• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מי נהרג בשביל שתוכלו לשבת במרפסת

עד השנה שחלפה כל אחד מההרוגים – ערבי או יהודי, סיני או מולדובי, פלסטיני או טורקי – שהקיזו את דמם בפרויקטים כאלה או אחרים של בניין, מתו בדממה והרחק מעין הציבור. בזכות הפעילות הציבורית הנרחבת התקשורת מדווחת, אך צעדים ממשלתיים משמעותיים טרם ננקטו
הדס תגרי

בתמונה הקשה הזו נראית גופתו של רביע אבו דיבה לאחר שנפל מפיגום באתר לבניית מלון "ווסט לגון" בנתניה בסוף חודש מרץ של השנה שעברה. הוא נמצא מת על מרפסת הבניין, בתנוחת כריעה של תפילה מוסלמית כשברקע הים. משפחתו שואבת נחמה קטנה מכך שאת מותו הטרגי מצא בתנוחה זו, שיש בה עבורה משמעות של חסד אלוהי, אבל בתופעת תאונות הבניין בישראל אין כל נחמה. הן מתרחשות כל העת בשל רשלנות פושעת, והפרויקטים האלה שנבנים בדם הפועלים ממשיכים לקרום בטון ומלט ובסופו של דבר מאיישים אנשים את המבנים ועל פי רוב אין להם מושג מי שילמו מחיר כבד מנשוא בשביל שהם יזכו בדיור או בחופשה.

אבו דיבה היה בן 37 במותו. בכפר מגוריו טורעאן הניח אחריו אישה, ארבעה ילדים, בני משפחה וחברים. במקרה שלו מדובר בפרויקט בנייה של שני בנייני מגורים יוקרתיים ובית מלון, אך באופן כללי, על הציבור להבין מה המשמעות של התאונות ששומעים עליהן מפעם לפעם, בתדירות גבוהה מדי. המשמעות היא שמישהו נהרג על המרפסת שאתם יושבים בה עכשיו וצופים ממנה לים. עובדים משלמים לעתים בחייהם על מנת שהבניינים האלה ייבנו וכדי שלנו תהיה האפשרות לשבת על מרפסת ולשתות קפה, לצאת לערוך קניות בקניון או להתגורר בדירתנו. הציבור צריך לדעת שמספר העובדים שנהרגים בישראל גבוה פי כמה ממדינות באירופה.

רביע אבו דיבה ההרוג על מרפסת במלון ווסט לגון. צילום: באדיבות המשפחה
רביע אבו דיבה ההרוג על מרפסת במלון ווסט לגון. צילום: באדיבות המשפחה

48 עובדים נהרגו באתרי הבניין בשנת 2016. האחרון שבהם היה ארכאן אבו הנייה בן ה-27, מהכפר עזון שליד קלקיליה, אשר נפצע ביום 26.12.12 לאחר שנפל מסולם באתר בנייה בפתח תקוה ונפטר ביום 1.1.17 מפצעיו. ביום חמישי ה-29.12.16 נהרג הנער עלי אלדגאמין בן ה-17, מהכפר א-סמוע שליד חברון, לאחר שנפל מגובה 8 מ' במהלך עבודות לבניית מחסן באזור התעשייה של קיבוץ חפץ חיים. היתה זו התאונה הקטלנית האחרונה באתרי הבנייה בישראל בשנת 2016, אך גם מספר זה עוד עלול, למרבה הצער, לעלות, נוכח גילוי מידע חדש או פטירתם, חלילה, של עובדים שנפצעו בשנה החולפת, שבה דווחו גם למעלה מ-200 פצועים באורח קשה ובינוני באתרי הבנייה. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי מהשנים האחרונות ניתן להעריך שעוד כ-7,000 עובדים נפצעו השנה בתאונות בניין בדרגות חומרה שונות.

גם ההרוג בתאונה הקטלנית האחרונה שהתרחשה בשנת 2015, מוחמד עליאן מעראבה שנהרג לאחר שהתחשמל ממכונת טיח באתר בנייה בעפולה, היה נער בן 17, שיצא לעבוד בעת חופשת חג המולד. בשנת 2015 הדיווח הרשמי של מנהל הבטיחות התעסוקתית מנה 34 הרוגים באתרי הבנייה.

המידע על התאונות התפרסם, אם בכלל, במבזקים קצרים, לקוניים, נעדרי כל פרט מזהה על המעורבים בתאונה. עובדי הבניין מתו אלמונים, הרחק מעין הציבור, משל מדובר באירוע חסר חשיבות

מוחמד עליאן המנוח נהרג כחודש וחצי לאחר שהחלה הפעילות שהובילה להקמתה הרשמית של הקואליציה למאבק בתאונות בניין – התארגנות של הארגונים קו לעובדמעןרופאים לזכויות אדםהאגודה לזכויות האזרח בישראל, הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, ופעילות ופעילים מתנדבות ומתנדבים. בשל פעילות זאת ידועים לנו ולציבור פרטיו האישיים של מוחמד עליאן, נסיבות התאונה בה נהרג, פרטי האתר והחברה הקבלנית שעבד בו. מידע זה – פרטי ההרוגים, התאונות והחברות המעורבות – לא נחשף כלל לציבור קודם לכן. המידע על התאונות התפרסם, אם בכלל, במבזקים קצרים, לקוניים, נעדרי כל פרט מזהה על המעורבים בתאונה – והציבור לא שמע על תאונות אלה יותר. עובדי הבניין מתו אלמונים, בדממה ובאפלה, הרחק מעין הציבור, משל מדובר באירוע חסר חשיבות.

נרות זיכרון שהודלקו בעצרת זכרון ומחאה שנערכה לזכרו עבד אל הרוש שנהרג באתר תמ"א 38 ברח' פופל 1 ולשאר עובדי הבניין שנהרגו השנה 3.8.16. צילום: הקואליציה למאבק בתאונות בניין
עצרת זיכרון ומחאה לזכרו של עבד אל הרוש שנהרג באתר תמ"א 38 ברח' פופל 1 בראשון לציון ולזכר שאר עובדי הבניין שנהרגו השנה, 3.8.16. צילום: הקואליציה למאבק בתאונות בניין

כשהתחלנו בפעילותנו לא היה לנו כל מידע על זהות ומאפייני ההרוגים ובוודאי לא החברות שבאתריהם נהרגו. כל אחד מההרוגים – ערבי או יהודי, סיני או מולדובי, פלסטיני או טורקי – עולם ומלואו, חיים שנגדעו, זיכרונות ותקוות לעתיד שלא יהיה, בנות ובני משפחה, חברים ומכרים מיותמים. גם חייהם של פצועים רבים ובני משפחותיהם לא ישובו עוד למסלולם שלפני הפציעה.

העלייה הדרמטית במספר ההרוגים המדווחים באתרי הבנייה מ-34 ל-48 נובעת במידה רבה מכך שבשנים עברו התקיים תת-דיווח משמעותי אודות ההרוגים באתרי הבנייה

מכלל 48 העובדים שנהרגו בשנת 2016 – 21 הם פלסטינים (44%), 13 אזרחים ערבים (27%), 7 אזרחים זרים (15%) ו-7 אזרחים יהודים (15%). להערכתנו, שיעור היהודים מכלל ההרוגים גבוה יותר בשנה זו מהשיעור שבדרך כלל ונובע ממספר ההרוגים היהודים בקריסת חניון רמת החייל בביצוע 'דניה סיבוס'. מרביתם המכריעה של הנפגעים בתאונות בניין, כפי שהסתבר השנה לאור איסוף מידע זה שלא פורסם בשנים קודמות, הם פלסטינים ואזרחים ערבים.

השינוי המשמעותי ביותר שראינו השנה בנושא בטיחות העובדים באתרי הבנייה, וההישג החשוב ביותר של הקואליציה, הוא העניין הציבורי והסיקור התקשורתי הנרחב שהוענק לראשונה לתאונות הבניין. סיקור זה והעניין שעורר נבעו באופן ישיר ממידע שנאסף על ידינו בעבודת שטח אשר איפשר להניע עניין תקשורתי מבוסס עובדות. פעילותנו הביאה לכך שבשנה זו החל מנהל הבטיחות התעסוקתית בפרסום תקופתי של מידע על תאונות עבודה קטלניות מדי רבעון, ואף דיווח לראשונה על פרטי התאונות הקטלניות משנת 2015, לרבות שמות החברות הקבלניות באתריהן נהרגו עובדים.

התפתחות מרכזית נוספת הייתה ההתגייסות הפרלמנטרית לנושא אותה הוביל יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת חבר הכנסת אלי אלאלוף, אשר קרא בתום ישיבת הוועדה שהתקיימה באמצע חודש דצמבר 2015 למשרד הכלכלה (שמנהל הבטיחות התעסוקתית היה כפוף לו אז) לפעול לאלתר לגיוס מפקחים נוספים לאתרי הבנייה ולהקצות להם רכבים לביצוע תפקידם, וכן על מחויבות הוועדה לקיים דיוני מעקב בנושא תאונות הבניין מדי שלושה חודשים.

ח״כ אלאלוף עמד בהבטחתו לקיים בוועדה בראשותו מעקב הדוק אחר מצב הבטיחות באתרי הבנייה. התוצר החשוב ביותר של פעילות זו היה חקיקתו של סעיף 6א לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, שאותו הוביל ביחד עם חברי הכנסת איל בן ראובן ועבד אל חכים חאג' יחיא, ואשר קבע חובה להפסיק את העבודות באתרי בנייה בהם התרחשו תאונות קטלניות וקשות למשך יומיים לפחות, אשר לאחריהם ייבחן הצורך בהמשך פעולות הפיקוח להבטחת בטיחות העובדים. שינוי חקיקתי זה הביא להפסקת המציאות המזוויעה בה נתקלנו בתחילת פעילותנו – אתרי בנייה שממשיכים בעבודתם כעניין שבשגרה עוד טרם שמפונים מהם גופות ההרוגים והפצועים לאחר תאונות. צעד זה, מינימלי ככל שיהיה, היה בו לייצר שינוי תודעתי בהתייחסות לתאונות, בהשוואה למצב שקדם, ולהגביר את הפיקוח על אתרים לאחר תאונות.

אנדרטה לפועלים שנהרגו בשנת 2016. ארכי פרחי
אנדרטה לפועלים שנהרגו בשנת 2016. ארכי פרחי

השינוי המשמעותי האחרון שהסתמן לקראת סוף 2016, הגם שזה טרם בא לידי ביטוי באופן מוחשי, הוא בהיערכות של משטרת ישראל ביחד עם מנהל הבטיחות התעסוקתית, שנועדה לשפר את אופן ניהול החקירות הפליליות בעקבות תאונות קשות וקטלניות, ולהביא לכך שיחול שינוי דרמטי בשיעורי ההעמדה לדין הזעומים של פחות מ-10% ממקרי התאונות הקטלניות והרבה פחות מכך במקרים אחרים.

רבים מעובדי ענף הבניין – פועלים, מנופאים, מנהלי עבודה ממוני בטיחות, מהנדסים, גורמי פיקוח – הגיבו בעוצמה לעניין שהציבור מגלה סוף סוף במציאות חייהם הקשה ובתנאי עבודתם, והפכו לשותפים פעילים במאבק לשינויו – בחשיפת מידע ותיעוד מידע, בבקשות לסיוע והצעות לסייע, גם תוך סיכון פרנסתם. המנופאים במיוחד הפכו לסוכני שינוי מרכזיים תוך שהם פועלים להתארגן ולעשות שימוש במעמדם המרכזי באתר הבנייה כדי לקדם את בטיחותם וזכויותיהם של כלל העובדים באתרים.

לצד השינויים החיוביים, נמשכות האטימות ואזלת היד הממשלתית. מקוממת במיוחד אדישותו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אליו הועבר מנהל הבטיחות התעסוקתית לפני חמישה חודשים. על אף שהקואליציה פנתה לשר העבודה והרווחה, חיים כץ, כבר לפני שלושה חודשים בשורת דרישות מפורטות לצורך שיפור מצב בטיחות העובדים, וזאת במסגרת מכתב הקודם לפנייה לבג"ץ, לא השיב השר לפנייה, נמנע מהקצאת משאבים כלשהם לרשות מנהל הבטיחות התעסוקתית ולא התרחש שינוי כלשהו במצבת כוח האדם או הרכבים. חמורה במיוחד גם שתיקתו של רשם הקבלנים במשרד השיכון, אשר נמנע מלהפעיל את סמכויותיו הרגלטוריות על החברות הקבלניות, ולא שלל ולו את רשיונה של חברה קבלנית אחת בשל פגיעתה בבטיחות עובדיה.

בקרב החברות הקבלניות ותאגידי הנדל"ן, האחראים המרכזיים לשלום העובדים, ואלה שמפיקים את הרווחים שמגלגל הענף, ניכרה תכונה רבה בעקבות חשיפת מימדי הקטל באתריהן. בחלקן ניכרו עקב כך מאמצים לשיפור רמת הבטיחות, אולם רבות מהן ריכזו את מאמציהן להדיפת צעדים ממשלתיים הדורשים מהן להבטיח את בטיחות העובדים, תוך שימוש בכוחן הכלכלי והפוליטי הניכר, וחלקן גם עסקו ברדיפה אישית של עובדים שחשפו מחדלי בטיחות.

עוד קול משמעותי שלמרבה הצער והתדהמה כמעט ולא נשמע בשנה האחרונה הוא קולה של ההסתדרות החדשה. ניתן היה לצפות שארגון העובדים הגדול והחזק בישראל ואחד הגופים הכלכליים והפוליטיים החזקים בה בכלל, יהיה הראשון לפעול, במשאביו הניכרים, לעצור את הקטל באתרי הבנייה – אולם ציפייה זו נכזבה.

שנת 2016 הייתה סוערת ודינמית מאד במאבק למען בטיחות עובדי הבניין. שנה זו היוותה נקודת מפנה חשובה במודעות הציבורית להפקרת עובדי הבניין – אולם שום מפנה לא חל בשיעורי ההיפגעות של העובדים. העבודה רק בתחילתה ושינויים רבים צריכים עוד להתרחש. הלוואי שבשנת 2017 יחל המאבק לשאת תוצאות ממשיות ונראה ירידה דרמטית בשיעורי העובדים הנפגעים.

הכותבת היא מייסדת הקואליציה למאבק בתאונות בניין והמנהלת שלה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקיטון

    ההישגים של הקואליציה מעודדים ומדהימים. אמנם, מודעות וכיסוי תקשורתי הן רק צעד ראשון, אבל לעשות את הצעד הראשון כל כך בבטחה, כל כך בהצלחה – מזמן לא ראינו כאן. מזל שיש קצת תקווה בתוך הגיהנום הזה.

  2. דןש

    הכל בעזרת/בגלל השם וד"ל

  3. nfku;

    הרג בחסות המדינה
    בעצם אין שום שינוי בשטח,רק מראית עין!
    התמת תיקן תקנה לפיה רק החברות הגדולות מחויבות בהעסקת ממונה בטיחות.
    ואולם שיטת עובדי הקבל שוב ניצחה!
    חברות הבניה בדרגת ג-5 נאלצו להעסיק ממונה בטיחות במיקור חוץ,ובכך בעצם מוססו את עבודת ממונה הבטיחות.
    ממונה הבטיחות מגיע אחת לעשרה ימים לאתר הבניה,מפזר קצת אוויר חם וממשיך בדרכו,כך שבעצם מה שהיה הוא שיהיה!
    הפתרון הוא לצד מנהל העבודה,ממונה עבודה אשר יהיה אמון על הבטיחות, השתה של האחריות על מנהלי הפרויקטים והקבלנים!
    בעצם העבריינים הגדולים,הם הקבלנים ומנהלי הפרויקטים ,אבל הם מגלגלים את האחריות
    בחסות החוק אל כתפי מנהל העבודה הנתון בין הפטיש לסדן.

  4. נפתלי אורנר

    כל זמן שההרוגים אינם יהודים הדבר לא מטריד כלל את הממשלה הימנית, הלאומנית והגזענית שלנו

  5. דפנה

    במסגרת מו"מ עם יזם, לביצוע פרוייקט תמ"א 38 בבית בו אני מתגוררת, ניסיתי להכניס סעיף ובו התחייבות של היזם להקפדה על תנאי עבודתם של הפועלים, הן מבחינה בטיחותית, והן בהקשר של שכר עבודתם.
    היזם סירב להכניס סעיף מתאים להסכם בטענה שזה לא ענייני, אני סירבתי לחתום על ההסכם, [היו לי עוד סיבות, אגב], וכמובן שתוייגתי על ידי שאר בעלי הדירות כ"נודניקית שאיבדה קשר עם המציאות".
    האמור בכתבה כל כך נכון ומדוייק. בידינו היכולת, חלקית לפחות, לשנות את המצב האבסורדי עד כאב, בו פועלים צונחים אל מותם ואיש לא מניד עפעף.
    [הפרוייקט, אגב, לא יצא לפועל. גם הודות להתעקשות שלי שלא לחתום על ההסכם].

    1. נפתלי אורנר

      לדפנה: מאד מעריך את מעשייך. אם כל אחד מאיתנו המתנגד למדיניות האפלייה הגזענית "יעשה משהו", אולי נצליח לשנות משהו

      1. דפנה

        לנפתלי: תודה.
        לצערי, אני לא יכולה להעיד על עצמי שזו הייתה הסיבה היחידה להתנגדות שלי לפרוייקט. היו לי סיבות נוספות. אחרת, מי יודע? אולי הייתי נכנעת וחותמת. הרי מדובר פה בשיפור איכות החיים, בעליית ערך הדירה, ובעיקר בחיזוק המבנה כנגד רעידות אדמה.
        ואני, ככל אדם, רואה גם את טובת עצמי ומשפחתי.
        אבל אם דיירים אחרים, בפרוייקטים דומים, יעמדו על הכנסת סעיפים דומים להסכמים שהם חותמים עליהם, אולי משהו ישתנה.
        ואם סעיף כזה יוכנס דרך קבע להסכמי מכר של דירות מכוח שינוי בחוק, אז בוודאי שמשהו ישתנה.
        ואם מספר הפקחים יושווה למספר מפקחי הכשרות דהיום, {ולעומת זאת, בהזדמנות זו מספר מפקחי הכשרות דווקא יקוצץ, [לא שזה קשור, אבל אני מרגישה חובה להזכיר את זה]}, ויינתנו בידיהם כלים אמיתיים, עם שיניים, לביצוע הפיקוח, אז בוודאי ובוודאי שמשהו ישתנה.
        שוב, תודה.

  6. א

    מוות של פועלי בנין בדומה לתאונות דרכים הוא די גזרה משמיים. בארה"ב שבה האוכלוסיה גדולה פי 40 מספר ההרוגים השנתי מתאונות בניה הוא כ 4800 איש בשנה (פי 100 בערך) כך שישראל יחסית בטוחה יותר וכנראה הפיקוח בישראל (כולל פיקוח עצמי) טוב יותר מאשר בשאר העולם המערבי. זה אף פעם לא יהיה מושלם אבל אין לנו במה להתבייש.

    1. דפנה

      פיקוח עצמי? הצחקת אותי. פועלים מסתובבים בשטח ללא קסדות, עובדים בגבהים בלי להיות רתומים., לא עוברים שום הדרכה, מנופים עתיקים לא עוברים בדיקות תקופתיות, ויש עוד הרבה.
      יש לנו בהחלט במה להתבייש.