למדורת השבט הבוערת לא תעזור תרפיה

אנשי התנועה הציבורית החדשה ״פנימה״, גבי אשכנזי, בני גנץ ושי פירון, מנסים להימנע ככל האפשר ממחלוקות פוליטיות, ומסתפקים בקריאה למפגשים תרפויטים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. אך ממש לא די בכך
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

"פנימה", תנועה ציבורית שהקימו שני הרמטכ"לים לשעבר גבי אשכנזי ובני גנץ, שר החינוך לשעבר שי פירון, אנשי עסקים ופעילים חברתיים, פירסמה תוצאות של סקר חדש על החברה הישראלית. את ממצאיו אפשר לסכם במשפט שאמר אחד המרואיינים במחקר – "השנאה לאחר היא מדורת השבט הישראלית".

הממצאים מאששים את דברי הנשיא ריבלין על "הסדר הישראלי החדש" הכולל ארבעה שבטים – חילונים, דתיים, חרדים וערבים – שהעוינות ביניהם הולכת וגוברת. אלא שהסקר מתאר מציאות מפוצלת ושבטית עוד יותר, שנוספה לה חלוקה גם לאשכנזים ומזרחים, שמאלנים וימנים, מדינת תל־אביב והפריפריה, עולי ברה"מ לשעבר ועולי אתיופיה. בעוד ריבלין השתמש בביטוי הרך יחסית "עוינות" לתיאור היחסים בין השבטים השונים, המרואיינים בסקר מבטאים דעות קדומות ורגשות שליליים עזים, כמו פחד, כעס ושנאה כלפי האחר. הגורם המרכזי המלכד את חברי הקבוצות הנציות הוא האיום מבחוץ, וההגדרה שלהם כקבוצה נסמכת על הניגוד בין הזהות של הקבוצה שלהם לזהות של הקבוצות האחרות.

לפי הסקר, הגורם המרכזי המלבה את אש השנאה הוא הפוליטיקאים, המשסים את הקבוצות הישראליות זו בזו ומתפרנסים מהריסוק החברתי. החל מראש ממשלה שזרע בתקופת הבחירות פחד ושנאה כלפי האזרחים הערבים וכלפי השמאל למען רווח פוליטי, דרך פוליטיקאים חילוניים המגייסים בוחרים על בסיס שנאה או מאבק בחרדים, ועד פוליטיקאים דתיים המשווים להט"בים לבהמות ושר חינוך שנאבק נגד "הכרת האחר".

ראשי תנועת "פנימה" מזועזעים מהקיצוניות והאלימות של החברה בישראל ומבקשים לגייס מיליון ישראלים שיסכימו להיפגש, להקשיב ולדבר – לגבש סדר יום חדש ולבנות זהות משותפת, שבה אמון וסולידריות בין השבטים יחליפו את השנאה והפירוד. הם מאמינים כי "המפגש הבין־אישי מגמיש את 'שריר השיח' ומייצר סוכני שינוי".

נדמה שאנשי "פנימה" ניסו להימנע ככל האפשר ממחלוקות פוליטיות, ולכן הסתפקו בקריאה למפגשים. אולי, לכן, אין בסקר זכר לביטויים כגון "כיבוש" או "יהודה ושומרון", שמייצגים את אחד ממוקדי המחלוקת והעוינות בין "שבט הימין" ל"שבט השמאל" ובין "יהודים" ל"ערבים".

קשה להתנגד ליוזמה המעודדת שיח שמטרתו לשחרר אנשים מדעות קדומות ולגרום להם להתייחס לאחרים ולחברה באופן סולידרי יותר. אולם לא די במפגשים מזדמנים בין אנשים כדי לגבור על סטריאוטיפים

קשה להתנגד ליוזמה המעודדת שיח שמטרתו לשחרר אנשים מדעות קדומות ולגרום להם להתייחס לאחרים ולחברה באופן סולידרי יותר. אולם כפי שמצא הפסיכולוג גורדון אולפורט במחקרו "על טבעה של דעה קדומה", לא די במפגשים מזדמנים בין אנשים כדי לגבור על סטריאוטיפים. התגברות על דעות קדומות מצריכה מפגש המבוסס על קיום סטטוס שווה של אנשים, שוויון בין אזרחים שנתמך על ידי מוסדות החוק, המנהגים והתרבות המקומית. ללא התנאים הללו מפגשים כאלה אף עלולים להגביר את הדעות השליליות של חברי הקבוצות השונות אלה כלפי אלה.

חשוב לציין שמלבד הפוליטיקאים הנושאים בחלק מהאחריות לריסוק החברה הישראלית, מה שגורם לקיומן של שנאה, בורות ודעות קדומות היא המציאות החברתית, הפוליטית, הכלכלית והתרבותית. מציאות של אי־שוויון כלכלי וחברתי בין יהודים וערבים, גברים ונשים, אשכנזים ומזרחים, מרכז ופריפריה; מציאות של הפרדה בחינוך, שבה מטופחות הבורות והגזענות בזרמים החינוכיים השונים ובבתי הספר הייחודיים, התורניים והחילוניים; מציאות של הפרדה ואפליה בין פריפריה למרכז, בין עיירות הפיתוח לערים, המושבים והקיבוצים ובין שכונות מצוקה לשכונות יוקרה; מציאות של הפרדה ובידול בשוק העבודה וקיומן של אליטות הומוגניות אתניות במערכות המשפט והאקדמיה. זו המציאות שיש להתמודד איתה כדי להתגבר על שנאה, גזענות, כעס וניכור, אחרת למפגשים התרפויטיים בין אנשי השבטים השונים לא יהיה ערך רב.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רחמן חיים

    הבסיס עליו ניתן לגשר בין הקבוצות השונות שהוזכרו לעיל הוא אחד: קביעת חוקה אזרחית והפרדת הדת מן המדינה, כדי להביא לשוויון הכל בפני החוק + מינויים במשרות הציבוריות והממשלתיות על פי החלק היחסי של הקבוצות השונות שבחברה. דבר זה יתקיים כנראה רק כאשר המצב יהפוך להיות בלתי נסבל וקרוב למהפכה/מרד אזרחי.

  2. נתן

    לקרוא פה מאמר שמבכה על השנאה בחברה הישראלית זה מצחיק עד דמעות.

  3. נפתלי אורנר

    מדובר בתנועה המבטאת רצון טוב אולם המסר הוא היעדר אומץ לב ציבורי להיאבק בנחישות על עמדות. על כל המתנגד לשיסוי הפנימי המבוצע ע"י שלטון הימין לפעול נמרצות ע"מ להביא לסיומו

  4. ליכודניק

    אני סבור שהכותב מעריך את אנשי "פנימה" יתר על המידה, בכך שהוא מתייחס לדבריהם כפשוטם;
    לי ברור שהאדונים הנכבדים גנץ ואשכנזי מתכוונים להיכנס לפוליטיקה,
    אך הם יודעים היטב שהפופולריות של קצינים-בכירים-לשעבר מתחילה לדעוך ברגע הכרזתם על כניסה לפוליטיקה,
    ו-"פנימה" היא בסה"כ דרכם לקבל כותרות עד שיבחרו שעת כושר להיכנס לפוליטיקה ממש.
    ממילא, הכוונה "לגשר על השינאה שבחברה הישראלית" היא בעיקר כלי לנגח את נתניהו, ראש ממשלה מוצלח בסה"כ*, במה שנתפס כנקודה החלשה שלו.

    * כמה מוצלח? להערכתי, בתוך עשור יתברר שמפעלי התחבורה האדירים שלו תרמו יותר לפריפריה ולערבים מעשרות שנות מדיניות רווחה; אם אפשר לגור בדיר-אל-אסד, ירושלים, אופקים או בבית שאן ולהגיע ללימודים או עבודה בת"א בכשעה בתחבורה ציבורית, אני צופה שייצמח שם מעמד בינוני כמו בגוש דן, שבשלב הבא ידרוש (ויקבל) שירותי רשות מקומית ברמה "של המרכז".