תלמדו, סטודנטים, זה נקרא סולידריות

יום האישה הבינלאומי 2017

בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח סוער בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לגבי השאלה האם ראוי ורצוי שמועצת הסטודנטים של הפקולטה תתמוך במאבק להעסקה ישירה של עובדות הניקיון – מאבק שמתנהל באוניברסיטה בשנתיים האחרונות במטרה להעביר להעסקה ישירה את עובדות הניקיון, אשר כיום מועסקות על ידי קבלנים.

לפני מספר ימים, סטודנט למשפטים פרסם מאמר דעה בו הוא טוען נגד התערבות של "גוף שלטוני", כלומר מועצת הסטודנטים, בסוגיות פוליטיות. המאמר נקרא "למה הפעולה הוולנטרית טובה יותר? ניתוח בראי תורת המשחקים". לאחר שהסטודנט, אהוד אפרים, מציג טבלה ששוקלת את התועלת האישית של הצדדים (הסטודנטים) מקידום או אי קידום אג'נדה פוליטית באמצעות המועצה, הוא מסכם שקידום אג'נדות "רק באמצעים וולנטרים" ישיג "תוצאות יעילות יותר". בדרך כלל אני דוגלת במדיניות של don’t feed the trolls, אבל הפעם נראה לי שכדאי להתייחס לדברים, בעיקר כי הם משקפים – בצורה קיצונית אמנם – תופעה רחבה ומדאיגה: דה-פוליטיזציה של מאבקים פוליטיים.

אוניברסיטאות בארץ (ואוניברסיטת תל אביב בפרט) נודעות ב"ישנוניות" הפוליטית שלהן. למרות זאת, כבר יותר משנה שעשרות ומאות סטודנטים מפגינים מדי כמה שבועות באוניברסיטה למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון. אחד האתגרים המרכזיים של הפעילים והפעילות במאבק הוא הצורך להתמודד עם סטודנטים שלא כל כך מבינים מה בעצם אנחנו רוצים מהם ולמה זה עניינם, ועם אגודת סטודנטים שתתאבד על הפאנג'ויה, על יום הסטודנט, ועל מתנות פתיחת שנה (כל שנה מחדש עולה השאלה הגורלית: קופסת אוכל או תיק?) – אבל לא תכריז על השבתת לימודים של שעה בדרישה להעסקה ישירה באוניברסיטה. המאמר של אפרים משקף בדיוק את הלך הרוח הזה, אבל הוא מרחיק לכת בכך שהוא מנסה להצדיק אגואיזם טהור באמצעות טבלאות "מחושבות" ולגבות זאת באידיאולוגיה "ליברלית שמרנית".

כשמנקים את הטיעון של אפרים מהרבה הנחות שגויות, נשארים עם הטענה הבאה (איתה יזדהו סטודנטים רבים מדי): 'מדוע שמועצה שהוקמה כדי לפעול למען האינטרסים שלי כסטודנט למשפטים תפעל למען אנשים אחרים?' וולנטריזם ותועלת הם העקרונות המנחים אצלו. סטודנטים שרוצים להפיק תועלת אישית מקידום אג'נדה פוליטית, שיעשו זאת בעצמם בזמנם החופשי. אני מציעה למסגר אחרת את הדיון ולשאול, למשל, מה הכוונה במושג "תועלת"? אפרים מתכוון לרווח הפרטי של הסטודנטים מקידום האג'נדה שלהם. מי הושארו מחוץ לדיון בתועלת? נכון. עובדות הניקיון. עובדות שנאבקות על זכויות בסיסיות: תנאי העסקה הוגנים, פנסיה, ימי מחלה וכמובן – על הזכות להתאגד כדי להיאבק בעצמן על זכויותיהן. העסקה קבלנית היא לא פחות מאשר הניסיון המחליא (והמצליח בינתיים) לנצל את חולשתם של העובדים המוחלשים ביותר והפגיעים ביותר בחברה הישראלית כדי להרוויח על חשבונם. אז אולי במקום לדבר על תועלת אישית של הסטודנט האקטיביסט, נדבר על צדק חברתי וזכויות עובדים?

עכשיו, בואו נדבר רגע על "וולנטריזם". זה החלק בטיעון שאומר: 'מה אתם רוצים מהמשאבים שלי? מי שרוצה, שיאבק בהתנדבות'. כביכול אין הצדקה שהמועצה, שהיא גוף נבחר, ונסמכת על דמי החבר שהסטודנטים משלמים לאגודת הסטודנטים, תפעל בנושא. גם כאן אפרים מציג שני צדדים שהם לכאורה שקולים ביכולתם לפעול באופן וולנטרי כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ולכן אין צורך שהמועצה תעשה זאת. גם כאן, העובדות הן לא צד. למי יש אפשרות לפעול באופן וולנטרי ולמי אין? האם העובדות קיבלו באופן וולנטרי את הניצול שלהן? אולי הקבלן ישאל את העובדות אם הן מוכנות שילינו להן שכר? שיעלימו להן תשלומים לפנסיה? ומה לגבי הזכות של העובדות להתאגד באופן וולנטרי?

אם היינו מניחים מצב שבו כולנו בוחרים על פי ההעדפות שלנו את מקום העבודה שלנו (כמו בפנטזיה הליברלית), ניתן היה לטעון שעובדות הניקיון יכולות לעזוב אם התנאים לא נראים להן. בפועל, מרחב הפעולה שלהן מוגבל עד לא קיים. מדובר בעובדות מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה: רובן ערביות, אתיופיות או יוצאות ברית המועצות. הרבה מהן לא דוברות עברית היטב או בכלל וחלקן לא יודעות קרוא וכתוב. הן משתכרות משכורת מינימום וחיות מהיד לפה. חלקן החלו לעבוד באוניברסיטה בעודן נערות. למרות כל זאת, הן בחרו לצאת במאבק על זכויותיהן. זו הפעולה הוולונטרית המשמעותית בסיפור, וממנה לפעמים קל מדי להתעלם. אל מול זה, האם באמת יש משמעות לטיעון המבקש להסביר "למה הפעולה הוולנטרית טובה יותר" כדי להצדיק אי התערבות של מועצת הסטודנטים במאבק?

אז באמת, מדוע שמועצה שהוקמה כדי לפעול למען האינטרסים של הסטודנטים למשפטים תפנה אנרגיה, פעילות ומשאבים למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטה? קוראים לזה סולידריות (תעשו על זה גוגל). למה אנחנו זקוקים לסולידריות כזו? למה אי אפשר לקבל את הדרישה של אפרים, המגובה באידיאולוגיה ליברלית, "להעביר את קידום האג'נדות מהספרה הציבורית לספרה הפרטית"? כי המאבק של עובדות הניקיון ממחיש שההפרדה הזו בין הספרות לא רלוונטית ולמעשה לא קיימת. ההפרדה הזו מניחה מראש קיומה של ספרה פרטית שבהגדרתה אין בה פוליטיקה, כוח וכפייה, אלא רק פעולה וולנטרית. זו האידיאולוגיה שעומדת מאחורי ניסיונות לדה-פוליטיזציה של המאבק הפוליטי, וזו אידיאולוגיה שממסכת את יחסי הכוח בחברה. במציאות, עובדות הניקיון נאלצות להתמודד עם כוחות מוסדיים כוחניים ואלימים ב"ספירה הפרטית", והשאלה, המאוד פוליטית, היא האם נעמוד לצידן עם הכוח והמשאבים שברשותנו.

סטודנטים, סטודנטיות – במאבק הזה אתם איתנו או נגדנו. כשיחסי הכוחות כל כך ברורים, והמצב הקיים כל כך מקומם, הימנעות מפעולה (ובוודאי נקיטת פעולה שפוגעת במאבק) היא תמיכה בצד החזק – כלומר בניצולן של העובדות. אי אפשר לצמצם את הסוגיה הזו לטבלאות שמשקללות "תועלת אישית", ואי אפשר להצדיק באמצעותן התנגדות אנוכית לעשייה והיאחזות בפריבילגיות. כן, זה מאבק פוליטי. והוא זקוק לכל תמיכה אפשרית. והוא נוגע לכולנו. לא רק כי כל אחת מאיתנו יכולה למצוא את עצמה עובדת קבלן אם לא נפעל בכל הכוח נגד התופעה הזו, אלא גם כי כשאנחנו לא מרימים קול ברור נגד העסקה קבלנית באוניברסיטה אנחנו מאפשרים אותה, וגם מממנים אותה בשכר הלימוד שלנו. ולקוראים הליברלים: החופש האמיתי נמצא ביכולת להכיר את המציאות ולהילחם במסגרתה על הערכים החשובים לנו. אתם מוזמנים להצטרף. עקבו אחרינו בדף הפייסבוק של המאבק.

הכותבת היא סטודנטית לסוציולוגיה והיסטוריה ופעילה במאבק למען העסקה ישירה