אהבתי

שיר לשבת
תמר אסנקאו

כֵּן, אָהַבְתִּי לְשַׂחֵק. כְּשֶׁאִמָּא לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת הָיִיתִי מִתְגַּנֶּבֶת לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ, עוֹטֶפֶת אֶת גּוּפִי בְּאַחַת הַשְּׂמָלוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ וְחוֹלֶמֶת שֶׁאֲנִי שַׂחְקָנִית מְפֻרְסֶמֶת. לְאִמָּא לֹא הָיָה כֶּסֶף לְחוּג מִשְׂחָק, הִפְסַקְתִּי לַחְלֹם. אָהַבְתִּי לְצַיֵּר, כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה צִיַּרְתִּי. צִיַּרְתִּי אֶת קָטְיָה, אֶת וֶרְקו וְגָלִינָה, צִיַּרְתִּי עִם עִפָּרוֹן וְדַף מִמַּחְבֶּרֶת חֶשְׁבּוֹן אֶת נוֹף יַלְדוּתִי. צִיַּרְתִּי כְּשֶׁשָּׂמַחְתִּי, צִיַּרְתִּי כְּשֶׁכָּעַסְתִּי, צִיַּרְתִּי בְּשִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן, תנ"ך, הִיסְטוֹרְיָה וְלָשׁוֹן. אָהַבְתִּי לְצַיֵּר. כְּשֶׁדִּפְדַּפְתִּי בַּמַּחְבֶּרֶת הָיִיתִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁהַצִּיּוּרִים הוֹפְכִים לִיצִירוֹת שֶׁתְּלוּיוֹת רַק בְּמוּזֵאוֹנִים נֶחְשָׁבִים. לְאִמָּא לֹא הָיָה כֶּסֶף לְחוּג צִיּוּר. הִפְסַקְתִּי לַחְלֹם. אָהַבְתִּי לַשִּׁיר. כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה שַׁרְתִּי כְּשֶׁהָלַכְתִּי בִּשְׁבִיל הֶעָפָר לְבֵית הַסֵּפֶר, שַׁרְתִּי מִזְמוֹרִים מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית. שַׁרְתִּי מַתְכּוֹנִים שֶׁל אִמָּא, שַׁרְתִּי לְסַבָּא שִׁירִים בִּשְׂפַת אִמּוֹ עַד שֶׁדָּמַע, הָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת לָמָּה? הוּא הָיָה עוֹנֶה לִי בְּשָׂפָה זָרָה שֶׁהַקּוֹל שֶׁלִּי מַחְזִיר אוֹתוֹ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. עָצַרְתִּי שֶׁיֵּרָגַע, חִיַּכְתִּי וְהִמְשַׁכְתִּי לָשִׁיר. כֵּן, אָהַבְתִּי לַשִּׁיר. עֵירֻמָּה בַּמִּקְלַחַת. הָיִיתִי מַחְזִיקָה מַסְרֵק וְשָׂרָה מִכָּל הַלֵּב מִזְמוֹרִים דָּתִיִּים, שַׁרְתִּי וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבַּת קוֹל מְפִיקָה מִגְּרוֹנִי צְלִילִים נְעִימִים. לְאִמָּא לֹא הָיָה כֶּסֶף לְחוּג שִׁירָה, הִפְסַקְתִּי לַחְלֹם. אָהַבְתִּי לִהְיוֹת בִּמְחִצַּת אִמִּי. כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה הָיִיתִי מְחַכָּה בְּסוֹף הַיּוֹם בְּבֵית הַסֵּפֶר עַד שֶׁתַּגִּיעַ. כְּשֶׁהִגִּיעָה, הִתְחַלְנוּ לְנַקּוֹת כְּמוֹ נְמָלוֹת חָרוּצוֹת. הָיִיתִי מְרִימָה כִּסְּאוֹת וּמְקַרְצֶפֶת אֶת הַשֵּׁרוּתִים. לֹא אָהַבְתִּי לְנַקּוֹת אֲבָל לְאִמָּא לֹא הָיָה כֶּסֶף. נִקִּיתִי אֶת הַכִּתָּה שֶׁלִּי, קִרְצַפְתִּי אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִּרְשְׁמוּ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁל חֲבֵרַי לַלִּמּוּדִים, נִקִּיתִי אֶת חֲדַר הַמְּנַהֵל, וְרָאִיתִי הֵיכָן הוּא מֵנִיחַ אֶת הַתִּיקִים הָאִישִׁיִּים שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁאִמָּא כְּבָר לֹא יָכְלָה לָלֶכֶת לְנַקּוֹת, הָיִיתִי מְנַקָּה לְבַד כָּל מָה שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכִּי. חוּג נִקָּיוֹן חִנָּם, הִשִּׁיל מֵעָלַי אֶת הַחֲלוֹמוֹת וּפָתַח בְּפָנַי אֶת הַצֹּהַר לְעוֹלָם הַנִּקָּיוֹן, דּוֹר שֵׁנִי בַּמִּקְצוֹעַ. לֹא אָהַבְתִּי לְנַקּוֹת אֲבָל לְאִמָּא לֹא הָיָה כֶּסֶף. שָׁתַקְתִּי, נִקִּיתִי וְהִפְסַקְתִּי לַחְלֹם.

 

10128594_900dc69e57_o

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דפנה

    לתמר, קראתי ונעצבתי.
    אבל אחר כך חשבתי על זה שוב, ועכשיו ממש לא ברור לי למה בחרת לוותר על החלומות שלך.
    אפשר לשחק גם בלי ללכת לחוג משחק, אפשר לצייר בלי ללכת לחוג ציור.
    הרקדן אוהד נהרין הוא דוגמא למי שהחל ללמוד ריקוד רק בבגרותו, [לא בגלל מחסור בכסף, אמנם], ותראי איזה רקדן וכוריאוגרף מוצלח ומצליח הוא.
    עדה יונת, המדענית וזוכת פרס נובל, נאלצה לצאת לעבוד בילדותה ונלחמה בשיניים כדי להמשיך ללמוד תוך כדי, ותראי מה יצא ממנה.
    כך גם אורנה ברביבאי, אלופה [במיל.] בצה"ל, ואלופה בחיים. וכך רבים וטובים אחרים.
    אני רואה את האחיינית שלי למשל, שסבלה בנוסף גם מלקויות למידה שונות, ולמרות כל המכשולים לומדת כיום אמנות באחד המוסדות הטובים בעולם. נכון, הלימודים שלה נפרסים על פני שנים, כי היא חייבת לעבוד תוך כדי, והיא עובדת קשה, אבל על החלום שלה היא לא וויתרה.
    מקווה שתצליחי להגשים את החלומות. כבר היום את יכולה להרשם לחוג ציור, או משחק, או כל חוג שתחפצי בו. זה רק עניין של בחירה, ועכשיו זה תלוי רק בך.
    בהצלחה.