שליש פחות? הקמפיין החדש של נעמת הוא מאה אחוז כישלון

הקמפיין החדש של נעמת מצליח לחזק עוד יותר את מעמדם של גברים, ורק חושף את כשלונו של הפמיניזם הליברלי החרוט על דגלה של התנועה האנכרוניסטית הזאת
אמיליה כהןאמיליה כהן

נולדה וגדלה בקריית גת, חיה בתל אביב. התזה שכתבה בחוג לסוציולוגיה באוני׳ תל אביב עוסקת בעולם המשמעות של מזרחים בפריפריה, עובדת כעוזרת מחקר במחקרי שוק, מתנדבת בדלת פתוחה. מתמחה בסלפי

יום האישה הבינלאומי 2017

לקראת יום האישה הבינלאומי יצאה נעמת, תנועת הנשים הגדולה בישראל הפועלת לקידום מעמד האישה, בקמפיין התקשורתי #שלישפחות. הקמפיין הזה פונה דווקא לגברים, מציג את חוויות הנשיות בצורה מביכה ומציע פתרונות תמוהים למדי לצמצום פערי השכר בין גברים לנשים. אך יותר מכל נראה שהקמפיין חושף סתירה פנימית עמוקה בין הפמיניזם הליברלי החרוט על דגלה של התנועה ומנחה את פעילותה לקידום מעמד הנשים לבין המציאות בשטח.

יריית הפתיחה של הקמפיין הוא סרטון הווידיאו איך תרגיש אם יורידו לך שליש? המציג מעין ניסוי חברתי בפיצריה בה גברים מקופחים בשליש פיצה כדי "לתת לגברים טעימה איך זה מרגיש להיות אישה". בהמשך פונה הקמפיין לגברים במסר הישיר "גבר, תהיה אבא", על מנת לעודד גברים לקחת חלק משמעותי בגידול הילדים. כל זאת במקביל להודעה לעיתונות מטעם נעמת, שלפיה "שורת סקרים וניסויים חדשים" מכריזה על גילוי מפתיע: טיפול בילדים ובחירת מקצועות מכניסים פחות הם הגורמים לפערי השכר בין גברים לנשים. מי הייתה מאמינה שניתן למחוק ולעוות נשים, נשיות, כתיבה ומחקר פמיניסטי של עשרות שנים בקמפיין תקשורתי אחד?

ההתמקדות בשליש פחות היא ראשית הבעיה של הקמפיין. נעזוב ברשותכןם את המספרים והחישובים הסטטיסטים השונים: הפערים בשכר בין גברים לנשים אינם מתחילים בשוק העבודה. למעשה התפיסה לפיה ניתן למדוד פערי שכר בין גברים לנשים באמצעות שכר עבודה מתעלם מהעובדה שנשים אינן מתוגמלות כלל על עבודתן הבלתי נגמרת בתחזוקה השוטפת של התא המשפחתי – ניקיון, בישול, קניות, הולדה וגידול ילדים. כל אחד מתפקידים אלו נמדד ומתוגמל בשכר עבודה רק אם הוא נעשה מחוץ להקשר המשפחתי, אך אינו זוכה למדידה כשעות עבודה ללא שכר של נשים בתוך התא המשפחתי שלהן. מיתוג הקמפיין תוך שימוש בהנחות יסוד אלו הוא שיתוף פעולה מובהק עם הסדר החברתי-כלכלי הדכאני המשעבד נשים בשם דאגתן לתא המשפחתי.

וכאילו כדי לחזק את ההתעלמות הבוטה מעבודתן הלא מתוגמלת של נשים, מציעה נעמת לשחרר דווקא את הגברים מעבודתם ולצאת מוקדם מהמשרד פעמיים בשבוע – "ככה יתאפשר לאבות לבלות יותר זמן עם ילדיהם ולאמהות יותר זמן בעבודה", מסביר פוסט בפייסבוק בעמוד של התנועה. כן, בדיוק מה שכל אישה ואם מאחלת לעצמה – עוד שעות עבודה. וכמובן שבלתי אפשרי להתעלם מהפתרון הפשטני שמציעה נעמת לצמצום פערי השכר – גברים יעבדו פחות וישתכרו פחות ובכך הפער יצטמצם! איך לא חשבנו על זה קודם?! כמה טיפשי מצדנו.

בלתי אפשרי להתעלם מהפתרון הפשטני שמציעה נעמת לצמצום פערי השכר – גברים יעבדו פחות וישתכרו פחות! איך לא חשבנו על זה קודם?! כמה טיפשי מצדנו

הפמיניזם הליברלי, ששלח נשים להשתלב בשוק העבודה במטרה לקדם את שוויון בין גברים לנשים, מבקש כעת לצמצם את היקף עבודתם של גברים כדי לקדם את מעמדן של הנשים. היש הודאה יותר ברורה בכשלונה של תפיסה זו? כנראה שלא, כי בנעמת עדיין מחזיקים בתפיסה כי מתן שוויון הזדמנויות בחינוך ובתעסוקה יביא לצמצום הפערים בין גברים לנשים. זו כמובן שטות גמורה שהופרכה מחקרית לפני שלושה עשורים לפחות: נשים מעצבות את שאיפותיהן המקצועיות בהתאם לתפקידן החברתי – רעיות ואימהות – ולכן, כניסתן לשוק העבודה נעשית בהתאם כדי לא לפגוע בזהות החברתית שלהן. לכן הן נוטות להשתלב במקצועות "נשיים", ולעבוד בהיקף משרה קטן יותר לעומת גברים. שוק העבודה הוא סימפטום ולא הבעיה, ולא ממנו תצמח הישועה. למעשה, גם אם נשים ירוויחו בדיוק כמו גברים – הפערים לא יצטמצמו – כי נשים ימשיכו לעבוד בבית בחינם. והמספרים הם רק מסך עשן לדיכוי עמוק הרבה יותר.

ומה עושה נעמת כדי לטפל בבעיה – תפקידן החברתי של נשים? מחזקת את מעמדם של הגברים. היא מציבה את דמות הגבר-האב (המוכר יותר בשמו: הפטריארך) במרכז הקמפיין ותולה בו את הפתרון לצמצום פערי השכר, ובכך מייתרת לחלוטין את האפשרות של נשים לפעול לשינוי. יתרה מכך, הקמפיין מבקש לחזק את התא המשפחתי ההטרונורמטיבי הקלאסי אשר מהווה את הבסיס האיתן לסדר החברתי הנוכחי לגבי תפקידן החברתי של הנשים; והרי השאיפה להקמת משפחה סטרייטית קונבנציונלית היא מקור הבעיה מלכתחילה! הלחץ החברתי המופעל על נשים למציאת בן זוג קבוע והולדה בשנים הקריטיות ביותר לבניית קריירה פוגם בפנאי המחשבתי והאופק התעסוקתי של נשים.

הקמפיין הנוכחי של נעמת מגלה סתירה פנימית עמוקה. מצד אחד המחקרים "החדשים" שערכה נעמת מגלים כי יש צורך בשינוי תרבותי וחברתי. מאידך, התנועה בוחרת להתמקד במספרים ולא בתפיסות, ולצמצם פערים באמצעות משוואה שמחסירה שעות עבודה מהגברים. קמפיין אמיץ היה מציב במרכזו נשים שדורשות מהגברים לקחת חלק שווה בעבודות הבית, ולא בפנייה מיינסטרימית "גבר, תהיה אבא". תנועת הנשים הגדולה בישראל צריכה לגלות קצת יותר אומץ מחשבתי, ולפרוץ את גבולות הסדר החברתי של הורות, זוגיות ומשפחה. נגיעות קוסמטיות של שליש שכר לא באמת יטיבו עם רווחתן של נשים בישראל, אלא רק יטשטשו את הדיכוי היומיומי המתרחש בתא המשפחתי אותו נעמת מקדשת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רחמן חיים

    נשים: אם פעם, ולו רק פעם, לא הייתן בוחרות במפלגה (ללא קשר למצעה הפוליטי), אשר לא קובעת במצעה לחוקק חוק לשוויון שכר בין הנשים לגברים באותו התפקיד, ואשר לא מציגה נשים כ-50% מנציגיה לכנסת, יכולתן לשנות עולם ומלואו.

    1. ליכודניק

      חוק שכר שווה לעובדת ולעובד – איסור אפליה מגדרית בשכר 1996.

      לעיניין המאמר:
      יש שני קולות בולטים בנושא פערי השכר-
      סוציולוגיות וחוקרות מיגדר שמתלוננות על לחץ חברתי שמסליל אותן ל-"מישרת אם",
      ומנגד קצינות, מהנדסות וכו' שנשבעות שהכל בסדר ואין שום בעיה.
      חסר לי הקול השלישי, של מי שהיו במסלול הקריירה ופרשו ממנו (עברו למישרה חלקית או נוחה יותר). מהן אפשר לבדוק מה המישקל היחסי של הרצון האישי, הלחץ במשפחה ובסביבה, ואי הסיפוק בעבודה.

      אישית, אני לא סבור שיש לחץ חברתי משמעותי. נשים הן חצי ממספר המתמחים ברפואה, מסלול תובעני ביותר עם יממות שלמות מחוץ לבית. הן מוערכות מאוד אף שהן מפרות את "הסדר החברתי כלכלי הדכאני".

  2. דןש

    הכל תלוי אך ורק בנשים – אין הן נופלות/נחותות מן הגברים.
    החל מהשוויוניות בבית ( גידול הצאצאים וכו' – למעט תקופת ההריון שבה לא יכול להיות שוויון), דרך רכישת ההשכלה ועד התפקוד במקום העבודה ובחיים הציבוריים והפרטיים בכלל.
    אף אחד אינו עוצר את האישה מקידום למעט היא עצמה.

  3. אורי אגמון

    לא הבנתי – את רוצה לקבל כסף מהמדינה על זה שאת מנקה לעצמך את הבית ומאכילה את הילדים שלך?
    עומק הדיכוי הסוציאליסטי