פירוק והרכבה תמידיים

רחל גץ סלומון על עבודותיו של ברק מויאל:

העבודות של ברק מויאל מציגות פוליפוניה חזותית של תרבות, של מגדר, של עיר ושל סובייקט. העבודות, העוסקות ברובן במרחבים הרמוניים אל מול מרחבים מסוכסכים, מתהוות בתוך סיפור הגירה משולש: האמן, בן למהגרים ממרוקו, הוא יליד ישראל, אשר חי ופועל כיום בברלין. השילוש היבשתי אפריקה-אסיה-אירופה מקבל ביטוי חזק במיוחד בטכניקה המבססת של העבודות שהיא שימוש בצבעי מים. המים, שהם תווך של חיבור בין מקומות פיזיים: ישראל-ברלין-מרוקו, מייצרים דימויים ליקווידיים אשר מהווים ביטוי לקיום הנזיל של תמות הזהות בהן הוא עוסק.

ציורי הבתים והאתרים שנמצאים במחוז החפץ, במרוקו, מבטאים במיפוי ההרמוני שלהם תשוקה אל הזיכרון, אל נקודת התכנסות שבאופק אשר אליה הקווים והדימויים פונים ומתכווננים. ציורים אלה מציגים גיבוב והצטופפות אורבנית המתכנסים לכדי קפסולה של מרחב. זהו מרחב מטרים לזהות אשר מהווה גם תשתית עבורה כאוטופיה וכמרחב חלימה וזיכרון, אך גם כמרחב הטמון בתוך הזהות כגרעין יסודי שלה.

לעומת ציורי העיר פס, ציורי העיר ברלין מציגים דיסהרמוניה אורבנית ומדמים את העיר כג'ונגל מסוכסך, מורכב מאינסוף פרטים והשתברויות. הסובייקטים האורבניים מתפרשים כדמויות שבורות ומרובות אפשרויות הנדמות כמחוזות של פירוק והרכבה תמידיים. הגוף האנושי הופך בציוריו של ברק מויאל לגוף אורבני, הגוף מחולק כעיר ומיוצג כמתפקד באמצעות יחסי גומלין של מרחבים הנמנים על תכנית מתאר עירונית. זהו סובייקט המקיים בתוכו את משולש הזהות המרחבית ההופכת בציוריו של האמן לנוזל חיים מסוכסך, מחבר ורעשני במיוחד.

צילומי רפרודוקציה: דפנה צלוניס