• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

פוליטיקה מזרחית בימים של לפידיזם וטראמפיזם

על שלושה סטטוסים מזרחיים שמגלמים שלושה עולמות פוליטיים
גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

אז מה היה כל כך מעצבן בפוסט המדובר של תור הזהב על המסתננים ושכונת התקווה? השפה שלו משכה את עיקר הביקורת, ואחזור לך בהמשך, אבל קודם חשוב לי להציב אותו מול שני סטטוסים אחרים שעלו בפייסבוק: האחד של אביגיל ביטון והשני של תום מהגר. תום הכריז שהפעילים המזרחים לא יגיעו להפגנת ההזדהות עם נפגעי אום אל-חיראן, כי "השמאל לא מדבר על זכויות יתר של אשכנזים בכל מה שקשור לקרקעות ודיור״. אביגיל הגיבה והסבירה למה היא דווקא כן תלך להפגנה. הבחירה בשילוש הזה אינה שרירותית או מקרית, אבל גם לא אישית. היא נועדה לאפשר דיון באפשרות לפוליטיקה מזרחית בימים אלה של לפידיזם וטראמפיזם.

שלושה סטטוסים מזרחיים – שלושה עולמות פוליטיים.

הויכוח שלי עם תום פשוט. תום מזהה, בצדק, שלדבר המתקרא בישראל שמאל, או ״שמאלבן״ כפי שהוא מכונה, יש היסטוריה בעייתית מנקודת מבט מזרחית. זו לא תגלית חדשה כמובן, אבל חשוב ומותר להתלהב ממנה. חשוב גם לזכור ולהזכיר אותה בהקשרים השונים של המאבק הפוליטי, ולבחון מי פועל מתוך עמדה אשכנזית אנטי-מזרחית שמאפיינת את ההיסטוריה הזו, וגם – מי לא! אבל, וכאן המחלוקת, המטרה של השמאל המזרחי (כלומר, מי שכמו תום מבין שאי אפשר להיאבק על העניין המזרחי ולשים את העניין הפלסטיני בצד) אינה להתנצח עם השמאל האנטי-מזרחי אלא לשנות אותו או, חשוב יותר, לתפוס את מקומו. להכריז – בשם כל הפעילים המזרחים – שהוא או הם לא באים להפגנה, שהוא עצמו מכיר בחשיבותה, בגלל שהיא "שייכת" לשמאלבן זה בדיוק לשים את הפוליטיקה המזרחית במקום הנגרר ולא המושך.

הפוסט הזה הניע את אביגיל ביטון, נאבקת דיור ציבורי ופעילה פוליטית מדימונה, להשיב במשפט פתיחה שמן הסתם לא במקרה הדהד את שירה המעולה של עדי קיסר: ״אני המזרחית, האם היחידנית, המורה הענייה מהפריפריה, דיירת הדיור הציבורי וממובילות המאבק על הדיור הציבורי, אני, תושבת דימונה, הולכת היום להפגנה של יהודים וערבים עומדים ביחד״.

היא לא עמדה מהצד. היא לקחה בעלות על ההפגנה ועל המחאה והפוליטיקה שעומדת מאחוריה. היא לא שאלה מי בא ומי לא בא, אלא הצהירה שהמאבק הוא אחד, הוא מתאחד כדי להיות לכוח. כמו שגם ספיר סלוצקר עמרן וענבל אגוז כתבו בתגובה לתור הזהב.

אז מה עצבן בפוסט מעבר לשפה המתגזענת ומעבר לאי-דיוקים (שושנה גבאי מסבירה יפה איך)? כפי שהסתבר באותו היום, הביקורת הזו היתה הקלה ביותר עבור התנועה, גם בגלל שתוך יומיים הם יכלו לחזור בהם מהשפה ולהודות בטעות, וגם בגלל שבוויכוח מי יותר גזען ממי, תמיד המגיבים האשכנזים מבית היוצר של התסריטאים של גב האומה יתגלו כגזענים יותר. אבל מה שנאמר לא שיקף עדיין את מה שנותר גם אחרי ההתנצלות על הטעות.

הפוסט מתחיל במשפט שכל מי שפיתח חוש ביקורת מינימלי כלפי פוליטיקאים מזהה מרחוק: "עומדים לצד תושבי דרום תל אביב". מי עומדים? איפה עומדים?

הפוסט ומה שנותר ממנו היו מופע של ציניות פוליטית, ללא ניצוץ של פוליטיקה חדשה. הפוסט מתחיל במשפט שכל מי שפיתח חוש ביקורת מינימלי כלפי פוליטיקאים מזהה מרחוק: "עומדים לצד תושבי דרום תל אביב". מי עומדים? איפה עומדים? מה זה אומר לעמוד לצד התושבים בפוסט בפייסבוק, אם לא הצהרה פוליטית ריקנית. אם יש פעילים שלכם בדרום, אז מה משמעות ההצהרה הזו שכל כולה מכוונת לשסות אוכלוסייה מוכשלת אחת בשנייה? מה המשמעות של ההצהרה הזו אם אתם מתעלמים מהעבודה של ארגוני זכויות (כן, אני יודע שזו הפכה להיות הקללה הכי קשה בלקסיקון המזרחי העכשווי) עם ילדים ופעוטות שזקוקים למסגרת, כי אחרת הם מסתכנים במוות ממשי הפעוטונים מאולתרים? מה המשמעות של הצהרה כזו אם במקום לחפש דרכים לתקן את מה שהעמותות לא יכולות לעשות אתם מסיתים גזענים כמו שפי פז נגד, רחמנא ליצלן, ״האשכנזים הצפוניים״?

אז שוב, כדאי להזכיר מהי פוליטיקה חדשה אחרי 2011. היא מבוססת על הכרה בייחודיות של כל מאבק אבל גם באיחוד המאבקים. היא שיתוף הפעולה בין Black Lives Matter לבין תנועה להעלאת שכר המינימום. היא המאבק של Antifa – שבה מוסלמים, יהודים, נוצרים ואתאיסטים נלחמים נגד מה שבאמת מאיים על החברה, ולא אחד נגד השני. זה המסר של אביגיל, זה לא המסר של תור הזהב. וחבל.

כנראה שיעניין אותך גם: