• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

כך רוחץ ה"שמאל" בניקיון כפיו

חותמי העצומה נגד ״חוק ההסדרה״ מבקשים להכשיר את עצמם כפטריוטים אמיתיים, ובעיקר להכחיש את חלקם בכינון משטר לאומני בגבולות 67'. התוצאה היא מסמך קולוניאליסטי וגזעני
אבו לילא (סמיר אלאחמד)

נולד בכפר קרע אל תוך מציאות הממשל הצבאי. את לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטת תל אביב. פעיל פוליטי לשעבר ופעיל חברתי בהווה. כיום הוא מנהל עסק משלו, לומד לטבען עוגיות שהוא אוהב לאפות ומחדש את ההיכרות עם אלוהים

העצומה נגד חוק ההסדרה שהתפרסמה בגיליונות השבת של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", עליה חתמו כמה אקדמאים, אנשי תרבות, אנשי צבא ומקושטת גם בכמה שמות של ערבים, היא דוגמה מובהקת לתפיסה הקולוניאלית והגזענית של מחנה "השמאל" בישראל. יש להניח שחלק מהחתומים הסתפקו בכותרת ולא קראו את התוכן, ומיד מיהרו להוסיף את חתימתם.

להם ולשכמותם ולכל היתר כדאי להזכיר שלמחנה "השמאל" הישראלי אין אח ורע בכל ההיסטוריה של הקולוניאליזם, ובוודאי לא בהיסטוריה של השמאל העולמי. רק בישראל הקולוניאלית, כל מי שיודע להגות את המלה "שלום" או להצהיר על עמדה התומכת במה שמכונה "פתרון שתי מדינות" מוכתר מיד כאיש/אשת שמאל. אך למעשה, אותו מחנה ממש אחראי על הנכבה, הטרנספר, הטיהור האתני, מפעל הגזל הגדול, מעשי הטבח הנוראיים, הריסת מאות ערים ויישובים פלסטינים, וגם על מפעל ההתנחלויות.

מאז תבוסתו של מחנה זה ב-77׳, הוא מתעקש להתחרות בימין הפנאטי והלאומני במגרש שלו. דהיינו: בלי ערבים ועל וטהרת העם היהודי (להיפרד מהפלסטינים, לשמור על הרוב היהודי – אלה רק חלק מהסיסמאות המכוננות של מחנה "השמאל" הישראלי); שמאל שאינו מעז לנסח אלטרנטיבה אמיתית לתפיסה הימנית הגזענית, ובכל הצהרה שלו קורץ לימין ומתפלל שיצליח למשוך אליו מצביעים מבלי שהם נדרשים להתמודד עם שינוי עמדות ומבלי שהוא טורח לאתגר את השיח ההגמוני הישראלי הקולוניאלי. זו הסיבה שמחנה "שמאל" זה לא השכיל עד היום לנסח אלטרנטיבה קונספטואלית לתפיסה הקולוניאלית הישראלית. אלטרנטיבות כאלה אכן קיימות, אך הן קיימות רק בשולי החברה, בקרב קבוצות מצומצמות ביותר המכונות כאן "שמאל רדיקלי".

לשון העצומה, כפי שפורסמה בידיעות והארץ
לשון העצומה, כפי שפורסמה בידיעות והארץ

פעם בעשור מתעורר לו קומץ ישראלי יהיר ושחצני, אך בעיקר גזעני במסווה של ליברליות, ומנסח עצומה/מסמך/אמנה (אמנת כנרת, מסמך ג'נבה, חוקה בהסכמה, ועכשיו המסמך הקולוניאלי נגד חוק ההסדרה) – שכולם ללא יוצא מהכלל מדירים את הפלסטינים ומאדירים את השליטה היהודית הנצחית. החלום הישראלי הרטוב של הטרנספר לא נעלם מאף אחד מאותם מסמכים.

במודעה שפורסמה בסוף השבוע נכתב בין היתר "הנהגה לאומנית קיצונית וסהרורית, ששותפים לה קנאים דתיים וקנאים לאומניים, תכריח אותנו בקרוב לבחור בין חיים תחת שלטון הרוב הערבי המתהווה בין הים והירדן – לבין משטר דמוי אפרטהייד הנשען על שנאת זרים ודיכוי יריבים״ (ההדגשות שלי, א.ל). פסקה אחת קטנה הכוללת גם תפיסה קולוניאליסטית, גם גזענית, וגם שקר וטיוח.

במודעה שפורסמה בסוף השבוע נכתב "הנהגה לאומנית קיצונית וסהרורית, ששותפים לה קנאים דתיים וקנאים לאומניים, תכריח אותנו בקרוב לבחור בין חיים תחת שלטון הרוב הערבי המתהווה בין הים והירדן – לבין משטר דמוי אפרטהייד הנשען על שנאת זרים ודיכוי יריבים״. פסקה אחת קטנה הכוללת גם תפיסה קולוניאליסטית, גם גזענית, וגם שקר וטיוח

מנסחי העצומה מזהירים/ מפחדים/ מאיימים על הציבור היהודי מפני "חיים תחת שלטון הרוב הערבי", במקרה של סיפוח הגדה המערבית. מכובדים אלה מצהירים שהם רוצים לשמור על רוב יהודי נצחי ועל האזרחים הערבי כמיעוט נצחי. ובכן, כיצד תעשו זאת, מכובדות ומכובדים? כבר כיום ישנו רוב ערבי בגבולות 67' (יהודים-ערבים ופלסטינים אזרחי ישראל). גם בלי "הרוב הנוכחי" הזה, ישנה אפשרות, מבחינת תיאורטית לפחות, להתהוות רוב ערבי בתוך שטח ישראל (גבולות 67'), אז איך אתם מתכננים למנוע זאת, אולי בעזרת טרנספר? הבעיה של מנסחי המודעה הזו היא לא החשש מפני פשיזם או גזענות אלא מ"רוב ערבי". זו הצהרה גזענית לכל דבר, לא רק גזענית, אלא גם לאומנית פנאטית מלאת שנאה לאחר.

וכדי להסיר כל ספק, הם מבהירים לכולם כי רק רוב נצחי על טהרת העם היהודי ומיעוט ערבי נצחי (אם בכלל) הם "הסיכוי היחיד לעתידה של מדינת ישראל דמוקרטית ונאורה", כי דמוקרטיה ונאורות הם בלעדיים לבני העם הנבחר ולא בדיוק הולכים ביחד עם ערבים.

עמונה, 2013. צילום: קובי גדעון / לע״מ
עמונה, 2013. צילום: קובי גדעון / לע״מ

לא זו בלבד, אלא שמנסחי העצומה מטעים ביודעין ומשקרים לגבי אופי המשטר הנוכחי הקיים בישראל. הם מציינים כי חוק ההסדרה יעמיד אותם בפני האפשרות לבחור בחיים תחת משטר דמוי אפרטהייד  כאילו שמשטר אפרטהייד אינו מתקיים כיום גם בתוך ישראל וגם בשטחי הגדה המערבית; מה משמעות כל היישובים היהודים שהוצבו באזור ואדי ערה ובגליל על אדמה ערבית והמכתרים את היישובים האלה, חונקים אותם, ומונעים מהם לא רק רצף, אלא בעיקר כל אפשרות להתפתחות עתידית? כמה אדמות של אזרחים ערבים הופקעו מאז הקמת המדינה "לצרכי הציבור" או בתירוץ אחר? כאשר בכל המקרים האלה באורח פלא היה "הציבור" יהודי בלבד? האם אין זה ממאפייני האפרטהייד? ומה לגבי הכבישים הנפרדים בגדה המערבית, כבישים שרק לאדון היהודי מותר לנסוע בהם?

כאילו שמשטר אפרטהייד אינו מתקיים כיום גם בתוך ישראל וגם בשטחי הגדה המערבית. מה משמעות כל היישובים היהודים שהוצבו באזור ואדי ערה ובגליל על אדמה ערבית והמכתרים את היישובים האלה ומונעים מהם לא רק רצף, אלא בעיקר כל אפשרות להתפתחות עתידית? כמה אדמות של אזרחים ערבים הופקעו מאז הקמת המדינה "לצרכי הציבור" – כאשר בכל המקרים האלה באורח פלא היה "הציבור" יהודי בלבד?

אותם עוטי מסיכה של שמאל וליברליזם לא שוכחים לקרוץ לימין לאורך כל ניסוחי העצומה ולדחות מעליהם כל אשמה של "אנשי שמאל". וכך הם כותבים: "הימין הפנאטי ורדיקלים אנטי-ציוניים מהשמאל הקיצוני – חברו יחד לשכנע אותנו כי הכיבוש הוא בלתי הפיך". באותה נשימה הם מגנים את הימין הפנאטי ואת השמאל הקיצוני הרדיקלי, בטענה שאלה מכשילים את פתרון שתי המדינות. גם אם נתעלם מהשקר הזה, קשה שלא לתהות על הצורך העז שלהם לזכות בהכשרה ובלגיטימציה תוך גיוס סיסמאות של הימין עצמו ואימוץ השיח של נתניהו-בנט-רגב-שקד. למעשה, אותו שמאל "רדיקלי אנטי ציוני" מעולם לא התנגד לפתרון שתי המדינות. אכן חלק ממנו תומך בפתרון של מדינה אחת משותפת בניסוחים שונים, אלא שגם חלק זה לא מתנגד לפתרון שתי המדינות.

את מה אם כן משרתת החתירה להפרדה בין מנסחי העצומה האומללה לבין כל מאפיין "שמאלני" מצד אחד, ובינם לבין "המתנחלים" מצד שני? הדבר נועד להשיג שתי מטרות: האחת, להכשיר את עצמם כפטריוטים אמיתיים ואנשי מרכז המשתמשים במושגים ובאמונות של הימין על מנת להיות מקובלים על הרוב הגזעני בארץ; השנייה, להכחיש כל חלק שלהם בכינון משטר גזעני לאומני בגבולות 67' ולהתנער מכל אחריות על העוולות והפשעים הנוראיים שנעשו כאן. זוהי בדיוק אותה טקטיקה המאפשרת לאותם ליברלים מכפר האמנים "עין הוד" היושבים בבתים ערביים שנגזלו מתושבי עין חוד לאחר שגורשו מבתיהם, למחות נגד ההתנחלויות בגדה המערבית וללכת להשתכר במסעדה שהוקמו בתוך מה שהיה מסגד של תושבי עין חוד, ולישון מלאי סיפוק עצמי ועם מצפון נקי.

כל עוד לא ישכיל אותו "שמאל" יהודי להתנער מהתפיסה הקולוניאלית הגזענית שלו, וכל עוד לא יפסיק לקרוץ לימין, וכל עוד לא יכיר בפשעי הציונות, הוא ימשיך להביס את עצמו, להנציח משטר קולוניאליסטי ולהכשיל כל אפשרות של פתרון שלום המבוסס על צדק ושוויון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי אמיתי

    אבו לילא מכובדי, אפשר בהחלט להסכים למסרים של מאמרך, אך יש לי שתי הערות: ראשית, אין זה מדויק לומר שלהתנהלות כזאת של ה"שמאל הישראלי" לא היה אח ורע. תגובתו של השמאל הצרפתי למלחמת השחרור האלג'ירית הייתה דומה לנושא הנדון, אם לא גרועה ממנה בהרבה. השמאל הקומוניסטי הרבה להשיא עצות מתנשאות לילידים, וה"שמאל" הסוציאליסטי בראשות גי מולה היה חלק ממנגנון הדיכוי האכזרי. שנית, לכנות את מפלגת העבודה לדורותיה "שמאל", גובל בבדיחה גרועה. הייתה זו שלי יחימוביץ', בעת שכיהנה כראשת המפלגה, שהצהירה שהמפלגה אף פעם לא הייתה שמאל, והיא צדקה בהחלט, עובדתית ורעיונית. השמאל הישראלי (ללא מירכאות) הוא כנראה מצומצם ביותר, ברוח הביטוי הערבי "ציפר עלא אלשמאל" (אפס מצד שמאל). אז אולי לא אפס מאופס, אבל בהחלט מיעוט קטן, שלמפלגת העבודה אין בו חלק ונחלה. השמאל החבול הזה, שגם הוא אינו נקי משגיאות, עדיין ממתין לבנייתו מחדש.

    1. אבו לילא

      אהלן יוסי, תודה לך על ההערות/הארות, אני נוטה להסכים עם רוב הדברים שלך, אבל הרשה לי לציין כמה עובדות: השמאל הצרפתי נקט עמדה שמאלנית בהקשר של אלג'יר עד לפני פרוץ מהפכת השחרור שם. עם פרוץ המהפכה בחרה המפלגה הקומוניסטית (PCF) שם וגפ מפלגת השמאל הסוציאליסטי ( SFIO) בעמדה ימנית אופורטוניסטית, הפכה את עורה, ועמדה בשורה אחת עם האימפריאליזם (תוך שימוש בטענות מגוחכות ביותר). השמאל הצרפתי שהגיע לשלטון בשנת 1956 אף תמך בזוועות ובפשעים נגד המהפכנים שם. אבל זו לא כל התמונה. בעקבות עמדה ימנית ובוגדנית זאת, השמאל הזה התפצל, היו פילוגים על הרקע הזה. כתוצאה מהפילוג הזה צמחה שמה מפלגת שמאל חדשה (PSU). מפלגות ותנועות שמאל אחרות בצרפת: השמאל הרדיקאלי ((Gauche Extrême, "הטרוצקיסטים", "האנרכיסטים" "והליברליסטים" (Libertaires) עמדו לצד המהפכה באלג'יר. אלה תמכו במהפכה לא רק במילים, אלא גם במעשים. חלקם נקטו במעשים מאד מהפכניים ורדיקליים.
      לא טענתי שהעבודה או מרץ הן מפלגות שמאל, לכן המרכאות. בכל מקום אחר בעולם העבודה הייתה מוגדרת כמפלגת ימין.

      השמאל הישראלי היחיד שקיים הוא מחוץ לכנסת, וכמו שכתבת, הוא נמצא בשולי השוליים של החברה. ויחד עם זאת הם עושים עבודה חשובה ביותר.

  2. שי גרינשפון

    בוא ניזכר שהחלטת או"ם מה-29 בנובמבר 1947 דיברה על הקמת 2 מדינות : מדינה יהודית ומדינה ערבית. מדינות-לאום, "שתי מדינות לשני עמים". שאיפה לחיות במדינת לאום משלך אינה גזענות ולא אימפריאליזם. גם פלסטינים רוצים מדינת לאום משלהם. סלובקים פירקו את צ'כוסלובקיה, על-אף המבנה הפדרטיבי שנתן להם הרבה אוטונומיה, כי במדינה המשותפת בה היוו 20% – הרגישו כ"דיירי-מישנה" ורצו מדינה בה יהוו רוב. כך גם נורבגיה נפרדה משבדיה ב-1911 ( ואני מביא רק דוגמאות של היפרדות בדרכי שלום). מדינות אלה הן דמוקרטיות. כל התנועות הלאומיות/בדלניות רוצות מדינת לאום בה יהוו רוב. אין סתירה בין זה לשאיפה לדמוקרטיה.

    1. אבו לילא

      שי שלום, אני חושב שאת מתפרצת לדלת פתוחה. המאמר לא אמר משהו בעד או נגד פתרון 2 מדינות, גם לא משהו בעד או נגד מדינת לאום (זה נושא אחר שמצריך דיון אחר ורציני).
      במאמר אני דן בצידוקים שמגייסים אותם מנסחי עצומה, ואותו "שמאל" – צידוקים שהם גזעניים וקולוניאליסטים על-פי כל הגדרה. הטענה של "ליהפרד" למשל היא טענה אוריינטליסטית וגזענית..
      רק משפט אחד לגבי "מדינת לאום" – מדינה זו יכולה להיות דמוקרטית רק אם אחרי הקמתה היא מיד מפרקת את עצמה ומכוננת מדינה אזרחית, אומה אזרחית. אחרת היא צוללת עמוק במים העכורים של פשיזם.

  3. א

    וכל טרוריסט ורוצח המונים פלסטינאי הופך להיות איש שלום רק כי הוא לא אומר בפומבי שהוא רוצה לזרוק את כל היהודים לים אלא רק בלב (או רק בערבית שמשום מה לא נחשבת כשפה שבה למילים יש משמעות)ץ כל רוצח שכזה הוא דמוקרט למופת חוץ מזה שהוא תומך בפוליגמיה, רצח של כל להט"ב שהוא רואה, רצח על כבוד המשפחה, עונש מוות לכל ערבי שימכור קרקע ליהודי ואו שהוא תומך בזה שאין בחירות ברשות כבר מעל עשור או בשם ה"דמוקרטיה" דורש שיתנו לתנועה נאצית שחורטת על דיגלה להרוג כל יהודי רק כי הוא יהודי לרוץ לבחירות כי יהודי משול לנמלה במקרה הטוב.

  4. דרור

    גם אם תכתוב את זה מליון פעם, עדיין המילה קולוניאליזם לא רלוונטית כאן בכלל.

  5. דני

    הגעתי עד המשפט "יש להניח שחלק מהחתומים הסתפקו בכותרת ולא קראו את התוכן, ומיד מיהרו להוסיף את חתימתם." ובזאת הסתפקתי. יש גבול.

    1. Oded Assaf

      המאמר של אבו לילא, וכמוהו גם תגובתו של יוסי אמיתי, משמעותיים מאוד . אינני מעוניין להתייחס לתגובתו של מישהו החותם כ-א'. לתגובתו של דרור אוכל להתייחס בדרך כלשהי, ולכתוב שאין צורך לחזור על המונח 'קולוניאליזם' מי-יודע- כמה-פעמים, אלא לבחון היטב מהי משמעותו של מונח זה במאות מחקרים ופרשנויות, ובהקשרים שונים בעולם, ולהיווכח שהנצחת הכיבוש וההתנחלויות, הרחבתם והעמקתם, היא קולוניאליזם של ממש (טוב… אם נוח יותר: קולוניזציה זוחלת…). ואכן, גם ביסוסו של אפרטהייד (מילה מפחידה, לא ?).

      העצומה שבה עסק המאמר הנוכחי היא באמת סימפטום לרעה חולה שפשתה כאן במה שעדיין נותר במעגלי "השמאל הציוני". כך או כך, העצומה הזאת, ממש כמו כמה מהדומות לה, תעבור בלא-כלום ותישכח במהירות ( ואולי כבר נשכחה). תגובתו של יוסי אמיתי הבהירה ,ויפה שהבהירה, שאין טעם – לדידו של מי שנשען על הנחות יסוד ועל עקרונות חשיבה ופעולה של שמאל (במלוא מובנו של המונח הזה, שהרי מרובים בעולמנו אלה המעוניינים לערפל אותו, בכוונה) – לזהות את "המחנה הציוני" ואת רוב-רובם של תומכי מרצ, ואת החוגים המקורבים אליהם כך או אחרת – כשמאל. הםם אינם שמאל.

      ואני שותף לדעה שהעצומה, כפי שנוסחה – אם תיזכר – תיזכר כמסמך קלון. לצערי, השמאל האמיתי בארצנו -זה שמנסחי העצומה מתאמצים לשדך אותו עם ימין סהרורי/לאומני וכו' וכו' – אינו אלא מספר מצומצם, הולך ומצטמצם, של יחידים וקבוצות
      דלי אמצעים , ראויים להערכה עצומה על התעקשותם לחשוב חשיבה ביקורתית ולפעול כמיטב יכולתם. אין להם סלבריטיס וגיבורי תרבות ומועמדים לפרס נובל, וכנראה גם לא כסף שיאפשר להם מודעות ענק בעיתונים…

      אשר לפיתרון שתי המדינות: אני חושב, ולא מהיום, שרעיון זה, שאי-פעם היה לו תוקף והיו לו סיכויים מסוימים – לא גדולים, ובעייתיים בכל מקרה – אינו רלוונטי. הפעילות האובססיווית של ממשלת ישראל ותומכיה בשבועות האחרונים מחזקת את דעתי, שאינה רק דעתי. ההשתלטות הישראלית-יהודית על הגדה המערבית בלתי הפיכה; יש לבחון היטב נתונים כלכליים, דמוגרפיים, אקולוגיים, וכמובן גם תרבותיים-אידיאולוגיים ( אם בציבור היהודי עסקינן )ולהכיר באי-ההפיכות הזאת אמנם, בלב כבד. אני ממליץ על קריאה במאמר זה, שפורסם בזמן האחרון, והוא , כידוע, אינו הראשון או היחיד בסוגו –

      http://www.jeremiahhaber.com/

      וכיצד מגבשים מתכונת להתמודדות (ושמא : הישרדות) בתנאים הנוכחיים? המאמר מצביע על כמה אפשרויות, ששמאל אמיתי צריך לאמץ לעצמו, בלי אשליה שכל זה יחזיר את מדינת ישראל לגן העדן האבוד.

      1. דרור

        אין ספק ששהתנחלויות הן קולוניאליזם, אבל להתיחס אל כלל מדינת ישראל כאל קולוניאליזם זה פשוט לא רלוונטי. קולוניה של מי? קולוניה על אדמה בה רוב היישובים עדיין מחזיקים בשמות שמקורם בעברית?

  6. לה משגע

    מעניין, האם חוק ההסדרה הוא לגיטימי, במידה שטרנספר נחשב לא הומניטרי? השאלה באה גם בעקבות הטענה שלא נותנים לערבים מקום להתפתח כאן, כי אני לא ראיתי רצון ערבי לפתח ישובים יהודיים, לא בישראל ובטח לא במדינה בעלת רוב ערבי. אולי אני טועה, אך על פניו מאמר כזה מלמד שערבים רוצים גם לדאוג לעצמם וגם שיהודים ידאגו להם, ומי ידאג ליהודים הם לא מגלים.

  7. לה משגע

    ברור שערבים חושבים שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית שייסדו יהודי אירופה כדי לאסוף את היהודים מכל רחבי העולם ולרכזם בפלסטין ובארצות הערביות השכנות לה על ידי הגירות וגירוש. זה כתוב בספרי ההיסטוריה בערבית

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4902151,00.html

  8. רחמן חיים

    אכן אין שמאל בישראל. ה'שמאל' שכאן הוא גזען ומתנשא, צבוע ועובר לדום כשהוא שומע את המילה 'בטחון'. המהפכה המזרחית החלה מזמן בפן התרבותי כאן, ותמשיך בפן הפוליטי. למזרחים ולערבים יש אורך רוח של המזרח.

  9. אבו לילא

    זה הדבר היחיד שהפריע לך בכל המאמר אדם???

  10. נעה

    על פי ההיגיון הקר והאכזר – אין פה מי יודע מה אינסוף אפשרויות. שתי מדינות (פורמלית שני הצדדים מסכימים); או מדינה אחת שנשלטת ע"י הצד הישראלי, באמצעים כאלה ואחרים; או מדינה שנשלטת ע"י הפלסטינים – כנ"ל; או תוהו ובוהו, מהזן הנוכחי. (יש גם אפשרות אוטופית של אחרית הימים).
    שלושת האחרונים מבטיחים כאוס ברמה כזו או אחרת, מסוג זה או אחר, שלא יעמוד במקומו ויכול להוביל אפילו לסינדרום סוריה.
    פתרון שתי המדינות, שאיננו אידיאלי, פותח בכל זאת אפשרות לנרמול החיים של בני האדם שחיים כאן, שיכול להוביל לשיתוף פעולה לטובת כולם.
    ככה זה החיים, כל זמן שהמשיח מתמהמה….
    אפשר לדון עד אין קץ בעוולות של השמאל, או מה שנקרא כך, ולהגיע עד לדה-לגיטימציה מוחלטת של הציונות – שמיתרת כל דיון פרטני במעשה כזה או אחר.
    אפשר להגיד שאין הבדל, נניח בין לבני לבנט, ולסגור את הדיון.
    ואפשר להסתכל קדימה ולנסות בכל זאת ליצור כאן איזשהם תנאים להתפתחות חיובית לטובת כולם.
    זה בעצם מה שהעצומה אומרת בשורה התחתונה. מה השפעתה של עצומה כזו? – תלוי מה הייתה כוונת ההשפעה מלכתחילה.
    אם הניסוח נועד לספק לה חמצן מעבר לימי הפרסום – הוא הצליח לפי התגובות. האם זו מטרה ראויה? אה.
    האם כל החותמים התעמקו בנוסח או שהתייחסו למה שנראה בעיניהם העיקר – מאבק בחוק הסדרה והסיפוח? מי יודע.
    האם מאבק כזה הוא ראוי?
    מה תשובת המאמר לשאלה כזו לא ברור לי.
    האם מישהו אחר מרים את המאבק הזה ביתר כשרון (במידה שהוא אכן ראוי)? לא ברור לי.
    אבל תמיד אפשר לשלוף מפת מושגים תפורה היטב שמולבשת על כל סיטואציה ו"מצליחה" תמיד ל"הוכיח בקפידה" את המבוקש להוכיח. איך זה פותר בעיות במבחן האנושיות וההגינות?

    1. אבו לילא

      ובכן נעה, מאמר ביקרות אינו חייב להציע מתכון בישול או אפייה. חשיבות הביקורת אינה תלויה בהצעות כאלה או אחרות, הביקורת חשובה בפני עצמה ומעצם קיומה (למרות שהמאמר כן מציע דרך ובסיס של פתרון יציב ובר קיימא לטובת כל הצדדים).
      הבעיה עם עצומה בניסוח שלה שאינה מקדמת שום דבר. במקרה הטוב זו הצעה של הפסקת אש בין שתי מלחמות…
      את מציעה ל"הסתכל קדימה" ולהפסיק לדון בעוולות שנעשו ונעשים. כלומר "לא יהיה כלום, כי כלום לא היה". האם שכיחת העבר תתרום לפתרון? האם לטאטא את הכל מתחת לשטיח ולהתעלם ממה שנעשה בעבר וממשיך בשם "המבט קדימה" תקדם אותנו לאן שהו?
      האמר אומר בצורה הכי פשוטה והכי ישירה "פתרון שלום המבוסס על צדק ושוויון", איך זה הצליח לחמוק מהעיניים שלך?
      לזכור את העבר, את עוולות ופשעי העבר, זה לא התבכיינות, אלא הנוסחה היחידה להזכיר לנו (כולנו) להיות על המשמר, ולהפיק לקחים, ולפעול כדי שדברים כאלה לא יחזרו על עצמם. אם תרצי, זה מערכת ההגנה היחידה והבלם היחיד להפקת לקחים מהעבר עם המבט לעתיד. הרי זה לא כפתור פלא כזה שלוחצים עליו כדי לשכוח ולהשכיח אז הכל ורוד ויפה ואהבה ושמחה ואושר. כי הפרכת הגזענות והקולוניאליזם והפשעים זו משימה מתמשכת שמחייבת לא רק התגייסות כל הצדדים ושיתוף פעולה, אלא (ובעיקר) לזכור את מה שהיה ולפעול כדי שלא יחזור על עצמו.
      בשום מקום לא נאמר במאמר זה משהו נגד פתרון שתי מדינות…
      אבל כן נאמר שפתרון של שלום ופיוס ושיתוף פעולה לא יכול להתקיים שאבן הבנייה שלו היא גזענית וקולוניאלית.
      העצומה הזו לא תרמה חצי דבר למאבק למען השלום, וגם לא תתרום.
      הטענה שאין מישהו אחר שמנסה להרים מאבק כזה, היא טענה של אחיזת עיניים.
      הנה לך דוגמה, לאחרונה יש יוזמה שיכולה להיות בסיס טוב ויציב לפתרון קבע, המדברת על שתי מדינות מולדת אחת. שווה שתעייני ביוזמה, תלמדי אותה, תדעי שהיא קיימת, את לא חייבת להסכים (גם אני לא מסכים לכל מה שיש בה, אבל כן מברך על העיקרון שעומד בבסיסה) לכל מה שנאמר בה.
      מה שאת מציעה, אפשר לסכם במשפט אחד "מי שרוצה פתרון חייב לשכוח את העבר, את הפשעים שנעשו לו או נעשו בשמו"…
      וכן, אני מודע שלא נוח למקרבן שמזכירים לו את הפשעים שהוא עושה. האמיני לי שגם הקורבן לא שמח לזכור את העבר הזה… אבל האם יש במעשה ההיטהרות המלאכותית הזו משהו כדי לקדם אותנו לקראת איזה פתרון יציב??
      מי שמתעקש לדרוש מהקורבן לשכוח את העבר, לשכוח את היותו קורבן, אינו מתכוון באמת לשום פתרון, הוא רק מבקש למרק את המצפון.

      אין שום סיבה לשכוח, יש מלא סיבות לסלוח.
      הפרכת הכיבוש, הדיכוי, הגזענות, הפשיזם, אינה עניין של "ירייה אחת בכלב" (לפי טענתו המופרכת של ליוטארד). זהו משימה מתמשכת שתלווה אותו גם אחרי השגת השלום..

    2. Oded Assaf

      אולי אינני חייב להשיב לתגובתה (שופעת הכוונות הטובות, זה מובן ! ) של נועה, אבל אעיר , בעקבות הניסוחים שלה : [א] האם המצב הנוכחי בארצנו הוא באמת "תוהו ובוהו"? לדעתי ומניסיוני – ההיפך הוא הנכון. יש כאן ממשל ריכוזי, וריכוזיותו ושליטתו (וגם שתלטנותו) רק מתעצמים – ההיפך מ"תוהו ובוהו"]; ודאי שכך הם הדברים בשטחים הכבושים ,שבהם הממשל שולח זרועות צבאיות חזקות ביותר ומשליט הייררכיה שאין עליה עוררין (ממש לא "כאוס"!). פרויקט ההתנחלויות ממוסד ומסובסד ועטוף תמיכה דתית עתירת תקציבים ("תוהו ובוהו"?…); האוכלוסיה הפלסטינית מנושלת מרכושה, מכל זכות אנושית של ממש, מכל סוג של ביטחון בסיסי, וכל זה בדרך שיטתית ומוקפדת
      (ובכן, גם זה היפוכו של "תוהו ובוהו". זה סדר, ועוד איך!). [ב] המאבק (של מי? על מה, בדיוק-בדיוק? אני מבין כאן רק דבר מתוך דבר) באמת ראוי. לגישה זו נועה ואני שותפים, וגם אבו-לילא, כותב המאמר. אבל, רגע: האם העצומה מצביעה – או אפילו רומזת – על מאבק אמיתי בשטח, במונחים ברורים, אופרטיביים? לא. היא ממחזרת, בפעם המי-יודע-איזו, אי-נחת, שאולי מובילה כמו בעבר לאיזשהו "מאבק" פרלמנטרי סביב חוק מזדמן – מאותו סוג של מאבקים הטומנים בחובם, מלכתחילה, כישלון או פשרה. [ג] אולי "נרמול החיים" (כניסוחה של נועה) הוא תנאי קודם והכרחי לפיתרון פורמלי ( והרי הוא רק פורמלי, משפטי, חתום על ניירות, לא יותר) של "שתי מדינות", ולא להיפך? אבקש ממנסחי העצומה ומאוהדיה להציע רשימה מפורטת ומנומקת של דרכים מעשיות ל"נרמול החיים" במחסומים, בדרכים הכמעט בלתי-אפשריות להגיע למקום עבודה או לטיפול רפואי דחוף, במטעים העקורים ובמקורות המים המיובשים בגדה המערבית, בין המבנים ביישובים פלסטיניים שצה"ל מחריב, בין העצירים המנהליים לבין שוביהם, בין הורים פלסטיניים שבניהם הצעירים נורו ונהרגו במהלך הפגנת מחאה זו או אחרת; וכמובן – אבקש גם רשימה מפורטת של דרכים מעשיות לחלוטין לפתיחת ערוצי תרבות, חינוך ותקשורת אלטרנטיביים, שמטרתם היא "נרמול" (אינני יודע אם זהו המונח המתאים) הלכי הרוח הניאו-דתיים, הלאומניים, המיליטריסטיים והאנטי-דמוקרטיים באוכלוסייה היהודית בישראל. עם יישומן של דרכי פעולה כאלה והמאמץ להצלחתן, לא לפני כן, אולי יהיה אפשר לייצב בסיס להתכנסותם של כך וכך פוליטיקאים משני הצדדים כדי שישיגו הסכם בר קיימא על "שתי מדינות" השומרות על רגיעה בגבולותיהן ועל כבוד הדדי בין אזרחיהן. אלה, ורק אלה, עשויים להיות – שוב, בניסוחה של נועה -"תנאים חיוביים". לא מפגשים חוזרים ונשנים של ראשי ממשלות ישראלים עם מנהיגי הרשות הפלסטינית, לא דיונים עד אין-קץ בכנסת ולא הכרזותיהם של מנהיגי מפלגות והודעות הטוויטר שלהם, וגם לא קואליציה זו או אחרת (יהודית , זה ברור…) שתיווצר במניפולציה זו או אחרת, בבחירות אלה או אחרות. גם לא מודעות בעיתונים. [ד] ולבסוף: אכן, יש בישראל כמה קבוצות וארגונים הפועלים למען "תנאים חיוביים" שכאלה – אולי רק במינימום-שבמינימום שאותו הם מסוגלים לבצע, לעתים רק כעיצוב תודעה אנושית, יפה, של אמפטיה, של סולידריות עם האחר /המדוכא, ודיאלוג בין אנשים בשטח .והם עושים זאת , לטעמי, בכישרון רב יותר ( נועה היא זו שהשתמשה במילה "כישרון". אני ממש לא בטוח שהתחום שאנו דנים בו כאן נמדד ב"כישרון". זה עניין של מצפון ומוסר ונכונות להתאמץ ולעתים גם להסתכן) מכישרונם הרלוונטי של מנסחי העצומה ,שבכישרונם בתחומי ההתמחות האישיים שלהם ודאי שאינני מפקפק.

  11. לה משגע

    בשביל קולוניאליזם דרושה מעצמה, למשל האנגלים שהיה להם בסיס באנגליה ושלחו גרורות ליצור קולוניות בכל מקום. היהודים לא היו (ואינם) מעצמה, להיפך, הם היו מיעוט נרדף (נרדפו לפעמים באירופה, לפעמים במזרח, לפעמים בישראל\פלסטינה ולפעמים בהרבה מקומות ולפעמים במעט) וחסרי מדינה . לא היתה מדינת בסיס בשביל לשלוח גרורות ולייצר קולוניות, אז קולוניאליזם כמו כל השאר פשוט לא תופס. אדם , במיוחד בעל תואר שני, רצוי שלא ישתמש במונחי סרק, גם אם זה כתוב בספרי בית הספר

  12. לה משגע

    עדיף להאשים בפלישה חוזרת של השבטים היהודים ויצירת הקולוניה ישראל, זה יהיה נכון יותר מאשר התיאור קולוניאליזם, ואפילו יחזיר אותנו לסיפור המיקראי . קולוניאליזם דומה יותר לערבים שהבסיס שלהם בערב, והגיעו לכאן בסופו של דבר דרך מצרים או ירדן או סוריה.

  13. לה משגע

    עם כל הכבוד, היהודים בנו כאן ארץ מישלהם והיחידה שיש להם (זאת ציונות), ואין להם רצון להיות מיעוט יותר, על כך מדברת גם העצומה. בתימן קראתי שהיו תקופות שהיהודים לא קיבלו זכויות כמו שאר התושבים והם שתקו, שלא לדבר על ארצות אירופה, שגם שם היהודים שתקו, דהיינו, לא ניסו להתמרד נגד הארץ ואורחותיה.