• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

תחרות הנאורות: על הביקורת העצמית בשמאל

כל כך הרבה חשיבה ביקורתית שמוכיחה שוב ושוב שהשמאל הוא גברי, ולבן, ושבע, ואגוצנטרי, וקולוניאליסטי, ועיוור – אפשר לחשוב שאין בכלל ימין
אורי עגנון

פעיל ירושלמי נגד הכיבוש, חבר ביס"מבה וב-Free Jerusalem, פעיל במאבק לדיור ציבורי, מלחין וסטודנט לתואר שני

בוקר אחד יצא אדם מביתו וראה מולו ים של כלי מלחמה, שוטרים חמושים מכף רגל עד ראש, ניידות, בולדוזרים, ושנאה. כשניסה לנהוג הרחק מביתו התגודדו סביבו שוטרים וירו בו. הוא מת כעבור חצי שעה, אחרי שאיבד שליטה על המכונית ודרס שוטר, איבד דם ולא קיבל טיפול רפואי. מיד קראו מעל כל במה אפשרית שהוא טרוריסט, מחבל, איש דאעש. ואז קרתה הטרגדיה האמיתית – חמשת אלפים א.נשים הפגינו בזעם על הרצח שלו והחזיקו, שוד ושבר, שלטים שכתוב עליהם "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים".

על פי המאמר של דניאל רביצקי באתר זה: "יש כל כך הרבה אי דיוקים ודיסוננס במשפט האחד הזה, עד כי לפעמים נראה שדווקא הוא זה שמעצים את הסטטוס-קוו של האפרטהייד וההפרדה, ומנציח את הדיכוי כלפי הפלסטינים." למרות הטון האירוני שנקטתי, אני לא חושב שרביצקי נמצאת בדעת יחיד(ה), ואין ספק שיש הרבה מאד ביקורת שאפשר להטיח בהפגנה נגד הריסת בתים שהתקיימה במוצ"ש ה-5 בפברואר בתל אביב. יחד עם זאת, לדעתי חשוב גם לזכור שיש דברים גרועים יותר מחד"ש ואפילו נוראים יותר מהשמאל הציוני.

לפעמים נדמה שהאויב שלנו הוא אלה שקוראות לעצמן שמאל, אבל הן לא בדיוק כמונו. השיח הרדיקלי כל כך גדוש בחשיבה ביקורתית שמוכיחה שוב ושוב שהשמאל הוא גברי, ולבן, ושבע, ואגוצנטרי, וקולוניאליסטי, ועיוור – עד שאפשר לחשוב שאין בכלל ימין.

אני לא מוציא את עצמי מהכלל: גם אני נאנח בבוז כשאני רואה שלט שלא-מתאים-בדיוק-למה-שאני-חושב-שהוא-הדבר-הכי-נכון-שצריך-להיות-כתוב. גם אני מתעצבן משמאל לא-רדיקלי על בסיס יומיומי. כל מה שאני כותב כאן, גם על עצמי אני כותב – יש עיסוק לא פרופורציונלי בביקורת של מי שהכי קרובות אלינו, עד שנדמה שהן מקור הרוע. הגישה הזאת בעייתית לא רק בגלל שהיא צדקנית ומעייפת, לא רק בגלל שהיא מסיחה את הדעת מהיריבות האמיתיות שלנו; היא הרת אסון בגלל שהיא משתקת. היא מעודדת אותנו שלא לעשות, ומאותתת לאחרות שעדיף להן לא לעשות כי הן לא יודעות, הן לא מבינות, הן טועות.

הפגנה בתל אביב בעקבות הריסות הבתים בקלנסווה ובאום אל-חיראן, 4.2.2017. צילום: אמיר ביתן
הפגנה בתל אביב בעקבות הריסות הבתים בקלנסווה ובאום אל-חיראן, 4.2.2017. צילום: אמיר ביתן

אני לא יודע מה המקור של חוסר האיזון הזה בשיח שלנו. במידה מסוימת, אני חושב שהוא נולד כתוצאה מכך שהחשיבה הביקורתית היא הכלי החזק ביותר שיש לנו להתמודדות מול אינטרסים ופוליטיקות נסתרות, והכלי הזה נשאר קצת מיותם בימינו עם ימין שהוא כל כך בוטה ולא מסתתר ומול משפטים כמו "הערבים נוהרים לקלפיות". כך, את השותפות הפלסטיניות אנחנו מרגישות שאין לנו זכות לבקר, ואת הימין אין טעם לבקר, והכלי הזה נשאר רלוונטי רק כלפי פנים. סיבה אחרת, לעניות דעתי, היא צרות עין. יש תחושה עמומה שאנחנו בתחרות, ושאם אין לנו סיכוי לגרום לשינוי פוליטי – לפחות נהיה יותר צודקות מכל האחרות. אולי אנחנו גם מאמינות שעל מי שקרובות אלינו יש לנו יותר סיכוי להשפיע.

אני לא מתכוון לכתוב כאן קריאה נרגשת לאחדות שורות. אני עדיין מאמין שכוחנו גם בשוני. אני לא רוצה להציע להפסיק לדבר על השמאל, אני מאמין שחשוב שנמשיך להיות ביקורתיות כלפי השיח שלנו

אני לא מתכוון לכתוב כאן קריאה נרגשת לאחדות שורות. אני עדיין מאמין שכוחנו גם בשוני. אני לא רוצה להציע להפסיק לדבר על השמאל, אני מאמין שחשוב שנמשיך להיות ביקורתיות כלפי השיח שלנו ושל הקרובות אלינו, ואין ספק שאנחנו מוכרחות להציב גבולות – לא כל מי שיושב באופוזיציה הוא בן ברית, בטח לא הרצוג, בטח לא לפיד. אני מציע, לעצמי ולמי שמרגישה כמוני, לא להוריד שכבה של חשיבה ביקורתית אלא להוסיף אחת. ביקורת עצמית; כשאני אתחלחל מאמירה לא מספיק מודעת, או מפעולה לא מספיק רדיקלית, אני אשאל את עצמי – מה מקור הרגש הזה? את מה הוא משרת? האם הוא נובע מצרות העין שלי, מהתנשאות? האם הוא מבטא באמת פער אידיאולוגי בלתי ניתן לגישור?

לשאלות האלה לא תהיינה בטח תשובות חד משמעיות, אבל אולי הן תעזורנה לי לזכור שאני לא האדם שסובל מהמשך הסטטוס-קוו, ושההפגנות, האמירות, וההתארגנויות הפוליטיות לא צריכות להישפט על פי כמה שהן מוצאות חן בעיני, אלא על פי הסיכוי שלהן לשנות את המציאות שבה אנחנו חיות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איזה גורן

    ואותי מטרידה בעיונת קלה וטריביאלית.
    לעומת חברי הכנסת הערבים, כמו גם מרבית ערביי ישראל השולטים במכמני השפה העברית בצורה מעוררת התפעלות , מהו מספרם של חברי כנסת יהודים המכירים את השפה הערבית?
    מניח כי בקרב יוצאי ארצות המזרח ישנם הזוכרים ושומרים עדיין על מה שלמדו כאשר חיו שם. יתכן ופה ושם גם כמה מצאציהם למדו מהוריהם. ועם זאת, האם דובר הערבית המרוקאית, או העירקית, יודע לדבר בערבית המקומית ?
    אני מעלה נושא זה מכיוון שנוכחתי לדעת, ולא פעם, כי הלשון הערבית, המאוד מאוד חלקית והמאוד לקויה אשר בפי, די בה לקיים הבנות וקשרים אישיים חיוביים עם "אויבינו".
    מה גם שההיסטוריה מלמדת שכמעט,תמי, אם לא תמיד, עם כבוש שלמד את שפתו, תרבותו ומנהגיו של הכובש , סופו שהדביר אותו. וכך גם, עם שהחליט להילחם על חירותו ועל עצמאותו תמיד, תמיד ניצח.
    רצוי וחשוב ללמוד היסטוריה ולהפנים לקחיה.
    ושרק נהיה בריאים ובחיים.

  2. דן וקסלר

    הסמנטיקה לא חשובה, אבל הפרקטיקה הפוליטית היא שונה והיא חשובה! והיא גם אם לא האידאלוגיה המפורשת – כי כולנו נגד הכיבוש – היא האידאולוגיה בפועל.

    "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" הוא פזילה יהודית לשמאל-מרכז יהודי, הביקורת על הדרך הזו היא אי-ההכרה בעליונות כמו שכתבה אורלי נוי, אבל אולי וחשוב מכך היא הכרה קרה בכך שרוב הציבור היהודי אינו מוכן להכיר בעליונות ולא יהיה מוכן לוותר על עליונותו בטח לא במציאות הפוליטית הנוכחית, ושאם רוצים אותו צריך לדבר בשפה המיידית והליברלית לא ביקורתית שהוא מבין של "שלום", אי-אלימות וזכויות אדם. הסיסמה הזו יושבת בשיח הזה בול – ואגב גם מתאימה מרשרשת מצויין בחו"ל.

    אבל הפזילה הזו ימינה לעבר השמאל מרכז האשכנזי לא מוכיחה את עצמה, לא בעבר ולא עכשיו, וחמור מכך היא ממשיכה עם הקו הלא מאתגר גם לתחומים אחרים ומאפשרת ל"שמאל-מרכז" להישאר באשכנזיותו התל אביבית בלי לאתגר אותו גם מול מזרחים, או נשים.

    אולי הגיע הזמן ללמוד מהפלסטינים שקוראים לועדת המעקב לשנות אסטרטגיה, אולי כדאי שההולכים יחד יהודים וערבים יחשבו איך משנים את המוקד. ינסו לחשוב על אסטרטגיה שלא מפחדת לבקר את עצמה ואת ה"שמאל" ומחפשת שינוי יותר עמוק ולא זבנג ונבחרנו. זה אומר לפזול ולחפש לא בשמאל-מרכז אלא במחוזות אחרים לא מיידיים שדורשים הרבה הרבה עבודה, וזה יותר קשה, אבל זה עוד לא נעשה.

    הבעיה האמיתית היא שאין היום אף התארגנות ערבית-יהודית שמאתגרת את השיח הזה, ושוב גם ההפגנה הבאה תגיד את אותו הדבר, והשמאל הרדיקלי וגם הלא רדיקלי יישאר קטנטן

  3. שבתאי לוי

    האצולה השמאלנית האשכנזית
    ינואר 2010
    ישנו פתגם האומר, שהשבעים אינם מסוגלים להבין את הרעבים. ואכן, האצילים השמאלנים, האדונים יפי הנפש, שוחרי השלום והצדק, הקרנפים האטומים, השבעים, העשירים, המבוססים, והאשכנזים, אינם מסוגלים להבין את מצוקותיהם של החלשים ועניים, הלא נחמדים, ואין להם זמן, סבלנות וחשק להקשיב למצוקתם. הם עסוקים מאוד בעסקיהם, ובעיסוקיהם, בלימוד מרכס, אנגל ולנין, ובלהשתעשע במהפכה, שתפיל, ותחליף את האליטות הימניות והבורגניות באליטות "שמאלניות" ו"סוציאליסטיות", (נוסך סין ה"עממית", ה"קומוניסטית"-בורגנית). האליטות השמאלניות הריאקציוניות, מורכבות בעיקר מאשכנזים, לכולם יש רכב חדיש ומפואר, אחד או יותר, והם משתייכים לעשירונים העליונים, מהעשירון החמישי, ועד לעשירון השישי. ילדי השמנת של האוליגרכים האצילים השמאלנים, המפונקים, והשמנים, לומדים בבתי ספר יוקרתיים, מתלבשים לפי מיטב האופנה, מגיעים לבית הספר ברכבם הפרטי, ולא חוו מצוקה כל שהיא מימיהם. בסיום שרותם הצבאי, ביחידות קרביות, ו"מובחרות", (צנחנים, חיל האוויר, קומנדו ימי, שב"כ, מודיעין, מוסד), הם מטילים בהודו, באמריקה, ובעוד מקומות בעולם, בטרם יכנסו לאוניברסיטה, לפקולטות הכי יוקרתיות, כגון, משפטים ופיננסים, שרק החזקים והעשירים יכולים להגיע לשם.

    כשילדי השמנת של האדונים השמאלנים, יסיימו את לימודיהם, ישמשו כיועצים פיננסיים, ומשפטיים, לבנקים, ולחברות מסחריות, גזלניות וטפיליות, (קפיטליזם חזירי), ויסיעו לטייקונים החזירים לסחוט, לעשוק ולשדוד, בצורה חוקית וכשרה, בחסות בתי המשפט, את לקוחותיהם, במחלקות המשפטיות של החברות המסחריות, נותנות השירותים, שרותי גזל ומרמה, ובהוצאה לפועל. חלקם יתמנו לשופטים, וישפטו את העם, החלשים והעניים, משפט צדק למופת, אור לגויים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל, העושקת דלים ורוצצת אביונים, והטייקונים הגזלנים מהמאיון העליון.

    בכדי להיטיב ולספק לאדוניהם הטייקונים, החזירים, הגזלנים והחמסנים, את שרותיהם הבזויים, בגזלת כספם ורכושם של החלשים, כיועצים משפטיים ופיננסיים, יעקרו מליבם ילדי השמנת השמאלנים והראקציונים, כל רגש של חמלה, אנושיות והתחשבות בזולת, בחלשים ובעניים. המטרה, גזילת כספם ורכושם של השכבות החלשות והעניות, מקדשת את כל האמצעים, בצורה חוקית וכשרה, בחסות החוק, ובתי המשפט, במשפט צדק למופת, אור לגויים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

    האליטות האצילות השמאלניות, והריאקציוניות, האדונים יפי הנפש, ה"סוציאליסטים, ושוחרי השלום והצדק", אין להם זמן, ואינם סובלות את העניים, המזרחים, החלשים, החריגים, המטומטמים והפסיכים במחנם הקדוש, הזך והטהור. מזרחיים, חלשים, חריגים ולא נחמדים, אינם רצויים במחנה השמאל, ובמחנה השלום, לבל ישחיתו, יזהמו ויחללו את מחנם הקדוש, הזך והטהור. רק אצילים טהורי גזע, חכמים ונבונים, אשכנזים גזעיים, וגזענים, עשירים וחזקים, ובעלי רכב אחד או יותר. החלשים, המזרחיים והחריגים, נסבלים עי השמאלנים רק כ"חוטבי עצים ושואבי מים". באירועים ובהפגנות של השמאל, מותר גם לחריגים ולחלשים להשתתף, בכדי לתגבר ולעבות את שורותיהם המתדלדלות, ולהוליך שולל את הצופים. אבל רק כנושאי כרזות וקוראי סיסמאות, סיסמאות כזב ורמייה, נגד השעבוד והדיכוי, ונגד ניצול, ועושק העמלים, נגד השחיתות, המצוקה, והפערים החברתיים, למען השלום והדו-קיום, ובעד דמוקרטיה, חופש, ושוויון זכויות, שהבוסים השמאלנים השקרנים מפריחים באוויר. אסור בשום אופן לחלשים ולחריגים להשמיע מחאותיהם, לנסח סיסמאות וכרזות, לסטות למחות, או לשנות קריאות וכרזות שקריות וכוזבות אלו, שכתבו האדונים, הבוסים השמאלנים החכמים, הסוציאליסטים ויפי הנפש. אם יעז מישהו מהחלשים למחות, ולהביע דעה משלו, יתנפלו עליו הבוסים השמאלנים, ויסתמו לו מייד את הפה בגסות. הצנזורה של השמאל, יעילה מאוד בסתימת פיות, ובהשתקת מחאותיהם וזעקתם של החלשים, אפילו אם הם אינם מתנגשות ואינם סותרות את השמאל. את השתקת החלשים והנחותים, למדו האדונים האוליגרכים, האצילים, השמאלנים, ממורם ורבם, סטלין, שהיה גאון בסתימת פיות ודיכוי מתנגדיו השמאלנים. האדונים האצילים, הקרנפים, האוליגרכים השמאלנים, והאופורטוניסטים, שהם בדיוק כמו הממסד הציוני, הרקוב והמושחת, אינם אוהבים להקשיב למצוקתם ולמחאתם של הרעבים, החלשים, ושל המזרחיים, הלא נחמדים, ואין להם זמן וחשק להתייחס לנכשלים, ולהקדיש להם מזמנם. לאצולת הממון השמאלנית, האטומה לסבל הזולת, שהם עסוקים מאוד בעיסוקיהם הפרטיים, בצבירת הון, וסיוע לטייקונים, ובהכנות קדחתניות למהפכה, שתעלה אותם לשלטון, ואין להם זמן להקשיב לחלשים.

    ליפני כשנה וחצי, שלחתי בדואל לחיזבולה מסמכים. כתגובה, חסם לי השב"כ את הדואל, ואת האינטרנט. כשסיפרתי ל"חברי השמאלנים", יפי הנפש, שהשב"כ סגר לי את הדואל, ומסרתי להם את המסמכים ששלחתי, "חברי השמאלנים", האופורטוניסטים, הקרנפים מדושני העונג והאטומים, המרוצים והשבעים, היעלמו מימני, (אין להם זמן, הם נורא עסוקים!), וסרבו לראות את החומר ששלחתי. האצולה השמאלנית, מדושנת העונג, השחצנית והשבעה, גילתה אדישות וחוסר אכפתיות למצבי. לאצולה השמאלנית, השב"כ לא יחסום להם הדואל, עקב נאמנותם למדינה הציונית. האצולה השמאלנית, יודעת להסתדר טוב מאוד עם הממסד הציוני, ולהפיק תועלת משיתוף הפעולה עם הממסד. ואכן, זו הסיבה שהאליטות השמאלניות, יפי הנפש ושוחרי השלום והצדק, מסתייגות ממני ומדברי החריפים נגד הציונות ומהאימפריאליזם האמריקאי, ומאתר האינטרנט שלי, וממעשי חסרי האחריות, לפי הבנתם, ומצנזרות אותי. השמאלנים אוהבים ניסוחים עדינים, נחמדים, מעורפלים, מתונים, חסרי פשר, שאינם אומרים דבר, בכדי שלא לפגוע בביטחון המדינה, ושלא להרגיז את אדוניהם הציוני והאמריקאי. השב"כ והסי.אי.אי גומלים להם על נאמנותם, ולא חוסמים להם.

    המהפכה תיטיב מאוד עם אצולת הממון השמאלנית, האוליגרכית, תשפר את מצבן, ותזניק אותם מעלה מעלה, לעשירונים השביעי והתשיעי. מהפכת אצילי הממון השמאלנים, תהיה דומה מאוד ל"מהפכה הקומוניסטית" הסינית ה"עממית", המתאפיינת בדיכוי אכזרי מאוד של העם הסיני, שסובל מאוד מעוני ומצוקה קשה, ושל מתאמני הפאלון דאפא, שהפושעים הסינים קוצרים את אבריהם בעודם בחיים להשתלות, ובכיבוש ודיכוי טיבט, והריסת מקדשים. לאחרונה, שלחו הפושעים הסינים את ידיהם הארוכות והמזוהמות לאפריקה, לכרית יהלומי הדם. אכן, "קומוניזם" בורגני דיקטטורי מושחת ומנוון, נוסח סין וסטאלין.

    את דברי נגד ה"שמאלנים" אני מפנה נגד אנשי השמאל השוביניסטים, המושחתים, גסי הרוח והגזענים. בשום אופן לא נגד השמאל כערך, וכאידיאולוגיה. אין לי שום דבר נגד השמאל, הסוציאליזם והקומוניזם. אני, שבתאי לוי, רואה עצמי סוציאליסט ללא תנאי. השמאלנות שלי אינה מותנית בקבלת משכורת, כיבודים, גו"ב או תפקיד כל שהוא במפלגה או בארגון, או נסיעות שחיתות לחו"ל בתמורה. דעותיי השמאלניות לא שונו כלל וכלל!!!. כל טענותיי מופנות נגד אנשי שמאל מושחתים, יהודים וערבים, שאין להם זמן בשבילי, שפגעו בי קשות, לעגו לי והשפילו אותי, והתייחסו אלי כמו אל סמרטוט וזבל. ראו באתר שלי בחלק האויב משמאל, ובמסמך "לדיראון עולם 2".
    שבתאי לא שוכח, לא סולח ולא מוותר!!!
    שבתאי לוי רמת גן

    1. עודד

      שבתאי היקר, אני ( האשכנזי) מזדהה עם כל מילה. הסמול האשכנזי לא, וגם הימין האשכנזי לא. המזרחי? רובם של אלה הורעלו ברעל הציוני. אז בעצם כל הציונות לא- אין הבדל בין עמי לתמי (למעט הצביעות. הסמול צבוע יותר, כפי שכתבת יפה). אז מי כן? מי יכול לשנות את המציאות? הפלסטיני? הוא מחוץ לגדר, חסר כח והשפעה. טרגדיה.

  4. סמולן

    אני רק שאלה: אם כשאתה כותב בלשון נקבה את מתכוונת לציין זכר (את עצמך), וכך גם כשאתה כותבת בלשון זכר, למה את מתכוונת ב"שמאל" ו"ימין"?

  5. נעה

    לא ברור לי כאן סידור התגובות, אז
    לאורי – יפה כתבת.
    לשבתאי – איפה אתה חי? נתח רציני של השמאל זו "אצולה" שירדה מנכסיה. זו למעשה תופעה גלובאלית.
    טראמפ למשל, זיהה אותה יפה מאוד, ועשה ועושה ויעשה עליה קופה.
    אם לשמאל אין מה להציע והגומי בתחתוניו כבר מתפורר – אולי שווה לנסות כל מיני טראמפיסטים.

  6. שלום

    במצב הנוכחי של דה-לגיטימציה כמעט מוחלטת לכל מה שאינו ימני-גזעני בחברה הישראלית, אין לנו פריבילגיה "להתחלחל מאמירה לא מודעת" אלא להודות ולברך על כל אדם שמצטרף לקריאה "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". צודק אורי בבקשו להוסיף ביקורת עצמית – אווירת העליהום הכללית השתלטה גם על השיח הפנימי, ובמקום לחזק היא מסרסת ומחלישה אותו. זו שעת חירום/ כל קול הומאני, כל קריאה אנטי גזענית וכל סיסמה בזכות השוויון בין כל יושבי הארץ חשובים מאין כמותם מכדי להתחיל להתכתש בינינו לבין עצמנו.