• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

להחזיר את התעסוקה מהכלכלה לרווחה

תביעתו של שר הרווחה להפריד את תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה היא נכונה, ויש בה שילוב נכון בין גישה אידאולוגית סוציאל-דמוקרטית ותבונה המקצועית
בני פפרמן

בימים הקרובים יגיש צוות בין-משרדי המלצות על דרכי יישום החלטת ממשלה לניתוק תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה ולאיחודו מחדש עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. את המהלך יזם שר הרווחה, חיים כץ, שספג על כך קיתונות של ביקורת. נטען כנגדו שהמניע לפעילותו פוליטי בעיקרו וסותר את הגישה המקצועית התופסת את תחומי התעסוקה והכלכלה כמשלימים זה את זה, ועל כן מצדדת בהעמקת השילוב בין התחומים הללו במשרד. ייתכן שעמדתו של השר כץ אכן מונעת משיקולים פוליטיים, אך אלה אינם סותרים את הגישה המקצועית ההפוכה הקוראת לניתוק תחום העבודה ממשרד הכלכלה, משום שהחיבור ביניהם בלתי אפשרי לנוכח הסתירות המתגלות, חדשות לבקרים, בין יעדי התעסוקה לבין יעדים כלכליים וחוסר היכולת לאזן ביניהם.

מנהלים ועובדים המצדדים בהפרדת תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה סבורים שנושאי התעסוקה נדחקו בעשור האחרון אל תחתית סדר העדיפויות של המשרד. "אנחנו לא מעניינים אותם", סיכם אחד המנהלים שפגשתי לאחרונה, והוסיף ש"כל מה שיש למשרד להציע זה אוסף של יעדי תעסוקה, ובעזרתם הוא מתחמק זה שנים רבות לדון באופן נוקב במדיניות העבודה בישראל".

רבים מאותם מנהלים ועובדים מבוגרים יחסית הינם בעלי השקפה סוציאל-דמוקרטית בשוק העבודה. הם הגיעו למשרד הכלכלה לפני 14 שנים ממשרד העבודה והרווחה לשעבר, ומצדדים במעורבות ממשלתית ובהטמעת גישות חברתיות בשוק עבודה תחרותי הנתון לפיקוח הדוק ורגולציה. לעומתם, המתנגדים להחלטת הממשלה הם לרוב בעלי השקפה הנוטה לתפיסות מאוד כלכליות ותחרותיות בשוק העבודה וחלקם אף מצדדים בגישות ניאו-ליברליות. הניסיון להתחקות אחרי מאפייני קבוצה זו מלמד שמקורם ביחידה של הממונה על התעסוקה שהוקמה בשנים האחרונות במשרד בעקבות המלצת ועדת אקשטיין ובחלק מהלשכה המשפטית, שצברו כוח רב ומעמד בשנים האחרונות. יתרה מכך, חלק מעובדי יחידת הממונה על התעסוקה עבדו בעבר באגף התקציבים ושורשי הקבוצות הללו משתרכים עד לתכנית וינסקונסין, שהשר חיים כץ, בהיותו יו"ר ועדת העבודה ורווחה של הכנסת, הביא לקיצה. התכנית אומנם נקברה, אך לא רוחה ורעיונותיה, שנדדו מאגף התקציבים באוצר אל תחום התעסוקה במשרד הכלכלה, שקיבל חיזוק ניכר מהלשכה המשפטית.

מחיקתה של המילה "עבודה" והחלפתה במילה "תעסוקה" בשמו של משרד הכלכלה, בעת שהועבר תחום העבודה אל המשרד, היא דוגמא מאלפת לניסיון לבער את תפיסת העולם של ה"עבודה", ולהנחיל במקומה את גישת ה"תעסוקה". זוהי גישה שאינה רואה בעבודה ערך מכונן, ודוחה את הצורך באיזון בין עבודה לבין רווחה. הגישה מדגישה את אחריותו הבלעדית של הפרט למצב תעסוקתו, ומי שאינו עובד אינו מתאמץ מספיק למצוא עבודה או שלא פעל להכשיר את עצמו אליה ועליו לשאת באחריות לתוצאות עד כדי שלילת קצבת הקיום שלו מהמדינה על שלא מילא את חלקו "בהסכם" עמה.

מחיקתה של המילה "עבודה" והחלפתה במילה "תעסוקה" היא דוגמא מאלפת לניסיון לבער את תפיסת העולם של ה"עבודה", ולהנחיל במקומה את גישת ה"תעסוקה": זוהי גישה שאינה רואה בעבודה ערך מכונן, מדגישה את אחריותו הבלעדית של הפרט למצב תעסוקתו, ומי שאינו עובד אינו מתאמץ מספיק למצוא עבודה – עליו לשאת באחריות לתוצאות עד כדי שלילת קצבת הקיום שלו מהמדינה על שלא מילא
את חלקו "בהסכם" עמה

תוכנית וינסקונסין הישראלית הייתה ביטוי אותנטי לביטול גישת העבודה וכינונה של תפיסת התעסוקה תחתיה, שאומצה על ידי יחידת הממונה על התעסוקה במשרד הכלכלה באמצעות חלק מעובדיה שעבדו בשעתו באגף התקציבים באוצר. מכך, שהמתנגדים להפרדה קשורים בטבורם לרעיונות ניאו-ליברליים שיושמו הלכה למעשה בתוכנית וינסקונסין שלא הייתה מקובלת על שר הרווחה. העימותים עם שר הרווחה בעת שהיה יו"ר ועדת העבודה והרווחה והניסיון לעקוף את התנגדותו כדי לחדשה ודאי זכורים לו ולהם היטב, ועל כן, אין לדחות על הסף כי דווקא לזיכרונות הללו ולהשלכות האפשריות שלהם היה משקל מכריע בשיקולי המתנגדים לפיצול המשרד ולא לשיקול המקצועי כפי שהם נוהגים להציג.

לו הדיון אודות הפרדת תחום תעסוקה ממשרד הכלכלה היה נערך באופן שונה מהדרך שבה התנהל, דהיינו בראש ובראשונה מתמקד בשאלה: "האם תחום תעסוקה יכול להמשיך להתנהל במשרד הכלכלה?" ורק לאחריו, ידון באיזה משרד ראוי להיכלל, אזי הדבר היה מונע מהמתנגדים למהלך להציגו כמעשה פוליטי בעיקר, שהשיקול המקצועי רחוק ממנו והלאה, ועוד יותר מכך מקשה עליהם להחביא את הסתירות המובנות בליבת הפעילות של תחומי התעסוקה והכלכלה במשרד. אפשר שהדוגמאות הבאות יבהירו היטב את עניין קיומן של הסתירות: קידום סחר חוץ במשרד הכלכלה היא רק דוגמה אחת לפעילות מרכזית שבה מתקיימת סתירה שכזו. המשרד משקיע מאמצים רבים להשתלב בגלובליזציה, תוך שהוא מסייע לעסקים להרחיב את שווקי היצוא שלהם. זו אומנם מגדילה את התוצר, אך לא אחת במחיר הקטנת התעסוקה בשל תכתיבי התחרות וההכרח להגדיל את פריונם של העובדים.

העלאת רמת החיים, שהינה יעד מרכזי במדיניות המשרד, היא דוגמה נוספת המיושמת בין השאר באמצעות תמיכה אגרסיבית בהסרת חסמי יבוא והפחתת הרגולציה: המלחמה במכון התקנים הישראלי, עיקור היחידה להיטלי סחר חוץ ומניעת היצף יבוא תוך הקמת יחידה להסרת חסמי יבוא – אלה הן קומץ דוגמאות ללהיטותו של המשרד להגדיל את היבוא כדי להפחית את יוקר המחייה. למרות ההישגים הדלים שהביאה מדיניות הרחבת היבוא להורדת יוקר המחייה בעשור האחרון, המשיך המשרד לדבוק במדיניות זו של הרחבת היבוא והסרת החסמים עליו. זאת תוך התעלמות מכך שהגדלה בלתי מבוקרת של היבוא בשווקים לא תחרותיים פוגעת בתעסוקה, מרחיבה ומעמיקה את העוני של קבוצות האוכלוסיות המוחלשות ומגדילה את עושרן של הקבוצות החזקות והשולטות בחברה הישראלית. קומץ הדוגמאות לעיל, הוא עדות חותכת לסתירה הנרחבת בין תחומי הכלכלה והתעסוקה במשרד והתהום הפעורה ביניהם, והם ביטוי מוחשי לעימות המתמשך בין גישת התעסוקה ושמירת הביטחון התעסוקתי לבין הרצון להעלות את רמת החיים – ולו גם במחיר פגיעה בתעסוקה.

רבים ודאי ישאלו, האם אין בעצם הימצאותם של תחומי הכלכלה והתעסוקה במשרד הכלכלה תחת קורת גג אחת, המאפשרת לכאורה לאזן בין התחומים, די כדי לספק מכפיל כוח לכל אחד מהתחומים? ובכן, יכולת איזון שכזו מותנית, במידה רבה, בשרים ובמנכ"לים שתפיסת עולמם נוטה לאזן בין מדיניות כלכלית לתעסוקתית. טענתי היא, שחלק ניכר מהשרים ובמיוחד מהמנכ"לים המגיעים למשרד הכלכלה הם בעלי גישה כלכלית מובהקת, שאינם מאמינים באיזון שכזה ולכן אינם מעוניינים לקדם אותו. זאת ועוד, מינוי בכירים מאגף התקציבים לתפקידי מנכ"לים במשרדים הממשלתיים מרחיק עוד יותר את הסיכוי לאיזון בין התחומים, בעקר בשל הרגישות הנמוכה יחסית שלהם לנושאי תעסוקה וחברה. וכאשר יסיימו את שירותם בממשלה, ודאי ירצו להשתלב בעבודה במגזר העסקי, ורצונם מחזק את נטייתם להעדיף את העיסוק בנושאים הכלכליים.

משרד הכלכלה הפך בשנים האחרונות לאחד מהמרכזים הניאו-ליברליים המשגשגים בקרב המגזר הממשלתי. אשר על כן, נגזר גורלו של המשרד להיות בעל אופי כלכלי. ולכן, פתרון מחלוקות בין הנושאים המתנגשים צפוי להיות מוטה בבירור לכוון הכרעה כלכלית, ולרוב על חשבון הכבדה בתחומי התעסוקה והרווחה.

הימצאותם של תחומי הכלכלה והתעסוקה תחת קורת גג אחת היא מרשם בדוק להשתקת ה"קול" של שוק העבודה בעימות שבין התחומים בחברה הישראלית. קול זה צפוי להיבלם דווקא על ידי כוחות פנימיים במשרד, שיבקשו להקנות כוח לנושאים הכלכליים ולא לאפשר לנושאים התעסוקתיים להגיע באופן מאוזן לדיוני ממשלה, לוועדות הכנסת ולציבור הרחב

הימצאותם של תחומי הכלכלה והתעסוקה תחת קורת גג אחת היא מרשם בדוק להשתקת ה"קול" של שוק העבודה בעימות שבין התחומים בחברה הישראלית. קול זה צפוי להיבלם דווקא על ידי כוחות פנימיים במשרד, שיבקשו להקנות כוח לנושאים הכלכליים ולא לאפשר לנושאים התעסוקתיים להגיע באופן מאוזן לדיוני ממשלה, לוועדות הכנסת ולציבור הרחב. במצב כזה לא ימצא מי שיגן על העובדים, על ביטחונם התעסוקתי, על תנאי עבודה, על מניעת התעמרות, על השכר הנמוך, על הזכות להתאגד, על מניעת דעות קדומות והפליה תעסוקתית ועוד נושאים רבים. כלים חשובים בארגז הכלים, הנחוצים לתחום התעסוקה, או שלא ייווצרו או שיגיעו לעולם מתוך פשרות שמקורן בעליונות התחום הכלכלי, הסוגד לכלכלת שוק ותחרות בלתי מבוקרת ההולכת ומתכנסת אל בית המדרש הניאו-ליברלי של שוק העבודה.

לא פחות חשוב העיסוק בשאלה: "לאיזה משרד נכון לחבר את תחום התעסוקה?". עלינו לזכור שתחום התעסוקה כולל גם את שירות התעסוקה, המונים 1,200 עובדים ותקציב הפעילות השנתי שלהם עומד על כ-2.5 מיליארד ש"ח. גודלו של המשרד, לרבות הטיפול בנושאים ייחודיים המשמעותיים לחיי הפרט, החברה והכלכלה, וכן השיקום הדחוף שעל המשרד לעבור מהטלטלה ומהחבטות שספג ברבות מהשנים שהיה "מחובר" למשרד הכלכלה, מחייבים לבחון גם את האפשרות של הקמת משרד חדש. אין להיבהל מהביקורת שתוטח במהלך שכזה. ואם לפי שעה הדבר אינו מתאפשר, אין להוריד הצעה זו אלא להעלותה מחדש בכל הזדמנות בעתיד. עד אז, החזרה אל משרד הרווחה היא בחירה נכונה מהטעמים הבאים: בראש ובראשונה הנושאים והפעילויות בתחומי העבודה הם משלימים לתחומי הרווחה, והאיזון ביניהם מתחייב מהמשמעות שיש לשני התחומים הללו לגבי הפרט והחברה בכללותה. שנית, ארגז הכלים שפותח ועוד יפותח, הם חשובים לשיקום החברתי של אוכלוסיות יעד מתחומי הרווחה, שמרביתן עניות ולמדינה והחברה יש מחויבות רבה כלפיהן. שלישית, ובניגוד למה שמפיצים מתנגדי המהלך, אין חשש לאימוץ דפוסי התנהגות שיחזירו את העובדים אל הבטחת ההכנסה, וזאת לנוכח הפעולות הנמרצות שעשה ועושה משרד הרווחה ושרות התעסוקה להכוונת האוכלוסיות הללו לתעסוקה בשנים האחרונות.

המסקנה ברורה: תחום העבודה אינו יכול להימצא עוד במשרד הכלכלה, הגורם לו נזק. עליו להיפרד ממנו לצמיתות. זאת ועוד, מקומם של בכירים בעלי תפיסה כלכלית מובהקת, הנוטים לטפל בהיבטים חברתיים של שוק העבודה בשיטת ההלם, הוא במשרד הכלכלה. שם הם ישגשגו ויפרחו ומעל לכל יתרמו, שאם לא כן תחזור ותעלה השאלה "לשם מה נחוץ היה כל המהלך שיזם השר הרווחה חיים כץ?". תביעתו של שר הרווחה להפריד את תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה היא נכונה ויש בה שילוב נכון בין גישה אידאולוגית סוציאל-דמוקרטית ותבונה המקצועית. אם יש בי אכזבה מסוימת, הרי היא מהתמשכותו של תהליך הניתוק הממשיך להתיש, עוד ועוד, את תחום העבודה, כאילו לא היה די בכך בשנים האחרונות, בעת שהיה דייר משנה במשרד הכלכלה.

בני פפרמן הוא מנהל מינהל המחקר במשרד הכלכלה לשעבר וכיום יו"ר ארגון קשר – הבית של המשפחות המיוחדות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.