• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

לגברים ערבים מתים עושים הנחות

הדיון שהתלהט בעקבות הירצחה של ליאן נאסר הוכיח (שוב) שכנשים ערביות מתות בנסיבות לא טבעיות, אנשים מרשים לעצמם לנתח את סיבות המוות ואף להאשים את הקורבנות על שנהרגו. כאשר מדובר בגברים, גם אם פשעו, הסלחנות מטשטשת כל עובדה
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

בערב ראש השנה האזרחית יצאה ליאן נאסר בת ה-19 לבלות באיסטנבול עם חברותיה. בזמן הבילוי נכנס אדם חמוש ורצח 39 בני אדם, ביניהם הייתה ליאן. היא נרצחה אך ורק מכיוון שהיא אישה, ומותה סיפק בסיס לוויכוח אידיאולוגי כביכול בין פעילים: חלק האשימו את ליאן בכך שבכלל יצאה לבלות והזכירו שאסור הלכתית לאישה לצאת לחו"ל לבד, זאת בחוסר רגישות מוחלטת לרגשות משפחתה; מנגד ולאור ההאשמות, פעילי שמאל ערבים הגיבו באופן חריף בטענה שזו תרבות דאעש בחברה הערבית, שקיימת בקרב הרבה ממכרינו וחברינו ברשתות החברתיות. אלה מאמינים בלב מלא שהבעיה ביחס המפלה כלפי נשים קיימת בחוגים הדתיים, ומסרבים לראות כיצד גם השמאל הערבי לא היסס להאשים את הקורבן כאשר הדבר שירת את מטרותיהם הפוליטיות.

אם נבחן את מקרי המוות בקרב צעירים באופן כללי, נזהה שחלק ניכר ממקרי הרצח בחברה קשורים לפשיעה. כמי שנולד בשנות ה-80 וגדל ביפו, מקרי הרצח בעיר לא היו זרים לי, לצערי, בין אם היה מדובר בחברים או באנשים שרק הכרתי. מתחילת שנות התשעים הלכו מאיתנו כ-80 בחורים, חלקם צעירים שפשוט היו במקום הלא הנכון בזמן הלא נכון, חלק אחר נפלו קורבן לעוני ולפשיעה והשאר היו באמת אנשים ״רעים״ בכל מובן המילה – כלומר כאלה שחיו על חשבון סבלם של שכניהם ובני משפחתם. אנשים בעיר ידעו מי הם, בין אם מכרו סמים, שדדו או רצחו או גבו דמי חסות. אבל עם הירצחם היה קונצנזוס שלא להזכיר את הרע שעשו בחייהם ולנסות לחפש את ההיבטים החיובים. לעומת זאת, פעם אחר פעם כאשר הנרצחת היא אישה, הדיון הופך להיות "ענייני" ומתנהל סביב עובדות וניתוחים "רציונאליים" במסגרתם יש מי שמרשים לעצמם להאשים אותה על זה שנהרגה. הם לא היו מעלים על דעתם לעשות את אותו הדבר לו היה מדובר בצעיר ערבי, שם הרגשות הסלחניים מטשטשים כל עובדה.

היכן היו פעילי המקלדת כאשר הגברים נרצחו? האם הם חשבו לכתוב פוסטים שמצדיקים את רציחתם? יתרה מזאת, כאשר צעירים נהגו תחת השפעת סמים או אלכוהול, האם הם כתבו שמגיע להם בגלל ששתו למרות הפסיקה המאוד ברורה האוסרת על שתיית אלכוהול? כמובן שלא. הרי הם יודעים טוב מאד שהיו משלמים מחיר לו היו עושים זאת. מלכתחילה, הם לא היו מוכנים להודות בזה וטוענים "חלאס, האדם מת שאלוהים יסלח לו ואלוהים יעזור לבני משפחתו". בעיקרון זוהי גישה חיובית בפני עצמה, שהרי הם אינם בין החיים כבר ואין שום סיבה בעולם שהמשפחה תסבול מניבולי פה על בניה. אבל אין לי אלא לשאול כאן, למה במקרה של ליאן, אישה צעירה שלא פגעה באיש ולא עשתה שום רע, אין ביכולתם להפגין חמלה כלפיה בדומה לזאת שהם מפגינים כלפי גברים שבאמת פגעו בעצמם ובאנשים שסביבם.

הלווייתה של ליאן נאסר, 3.1.2016. צילום: חדשות 2
הלווייתה של ליאן נאסר, 03.01.17. צילום: חדשות 2
כאשר הנרצחת היא אישה, הדיון הופך להיות "ענייני" ומתנהל סביב עובדות וניתוחים "רציונאליים" במסגרתם יש מי שמרשים לעצמם להאשים אותה על זה שנהרגה. הם לא היו מעלים על דעתם לעשות את אותו הדבר לו היה מדובר בצעיר ערבי, שם הרגשות הסלחניים מטשטשים כל עובדה

אינני מחסידי הטענה של השמאל הערבי המאמין שזו תוצאה של תרבות דאעש, אם כי אני מאמין שפעילים גברים ינצלו כל תפיסת עולם דתית או חילונית בכדי להנחיל את העליונות הגברית בחברה בכל מחיר, מה שהופך זאת לגרוע יותר. הרי עד לא מזמן ראינו כיצד גבר שמאלן ליברל ממפלגה שחרתה על דגלה זכויות נשים, לא היסס להטיח עלבונות באישה בשיחת פייסבוק משום שלא הסכימה איתו, ולבסוף הצליח לצאת קורבן מכל הסיפור בטענה שתקפו אותו בגלל עמדותיו הפוליטיות.

המקרה של ליאן מציג כיצד פעם אחר פעם אנו נכשלים בכל הנוגע לזכויות נשים בחברה, ועושים מאמצים לנצל מקרים בהם נשים נפגעות להעצמת כוחנו הפוליטי כגברים. המקרה הזה לא קשור לאי-הסכמות אידיאולוגיות אלא למקסום רווחים פוליטיים – ולזה, רבותיי, קוראים צביעות. צביעות שמונעת מפחד לנקוט בעמדה הנכונה, גם אם יהיו לכך השלכות פוליטיות. הפעילים בינינו שחפצים בשינוי חברתי מבינים שתפקידנו אינו לנצח במערכה הפוליטית ולא לפגוע אחד בשני, אלא לפעול להקמת חברה שבה כל אחד מאתנו מרגיש נוח עם עצמו ועם הסביבה שלו וזוכה ליחס הוגן ללא כל קשר להיותו אישה או גבר. נדמה שיש מי שזקוקים לתזכורת שבלי קשר למין שלנו, כולנו זכאים לחמלה, כולנו בני אדם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אפרת שרעבי

    אמן ואמן

  2. ליכודניק

    מעניין. תודה!