• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

החיים בשבי עמידר

הדבר היחידי שעובד טוב בחברה לשיכון שאינה משכנת – גם בגרסתה ה״חדשה״ – הוא יחסי הציבור. כאשר אחת מבין רבבות הממתינים בתור מקבלת דירה, הנשרים של עמידר עטים עליה לצילום ראווה שקרי. אם ברצונכם לדעת את האמת, היכנסו לעמוד חדש המציג את מציאות הדיור הציבורי ללא מסווה וללא איפור
רותי לביא

"לקוחות שבויים" – כך מכונים כל מי שחייהםן תלויים בחברות המשכנות. כך גם מכנה אותם עמידר. מדובר במי שאין להם שום אפשרות בחירה בשאלה מי יקבעו את גורלם: לבית או לרחוב, לחיים או למוות בחיים. מי שהוסללו לחיים של תלות בנדבות המדינה שהפכה את זכויות היסוד שלהם לחסד. שבויים בידי הביטוח הלאומי, בידי הרווחה, בידי משרד השיכון. שבויים בידי מדינה, הרואה בהם אויבים ועושה ככל יכולתה כדי להשאירם בשבי.

כולנו חשות, יום-יום ושעה-שעה, כיצד מצליחה המדינה להשאירנו במצב שיצרה המדיניות האנטי-חברתית של ממשלה זו ושל קודמותיה. האם קבלת זכויות היסוד, כמו הזכות לקיום בכבוד, הזכות לקורת גג של קבע ועוד, היא עניין של מסחר? של תחרות חופשית? של חיים ומוות בידי כוחות השוק? הביטוי "לקוחות שבויים" חושף את חיינו וגורלנו כמות שהם – כי איזה חופש נשאר למי שכל משאבי המדינה נלקחו מהם? למי שהוחלשו שוב ושוב לאורך כל הדרך? המסר ברור: אתן עשיתן את הבחירה הלא נכונה. אתן אשמות במצוקתכן.

נחזור לעמידר. חברה משכנת שתפקידה לדאוג למיצוי הזכות לקורת גג קבועה, הולמת ובטוחה. על כך מקבלים עובדיה והנהלתה את משכורתם. תקציבה אמור לעמוד לרשות הדיירים ולהגן על זכויותיהם. אולם עמידר רואה בדיירים/ות אויב שיש להילחם בו, ממש כפי שנלחמת הממשלה במחוסרי/ות קורת הגג. כמו בכל גוף צבאי, גם לעמידר יש יחידת הסברה – יחסי ציבור בלשון יפה – הממומנת מאותו תקציב האמור לעמוד לרשות הדיירים/ות. לא ברור מדוע צריכה החברה יחסי ציבור – הלוא "לקוחותיה" כבר נשבו בכלא דירותיהם המוזנחות והמתפוררות; התשובה פשוטה: הכוח האלים מנסה תמיד להבנות מציאות שבה הצדק הטבעי עומד לצדו ונפגעי האלימות הם האשמים בגורלם. במציאות של זדון ואלימות, שיצרה עמידר, צריך יחסי ציבור שיסתירו אותה ויציגו כל פירור שיושלך לאותם מוחלשות כמעשה של חסד מופלא.

צילום: עמוד הפייסבוק של חברת עמידר
צילום: עמוד הפייסבוק של חברת עמידר

מזה מספר שנים מתחולל מאבק ארוך ועיקש נגד עמידר. הלקוחות השבויים מתחילים להעז ולהתקומם, להציג את אינסוף הדרכים האלימות שבהן נוהגת עמידר. בכלל זה גם הטרדות מיניות, שעובדי עמידר הקשורים בהן לא נתנו עליהן עדיין את הדין.

המאבק הביא לחשיפת מקרים רבים של שחיתות ומעילה. איך מתמודדת עם זה עמידר? כמו בכל פרסומת, שם חדש לאותו מוצר – "עמידר החדשה". השם חדש, אבל הגזל והאלימות נמשכים. עמידר ממשיכה לנשל בכל דרך א-נשים מבתיהם בהם גדלו. בשנה האחרונה, תחת אותו מנכ"ל ״חדש״ ויו"ר דירקטריון ״חדש״ – נתגלו עוד סיפורי שחיתות (למשל, מבקר המדינה שהעניק הגנה למבקר הפנים של עמידר). וראו זה פלא: סמנכ"ל עמידר, ערן כהן, כיהן באותה עמידר ישנה והיה חלק מאותה מדיניות שבה מודה ההנהלה החדשה, והנה הוא ממשיך לשבת בכסאו.

אם אכן נעשה שיפוץ בדירה בודדת – מיד רצה יחידת ההסברה, מצלמת ומפרסמת תמונה חביבה של הדייר/ת עם עובדי או הנהלת עמידר. איך ייתכן שחברה ממשלתית עושה פעם אחת את המוטל עליה – ומציגה זאת כהישג? תארו לעצמכן כמה בחירה יש בכלל לאותה דיירת ומה יעלה בגורלה, שנשאר תלוי בעמידר לאורך כל חייה, אם תסרב לשתף פעולה

כיצד חוסכת עמידר בכספי הפרסום? על ידי ניצול השבויים/ות ואותה התעלקות ישנה על גב המוחלשות. תארו לעצמכן כוח כובש, המחזיק אלפים בשבי ללא מזון ומים – ואז, בכל פעם בו אחד מחיילי הכוח הזה, מעובדיו, מגיש כוס מים לאחת השבויות, הוא מפרסם את תמונתו ומתהדר בטובו ובאנושיותו. זאת, תוך שהוא מצניע את כל מי שנותרו צמאות, רעבות וחסרות אונים ועתיד.

בואו נראה איך זה עובד. דירות רבות בעמידר, גם על פי דיווחו של מבקר המדינה, מוזנחות עד כדי סכנת חיים. חלק גדול מהשיפוצים הנעשים אינם מתקנים את הדרוש תיקון ורק מספקים צבע חיצוני, ואילו בחלק גדול מהדירות לא נעשה שיפוץ כלל. הדייר תמיד מתבקש לשלם השתתפות עצמית, ואם אכן נעשה שיפוץ בדירה בודדת – מיד רצה יחידת ההסברה, מצלמת ומפרסמת תמונה חביבה של הדייר/ת עם עובדי או הנהלת עמידר. איך ייתכן שחברה ממשלתית עושה פעם אחת את המוטל עליה – ומציגה זאת כהישג? תארו לעצמכן כמה בחירה יש בכלל לאותה דיירת ומה יעלה בגורלה, שנשאר תלוי בעמידר לאורך כל חייה, אם תסרב לשתף פעולה.

תפקידה של חברה משכנת כעמידר הוא לא רק לדאוג למי שכבר נשבו על ידה בדירות הנמצאות בניהולה. תפקידה גם לשכן – ויש את מי לשכן. בתור לדיור ציבורי ממתינים היום עשרות-אלפים שהצליחו לעבור את אותם קריטריונים איומים ולקבל זכאות (ישנם גם עשרות-אלפים שאפילו לזה לא הגיעו). וכמה מבין הממתינות זכו לקורת גג? אם מישהי אחת מתוך עשרות-האלפים מקבלת סוף-סוף דירה – מיד מגיעים הנשרים אוכלי הנבלות של עמידר, מצטלמים איתה ברוב אושר ומפרסמים. אחלה יחסי ציבור. אבל איזו ברירה כאמור יש בידי אותה מתאכלסת? וברור גם שמי שקיבלה דירה אחרי עשרות שנות המתנה, תראה במי שנתן לה אותה כמשיח. כל השאר, הממתינות עד בוש כבר שנים רבות, לא קיימות כמובן. אותן לא מראים. אז האם חברה המצליחה למלא תפקידה פעם אחת בלבד מני רבות ראויה להערכה? או שאולי להפך. שלא לדבר על כך שהבודדות שהצליחו, הגיעו לכך אחרי מאבק – ואת המאבק הזה מנסה עמידר להשכיח.

דוגמא למימדי ההזנחה בדירת עמידר. צילום: אביגיל ביטון
דוגמא למימדי ההזנחה בדירת עמידר. צילום: אביגיל ביטון

עמידר אף מוסיפה מרמה לפשע, וכך בכל פעם שעולות כלפיה טענות על אי-אכלוס, בכל פעם שמוצג בפניה עוד סיפור קורע על משפחה שנדונה לחיים ברחוב – מיד מיתממת הנהלתה וטוענת שהאכלוס נקבע על ידי משרד השיכון ולא על ידה. אם כך הדבר, מה לכם כי תשוויצו בחוצות?

שיא החוצפה הוא בשימוש בנאבקות דיור, שניהלו מאבק ארוך לשם קבלת דירה. מאבק בו סירבה הנהלת עמידר לשמוע ואף העלתה טענות שקריות נגדן, בו היתה בידי עמידר דירה שיכלה להיות מאוכלסת אך היא ניסתה לשמור אותה בידיה ולמוכרה בשוק החופשי. כשמצליחה אותה נאבקת, בכוחה ובכוח המאבק עם חברותיה, לקבל דירה – מארגנת יחידת ההסברה צילום מופלא של הנהלתה עם אותה דיירת. ניצחונה של הדיירת מוצג כפרי רצונם וחסדם שלהם. גם שר השיכון רץ לעלות על עגלת יחסי הציבור. שר שיכון, האחראי על איכלוס עשרות-אלפים, משוויץ באכלוס משפחה אחת? אוי לאותה בושה.

צריך להגיד בפה מלא זעם: מחלקת יחסי הציבור של עמידר פועלת כאן תוך ניצול יחסי מרות, באופן המנוגד לכל התנהלות תקינה. זוהי מדיניות המשמרת את המצוקה כדי להשתמש בה לחיזוק כוחה, המשליכה פירורים בודדים ומעבירה מסר פשוט – אם לא תלקקו לנו את היד, אם לא תחמיאו לנו, אפילו אותם פירורים לא יינתנו לכן. המדיניות הזאת מחוזקת על ידי השלטון, ובראשו משרד השיכון, המאפשר לעמידר להמשיך בגזל, בנישול ובשחיתות, המתגלים כל פעם מחדש. זהו שלטון המחזק את עמידר ומוסר בידיה פרוייקטים של יזמות שיקבעו את גורל כולנו, וכן את אותם מיליונים בודדים שהוקצבו לדיור הציבורי. הכספים האלה, בסופו של דבר, ישמשו אך ורק להעשרת הנהלת עמידר והיזמים הקשורים אליה.

הפגנה של נפגעות דיור ציבורי בדימונה. צילום: אביגיל ביטון
הפגנה של נפגעות דיור ציבורי בדימונה. צילום: דורית אוחנה

אנחנו מאשימות! אנחנו מאשימות את עמידר בניצול ונישול, בהטרדה ובגזל. אנו מאשימות את משרד השיכון ואת הממשלה כולה בתמיכה בפעילותה המושחתת של עמידר והעלמת עין מכל הפרשיות שהתפוצצו ושלא הוכחשו. תמיכה, חיזוק והעברת כוח וממון לידיהם. אנו מאשימות את משרד השיכון על שאינו דורש מהנהלת עמידר ה"חדשה" והדירקטוריון שלה לתת את הדין על התנהלותם החדשה ישנה ולעוף מתפקידם.

אנחנו דורשות! אנחנו דורשות חברות משכנות הממלאות את תפקידיהן ואינן משמשות מסווה להגברת המצוקה ולצבירת כוח ממצוקה זו. חברות המחזקות את המוחלשות ואינן מעשירות את מי שכבר צברו הון על גבנו. אי אפשר לשקם את עמידר בלי להחליף את כל מי שהמשיכו לפעול בדרכים אלימות ומושחתות, בלי להחליף את ההנהלה כולה.

זו המלחמה שלנו. יש לנו כוח, ולעולם לא ניתן להפוך אותנו לשבויות. אנחנו גמרנו להיות שקופות, מפחדות ושותקות. במאבק מול מתקפת יחסי הציבור הכוזבים של עמידר נפתח בימים אלו עמוד חדש בשם "עמידר – חורבן הבית", בו מוצגת המציאות האמיתית. נפגעות הדיור מספרות את סיפוריהן שלהן ואת מצוקתן שלהן אל מול חברה משכנת האמורה לעבוד למענן.

היכנסו וספרו את הסיפור שלכן. היכנסו ותחוו את המציאות כפי שהיא, ללא מסווה וללא איפור. היכנסו לדף – והצטרפו למאבק. כי ללא קורת גג קבועה והולמת, ללא חיים בלי פחד – אי אפשר יהיה לבנות עתיד וחיים.

* תודות, הערכה ואהבת אין קץ לאביגיל ביטון ולריקי כהן בנלולו, שתרמו מהידע והתובנות הנרחבות שלהן.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    המשטר השלטוני של ישראל זוהי מלכות רשע וזדון בכל התחומים. שלטון -צבאי על מליוני נתינים ללא זכויות נתונים לגזל ומשיסה. הפליה ודכוי של פלסטינים אזרחי ישראת בעקר בדואים בנגב ורמיסת כל זכויות לשכבות החלשות כמתואר בכתבה. כי תעביר ממשלת זדון וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. ולהשומע ינעם.

  2. ענבר גמליאל

    אחרי שלוש שנים של מאבק במחלת הסרטן של בני בן 7 ניסיתי לעשות הכל והייתי כל כולי עסוקה רק בדבר אחד המציאות שאני נמצאת בה היא לא פשוטה אני מלאה בחובות ענקיים עקב אי אפשרות לצאת לעבוד נשארנו בבית בטיפול הילדים ובטיפול בילד בבית החולים. אני חייבת כספים אם זה למוסדות כמו בנק עירייה הלוואות אשראי הוצל"פ וגם גמחי"ם פרטיים שלקחתי. אני מרגישה שאני טובעת ולא מצליחה להרים את הראש אני לא יודעת איך לכתוב את זה איך אני עושה את זה הלואי ויכולתי להימנע מזה אבל אני צריכה עזרה כספית הגעתי למצב הזה שאני באה בבושת פנים ופושטת את ידיי ומבקשת עזרה המצב שלי על הפנים אני ממש מתביישת שהגעתי למצב הזה יש לנו עוד שלושה ילדים קטנים בבית אנחנו זוג צעיר בני 28 ללא תמיכה משפחתית ולא חברתית אני נאלצת לנצל את הבמה הזאת ולבקש כשאין ברירה אין ברירה בבקשה עיזרו לי עמותות של חולי סרטן לא עוזרים כספית אלה רק בתרופות או עזרה של בת שירות שמגיעה לבית לילד לשחק איתו, אין לי את המשאבים למי עוד לפנות בבקשה עיזרו לי אני מתחננת אני משאירה כאן פרטי חשבון אני אודה לכל עזרה שרק אפשר קטנה כגדולה מספר חשבון: 23540647 בנק הדואר סניף:1 בנק 9 אלירן גמליאל
    אני כל כך הרבה זמן מחכה לדירה אני זכאית מספר 3 בתור לממתינים לדיור הציבורי בראש העין אני גרה בדירה בשכירות לקויה עם עובש ופטריות שמסכנת את חיי בני עד כדאי כך לנורא מכל אין לי שום אפשרות אחרת לעבור לדירה אחרת מפני שאין לי חשבון בנק(מוגבל) ואין לי צ'קים ואין ערבים אף אחד לא מוכן להשכיר לי דירה… בבקשה תנו לילדי קורת גג ושלא נזרק לרחוב בבקשה אני מתחננת