• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הדיכוי לא התחיל ולא יסתיים בסטודנטית הערבייה בבצלאל

עוד מחאה קצרה על חופש הביטוי בה ביקשו אנשי סגל ביקשו "להרגיע את הרוחות" ואמנים פטפטו על סולידריות לפני "חזרה לשגרה", שוב תגובה רפה מצד האקדמיה – מעצר הסטודנטית בבצלאל השבוע רק חושף את הפחד מדיון פוליטי אמיתי. מבט מבפנים על השבוע החולף בקמפוס
עמר עבד אלקאדר

פעיל פוליטי, בוגר תואר שני במחלקת מחקר מדיה, תקשורת ותרבות באוניברסיטת גולדסמית'ס, לונדון

שבוע לא קל עבר על האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. הוא התחיל עם כתבה בערוץ 10, ובה תיעוד במצלמה נסתרת של מרצה שהואשם על ידי סטודנטית בהטרדה מינית, והמשיך עם כותרות סנסציוניות על עבודה שנתלתה בחדר מדרגות באקדמיה ובה נראה חבל תלייה מול פניו של בנימין נתניהו, כשמתחת הכיתוב "ROPE" (פראפרזה על כרזת הבחירות המפורסמת של ברק אובמה).

אתחיל בווידוי מעט מביך. בפעם הראשונה בה עברתי על פני הכרזה, עוד לפני הסערה התקשורתית, נפעמתי. תהיתי לגבי הביטחון העצמי הגבוה של סטודנט תל אביבי ממוצע בבצלאל שמרשה לעצמו לתלות דימוי כזה. דמיינתי אותו, את הנונשלנטיות שבה תלה את הפוסטרים כי לא מעניין אותו מי יראה;  ואולי אפילו עדיף שיראו, כי כך הוא יקבל כתבה כזאת עם תמונה מקצועית ב"הארץ", יסביר את האני-מאמין שלו כאמן – ושערי סצינת האמנות התל אביבית ייפתחו בפניו. לרגע אחד לא עלה בדעתי כי התולַה היא סטודנטית ערבייה בשנתה הראשונה ללימודים, שעשתה תרגיל בסיסי בפוטושופ ולא חלמה שהיא הולכת להקפיץ מערכת ביטחון של מדינה שלמה בגלל עשרה ניירות A4 בחדר מדרגות.

מירי רגב, שרת איזשהו-משהו בישראל, זעקה בפייסבוק להפסיק את הזרמת המזומנים אל האקדמיה וטחנה את המילה "הסתה" על הדרך עוד פעם אחת (או פעמיים); סטודנטים יצאו נגד העבודה, לרוב מתוך קנאה מהחשיפה התקשורתית שקיבלה; והאקדמיה יצאה בעוד תגובה רשמית שניגנה על כלל הקשת הפוליטית. תחילה, גונן נשיא האקדמיה עדי שטרן על העבודה, אך טרח בצעד חסר תקדים לחלק ביקורת עבודות לסטודנטית שנה א׳ וטען כי "מבחינה תקשורתית, העבודה כנראה אינה טובה". נניח לרגע בצד את העובדה כי עד לרגע זה לא מובן איזה מסר בדיוק ניסתה הסטודנטית להעביר, מבחינה תקשורתית, כשעבודה מככבת בשבעת אתרי התקשורת הגדולים במדינה במשך שלושה ימים ומאתגרת את שיח האמנות הישראלי – היא עבודה, לכל הפחות, טובה.

סטודנטים תולשים את שיחזור עבודתה של הסטודנטית, שנעשה על ידי עמר עבד אלקאדר ועמר ג'בארין, אתמול:

זהו אינו המקרה הראשון בו נעצרת סטודנטית ערבייה מבצלאל על רקע פוליטי. בשנה שעברה נעצרה בקמפוס האקדמיה רוואן אבו-גוש, סטודנטית מהמחלקה לעיצוב אופנה, במטרה להפעיל לחץ על בעלה העצור, כתב תקשורת במקצועו. גם אז תגובת האקדמיה ניסתה לרצות את על הצדדים ודנה יותר בחוקה מאשר בערכים. הפעם, המשטרה הבינה במהירות כי אין לה מה לעשות עם הסטודנטית הזאת ושחררה אותה עוד באותו ערב בו נלקחה לחקירה, אך טרחה לספק בשמה כותרת מוזרה בנוסח ״ביבי חונק את התקווה לשלום״.

אתמול, היום הרביעי מיום תליית העבודה, הכריז איגוד הסטודנטים של בצלאל על שביתה, מה שהוביל להפגנה ומיצג סאונד במרכז הקמפוס, בו תופפו וצעקו מאות סטודנטים ומרצים במשך שעה על כל מה שהיה אפשר נגד דיכוי חופש הביטוי.

אירועי מחאה בבצלאל, 15.12.16 (בקטן: הכרזה של הסטודנטית)
אירועי מחאה בבצלאל, 15.12.16 (בקטן: הכרזה של הסטודנטית). דיברנו קצת על חופש הביטוי, נזללנו על ידי עדשותיה הרעבות של התקשורת הישראלית

אז כן, זאת הייתה חוויה. דיברנו קצת על חופש הביטוי, נזללנו על ידי עדשותיה הרעבות של התקשורת הישראלית, ואף השבתנו את הלימודים לשעתיים (בשנקר, אגב, חסמו את צומת עלית ברמת גן על רקע האירוע בבצלאל). אבל בזמן שאנשי סגל ביקשו "להרגיע את הרוחות" ואמנים פטפטו על רגע של סולידריות לפני "חזרה לשגרה", לא הצלחתי להאמין שכל זה יביא לשינוי אמיתי. הרי כל אדם המגיע מרקע של דיכוי, גם אם זה לחממה כמו בצלאל, יודע שהדיכוי הזה לא התחיל ויסתיים בסטודנטית הערבייה שכולם מתיימרים לדאוג לשלומה הנפשי בעודם מחפשים למכור עוד אייטם בעד רייטינג גבוה. הדיכוי הזה הוא השגרה.

בממסד האקדמי הישראלי בכלל, וכך גם בבצלאל, מפחדים מעימות ודיון אמיתיים בנושאים פוליטיים ואקטואליים. ברוב המקרים בהם מוצף נושא פוליטי מעדיפים אוהדי המוסד, אנשי סגל וסטודנטים, לשים לו קץ בהטלת האחריות על מאתגרי המוסכמות, בבקשה מהם לפעול ולא לדבר, בהנחה שפעולה כזו או אחרת לא יכולה להיות חזקה מספיק עד לכדי טלטול הממסד האהוב. עכשיו זה פה, זה קרה, המאתגר פעל. מה גם שהממסד טולטל.

נותר לנו, אלו הסולדים מהפריבילגיה הישראלית לקרוא לימים אחרים "שגרה", להודות לסטודנטית שתלתה את הכרזות על הדקה שגרמה למדינה שלמה להקדיש למחשבה חוצת גבולות, ולאחל שעבודתה תהיה הסדק הראשון בחומה שייעודה להתמוטט. ולי אישית, להודות לה על שגרמה לי בפעם הראשונה, וסביר להניח האחרונה, להסכים על משהו עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.

ציוץ סמוטריץ

כנראה שיעניין אותך גם: