• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תשאלו מי העם, ואומר לכם מי המדינה

גישתו של המיליארדר שלדון אדלסון כי "זה לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית" הולכת וצוברת תאוצה בקרב הציבור בישראל ומנהיגיו. על צבא העם ואידיאולוגיה, בעקבות פרשת אזריה
אבו לילא (סמיר אלאחמד)

נולד בכפר קרע אל תוך מציאות הממשל הצבאי. את לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטת תל אביב. פעיל פוליטי לשעבר ופעיל חברתי בהווה. כיום הוא מנהל עסק משלו, לומד לטבען עוגיות שהוא אוהב לאפות ומחדש את ההיכרות עם אלוהים

בשנת 1942 הקימו הנאצים את יחידת המילואים 101 של משטרת הסדר וחייליה נשלחה לפולין הכבושה. אנשי היחידה הזו – שלא כולם היו נאצים, ויש להניח שחלקם היו מלח הארץ ובני טובים – השתתפו ברצח המוני של יהודים, עסקו בציד וטבח פרטיזנים פולנים והשתתפו בזוועות רבות נוספות.

חוקר השואה הפרופ׳ כריסטופר בראונינג מתאר בספרו "אנשים רגילים: גדוד מילואים 101" (פורסם בעברית ב-2004), כי ביולי 1942 בכפר יוזפוב בפולין אסף מפקד הגדוד, סרן ולילהם טראפ, את חייליו במעגל והסביר להם "בקול חנוק ודמעות בעיניו" על המשימה שעליהם לבצע. הוא אמר להם: "האנשים צריכים לזכור שבגרמניה נופלות פצצות על נשים וילדים", ושעליהם לאסוף את כל 1,800 היהודים החיים בכפר, להפריד את הגברים שבגיל עבודה ולירות למוות בנשים, בילדים ובקשישים. המפקד לא שכח להציע לחייליו אפשרות סירוב: "אם מישהו מרגיש שאינו בנוי לביצוע המשימה הזאת, הוא יכול לצאת מהמעגל ולהשתחרר ממנה", אמר להם.

אין ספק שזוועת השואה שונה מכל הזוועות האחרות שהתרחשו אחריה ולפניה, ונבדלת מכל המקרים של ג'נוסייד וטיהור אתני שלווה לרוב במעשי טבח נוראים. אין זה נכון להשוות בין מקרים שונים אלה, והשוואה אינה משרתת או מקדמת כל דיון (ולכן איני מתכוון לערוך השוואה כזאת). יחד עם זאת, יש חשיבות רבה לבחינת מאפיינים חופפים וזהים, ולבירור התנאים שאיפשרו את ההתפתחות האידיאולוגיה הנאצית. תנאים "מאפשרים" כאלה ממשיכים למרבה הצער להתקיים גם בתקופה שלנו.

השיח הישראלי המקובל על כל גוני הקשת הפוליטית היהודית בישראל מהימין הקיצוני, דרך המרכז והשמאל הציוני בכללו (להוציא מעט חריגים שוליים) והמשכפל את עצמו לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, מייצר מוסכמות, כמו למשל זו שצה״ל הוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם" המקפיד על האוקסימורון הנודע "טוהר הנשק". מדי כמה שנים נזקקת המערכת הפוליטית, המדינית, הצבאית, המשפטית והציבורית בישראל, להצגה למראית עין, המיועדת לקהילה הבינלאומית, בדמות "טבח כפר קאסם" או המקרה של אלאור אזריה. הצגה של העמדת הש.ג. למשפט וניסוח פסק דין הכולל עונשים מגוחכים המוטלים על השעיר לעזאזל, שמסייעת למפקדים ולמנהיגים הפוליטיים להמשיך לשווק לעולם את השקר על אודות "הצבא המוסרי בעולם".

למעשה, ההיסטוריה של הצבא הישראלי עמוסה פשעים וזוועות שמעולם לא הגיעו לבתי המשפט. בשנת 1953, עוד לפני שהקים את היחידה 101, עמד שרון בראש פלוגת מילואים, הוא אסף את חייליו וסיפר להם על נשים פלסטיניות מהכפר קטנה השוכן בצד הצפוני המערבי של ירושלים, שחוצות את גבול הריבונות הישראלית שבין התנחלות מעלה החמישה לכפר קטנה, בדרכן לשאוב מים מהבאר. שרון וחיילו המתינו במארב. הם הבחינו בארבע נשים פלסטיניות העושות דרכן לבאר, פתחו באש ורצחו את ספיה מוחמד שמאסנה, אמנה עיסא אלפקיה וחלימה טהא מכפר קטנה.

השיח הישראלי מייצר מוסכמות, כמו למשל שהצבא הישראלי הוא "המוסרי ביותר בעולם" המקפיד על "טוהר הנשק". למעשה, ההיסטוריה של צה״ל עמוסה פשעים שלא הגיעו לבתי המשפט

תקופה קצרה לאחר רצח זה, באוגוסט 1953, הקים שרון את יחידה 101 שמטרתה לבצע פעולות נקם ("גמול" בשיח הציוני) נגד היישובים הפלסטיניים לאורך הגבול עם ירדן ונגד אזרחים בעזה. יחידה זו אחראית על זוועות ומעשי טבח כמו זה בכפר קיביה, אך לא רק. עוד לפני הטבח בקיביה, בבוקר ה-29 באוגוסט פשט שרון עם ה-101 על מחנה הפליטים אלבוריג' ברצועת עזה והם רצחו 43 פליטים פלסטינים, ביניהם 7 נשים ו-5 ילדים.

במקרה של היחידה 101 לא הוצעה לחיילים האפשרות לסרב או "לצאת מהמעגל". כאשר חיילים השמיעו ביקורת על מידת המוסריות של פעולות היחידה (היה חייל אחד שסירב להשתתף בפשיטה על מחנה הפליטים אלבוריג'), היה זה סגן מפקד היחידה, שלמה באום, שיסכם את "הרוח הצבאית" של חייליו ואמר: "הנשק צריך להיות לא טהור, אלא נקי". הרוח הצבאית הזאת עוצבה והוטמעה הרבה לפי כן, במהלך מלחמת 48' ומאות מעשי הטבח שבוצעו אז. ספק אם משהו מרוח זו השתנה מאז.

לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר "פעולת התגמול" בכונתילה (28 באוקטובר 1955). עומדים משמאל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, הרמטכ"ל משה דיין
לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר "פעולת התגמול" בכונתילה (28 באוקטובר 1955). עומדים משמאל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, הרמטכ"ל משה דיין. "לא טהור, אלא נקי"

במהלך משפטי נירנברג סיכם הרמן גרינג, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה וממקימי הגסטאפו, איך אפשר להכריח את העם לציית למנהיגיו: "זה קל למדי. צריך רק להודיע לעם שהמולדת נמצאת תחת מתקפה ולהאשים את כל שוחרי השלום בכך שהם שונאים ומסכנים את המדינה. זה פועל בכל מדינה באותה המידה".

תעשיית הפחד וההפחדה הייתה ועודנה מרכיב מכונן במדיניות הישראלית והאחראית יותר מכל דבר אחר על הנדסת האזרחים ועיצוב השקפותיהם, ובמידה רבה את התנהגותם. "שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותות השמאל מסיעות אותם באוטובוסים". אין צורך להעמיס על הקוראים אין סוף ציטוטים והצהרות שנועדו להפחיד את האזרחים. מי שבאמת מעוניין, יכול בקלות לאתר דוגמאות לשיח ההפחדה לאורך שנותיה של מדינת ישראל.

בימים בהם כולם עוסקים מבוקר עד ערב בפרשת אזריה, כדאי לזכור שהחייל הרוצח אינו לבד. הוא רק קצה הקרחון, והועמד לדין רק בזכות התיעוד המצולם. בנוסף, הוא הורשע בהריגה בלבד. "מתעקשים להיות כמותם", מאמרו נוטף השנאה והפשיזם של בן כספית ב״מעריב״ מ-5 בינואר, מדגיש את עומק השנאה וההסתה שהצליחו ממשלות ישראל, האחרונה במיוחד, להטמיע בקרב האזרחים האקסלוסיביים שלה.

למרבה הצער, אין כל אמת בדבריו של פרנסואה ליוטאר ש"הנאציזם לא הופרך, הוא נורה כמו כלב". הלוואי וכך היה הדבר. ההמשגה הזו, והכינויים של הנאציזם כחיה או מפלצת ושל הנאצים כחיות או כיצורים שאינם בני אדם רק מטשטשים את האמת. האמת המרה היא שמדובר בבני אדם, רק אנחנו בני האדם מסוגלים למעשים הזוועתיים ביותר. התשתית האנושית שמסוגלת לנאציזם היא תופעה שטרם הוכחדה וחלפה מן העולם. למרבה הצער, אידיאולוגיה זו (וגם המעשים) הם עדיין חלק מההיסטוריה המודרנית.

כריכת ספרו של כריסטופר בראונינג
כריכת ספרו של כריסטופר בראונינג

יש לזכור שהנאציזם קם ושגשג בלב-לבה של הציוויליזציה האירופית, באותה תקופה של הנאורות המערבית. באותה תקופה של קידוש ערך המדינה ויצירת זהות מוחלטת בין לאום למדינה. הוא פרח בעידן האזרחות האקסלוסיבית ולא האינקלוסיבית. הנאצים החליפו את האזרחות במושג Volksgenosse (החברות בעם) לעומת המושג Staatsburger (אזרחים). כלומר הציבו את העם מעל המדינה ומחוץ למסגרת האזרחית. הנאציזם יצר למעשה חפיפה מוחלטת ואחדות בין הפרט למדינה והאידיאולוגיה.

עד לפני כעשור מושגים כמו "פשיזם" הרתיעו רבים חברה הישראלית. עבדתי במשך שנים ארוכות עם קבוצות מפגש של יהודים ופלסטינים, ותמיד שררה הסכמה בקרב הנציגים היהודים שפשיזם זה דבר רע ומסוכן ושיש להילחם בו. בשנים האחרונות מתפשטת לה תופעה מדאיגה בקרב הציבור הישראלי ורבים מהם כבר לא מרגישים צורך אפילו להתבייש בכינוי הזה, ולא מעטים מהם מעלים את הטענה "למה לא?". לפני כארבע שנים למשל אמר המיליארדר שלדון אדלסון, אחד המממנים של המשטר הנוכחי והבעלים של "ישראל היום" כי "זה לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית, זה לא כתוב בתנ"ך" –  גישה שהולכת ותופסת לה אחיזה רבה בקרב מנהיגים פוליטיים ובקרב הציבור היהודי בעשור האחרון.

תשאלו כל אזרח במדינה ישראל, מי הוא העם? תבררו בכל כלי תקשורת, בשיחות השוק, בשיח האקדמי, בשיח הפוליטי והציבור, מי הם האזרחים המובחרים במדינה, ולמי שמורים מושגים כמו 'בני מיעוטים' או 'לא יהודים' וכו'? תנברו בכל ההיסטוריה של הפקעות "לצרכי הציבור", מי הוא "הציבור הזה"? אתם רואים את החפיפה הטוטאלית הזו בין הקבוצה האתנית שהיא מעל האזרחים לבין המדינה?

המשפט של אזריה שנכפה על המדינה בזכות התיעוד רק חידד את עניין החפיפה הזו, הדגיש את קיומם של ה-Volksgenosse שהם מעל לאזרחים ומעל למדינה, ולהם שמורה הזכות להסית לרצח שופטים, מפקדי צבא, אנשי תקשורת (המזוהים כ"שמאלנים") וערבים באשר הם, מבלי להסתכן, ואף זוכים במנהיגים הנוהרים אחריהם ותובעים חנינה לחייל הרוצח כדרישת אותם "החברים בעם"; בעוד שדי בשיר כדי לשלול את חירותה ולהחריב את חייה של מישהי כמו המשוררת הצעירה דארין טאטור, שאינה נמנית עם אותם הנבחרים בעלי "חברות בעם".

כנראה שיעניין אותך גם: