תוכניות חדשות לבנייה בדיור הציבורי - סקירה ביקורתית

על אף משב הרוח המרענן שהן מביאות עמן על הנייר, התוכניות החדשות של כחלון וגלנט להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי מציבות כמה סכנות ממשיות לנאבקים ולנאבקות
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

במסיבת עיתונאים לפני מספר שבועות הציגו שר השיכון יואב גלנט ושר האוצר משה כחלון כמה תוכניות חדשות שנועדו להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי. אולם סקירה של התוכניות – שאינן כל-כך חדשות, אגב – מעלה כי הן כולן ברוח המדיניות הניאו-ליברלית של האוצר, ואינן כוללות השקעה מתקציב המדינה, ולכן גם זכו להתקבל. על אף כמה נקודות אור משמעותיות, ברצוני להתמקד כאן בסכנות הממשיות הקיימות בחלק מהתוכניות מנקודת מבטן של דיירות ודיירי הדיור הציבורי. כמו כן, חשוב לציין כי אני מתייחס לתוכניות כאילו הן עתידות להתממש, מה שכמובן איננו מובטח כלל אך זה נושא לסוג אחר של ביקורת.

התוכניות המוצעות:

תוכנית א'עד 5% מחלק מהפרויקטים של "מחיר למשתכן" יימסרו למדינה ויהפכו לדירות של הדיור הציבורי בניהול החברות המשכנות.

תוכנית ב' – גיוס הון (כנראה בשוק ההון) על ידי חברה ממשלתית (עדיין לא נקבע מי תהיה החברה הזו)  לרכישת דירות לדיור הציבורי (זכורה לנו התוכנית הישנה, הדומה לתוכנית זו, לפיה עמידר תגייס הון תמורת ערבויות כאלה ואחרות – כולל דירות הדיור הציבורי עצמן).

תוכנית ג' – "שכירה רוכשת", כלומר הדייר לוקח משכנתא והמדינה משלמת חלק ממנה בסכום שהיום מקבל הדייר כ"סיוע בשכר דירה".

תוכנית ד' – שכירות לטווח ארוך.

לחיוב, ניתן לומר כי מדובר בשינוי מגמה ביחסה של המדינה לדיור הציבורי, וישנם פעילים ופעילות חברתיים המדברים על מהפכה של ממש. עד לפני כניסת שר השיכון החדש לא הייתה בכלל תוספת דירות למלאי הדיור הציבורי, ואילו עכשיו נקנות דירות (עד היום נקנו כאלף דירות). התוכניות החדשות יוצרות דרכים ממוסדות לתוספת קבועה של דירות לדיור הציבורי, ומלבד ההשפעה הממשית של הקטנת התור של הממתינים לדיור ציבורי תהיה לתוכניות אלה, אם אכן ימומשו, השפעה חשובה על היחס לדיור הציבורי. כמו כן, דירות דיור ציבורי בתוך פרויקטים של בנייה למעמד הבינוני תורמות להסרת הסטיגמות הקיימות היום לגבי דיירי ודיירות הדיור הציבורי.

את השינוי הזה אני מייחס למאבק הנחוש של הנאבקות והנאבקים, דיירי הדיור הציבורי והזכאיות הממתינות בתור, כמו גם למאבק הנחוש של הארגונים החברתיים ובראשם פורום הדיור הציבורי.  

כחלון בבית ילדותו (צילום מעמוד הפייסבוק של השר)
כחלון בבית ילדותו (צילום מעמוד הפייסבוק של השר)

אולם הנה הבעיות:

תלות שוק. כל התוכניות מהראשונה ועד הרביעית הן תוכניות "תלויות שוק", כלומר תלות בסחורה (קומודיפקציה). הוגי מדינת הרווחה הקלאסית דיברו על הצורך בתוכניות רווחה, כולל שיכון, שיהיו בבחינת זכויות אזרח חברתיות ויקדמו את אי-התלות בשוק. תוכניות רווחה שישחררו את כל האזרחים והתושבים במדינה, ובטח את העניים, מפגעי השוק וסכנותיו. את הדוגמה המובהקת ביותר לסכנות שוק המשכנתאות והדיור ראינו במשבר של 2007-8, כשאלפי דיירים עניים איבדו את בתיהם בארה"ב משום שפותו לקחת משכנתאות זולות. כשלא יכלו לעמוד בתשלומים נמכרו בתיהם, וגם המשכנתאות שלהם עברו הלאה בשרשרת, כאשר בקצה הפירמידה נמכרו ניירות ערך ללא כיסוי של נכס כלשהו. מה שהביא, יחד עם סיבות אחרות, למשבר העולמי.

המשך המדיניות הניאו-ליברלית. המדינה לא משלמת מכיסה על אף אחת מהתוכניות ה״חדשות״ המוצעות. מדיניות ניאו-ליברלית בתחום השיכון שואפת לייצא את מתן השירות של קורת גג אל השוק החופשי, ולהקטין עד כמה שאפשר את העלות התקציבית של שירות בסיסי זה. מנגד, גישה סוציאל-דמוקרטית של מדינת הרווחה הקלאסית גורסת כי קורת גג היא זכות יסוד, זכות אזרח חברתית, שיש לממשה מתקציב המדינה. יתרה מזו, אפשר להשתמש בהשקעות תקציביות בשיכון גם ככלי כלכלי לייצוב הכלכלה בעת משבר, ולהורדת עלות הדירות בשוק הדירות. עם הקמת המדינה ובמיוחד בשנות החמישים, המדינה בנתה מתקציבה מאות-אלפי דירות במסגרת המדיניות הסוציאל-דמוקרטית הפגומה או הקפיטליזם המדינתי של אז. במשך השנים נפסקו הבנייה התקציבית והבנייה בדיור הציבורי בכלל, זאת במסגרת המדיניות הניאו-ליברלית של האוצר (במיוחד מאז התפנית של אמצע שנות השמונים). האוצר התנגד בכל תוקף לקניית דירות חדשות עוד מאז חקיקת חוק הדיור הציבורי ב-1998 ועד היום, ולכן גם בתוכניות החדשות אין שום הוצאה תקציבית מתקציב המדינה. נכון שיש כאן התקדמות מסוימת בהשוואה לגישה השמרנית יותר של התנגדות לכל בנייה בדיור הציבורי, אבל תוכניות כגון גיוס הון בשוק ההון ו"שכירות רוכשת" נועדו להיכנס במסגרת האידיאולוגית הניאו-ליברלית הנוקשה של האוצר, ורק בשל כך התאפשרה העברת תוכניות אלו.

פגיעה באוניברסליות ובמעמד הבינוני. בזמנו פורום הדיור הציבורי ביקר את תוכניות "מחיר למשתכן", "מחיר מטרה", "דיור בר השגה" ושאר תוכניות מסוג זה, על שלא נכללו בהן מחוסרי דיור שידם אינה משגת להשתתף בתוכניות כאלה. אבל אנחנו, ובוודאי המדינה, צריכים לדאוג גם למעמד הבינוני. מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית, כמו בשבדיה אבל גם בהולנד ובצרפת, מקיימת תוכניות אוניברסליות של מתן קורת גג, כלומר זכות אזרח חברתית המוקנית לכל התושבים כל אחד לפי כיסו. בתוכנית א', בניית עד 5% של דיור ציבורי בפרויקטים של "מחיר למשתכן", הכוונה היא להקטין את סבסוד הדירה של כלל משתתפי התוכנית כדי ליצור אפשרות תקציבית להוספת דירות הדיור הציבורי. מדיניות חברתית מתוקנת הייתה נותנת גם לאלה וגם לאלה, כדי לשמור על ערך האוניברסליות. בנוסף, השיטה של ההגרלה בתוכנית "מחיר למשתכן" משאירה את רוב מחוסרי הדיור מהמעמד הבינוני מחוץ לאפשרות לממש את זכותם. חשוב להזכיר בהקשר הזה, שהאוניברסליות איננה נשמרת אפילו בתוך קבוצת בעלי ההכנסה הנמוכה. במדינות אחרות הזכות לדיור ציבורי, גם כשהיא נעשית כתוכנית אוניברסלית מוגבלת, כתוכנית של מבחני אמצעים (רק מי שמספיק עני מקבל את הדירה), ניתנת לכל העניים. בישראל קיימים קריטריונים שרירותיים, המדירים גם חלק ממחוסרי האמצעים מהתוכנית – למשל, אמהות חד-הוריות עם פחות משלושה ילדים, גם כשהן מקבלות הבטחת הכנסה, מודרות מהדיור הציבורי.

כולנו מכירים את הסיפורים על אנשים שהופכים ל"חדלי פירעון". אסור לכלול תוכנית כמו שכירות רוכשת בתוך הקטגוריה של פתרון לבעיית הדיור של חסרי האמצעים. תתכבד המדינה ותיקח את האחריות על עצמה, ותיתן את הערבויות, כולל על המשכנתא

שכירות רוכשת. בתוכנית "שכירות רוכשת", מחוסרי דיור הזכאים לדיור ציבורי צריכים בעצמם לקחת משכנתא, לשלם את חלקה מכספי הסיוע בשכר דירה ואת החלק האחר מכספם. לפי מה שנאמר במסיבת העיתונאים, עול המשכנתא יוטל על מחוסרי הדיור העניים עצמם. תוכנית כזו לא רק שאיננה משחררת מהתלות בשוק (עם כל הסיכונים הכרוכים בשוק המשכנתאות) אלא אף מגבירה את התלות בו. כולנו מכירים את מאות הסיפורים על האנשים והנשים שהופכים "חדלי פירעון", דירתם נמכרת, וההרס שזה מביא על חייהם. אסור לכלול תוכנית כזו בתוך הקטגוריה של פתרון לבעיית הדיור של חסרי האמצעים. תתכבד המדינה ותיקח את האחריות על עצמה, ותיתן את הערבויות, כולל על לקיחת המשכנתא. אבל הדרך הנכונה היא, כמובן, בנייה של דיור ציבורי, השכרתו לדיירים והעברתה לבעלותם אחרי שנים רבות של שכירות – כמו שקרה במבצעי המכר הרגילים של דירות הדיור הציבורי.

שכירות לטווח ארוך. תוכנית נכונה, אבל גם כאן מדובר בשכירות בשוק החופשי על כל פגעיו (העלאת שכר הדירה חדשות לבקרים, הצורך בצ'ק ערבון, שרירות לבם של בעלי הבתים וכדומה). במדינות מתוקנות, גם השכירות בשוק החופשי לדיירים שידם אינה משגת נתונה במסגרת של רגולציה וחקיקה, המבטיחות שגם השכרת דירות כזו תהיה חברתית כנדרש.  

גיוס הון. השאלה מי נותן את הערבויות ותחת איזה רגולציה. עקרונית, אין לי התנגדות שהמדינה תגייס הון בשוק ההון (ותבנה בעצמה את דירות הדיור הציבורי). השאלה מי ייתן את הערבויות. אנחנו מתנגדים כמובן להפיכת דירות הדיור הציבורי ודיירותיהן לערבות. גיוס הון הוא עניין רגיש ופתוח מאוד לבעיות שיוצר שוק ההון, לכן נחוצה כאן רגולציה ברורה ואולי אף חקיקה: מי בונה, איך בונים, למען מי בונים. צריך שיהיה פיקוח ודרושה כאן שקיפות.

אין יעד ברור למספר דירות הדיור הציבורי שייבנו במסגרת הפרויקטים של "מחיר למשתכן". מדובר בבנייה של עד 5%, ורק בחלק מהפרויקטים – מה שמשאיר כמובן חופש התחמקות לפקידי האוצר שיוכלו לטרפד מה שירצו לטרפד.

לסיכום, צריך להתנגד נחרצות לתוכנית של הטלת המשכנתאות על מחוסרי הדיור חסרי האמצעים. עדיף היה ללכת על תוכנית חברתית אמיתית של בנייה תקציבית בדיור הציבורי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעה

    אפילו אצל חמורבי הזכות לקורת גג הייתה אוניברסלית. (וזו איננה בדיחה).