• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כישלונם המוסרי של תומכי אסד

אם מתנגדים לאסד, הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש: מדהים כיצד חלק לא מבוטל מהאליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות באסד את המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי, ובוחרות להצדיק את פשעיו. אולי כי הישרדותו היא הישרדותן

באחת ההרצאות האחרונות שנתן פרופ׳ סדיק אל עאזם (Sadik al-Azm) במכון למדעי החברה בווינה לפני פטירתו, הוא ניתח את המצב בסוריה תוך שהוא מתנגד להגדרה לפיה מה שמתרחש בה הוא ״מלחמת אזרחים״. הוא הסביר שבניגוד למקרה הלבנוני, בו אזרחים מדתות שונות התחמשו ויצאו לנקום אלו באלו, המקרה הסורי הוא מאבק בין המשטר לבין החברה האזרחית. סדיק לא מתעלם מהעובדה שישנם אלמנטים זהותיים במאבק בין עלאווים לסונים, אבל מדגיש שהמשטר הוא השחקן המרכזי שפעל הן נגד אזרחים ונגד מורדים בכדי לדכא את ההתקוממות; משטר שלא בוחל באמצעים, כאשר לא משנה עד כמה קיצונית פעילותם של המורדים – היא מזערית ביחס לחביות המוות שמשגרים המטוסים הסוריים.

אנשי רוח ואינטלקטואלים סורים הגיעו למצב של ייאוש כה חמור לנוכח המצב, עד שבאופן אירוני הם הציעו לממשל האמריקאי לאפשר למשטר הסורי להשתמש בנשק הכימי, העיקר שיפסיקו עם ההפצצות – כי למות עקב שימוש בנשק כימי הרבה יותר 'נקי', וכך לפחות לא יראו חלקי גופות עפים או אנשים נקברים תחת הרס הבניינים. אחרי המידע הזה, שאל סדיק כיצד אנשים מערערים על הלגיטימיות של ההתקוממות הסורית. הוא משווה את המקרה הסורי להתקוממות ההונגרית של 1956, במהלכה התקומם העם ההונגרי כנגד המשטר הסובייטי – אבל אז אף אחד לא ביקר את העם ההונגרי על מה שנראה כאקט אנושי של מרידה עממית נגד שלטון אלים.

לעומת זאת, במקרה הסורי מדהים לגלות כיצד חלק לא מבוטל מן האליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות בבשאר אל-אסד את האל המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי ובוחרות להצדיק את פשעיו באמצעות דה-הומניזציה למתנגדיו. כך נבנה שיח פוליטי אבסורדי מיסודו שמנוסח באופן דיכוטומי: אם מתנגדים לאסד, אז הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש שכל האמצעים כשרים לחיסולו, גם אם מדובר באנשים חילוניים בעלי אוריינטציה שמאלנית. כך קרה גם, למשל, בשנת 2013 כשתומכי אסד תקפו את העיתונאי אליאס קרם בזמן שסיקר את הפגנת יום האדמה בסכנין.

צריך לשאול – מדוע נקיטת עמדה מוסרית אנטי-פאשיסטית שבה זכויות אדם מהוות אלמנט מרכזי הופכת אותנו, לפי ההיגיון שמנחה את תומכי אסד, לילדים תמימים שדאעש מתחבאים תחת מטריית זכויות האדם שלהם? מדאעש, כמובן, אין מה לצפות, אך ממתנגדי דרכם של דאעש שאמורים להוות אלטרנטיבה להרס האנושי יש לדרוש תשובות – במיוחד בשל הרף המוסרי שהם מציבים.

באמצעות שאלה זו ניתן לבחון את כישלונם המוסרי של תומכי המשטר. הרי בסופו של יום חלק ניכר מהם הגיע מהמפלגה הקומוניסטית: מי שהאמינו בכל לבם בדרכו של המשטר הסובייטי ואף תמכו בפשעיו תחת סיסמת שחרור העמים, רואים היום בפוטין את האידיאל הפוליטי. חלק נוסף מן התומכים נולד למעמד הנכון שהקנה לו השכלה ומעמד חברתי גבוה, בעזרתו ראו את העולם המערבי החילוני המתפתח ובמקביל פיתחו רגשות סלידה כלפי המסורתיות בחברה הערבית. אך כמו האליטות הפוליטיות הישנות בעולם, הם סירבו להכיר בסבלם של המוחלשים בחברה הן מבחינה מעמדית והן מבחינה פוליטית, ולראות את הפוטנציאל שלהם להתארגן ולהקים אופוזיציה להגמוניה. מנגד, האופוזיציה החדשה שהתפתחה בעולם הערבי דרך האסלאם הפוליטי זלזלה באכזריות האליטות הישנות. אמנם לאליטות אלה היו סיסמאות שוחרות שלום והן הציגו את עצמן כמגן של המיעוטים הערבים, אבל ברגע האמת הפגינו אכזריות חסרת רסן שלא רואה גבולות, גם לגבי המיעוטים הערבים שלא ישרו קו איתם.

תומכי המשטר הסורי עוד יהפכו לציונים של העולם הערבי, למצדיקי כיבוש אלים. אם נבחן את התירוצים בהם הם משתמשים לגבי פגיעה באוכלוסייה אזרחית, הם יגידו "הג'יהדיסטים משתמשים בהם בתור מגן אנושי", "הם מתחבאים בתוך החברה האזרחית" – ממש כאחרוני הטוקבקיסטים הישראלים שרואים בתירוצים אלה כסיבה מוצדקת להפציץ את עזה

צריך רק לראות ולהקשיב לתומכיו של אסד. דוחות עמותות זכויות האדם, התמונות, ההפצצות מהאוויר, העדויות של האסירים ותמונותיהם של התינוקות – כל אלה לא יעזרו בשינוי עמדתם מכיוון שבינם לבין עצמם הם רואים בהישרדותו של אסד כהישרדותם. במסגרת הפלרטוט הקטן שהיה למצרים ולרשות הפלסטינית עם התהליכים הדמוקרטיים, הן ראו את עליית האחים המוסלמים וחמאס, עלייתה של האליטה הפוליטית הערבית המתחדשת, ובמקום להתמודד עם טענותיהם ולהמשיך את התהליך הדמוקרטי הם העדיפו את הדיכוי הצבאי בכל מחיר. באקטים הללו הם בגדו בדור הראשון של המהפכה, אלפי צעירים דמוקרטים שהנהיגו את ההפגנות הראשונות למען רפורמות דמוקרטיות שמהר מאד דאג המשטר לחסל, לעצור, להעלים ולמגר וליצור ואקום פוליטי שאפשר לנוסרה ולדאעש לעלות.

בתחילת השבוע פורסם כיצד אסד כבש מחדש את חאלב, ועל פני השטח נראה שבתור מייצגן של האליטות הישנות הוא בדרך לניצחון נוסף. אך כפי שההיסטוריה מלמדת, כיבוש האדמה לא מתורגם לשכנוע העם שחי על אותה אדמה. במיוחד לאור כמות ההרס והמוות שהמשטר הסורי זרע, הוא לא יוכל להחזיר עטרה ליושנה. כיבוש חאלב ושאר אזורי המורדים יצרו מצב מראה לכיבוש הישראלי, בו המשטר רוצה לשלוט באדמה אך לא רוצה את האנשים שחיים עליה, ולמרבה הצער נראה כיצד תומכי המשטר הסורי יהפכו לציונים של העולם הערבי, למצדיקי כיבוש אלים. אפילו היום אם נבחן את התירוצים בהם הם משתמשים לגבי פגיעה באוכלוסייה אזרחית, הם יגידו "הג'יהדיסטים משתמשים בהם בתור מגן אנושי", "הם מתחבאים בתוך החברה האזרחית" – ממש כאחרוני הטוקבקיסטים הישראלים שרואים בתירוצים אלה כסיבה מוצדקת להפציץ את עזה.

מאכזב לראות כיצד אנשים שתופסים את עצמם כפעילי זכויות אדם מסרבים להאמין שעל מנת לשנות את פני החברה יש לפעול לשכנועה באמצעים כשרים ולא אלימים. אך תחושת עליונות משולבת עם עצלות 'לרדת אל העם' מקנות להם שכנוע עצמי שצדקת דרכם מכשירה את כל האמצעים. הם מתקשים לראות שנפילתם היא עניין של זמן ושיש בכוחה להבריא את החברה הערבית. כעת העיניים מכוונות לאסלאם הפוליטי. נראה אם יהיה ביכולתו ללמוד מטעויות העבר, לאמץ שיח הומניסטי ולהציג אלטרנטיבה ראויה שיכולה להכיל בתוכה את המיעוטים הערבים והזרמים החילוניים – או שימשיך באותה טעות של השמאל הערבי, שהעדיף לדכא את האופוזיציה ביד קשה על מנת לשמר את מעמדו.

כנראה שיעניין אותך גם: