• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

כשנשים מחליטות להפוך ייאוש לאהבה

מתוך השנאה והאלימות עלתה תקווה שאולי נשות העולם, שיצאו בהמוניהן לרחובות ב-600 ערים סביב הגלובוס, הן רק ההתחלה. נילי סולומונוב היתה בהרבה הפגנות, אבל שום דבר לא הכין אותה למה שקרה בשבת האחרונה בוושינגטון
נילי סולומונוב

שנת 2016 הייתה קשה במיוחד עבור נשים נחושות באמריקה ובעולם כולו, שצפו במיליארדר ביריון, מנותק ומשולח רסן רץ לנשיאות ארצות הברית. אדם שמתרברב בגלוי על תקיפת נשים, משפיל אותן באופן שיטתי ואלים, מזלזל באינטליגנציה שלהן, ומגדיר אותן כאוכלוסיית שוליים שאין לה זכות קיום מחוץ לתחרויות יופי ומסיבות קוקטיילים. היה בלתי נתפס לצפות בו זוכה בבחירות והופך לנשיא האמריקאי הראשון בעשרות השנים האחרונות שביטא בגלוי אלימות ושנאה כלפי נשים, קהילות גאות, שחורים, היספנים, אנשים בעלי מוגבלויות, מוסלמים וכל אדם שחורג מהשבלונה הלבנה והמצומצמת שלו.

קשה להסביר את עוצמת התחושות ששוררות פה מהרגע בו הוא זכה בכס המלכות המודרני. קשה להסביר איך נראים ייאוש ופחד קיומי, קשה לתת מילים לצמרמורת שמחלחלת עמוק ומנערת את העצמות. ברחובות ניו יורק הליברלית מדברים על מפלצת שהשתחררה ממרתפי האנושות, מסתובבת בחופשיות וטורפת את כל מה שנקרה בדרכה. אחרי הבחירות הלכתי להפגנות הספונטניות ברחבי ניו יורק וראיתי סביבי אנשים שבורי לב ומפוחדים ששוקעים בבוץ טובעני, צועקים ונלחמים לצאת, אבל הבוץ ממשיך למשוך אותם למטה.

אבל בשבת האחרונה בוושינגטון ראיתי משהו אחר. ראיתי את הקסם שמתרחש כשנשים מחליטות להפוך ייאוש, פחד וכאב לאהבה. זה היה כל כך סוריאליסטי שלא האמנתי שזה קורה. המעבר היה כל כך חד. זה היה הכוח העצום של אנרגיות של נשים שמתאגדות יחד לתעל לעשייה את היכולות שלהן – היכולת לעמוד מול תסכולים בסבלנות וקור רוח, היכולת לספוג עלבונות וזלזול, להפגין אהבה ונדיבות, ולשתף פעולה כדי לגרום לדברים לקרות, או כמו שאומרים באנגלית: To Get Shit Done. כן, כל אותן יכולות סמויות מהעין שאנחנו נדרשות ללמוד מגיל אפס בתהליכי סוציאליזציה בלתי פוסקים, ושאנחנו אף פעם לא מקבלות עליהן תשלום או קרדיט. אחד השלטים בצעדה קלע בול לרעיון הזה: Don’t worry America. We’ll clean this up. Moms. Always. Do.

הנסיעה לוושינגטון ארכה שש שעות של זחילה בפקקים של אלפי אוטובוסים ומכוניות. ככל שהתקרבנו לבירה החלו תחנות העצירה למנוחה בשולי הכביש המהיר להתמלא ביותר ויותר נשים, גברים וילדים בכובעים ורודים סרוגים עם אוזני חתול. הכובעים האלה היו יוזמה של קבוצה קטנה מקליפורניה שהחליטה לקרוא תיגר על אחת האמירות המצמררות והמדוברות של הנשיא הנבחר: Grab them by the pussy. הם צמחו כסמל להתנגדות לסקסיזם ולאלימות נגד נשים תחת הסיסמה: !Pussy grabs back

בשבת האחרונה בוושינגטון ראיתי משהו אחר. היה זה הכוח העצום של נשים שמתאגדות כדי לגרום לדברים לקרות, או כמו שאומרחם באנגלית: To Get Shit Done

בוושינגטון, לאחר ההכתרה והנאום האפל של הנשיא המכהן, החליפה העיר צבעים במהירות. את מקומם של דגלי הפדרציה, קריאות הבוז והאלימות של משתתפי ההשבעה תפסו קולות צחוק ומוסיקה. העיר התמלאה בשלטים שנונים ומדויקים, וים של נשים ומשפחותיהם הציף את הרחובות. הייתי בהרבה הפגנות אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה באותו יום.

התקדמנו לאזור הצעדה בתוך אוקיינוס ענקי. נשים פשוט לא הפסיקו לזרום אל תוך מרכז העיר, כל אחת עם שלט שהכינה לבד ועם כובע אוזני החתול. לידי הייתה בת 90 בכיסא גלגלים נושאת שלט מחאה, מפלסת באיטיות את דרכה דרך ההמון לקול קריאות האהדה והעידוד שליוו אותה, ולידה ילדה עם שלט: !Cannot believe my grandma still has to protest this shit

שלטים בהפגנת הנשים ההמונית בוושינגטון, 21.1.2017. צילום: נילי סולומונוב
שלטים בהפגנת הנשים ההמונית בוושינגטון, 21.01.17. מסרבות לחזור 50 שנה אחורה. צילום: נילי סולומונוב

אחד השלטים הכריז: We are all snowflakes, and winter is coming. ובדיוק כך היה – נשים שחורות, היספניות, לבנות, מכל הדתות וכל המגזרים, מגיל 0 עד 92, זרמו למקום כמו פתיתי שלג – כל אחת מיוחדת ויוצאת דופן – ויצרו ביחד מרבד ורוד ענקי של התנגדות. זה היה המוטיב החוזר של היום. נשים אקטיביסטיות מרקעים שונים ומגוונים עלו על הבמה ואמרו: ״אני לא מאמינה שב-2017 אנחנו עדיין צריכות להפגין עבור שכר שווה, זכות בסיסית לשירותי בריאות, זכות לקבל החלטות על הגוף שלנו וזכות לכבוד בסיסי״. שורה ארוכה של נואמים עלתה, בעיקר נשים מכל קצוות העולם שהעבירו מסר ברור: "אנחנו מסרבות לקבל את המציאות החשוכה תחת השלטון החדש. אנחנו מסרבות לחזור חזרה 50 שנה אחורה, ואנחנו מסרבות לשבת בשקט ולשתוק."

עמדנו חמש שעות, מוקפים במאות באלפי אנשים. צפיפות כזאת עלולה לייצר מתחים, פאניקה ואלימות, אבל בהפגנת הענק הזו שררו רוגע, סבלנות ותחושת אחדות גורל

היה כל כך צפוף, שהבחור שעמד מאחורי שילב את ידיו כדי ליצור מרחק ביני לבינו. עמדנו ככה חמש שעות, מוקפים במאות אלפי מפגינות ומפגינים. צפיפות כזאת עלולה לייצר מתחים, תסכול, פאניקה ואלימות, אבל בהפגנת הענק הזו שררו רוגע, סבלנות, אופטימיות ותחושת אחדות גורל. כולם שוחחו אחד עם השני, החליפו בדיחות ודיברו על הצעדים הבאים שצריך לנקוט.

כשהצעדה התחילה להתקדם לכיוון הבית הלבן, התגלה בפנינו מחזה מרהיב ומרגש עד דמעות. הרחובות היו מוצפים עד אפס מקום לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים סביב מוקד המחאה. קול רועם קרא:

!We want a leader, not a creepy twitter
!My body, my choice
!Show me what democracy looks like- this is what democracy looks like
!Whatever we wear, wherever we go, yes means yes, no means NO

כך, מתוך ואקום של חושך עמוק ובלתי נסבל, צמחה לה קרן אור. מתוך ביצת השנאה והאלימות עלתה קריאה של תקווה אמיתית, שאולי, רק אולי, נשות העולם שהתאחדו ביום שבת בבוקר ב-600 ערים סביב הגלובוס ויצאו לרחובות כדי להגן על זכויותיהן, הן רק ההתחלה. אולי אלה זרעים של סדר יום חדש, ואולי יש עוד סיכוי שהטוב ינצח ושההיסטוריה לא תחזור על עצמה. אבל כמו שאמרה אחת הנואמות: It’s gonna get worse before it gets better.

הכותבת היא דוקטורנטית ישראלית לפסיכולוגיה קלינית המתגוררת בניו יורק

הפגנת הנשים ההמונית בוושינגטון, 21.1.2017. צילום: נילי סולומונוב
הפגנת הנשים ההמונית בוושינגטון, 21.1.2017. צילום: נילי סולומונוב
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    "נשים שחורות, היספניות, לבנות, מכל הדתות וכל המגזרים, מגיל 0 עד 92, זרמו למקום כמו פתיתי שלג – כל אחת מיוחדת ויוצאת דופן – ויצרו ביחד מרבד ורוד ענקי של התנגדות"
    כמה מתוכן היו רפובליקאיות, כלומר הצביעו לרומני ב-2012? השערתי- אף לא אחת.

    קלינטון קיבלה קולות נשים כמעט כמו אובמה ב-2012 וב-2008*;
    כלומר, אובייקטיבית קרה אחת מהשתיים:
    – או שהמפגינות הן בעצם מיעוט זניח בציבור הבוחרים (דמוקרטיות "שרופות" שהחליטו להיפגע מטראמפ, כשרפובליקאיות רבות בחרו לא להיפגע)
    – או שעל כל רפובליקאית שהחליטה להצביע בעד מועמדת (קלינטון) ונגד מועמד שוביניסט, היתה דמוקרטית שהחליטה להצביע טראמפ, למרות השוביניזם שלו; משיקולים של לשמור על מקום העבודה שלה, של בן זוגה, של הוריה וילדיה.

    אני מקווה שאותו "מרבד ורוד ענקי" יידע לפנות גם למי שמחוצה לו, ולא להישאר בחמימות של הקונצנזוס הדמוקרטי.

    *Women supported Clinton over Trump by 54% to 42%. This is about the same as the Democratic advantage among women in 2012 (55% Obama vs. 44% Romney) and 2008 (56% Obama vs. 43% McCain).
    http://www.pewresearch.org/fact-tank/2016/11/09/behind-trumps-victory-divisions-by-race-gender-education/

  2. דני

    טראמפ עוד לא כיהן יום, וכבר מפגינים. פשוט לא משלימים עם תוצאות הבחירות. חוץ מזה, הפגנה שמדונה היא דוברת ראשית בה, תצליח בדיוק כמו הפגנות המחאה של 2011 בכיכוב שלמה ארצי ואייל גולן. צריך להבין שסלבריטיז בהפגנות זה דבר תפל וחסר ערך, ואולי אפילו מזיק, כי מה נשאר מההפגנה הזו, עוד סקנדל קטן בכיכוב מדונה?

  3. אשכנזיה חד הורית בדירה שכורה

    הבנתי שאחת ממארגנות ההפגנה, הפלסטינית לינדה סרסור, השמיצה את ישראל בזמן ההפגנה. הכל קשור להכל. טראמפ לירושלים, נשים לטראמפ, כיבוש נשים ככיבוש שטח אוייב, מסרי אהבה לפוליטיקה, כח ושררה למדונה, והרשימה נמשכת.

  4. א

    כל מי שאינו הנציג שלכם הוא אפל ודביל ורע והדבר הכי גרוע שקרה אי פעם מעולם. די כבר עם ההתנשאות החסרת אחיזה במציאות הזאת. לא כל אחר צהרים שבו באים להפנינג אנשים ובעיקר נשים משועממות הוא "מחזה מרהיב ומרגש עד דמעות" אלא הוא סתם מפגן של שנאה למי שהוא לא אני ובעיקר פתטי ברמות.