חטיפת ילדי תימן: חיפוש ״ראיות״ בארכיון שנפתח

נראה שיש איזו ציפייה שהארכיון שנפתח היום בשעה טובה לציבור יגיש על טס חגיגי את האקדח המעשן, את המסמך האחד הזה שכתוב בו: נא לחטוף ילדים, תודה. כך למשל ב״הארץ״ כבר הזדרזו לקבוע בכותרת ש״לא התגלו ראיות לחטיפה מאורגנת״, על אף שמדובר בלמעלה מ-200 אלף מסמכים שאני די מסופקת שמישהו הספיק שם לקרוא ולהפנים ולנתח ולהצליב. מי שקובע דבר כזה בצורה כל כך נחרצת לא מבין מה זה ארכיון ואיך צריך לעבוד איתו. ה״ראיות״ לא ידברו את עצמן בקלות או בכלל במסמכי ועדה שהמנדט והרוח הגבית שהניעו אותה לא היו מציאת הוכחות לחטיפת הילדים אלא ההפך, ועל כן היא בהכרח לא חקרה בכיוונים הנכונים ואת האנשים הנכונים. זו ועדה עם אינטרסים פוליטיים שקופלו אל תוך החומר שהיא השאירה מאחוריה ועליו אנחנו מסתכלים היום. ויש גם כמובן ארכיונים אבודים שנשרפו או נעלמו, כמו למשל של בית החולים הדסה בבאר שבע ועוד. אבל המסמכים כן פורשים עולם ומלואו של דמויות וסיפורים ומקומות וניואנסים וטרגדיות וזעזועים – ומעל הכל של דרכי הפעולה והחקירה והשיח של הוועדה ושל האנשים שמאחוריה. את החוטים בין הדברים צריך לטוות לבד, ולהבין שההוכחות לחטיפה ״מאורגנת״ או ״ממסדית״ לא אמורות להיפרס מול עינינו כמו פקודה מבצעית של הצבא.

באקראיות, פתחתי את התיק שמסביר מדוע הרב עוזי משולם לא העיד בסופו של דבר מול הוועדה. שנה לאחר שנכנס לכלא ואחרי שנים של חוסר אמון מוצדק לגמרי בזרועו המטייחת של הממסד, הוא דרש כתנאי לעדותו שדיוני הוועדה ישודרו בשידור חי בטלוויזיה, שיורשה לו לחקור עדים הקשורים לפשע ושנציגי המשפחות יורשו להכניס צוות תקשורת מטעמם משום שלא ניתן להם קול בתוך הוועדה. לגיטימי, האמת. כמובן שהוא נענה בשלילה – וכך, קולו של האדם מאחורי המאבק הכי גדול בשעתו ובכלל לחשיפת פרשת חטיפת ילדי תימן לא נשמע.

במסמך אחר בתיק של משולם, ישנו מכתב מחאה שכתבה אורה שיפריס לכבוד השופט כהן עקב הוצאתה מהדיון יום קודם לכן. ולמה הוצאה בכוח? מתברר שהשופט כהן לא ידע שהיה בית חולים של הדסה במחנה ראש העין. התחוללה מהומה באולם בעקבות הבורות המשוועת הזאת, ועל כן שיפריס שצעקה את האמת הוצאה מן האולם. היא כותבת שכאב לה שהוועדה לא טרחה ללמוד פרטים אלמנטריים כאלה, ועוד מתארת איך ״בזמן עדותה המזעזעת של זוהרה, כשכל הקהל בכה – הורגשה שותפות גורל עם המשפחות הקרועות. כל העיניים דמעו… ואתם שם למעלה ישבתם באטימות והתנכרות ונזפתם בקהל״. היא מוחה על כך שהרב משולם לא הוזמן להעיד וכך גם לא רופאים ואחיות ש״ניתן למצוא את שמותיהם בספרי הטלפונים״.

בסוף, היא קוראת לוועדה לנצל את הזכות המוסרית שנפלה בידיה ולטהר את החברה הישראלית מהחטא הקדמון שרובץ עליה.

למאמרים נוספים בנושא פרשת חטיפת ילדי תימן