שעת מבחן לנשים הלבנות בארה"ב

המערך המבעית של הצווים והפקודות ששיחרר נשיא ארה״ב דונלד טראמפ בשבוע הראשון לכהונתו זכה לתגובות מחאה חריפות במהלך סוף השבוע האחרון. בניגוד לתרועה שבה התקבלו המצעדים שבוע קודם לכן, למחאות והעצרות של NoWallNoBan# בסוף השבוע האחרון בשדות תעופה מרכזיים במדינות שונות היתה פופולריות מעטה יותר; הן היו מעט פחות נוחות ממצעד הנשים, וללא ספק נוקדו בפחות כובעים ורודים ופוטוגניים.

שבעה ימים קודם לכן, בעוד שון ספייסר, דובר הבית הלבן ומנהל התקשורת בממשל טראמפ, הפחית במסיבת עיתונאים שקיים בערכן של חירויות אזרחיות והשמיץ את סוכנויות החדשות שדיווחו על השתתפות עלובה בהשבעתו של טראמפ לעומת זו של אובמה, כחצי מיליון נשים ושותפיהן יצאו לשדרה המרכזית בוושינגטון כדי להשתתף במצעד הנשים. בלוס אנג'לס, שיקגו, בוסטון, יוטה, ארביל, ניירובי וב-673 ערים נוספות ברחבי העולם התקיימו מצעדי אחווה, שבהם השתתפו לפי הערכות כ-5 מיליון צועדות וצועדים. השלטים והסיסמאות שנישאו בהפגנות נעו בין קריאות לזכותן של נשים על גופן, הגנה על זכויות מיעוטים וילידים, קידום צדק גזעי וחגיגת המגוון הדתי. המצעד בוושינגטון נחגג כאחד מהמצעדים עם הנראות הגדולה ביותר לבעלי צרכים של נגישות.

לאור הכיסוי התקשורתי הנלהב של המצעדים עם ההשבעה ובוודאי לאור הפעולות החמורות שנקט טראמפ – כפי שהבטיח – נגד מהגרים ומוסלמים בשבוע שעבר מאז, עדיין מנקרת בראשי השאלה: האם השתתפותן של נשים לבנות במצעדים גאלה אותן משותפות לדבר עבירה בעצם היבחרו של טראמפ לנשיא ארה"ב? חייבים לזכור, כי למרות מגוון המשתתפות והמנעד הרחב של הסוגיות הפוליטיות שזכו לייצוג במצעד הענק בוושינגטון, כאשר אמצעי התקשורת לא יודעים את נפשם לנוכח נחילי ה"פוסי האטס" הוורודים, בכל זאת יש לנו בעיה. ליתר דיוק, יש לנו בעיה של אחריותיות (Accountability): לעומת 4% מהנשים השחורות, 52% מהנשים הלבנות תמכו בטראמפ, כי הן העריכו שהגירסה הפטריארכלית שלו תיטיב איתן יותר, והיה להן פחות אכפת ממדיניותו המאיימת על מהגרים, ילידים, מוסלמים, בעלי צרכים מיוחדים וחברי קהילת הלהטב"ק.

מארגנות המצעד הציבו את סוגיית ריבוי הדיכויים (Intersectionality) בראש סדרי העדיפויות שלהן, ומסמך העקרונות שהן פרסמו לקראת המצעד ניסח פלטפורמה פוליטית הכוללת מאבק בפרופיילינג גזעי, חתירה לצדק ולאחריותיות בנוגע לאלימות משטרתית, פירוק אי השוויון המגדרי והגזעי במערכת המשפט הפלילי וכן הכרה בכך שנשים לא לבנות נושאות את עיקר הנטל בכלכלה העולמית ובמרחב הכלכלי הביתי ובייחוד במקצועות הטיפול והסיעוד. אבל כמה נשים ושותפים צעדו תוך הזדהות ומודעות לדיכויים הכפולים והמרובים? אולי שאגנו "עבודה שווה, שכר שווה", אבל אף אחת לא הזכירה את העובדה שבעוד אישה לבנה משתכרת 82 סנט על כל דולר של גבר לבן, נשים שחורות משתכרות 65 סנט, והיספניות – 54 סנט.

הדוברות עודדו אותנו לחגוג את העוצמה הנשית, אבל לא ביקשו מאיתנו לחשוב על כך שברירות המחדל של בתי הספר פוגעות באופן אנוש בילדים העניים הלא-לבנים. לנשים הצועדות בערים הגדולות, יום המצעד היה יום טוב להיות בו פעילות פוליטית: מסעדות תלו שלטים המקדמים בברכה ״נשים מגעילות בעלות תיאבון״ (במחווה ל-Nasty woman של טראמפ להילארי קלינטון), פוסטים בפייסבוק שעסקו במצעד זכו במיליונים של לבבות ולייקים מתעופפים וא/נשים עם כובעים ורודים זכו לתשואות ברחוב בדרכם הביתה.

כולנו התפעלנו משיעור ההשתתפות הגבוה, אבל כדאי לשאול גם מהי מידת הערנות של המשתתפות הלבנות לפוליטיקה פרוגרסיבית:

1. למשתתפות רבות (בייחוד בערים גדולות), המצעד היה מתגמל חברתית. האם נמשיך את פעילותנו הפוליטית כשזו תגבה מאיתנו מחיר חברתי?

2. המדיה החברתית הוצפה במבול של תמונות ממסיבות להכנת שלטים, סלפי במצעדים ועוד. האם אחרי ההתמסרות הפוליטית הסקסית והאינסטגרמית מהסוג הזה תגיע גם מחויבות פוליטית שאינה סקסית בעליל: התייצבות לפגישות, החתמת מצביעים וכן הצבעה בכל בחירות מעכשיו ועד 2020?

3. האם ההתלהבות מפעילות פוליטית – שמאשררת ומיטיבה בעיקר עם העצמי – תתרחב לכדי התגייסות לפעילות פוליטית שתיטיב עם קהילות רחבות יותר: התייצבות במצעדים תוך תמיכה ב״Black lives matter״, בזכויות מיעוטים או ב-NoDAPL (המאבק בברוני הנפט ובצינור הענק המתוכנן בדקוטה)? במילים אחרות, כיצד תיראה פעילותן הפוליטית של הנשים הלבנות כשהיא תאתגר את השבריריות של הנשיות הלבנה?

4. בהנחה שצעדת הנשים חיזקה את הפרויקט הפוליטי המשותף שלנו, האם נשים לבנות יעסקו בעבודה הפנימית הייחודית להן ויבדקו כיצד הן עצמן תורמות לשימורם של מבני הכוח והדיכוי ואיך הן נותרות עיוורות לדינמיקה המפותחת באשר לפוליטיקה של דיכויים מוצלבים?

מצעד הנשים פירסם קריאה לעשר פעולות במהלך 100 ימי כהונתו הראשונים של טראמפ. רק ההיענות לפעולות הללו והשתתפות פוליטית פעילה בשבועות ובחודשים הקרובים תחשוף את התשובה לשאלה, האם השתתפות הנשים הלבנות במצעד הנשים הייתה תרגיל בקצירת יתרונות הפטריארכיה תוך טענת ההפך הגמור, או שמא ניסיון אמיתי לבניית קואליציה שתמשיך לפעול בנחישות למען שוויון מגדרי בכל הרבדים ולנוכח כל הדיכויים.

בימים אלה ממש, כשמחוקקים בעשר מדינות חותרים לקידום הפללה של פעולת המחאה השקטה ולא מן הנמנע שטראמפ מגבש לעצמו ממשלת צללים, פוליטיקת המחאה הקיימת של פמיניסטיות לבנות עשויה להפוך לבלתי עדכנית, כמו הדאגות מהעידן הפרה-קלפטוקרטי.

ד"ר אלכסנדרה זירקל היא היסטוריונית של מחשבה יהודית מודרנית, מתגוררת בלוס אנג'לס