת על יהודים וערבים, שחורים ולבנים, נשים וגברים ולכן לכולם יש אינטרס לשינוי. על הפעילות החברתית והסביבתית המואצת בחיפה ועל ההיבט האנושי אכתוב במאמר הבא.

הכותבת היא זמרת ופייטנית, פעילה חברתית וסביבתית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. כפיר לוי

    תופעת השתיקה החיפאית והקרייתית היא תופעה חמורה, שנובעת מרצון תושבים לא לדעת, לא להרגיש, לא לפחד מהאיום המיידי והקבוע על חייהם – הזיהום. חובה עלינו להתעורר, כדי לפחות הילדים שלנו יוכלו לחיות כאן בבריאות, ולמצות את מלוא תוחלת חייהם. אני קורא לציבור המורעלים-בגז להתעורר, ולהתחיל להתנגד להריגתנו השיטתית.

  2. דןש

    קל יותר להעביר את חיפה מאשר את המפעלים המזהמים ( כמובן שעל דרך הלצון)
    וברצינות – אזור התעשייה ( כולל המפעלים המזהמים ) מהווה את "עוגן התעסוקה"
    של חיפה ובנותיה מימי הקמתו ועד עצם היום הזה. ההעתקת המפעלים, תיתקל במחאות התושבים שייגזל מהם מטה לחמם. לפיכך, הדרך היחידה למזער את הזיהום היא בהתקנת מסננים. התקנה זו כרוכה בעלות גבוהה ומחייבת השתתפות ו/או מתן ערבות הממשלה. לזאת כפי הנראה הממשלה אינה מוכנה ותושבי העיר ימשיכו בסבלותיהם.