המאבק המזרחי לא נכשל

במשך שנים ניסו לעשות דה-לגיטימציה למאבק המזרחי בטענה שהפעילות והפעילים הם חלק מ"מגדל שן" ושהציבור המזרחי איננו מזדהה עם מטרות המאבק. המספרים והנתונים מהשנה-שנתיים האחרונות דווקא מלמדים אחרת. תשובה לרון כחלילי

רון כחלילי, יוצר הסדרה ״אכלו לי שתו לי, הדור הבא״, מכריז לאחרונה מעל בימות שונות על כשלונו של המאבק המזרחי. ואכן, הפרק השני בסדרה של כחלילי, שעוסק בציבור המזרחי, מציג תמונה עגומה למדי של המאבק. אופיר טובול, מייסד תנועת "תור הזהב – עכשיו תורנו", נפגש עם מזרחים/ות מקצוות שונים של הארץ ושל המחנות הפוליטיים, וברוב המקרים נתקל בספקנות רבה מצידם/ן. הפרק מסתיים בסצינה שבה טובול והפעילה החברתית כרמן אלמקייס חוזרים מעוד מפגש מאכזב עם מזרחים, כאשר המשפט שחותם את הפרק הוא "אנשים לא חושבים שמגיע להם יותר". באופן סימבולי, הם נמצאים על פרשת דרכים שבין אשקלון לתל אביב; והם בוחרים בתל אביב.

אולם נראה כי המדד של כחלילי להצלחה תמוה ותלוש מהמציאות. במאמרו האחרון בעיתון "הארץ" בסוף השבוע הוא כותב: "מצבו של המזרחי, כמעט בכל פרמטר אפשרי, עדיין נחות משמעותית ממצבו של האשכנזי". העובדה הזו לכשעצמה היא נכונה, אבל היא אינה מהווה הוכחה לכישלון. הדברים היו נכונים גם לפני סדרת המפגשים המדכדכים משהו של טובול עם מזרחים, ולצערנו ספק רב אם בשנים הקרובות יחול שינוי משמעותי. אולם השאלה הקריטית היא האם המאבק המזרחי מצליח לעורר בקרב מזרחים מודעות לנושאים אתניים, והאם, למרות הניסיון השיטתי וארוך השנים של ההגמוניה לטעון ש"היום אין דבר כזה", מזרחים סבורים שנכון לימינו, יש מקום לשינוי ותיקון?

לדעתי התשובות לשאלות האלה הן חיוביות. בשורה של נושאים להלן, קיים ציבור מזרחי משמעותי שאיננו עיוור צבעים ומזדהה עם המטרות של המאבק המזרחי.

עוד כותב כחלילי כי "השבט המזרחי אינו מתפקד כשבט ואינו רואה את עצמו כשבט". הדברים אינם נכונים. מזרחים רבים ביישובים המדורגים באשכולות חברתיים 4-5 מצביעים למועמדים מזרחים בשיעור גבוה באופן משמעותי מהממוצע הכללי בארץ. במערכת הבחירות האחרונות, כולנו בראשות משה כחלון וש"ס בראשות אריה דרעי נהנו מאלקטורט מזרחי מובהק. כך, שיעור ההצבעה הכלל-ארצי לכולנו עמד על 7.49%, אולם במספר ערים מאשכול חברתי 5, המאופיינות בשיעור תושבים מזרחים גבוה יחסית, שיעור ההצבעה לכחלון היה גבוה יותר באופן משמעותי: בבאר שבע 8.8%, בקריית שמונה 16.08%, באשקלון 8.38%, בחדרה 15.75%,  בעפולה 8.66% ובנתניה 11.18%. בממוצע, שיעור ההצבעה לכולנו בערים אלו גבוה ביותר מ-150% משיעור ההצבעה הכללי בארץ. זה נתון משמעותי.

באופן דומה ואף משמעותי יותר, שיעור ההצבעה לש"ס בערים בעלות רוב מזרחי, שממוקמות באשכול 4, גבוה יותר מהממוצע הארצי. כך, בעוד ששיעור ההצבעה הארצי לש"ס בבחירות 2015 עמד על 5.74%, בחצור הגלילית קיבלה ש"ס 9.87%, בבית שמש 14.35%, בקרית מלאכי 13.7%, בירוחם 15.04%, בשדרות 7.8% ובנתיבות 23.3%. ניתן לקבוע אפוא שכפי שהאלקטורט המזרחי היה גורם משמעותי בהצלחתו של עמיר פרץ בבחירות 2006, ובעקבות כך מינויו לשר הביטחון, כך האלקטורט המזרחי היווה רוח גבית למשה כחלון ואריה דרעי בבחירות 2015. מבחינת המאבק המזרחי, ברור שהנתונים מלמדים כי ייצוג מזרחי הינו נושא משמעותי וחשוב לציבור המזרחי, וכי נושא כגון הדרת מזרחים מבית המשפט העליון, למשל, אינו זר לציבור זה.

מתוך ״אכלו לי, שתו לי – הדור הבא״:

ב"תעודת הזהות" שלה בבית האח הגדול הציגה את עצמה אור סיונוב כפעילה מזרחית. לאורך כל התוכנית היא דיברה עם דיירי הבית על נושאים כגון המאבק נגד פינוי גבעת עמל, הסללה במערכת החינוך, פרשת חטיפת ילדי תימן, הבלקן והמזרח וייצוג של מזרחים ואשכנזים בפרסומות. באחד המונולוגים תיארה סיונוב פרסומת שמציגה נערים מזרחים כאלימים כלפי נער אשכנזי. לכאורה, אם אכן מזרחים לא מתעניינים בנושאים כמו ייצוג שלילי של מזרחים, כפי שכחלילי טוען, המונולוג של סיונוב היה אמור להיתקל באדישות מצד הקהל. בפועל, הסרטון חרך את הרשת החברתית: 1,725 שיתופים ומאות-אלפי צפיות. מעבר לסרטון הספיציפי הזה, סיונוב זכתה לתמיכה רחבה מאד מהקהל והיתה קרובה מאד להגיע לגמר. ציבור מזרחי משמעותי הצביע עבורה שבוע אחר שבוע.

אם אכן מזרחים לא מתעניינים בנושאים כמו ייצוג שלילי של מזרחים, כפי שטוען כחלילי, המונולוג של אור סיונוב היה אמור להיתקל באדישות מצד הקהל. בפועל, הסרטון חרך את הרשת החברתית: 1,725 שיתופים ומאות-אלפי צפיות. סיונוב זכתה לתמיכה רחבה מאד מהקהל והיתה קרובה מאד להגיע לגמר. ציבור מזרחי משמעותי הצביע עבורה שבוע אחר שבוע

עד לפני כשנתיים-שלוש השיח סביב חטיפות ילדי תימן, בלקן ומזרח התנהל בזירות מצומצמות למדי. כיום, מדובר במאבק ציבורי רחב היקף להכרה של המדינה בפשע של החטיפות. גם בנושא זה הציבור המזרחי מגלה עניין ואקטיביות. אם המטרה של כל מאבק היא להרחיב את השורות ולהגביר את הדיון הציבורי בנושא, הרי שמדובר בהצלחה יוצאת דופן, מהמרשימות שידע השיח הציבורי בשנים האחרונות. באתר של עמותת עמר"ם (בה אני פעיל) נצברו קרוב ל-500 עדויות של משפחות על חטיפות, כמחצית ממספר העדויות שהגיעו לוועדות, והעמותה ממשיכה לקבל פניות כל הזמן. כמו כן סדרת הרשת ״נביאים: מבצע עמר״ם״ זוכה לשיתופים ודיונים רבים – הרבה מעל הממוצע של פוליטיקאים בכירים למדי.

בנוסף לשלושת הנושאים הנ"ל, חשוב להזכיר הצלחות בתחום התרבות, מעט מוקדמות יותר. למרות ההדרה מתחנות הרדיו הציבוריות, המוזיקה המזרחית משגשגת בתחנות מסחריות כמו רדיו לב המדינה וערוץ 24 בטלוויזיה. בשני המקרים כוח הצריכה של הציבור המזרחי מתורגם לסצינה תרבותית שמהווה התגדות לאתוס האירופי-אשכנזי שביקשה המדינה להנחיל לאזרחיה. פרויקט השירה ערס פואטיקה ממשיך להלך אימים על שומרי הסף האשכנזים, כאשר כמעט מדי סופ"ש אושיות תרבות כמו יהונתן גפן והלית ישורון משמיעות במוספי התרבות קולות של דינוזארים שחלף זמנם.

בפוסט חשוב שפרסם איתמר טובי טהרלב באתר זה, הוא הסביר את האלימות כלפי מפגיני שמאל כזעם אשר נובע מדה-לגיטימציה וסתימת פיות ארוכת שנים כלפי כל צורה אחרת של פוליטיקה מזרחית. אני סבור שבשנים האחרונות הצלחנו לייצר את הבסיס והמתכונת הנכונים לפעילות שהיא בדיוק הפוכה. בזירות שונות מזרחים מדברים על הזהות, ההיסטוריה והאינטרסים שלנו כקהילה, דבר שמאפשר לנו לעסוק קודם כל בעצמנו. לדעתי, כחלילי פספס בגדול את הפוטנציאל של המאבק הנוכחי, אשר בשבילו הימין והשמאל הישראלים אינם רלוונטיים באותה מידה.

בסופו של דבר, הזירה הפוליטית כולה תיאלץ ללכת אחרי המסרים והפעילות שלנו, שצוברים תאוצה בציבור הישראלי בכלל, והמזרחי בפרט. לדעתי אנחנו במגמת הצלחה.         

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות