האמנם שרינג איז קרינג?

"מבחינתי, כלל הזהב אומר שאם אני אוהב תוכנה אני חייב לחלוק אותה עם אחרים שאוהבים אותה. מוכרי תוכנה מעוניינים להפריד את המשתמשים ולמשול בהם על-ידי כך שהם מכריחים כל משתמש להסכים לא לחלוק את התוכנה עם אחרים. אני מסרב לשבור כך את האחדות עם משתמשים אחרים." (מתוך גילוי הדעת של גנו, ריצ'רד סטולמן, 1985)

עד לפני כמה שנים, כשדיברו על שיתוף בעידן דיגיטלי והכלכלה הנלווית אליו דיברו על תוכנה או תרבות חופשית, על שיתוף קבצים, על מיזמים שיתופיים ליצירת ידע כמו ויקיפדיה ועוד. תנועת שיתוף המידע ביקשה להוציא את המידע הדיגיטלי (קבצי אלבומים וסרטים, תוכנות, מאגרי ידע) משוק הסחורות ולהפוך אותו לנחלת הכלל, שהרי מידע דיגיטלי הוא משאב שאין ממנו מחסור – תמיד אפשר להכין עותק נוסף או לשלוח לינק למי שחסר לו. יותר מסמיילי, שיתוף הוא המחווה הבסיסית של הבעת החיבה ברשת, Sharing is caring.

אלא שבשנים האחרונות המושג "כלכלת השיתוף" והערכים הנלווים אליו כמו שפע, צדק חלוקתי, תחושת קהילתיות וחתרנות אנטי-קפיטליסטית, נוכס על ידי תעשייה שלמה שבין המודל המסחרי שלה לשיתוף ולערכיו אין ולו חצי דבר. פלטפורמות דיגיטליות לתיווך בשירותים כדוגמת Airbnb ו-Uber המוכרות בארץ, או חברות כמו Deliveroo או Postmates (שירותי משלוחים ממסעדות) ודומותיהן, מכונות בעיתונות הכלכלית ובשיח הרווח "כלכלת שיתוף", וזאת למרות שלא ברור מה שיתופי בהן. בניגוד לסטולמן, אבי תנועת התוכנה החופשית, המוטיבציה הן של פלטפורמות התיווך והן של אלו שמציעים את שירותיהם דרכן היא מסחרית. נהג שלוקח אדם טרמפ אכן משתף אותו בהנאה שהוא מפיק מרכושו, אך נהג שמסיע אדם אחר ליעדו תמורת כסף מבצע עסקה של סחר חליפין.

לאחר שניכסו לעצמן את הערכים והסנטימנטים שנלווים לשיתוף המידע, התעמולה של פלטפורמות הלא-שיתוף משווה את הרגולציה שקיימת על שוק העבודה או הפעלת עסק בדירות מגורים לאופן בו הרגולציה מנסה למנוע שיתוף קבצים. אך בעוד תנועת המידע החופשי מבקשת לצמצם את זכויותיו של בעל הקניין (זכות היוצרים או הפטנט) ולחלק אותן לציבור כולו, חברות אלו מבקשות להעניק לבעל הקניין זכויות מעבר לאלו שניתנו לו בחוק, על חשבון הציבור.

כך, חברה כמו Airbnb מסייעת לבעלי דירות בבניין משותף בשכונת מגורים להפעיל בית מלון מבלי שיזדקק להיתרים המתאימים או אפילו לרשיון עסק, על חשבון זכותם של שאר הדיירים בבניין שלא לגור באתר נופש. בעלי דירות שהוציאו, בחסות הפלטפורמה, את דירתם משוק הדירות להשכרה והפכו אותן לדירות לתיירים בלבד (ובכך תרמו לעליית מחירי הדיור בערים רבות ברחבי העולם) דומים יותר לעברייני הבנייה מאשר לפיראטים הדיגיטלים.

על-מנת להתנגד לגניבת הדעת והבלבול המושגי מטעם כלכלת הלא-שיתוף של הפלטפורמות הדיגיטליות לתיווך בשירותים – למשל, Uber מתייחסת לנהגים שמשתמשים באפליקציה כאל "מיקרו-יזמים" על-מנת להתנער מיחסי עובד-מעביד, למרות שבתי משפט פסקו לא אחת שהיא המעבידה שלהם – עלינו לאמץ טרמינולוגיה אחרת, נאמנה יותר, כדוגמת Gig Economy או Platform Capitalism. בערב ״ביקורת כלכלת השיתוף״ שיתקיים ביום ב׳ הקרוב בתל אביב, במסגרת מפגשים בנושאי טכנולוגיה ופוליטיקה, נרחיב את נקודת המבט הביקורתית על כלכלת הלא-שיתוף ונשתמש בטרמינולוגיה החלופית כדי למקם אותה בהקשרים נוספים של תמורות טכנולוגיות וכלכליות, שמאפיינות את שוק העבודה הדורסני שאליו נחשף דור ה-Y.

לפרטים על האירוע