• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

להט"ביות לא צריכות לשתף פעולה עם צה"ל

הכי קל להשאיר את הכיבוש מאחורי החומה, מחוץ לשיח, ובנפרד מכל מאבק אחר לשוויון ולצדק. זה לא רק קל, אלא גם מצופה מאיתנו. אבל בימים אלו, הייתי מצפה שלא נתפוס טרמפ על כל הזדמנות להגיע להישגים עבור המאבק שלנו, על חשבון אחרות
טניה רובינשטייןטניה רובינשטיין

פעילה פוליטית קווירית, פמיניסטית, נגד הכיבוש ולמען שחרור כל בעלות ובעלי החיים, ורכזת כללית שותפה בקואליצית נשים לשלום.

בימים האחרונים התעוררה הסערה התורנית סביב מעורבות ארגוני קהילת הלהט"ב עם מוסדות המדינה והצבא. הפעם נשמעה הביקורת בעקבות פוסט שפורסם בדף הפייסבוק של האגודה למען הלהט"ב בזו הלשון: "השבוע הצטרפנו לביקור חשוב ומרגש עם תנועת גאווה כחול-לבן אצל נשיא המדינההתנועה מאמינה כי שירות במגזר הביטחוני של אנשי ונשות הקהילה יביא לקירוב בין החברה הישראלית לקהילה הגאההצטרפו אליהם לפרויקט לעידוד שירות צבאי קרבי של להט״בים".

למחרת, ובעקבות הביקורת, פרסמה האגודה הבהרה ובה נכתב שהאגודה תומכת בלהט"בים המשרתים בצה"ל, ובאותה נשימה נעמדה ״לצידה של סרבנית גיוס טרנסג'נדרית מול הצבא. אנחנו גם נמשיך לתמוך בפליטים להט"בים, להגיש עתירות לבג"ץ, להרצות בפני שוטרים ולהילחם על תקציבים. מבחינתנו, הצבא הוא לא נכס פרטי של גברים הטרו-סיסג'נדרים, הוא של המדינה, והמדינה זה גם אנחנו, לכן אנחנו נילחם על כך שהצבא, כולל יחידות קרביות, יהיה פתוח ומקבל לכל חייל וחיילת מהקהילה, ונתמוך בכל מי שירצו להתגייס אליו…״.

מקרה זה הוא רק דוגמה אחת מני רבות, המעידה על תופעה רחבה הרבה יותר. ארגוני קהילת הלהט"ב השונים, וכך גם ארגונים העוסקים בנושאים חברתיים אחרים, מתנהלים בשיתוף פעולה ואף מביעים תמיכה במוסדות המדינה השונים, ובצה"ל ובשירותי הביטחון. לעתים אין לנו אלא לשתף פעולה עם הממסד – חשוב לנו לשנות נושאים בחקיקה, מדיניות ציבורית, התנהלות מערכתית, על מנת לשפר את חיי האוכלוסיות אותן אנחנו מייצגות ועבורן אנחנו נאבקות. אך מפעם לפעם חשוב לעצור ולחשוב מה אנחנו מפספסות כשאנחנו עושות זאת.

הממסד הישראלי מוכן לקבל, לחבק ואף להבטיח לנו תקציבים אם רק נבטיח שנשאיר את המצפן המוסרי שלנו בכניסה לכנסת לצד החצאית הקצרה, ונקבל את גזירת הגורל שאומרת שעלינו לבחור צד ולאשרר את הקו הברור שמנסחים עבורנו – בין מי שזכאיות לקבל זכויות כאן, למי שלא. בחברה הישראלית, הצבא הוא זירה נורמטיבית להשתלבות והתקדמות בחברה. הצבא מאפשר מוביליות לחלק מהאוכלוסיות המוחלשות, והוא המקום הקל ביותר דרכו ניתן לקבל לגיטימציה חברתית בקרב המיינסטרים הישראלי. אולם להט"ביות שמשרתות בצבא, שמעודדים שירות קרבי, שעובדות בשב"כ, שמשתפים פעולה עם קמפיינים של משרד החוץ להראות את הצבא והמדינה כהכי פרנדלי בעולם – משתפות ומשתפים פעולה בצורה ישירה עם הדיכוי, הנישול והכיבוש של הפלסטינים.

מתוך עמוד הפייסבוק של האגודה.
״השבוע הצטרפנו לביקור חשוב ומרגש עם תנועת גאווה כחול-לבן אצל נשיא המדינה״ – מתוך עמוד הפייסבוק של האגודה. צה"ל והשב"כ הם הגופים שמזיקים יותר מכל ללהט"בים/ות פלסטיניות/ים

צה"ל והשב"כ הם הגופים שמזיקים יותר מכל ללהט"בים/ות פלסטיניות/ים. אלו הגופים שמאיימים על אנשים באאוטינג על מנת לסחוט אותם לכדי שיתוף פעולה ומעמידים את חייהם בסכנה. אלו הגופים שמחזיקים אנשים מאחורי מחסומים, שמייצרים חברה של עוני, מצוקה וחוסר ברירה, ואלו הגופים שלא מאפשרים ללהט"בים ולפלסטיניות/ים בכלל חופש תנועה, פרטיות ואת הזכות לחיים וביטחון – הזכויות הבסיסיות שמגיע לכל אדם באשר הוא/היא, הזכויות הבסיסיות שמן הראוי שארגוני זכויות אדם לא יקחו חלק בנטילתם, והזכויות שבייחוד עבור להט"בים/ות הן שבריריות וקריטיות יותר מאשר לאחרות/ים.

המדינה אומרת לנו ׳בואו, תשנו מבפנים. זה יהיה
win-win לכולנו. אתם תהנו משוויון זכויות וקבלה חברתית, ואני אוכל לשווק
את עצמי בעולם כמעוז הליברליות וזכויות הלהט"ב וגם ארוויח את השתקת ביקורתה של קבוצה אקטיביסטית ובעלת משאבים׳, ואנחנו נענות לזה בראש מורם מבלי לסובב את הראש ולהסתכל בעיניים של מי שמפסידים מהדיל הזה

הכי קל להשאיר את הכיבוש מאחורי החומה, מחוץ לשיח, ובנפרד מכל מאבק אחר לשוויון ולצדק. זה לא רק קל, אלא גם מצופה מאיתנו. בימים שבהם הלגיטימציה הציבורית שנהנים ממנה מנגנוני הכיבוש שוברת שיאים, הלגיטימציה להריסות בתים, נישול אנשים מאדמותיהם, הפצצות של אוכלוסייה אזרחית, רדיפה של פעילות ופעילים בגדה, רדיפה של ארגונים הומניטריים שפועלים בעזה שקורסים תחת הצורך להתמודד עם השלכות התקיפות החוזרות והנשנות על הרצועה, רדיפה של ארגונים שפועלים למען זכויות אדם ולמען סיום הכיבוש מישראל ומחוצה לה – בימים אלו, הייתי מצפה שלא נתפוס טרמפ על כל הזדמנות להגיע להישגים עבור המאבק שלנו, על חשבון אחרות. הייתי מצפה מארגוני החברה האזרחית להתעשת ולראות את הסיבוב שעושים עליהם.

המדינה אומרת לנו ׳בואו, תשנו מבפנים. זה יהיה win-win לכולנו. אתם תהנו משוויון זכויות וקבלה חברתית, ואני אוכל לשווק את עצמי בעולם כמעוז הליברליות וזכויות הלהט"ב וגם ארוויח את השתקת ביקורתה של קבוצה אקטיביסטית ובעלת משאבים׳, ואנחנו נענות לזה בראש מורם ומבלי לסובב את הראש ולהסתכל בעיניים של מי שמפסידות ומפסידים מהדיל הזה.

אך ישנן דרכים לעשות את זה אחרת. ניתן לעצור לרגע ולהתחבר לשורשינו כנאבקות למען שיוויון וזכויות אדם. ניתן לעצור ולומר שאנחנו כאן כדי להיאבק על זכויותיהן/ן של להט"ביות/ים בכל מוסדות המדינה וכל חלקי החברה שאנחנו חיות בה, אבל לא מוכנות לקבל את ההשתתפות במערכת הצבאית הדכאנית כדרך המרכזית לקבלה אל תוך החברה. ניתן לומר שאנחנו כאן כדי להילחם עבור זכויותינו, ויחד עם זאת לעמוד לצד חברותינו שנאבקות על זכויותיהן גם הן. ניתן לומר שאנחנו נאבקות עבור קהילת הלהט"ב במקום הזה שאנחנו חיות בו, ולמרות שהמדינה מצפה מאיתנו לראות רק יהודיות ויהודים כאזרחיות ואזרחים שווי זכויות, לנסות לראות את הלהט"בים/ות הפלסטיניות שלצדנו.

ניתן וראוי לקום ולומר, שאנחנו כארגוני זכויות אדם, מקומנו בחברה האזרחית, ולא בתוך המערכות המיליטריסטיות של מדינה כובשת.

כנראה שיעניין אותך גם: